לדלג לתוכן

שנאה עצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שנאה עצמית היא אי-שביעות רצון בולטת של אדם מעצמו. לעיתים נעשה שימוש בביטוי גם לתיאור מצב של אי-שביעות רצון בולטת של אדם מקבוצה חברתית שאליה הוא משתייך. שנאה עצמית אתנית, למשל, מתבטאת בביקורת חריפה שאדם מביע כנגד קבוצת המוצא שלו. שנאה עצמית יכולה לנבוע מכך שהאדם רואה בעצמו או בקבוצתו תכונות שליליות שעמן אין הוא יכול להזדהות, או שהוא בז לעצמו או לקבוצתו כתוצאה מכישלון מתמשך. לעיתים השנאה נובעת מהפנמת היחס של אחרים כלפיו. שנאה עצמית עלולה להוביל לתסביכי נחיתות, וכן לדיכאון, לבדידות, לייאוש, לפגיעה עצמית ועוד.

פסיכולוגים אינם נוטים להשתמש בביטוי זה, ולתיאור התופעה שהוא עוסק בה הם מעדיפים את הביטוי "הערכה עצמית נמוכה". הביטוי משמש פעמים רבות בוויכוחים לתיאור אדם או קבוצה במתקפות אד הומינם עליהם.

היווצרותה של שנאה עצמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבססות של שנאה עצמית באה מרצון של אדם להתקבל לקבוצה חברתית שונה משלו, שהוא רואה בה קבוצה מועדפת. הקבוצה שהאדם מעוניין להתקבל אליה, דורשת כתנאי קבלה את התנתקותו מהשוני, המתבטא במובנים שונים כגון שפה, לבוש, התנהגות ותכונות נפש. לעיתים מוצג שוני זה בצורה בוטה, כדוגמת הצגתם של היהודים: דת נחותה, שפת סתרים, לבוש שונה, אפיון חיצוני – חוטם גדול, כיעור; תכונות נפש שליליות כמו גזלנות, קבצנות ועוד. המיתוס הופך לזהות של הזר בעיני הקבוצה ולכן הזר מקבל אותו.

הזר חושב, שאפשרי להתקבל לקבוצה ולהיות חלק ממנה אם יציית לחוקיה. אך הקבלה של הזר לקבוצה כשווה כמעט בלתי אפשרית, כל עוד בקבוצה קיימת תחושת עליונות על קבוצת המקור של הזר. גם אם יש רצון הדדי להשתלב, הקבוצה נוטה לשמור את הדימוי של העליונות, שמחזק אצל הזר את תחושת השוני והנחיתות. בנוסף, הזר מקבל את ערכי הקבוצה המגדירים אותו כנחות ולכן תחושת הנחיתות שלו מתחזקת. הזר מקרין את חוסר הביטחון החוצה והקבוצה חשה בו. דבר זה מדגיש את השוני ומאשר את הסטריאוטיפ שהחל את התהליך. הזר שרוצה להיות חלק מהקבוצה מקבל את תפיסת עולמה המאשרת את שונותו, וזהותו מתעצבת מתוך תפיסת החריגות והשנאה של הקבוצה אל הזר מתגלמת כשנאה העצמית.

מקרים ידועים של תיעוב עצמי לאורך ההיסטוריה נמנו בין יהודי מרכז אירופה במאה ה-19, שביקשו להתקבל כשווים לתוך החברה הנוצרית, בייחוד זו דוברת-הגרמנית. רבים, כמו אוטו ויינינגר, סבלו נזקים פסיכולוגיים קשים. דוגמה אחרת היא האפרו-אמריקנים בארצות הברית; מלקולם אקס ואינטלקטואלים אחרים הרבו לגנות את השנאה העצמית בקרב השחורים ששאפו לניעות חברתית.


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שנאה עצמית בוויקישיתוף