שנות ה-50 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
| ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית |
 במאה ה-20 במאה ה-21 |
ערך זה מכיל סקירה של האירועים והמגמות העיקריות במוזיקה הפופולרית במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20.
במהלך העשור הז'אנרים הדומיננטיים בעולם המערבי היו רוק אנד רול, דו-וופ, מוזיקת פופ, סווינג, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת בלוז, מוזיקת קאנטרי, רוקבילי וג'אז.
באמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוק אנד רול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת רוק אנד רול הייתה דומיננטית במיוחד החל מאמצע שנות ה-50 ובמהלך סוף העשור, ובהמשך הפופולריות של סגנון מוזיקלי זה התפשטה למרבית מדינות העולם. רוק אנד רול התפתח כתוצאה של שילוב בין הז'אנרים המוזיקליים של מוזיקת הקאנטרי והמוזיקה האפרו-אמריקנית של אותה העת (מוזיקת רית'ם אנד בלוז ומוזיקת גוספל). בשנת 1951 טבע שדר הבלוז האמריקאי אלן פריד את המונח "רוק אנד רול" כאשר החל לנגן שירי רית'ם אנד בלוז ורוק אנד רול בתוכנית הרדיו שלו עבור הקהל האמריקאי הלבן.
במהלך שנות ה-50 גברה הפופולריות של הגיטרה החשמלית (שפותחה על ידי לס פול). הלהיטים הגדולים של פול "How High the Moon", ו"The World Is Waiting for the Sunrise" סייעו לפיתוח סגנונות נגינה מורכבים יותר במוזיקת הרוק אנד רול אשר פותחו בין היתר על ידי האמנים צ'אק ברי, לינק ריי, וסקוטי מור.[1] צ'אק ברי, אשר נחשב לאחד מחלוצי מוזיקת הרוק אנד רול, פיתח את האלמנטים העיקריים שהעניקו את הייחוד לסגנון מוזיקלי זה, כאשר שיריו התמקדו בעיקר בחיי בני העשרה ושילבו קטעי נגינת סולו בגיטרה ווירטואוזיות שהשפיעו רבות על מוזיקת הרוק שתפותח בהמשך.[2]
אמנים כמו אלביס פרסלי, צ'אק ברי, ביל היילי והקומטס, בו דידלי, פאטס דומינו, ריצ'רד הקטן, ג'רי לי לואיס, ביג ג'ו טרנר וג'ין וינסנט היו מהאמנים הבולטים הראשונים שיצרו את שירי הרוק אנד רול המוקדמים אשר הושפעו במיוחד ממוזיקת הרית'ם אנד בלוז. אמנים נוספים בולטים שביצעו שירי רוק אנד רול בהמשך העשור כללו בין היתר את ג'וני ריי, האחיות פונטנה והצמד לס פול ומרי פורד. לסרט הקולנוע "The Blackboard Jungle", אשר הקרנת הבכורה שלו הייתה ב-25 במרץ 1955, הייתה גם השפעה רבה במיוחד על הפופולריזציה של הרוק אנד רול. השיר של להקת ביל היילי והקומטס "(We’re Gonna) Rock Around the Clock", אשר התנגן בפתיח של הסרט, הפך ללהיט מיידי.
הזמר פאט בון, אשר היה לאחד מאמני הרוק אנד רול המצליחים ביותר במהלך העשור, זכה לפרסום רב לאחר שביצע גרסות כיסוי בסגנון מוזיקת פופ לשירי רית'ם אנד בלוז שונים כמו "Two Hearts, Two Kisses (Make One Love)", "Ain't That a Shame", ו-"At My Front Door (Crazy Little Mama)". התקליטים עם גרסאות הכיסוי של בון נמכרו בכמויות גדולות בהרבה מהתקליטים עם הביצועים המקוריים של השירים. חלק גדול מההצלחה של בון נבעה מכך שהוא גרם לכך ששירי הרית'ם אנד בלוז שביצע הפכו מתאימים לניגון בתחנות הרדיו הגדולות באותה תקופה. דמותו האמריקאית והנקייה של בון סייעה רבות לגרום לכך שהסגנון המוזיקלי החדש הפך פופולרי בקרב קהל רחב בהרבה.
אלביס פרסלי, שהחל את הקריירה שלו במהלך אמצע שנות החמישים, הפך במהרה לאמן הרוק אנד רול המצליח ביותר בעיקר בזכות סדרת הופעות טלוויזיוניות שביצע, ובשל הופעותיו בסרטי קולנוע שונים, וכמו כן בזכות מספר רב של אלבומים מצליחים אותם הפיק לאורך השנים. אלביס הצליח להביא את הרוק אנד רול למיינסטרים של התרבות הפופולרית. פרסלי תרם גם לעלייה בפופולריות של תת-ז'אנר הרוקבילי, אשר שילב את הסגנון המוזיקלי של מוזיקת הקאנטרי עם הסגנון המוזיקלי של מוזיקת הרית'ם אנד בלוז. אלביס הפך לכוכב המוזיקלי הגדול ביותר מאז גלן מילר ופרנק סינטרה. הביצועים יוצאי הדופן של פרסלי הפכו אותו לפופולרי במיוחד אך גם לדמות שנוייה במחלוקת באותה העת. ההצלחה המאסיבית של פרסלי הביאה את הרוק אנד רול למיינסטרים וסייעה רבות למוזיקאים אפרו-אמריקאים להשיג הצלחה במצעדי הפופ.
בשנת 1957 עלתה לשידור בארצות הברית תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "American Bandstand" (אנ'). בתוכנית, אשר הונחתה על ידי דיק קלארק, הופיעו אמני רוק אנד רול שונים. התוכנית סייעה גם לעלייה בפופולריות של אמני רוק אנד רול עם דימוי נקי יותר ופחות שנוי במחלוקת, כגון בובי דארין, ריקי נלסון, פרנקי אבאלון, פול אנקה, ניל סדאקה, וקוני פרנסיס.
התרסקות המטוס הטרגית בשנת 1959 בה נהרגו המוזיקאים באדי הולי, הבופר הגדול וריצ'י ואלנס וכמו גם הגיוס של אלביס פרסלי לצבא מיוחסים בעיני רבים לתקופה בה הסתיים עידן הרוק אנד רול הקלאסי.
פופ קלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת הפופ הייתה דומיננטית במיוחד במצעדים במהלך המחצית הראשונה של העשור. שירי פופ, ובמיוחד פופ ווקאלי, החליפו בהדרגה את מוזיקת הביג בנד / סווינג שהייתה פופולרית בסוף מלחמת העולם השנייה, אם כי לעיתים קרובות נעשה בהם שימוש בתזמורות אשר ליוו את הזמרים/ות. בעוד שהז'אנרים של מוזיקת הביג בנד והסווינג שמו את הדגש העיקרי על התזמור (Orchestration) של השירים, מוזיקת הפופ שלאחר המלחמה ושל תחילת שנות ה-50 התמקדו יותר בסיפור של השיר ו/או ברגש שבא לידי ביטוי בשיר.
אמני מוזיקת פופ בולטים במהלך העשור כללו את פטי פייג' (אשר להיטיה הגדולים ביותר בעשור כללו את "The Tennessee Waltz", "I Went To Your Wedding", "The Doggie In The Window"), נט קינג קול (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את Mona Lisa, "Too Young"), פרי קומו (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "If", "Don't Let The Stars Get In You Eyes", "Wanted", "Round And Round"), פרנק סינטרה (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "Young at Heart", " Three Coins in the Fountain ", " Witchcraft "), טוני בנט (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "Cold, Cold Heart", "Because of You", "Rags to Riches"), רוזמרי קלוני (אשר להיטיה הגדולים ביותר בעשור כללו את "Come On-a My House", "Mambo Italiano", "Half as Much", "This Ole House"), דין מרטין (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "That's Amore", "Return to Me", "Sway), אדי פישר (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "Anytime", "Wish You Were Here", "Thinking of You", "I'm Walking Behind You", "Oh! My Pa-Pa", "Fanny"), דוריס דיי (אשר להיטיה הגדולים ביותר בעשור כללו את "Secret Love", " Whatever Will Be Will Be (Que Sera Sera) ", "Teacher's Pet"), גאי מיטשל (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את "My Heart Cries for You", "The Roving Kind", "Pittsburgh, Pennsylvania", "Singing the Blues"), בינג קרוסבי (אשר להיטיו הגדולים ביותר בעשור כללו את " "Play a Simple Melody" אותו ביצע יחד עם בנו גארי קרוסבי, ו-"True Love" אותו ביצע יחד עם גרייס קלי ), והרכבי פופ ווקאלי כמו האחים מילס (אשר להיטם הגדול ביותר בעשור היה "Glow Worm"), הוויברז "(אשר להיטם הגדול ביותר בעשור היה Goodnight Irene "), והקורדטס (אשר להיטיהם הגדולים ביותר בעשור כללו את "Mister Sandman" ו-"Lollipop").
במהלך העשור הפופולריות של הפופ הקלאסי החלה לדעוך במקביל לכניסתה של מוזיקת הרוק אנד רול למיינסטרים וכך שז'אנר זה הפך לז'אנר אשר בהדרגה היה לז'אנר המוזיקלי המוביל במכירות התקליטים בארצות הברית. בעקבות כך, בעוד שזמרי קרונינג כמו אדי פישר, פרי קומו ופאטי פייג' היו דומיננטיים במיוחד במחצית הראשונה של שנות החמישים, הם התקשו להגיע לצמרת מצעד הפזמונים לקראת סוף העשור. עם זאת, זמרי פופ חדשים זכו לפופולריות רבה לאורך כל העשור, כאשר רבים מהם ישיו בהמשך גם שירי רוק אנד רול. זמרים וזמרות אלו כוללים בין היתר את פט בון, אניטה בראיינט, קוני פרנסיס, גוגי גרנט, בובי דרין, ואנדי ויליאמס. אפילו אייקון הרוק אנד רול אלביס פרסלי הוציא במהלך הקריירה שלו לא מעט שירי פופ במקביל לשירי הרוק אנד רול.
רית'ם אנד בלוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
בשנת 1951 החל הזמר ריצ'רד הקטן להקליט שירים בסגנון שירי הבלוז של ג'ו בראון ובילי רייט עבור חברת תקליטי RCA. עם זאת, רק ב-1954 תפס את תשומת לבם של חברת Specialty Records עם דמו שהכין. בעקבות כך הוא פיתח כמה מלהיטי הרית'ם אנד בלוז הפופולריים ביותר כגון "Tutti Frutti" ו-"Long Tall Sally" אשר ישפיעו רבות על מבצעים כמו ג'יימס בראון,[3] אלביס פרסלי, ואוטיס רדינג.
לבקשתו של לאונרד צ'ס מחברת צ'ס רקורדס, צ'אק ברי יצר עיבוד מחודש לשיר הקאנטרי הישן "אידה האדומה", לו הוא קרא "Maybellene". השיר זכה להצלחה רבה והגיע למקום השלישי במצעדי הרית'ם אנד בלוז של שנת 1955, וכמו גם הגיע למצעד ה-top 30 של מוזיקת הפופ.
בשנת 1959, נוסדו שתי חברות תקליטים בולטות בבעלות של אמנים שחורים, אשר אחד מהם יזכה בהמשך להצלחה עצומה - חברת התקליטים של סם קוק "Sar", וחברת התקליטים של ברי גורדי "מוטאון".[4]
בלוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
למוזיקת הבלוז הייתה השפעה עצומה על המוזיקה הפופולרית בשנות החמישים. אמני בלוז בולטים בעשור כוללים בין היתר את בו דידלי, וצ'אק ברי, אשר בחרו להפסיק להתמקד באספקטים המלנכוליים של מוזיקת הבלוז ובמקום זאת השפיעו רבות על ההיווצרות של מוזיקת הרוק אנד רול .
ריי צ'ארלס ופאטס דומינו השפיעו רבות על כך שמוזיקת הבלוז הפכה פופולרית במיוחד במהלך העשור. סגנון הבוגי ווגי של דומינו השפיע רבות על סגנון הרוק אנד רול.
מוזיקת קאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני מוזיקת הקאנטרי הבולטים ביותר בתחילת העשור כללו בין היתר את האנק ויליאמס, פטסי קליין, צ'ט אטקינס, ביל מונרו, אדי ארנולד, ג'ין אוטרי, טקס ריטר, ג'ים ריבס, טנסי ארני פורד, וקיטי וולס.
בתחילת העשור תת-הסוגה הונקי-טונק הייתה הפופולרית ביותר מבין תתי הסוגות של מוזיקת הקאנטרי, כאשר מרבית השירים עסקו בשברון לב, בדידות, אלכוהוליזם וייאוש.
האמנים הפופולריים ביותר בסגנון ההונקי טונק במהלך העור כללו את האנק ויליאמס, ג'ורג' ג'ונס, ווב פירס וקארל סמית'.
לקראת סוף שנות העשור תת-סוגה חדשה, שזכתה לשם "Nashville sound" (הצליל של נאשוויל) זכתה להצלחה רבה, והיא הושפעה רבות מהעלייה העצומה בפופולריות של מוזיקת הרוק אנד רול. האמנים הפופולריים ביותר בסגנון זה כללו את אדי ארנולד, ג'ים ריבס, ג'וני הורטון, סטונוול ג'קסון, ומרטי רובינס.
בתחילת העשור התפתח סגנון הרוקבילי שתוצאה ממיזוג מוזיקת הרוק אנד רול ומוזיקת הקאנטרי. סגנון הרוקבילי היה פופולרי במיוחד במהלך העשור בקרב מעריצי מוזיקת קאנטרי. אלביס פרסלי תרם רבות לפופולריזציה של הז'אנר ב-1954 כאשר הוציא לשווקים מספר שירים בסגנון זה תחת חברת התקליטים Sun Records .
ג'אז[עריכת קוד מקור | עריכה]
תתי סוגות שונות של מוזיקת הג'אז, בהם בי בופ, הארד בופ, קול ג'אז ובלוז, זכו לפופולריות רבה במהלך העשור. אמני ג'אז בולטים במהלך העשור כללו בין היתר את לסטר יאנג, בן ובסטר, צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, מיילס דייוויס, ג'ון קולטריין, ת'לוניוס מונק, צ'ארלס מינגוס, ארט טייטום, ביל אוונס, אחמד ג'מאל, אוסקר פיטרסון, גיל אוונס, ג'רי מאליגן, קנונבול אדרלי, סטן גץ, צ'ט בייקר, דייב ברובק, ארט בלייקי, מקס רואץ', רביעיית הג'אז המודרני, אלה פיצג'רלד, ריי צ'ארלס, שרה ווהן, דיינה וושינגטון, נינה סימון, ובילי הולידיי.
מגמות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1956 הזמר האמריקני הארי בלפונטה תרם לפופולריזציה של הסגנון המוזיקלי קליפסו לאחר שהוא לשווקים את האלבום קליפסו שכלל בין היתר את הלהיט "Banana Boat Song" אשר היה עיבוד מחודש לשיר עממי ג'מייקני מסורתי האלבום הפך לימים לאלבום הראשון שמכר מעל למיליון עותקים, ובעקבות כך בלפונטה זכה לכינוי "מלך הקליפסו".
מוזיקת פולק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמני מוזיקת פולק כמו הוויברז, פיט סיגר, וודי גוטרי, שלישיית קינגסטון, ואודטה היו מבין האמנים הבולטים ביותר שתרמו רבות לעלייה בפופולריות של מוזיקת הפולק במהלך שנות ה-50 ושנות ה-60.
באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך העשור המוזיקה הפופולרית האירופאית החלה להיות מושפעת באופן ניכר מסגנונות המוזיקה האמריקנית כגון ג'אז, סווינג, ומוזיקת הפופ המסורתית, בעיקר בהשפעת סרטי קולנוע ותקליטים. השינוי המהותי ביותר במהלך העשור היה ההשפעה של הרוק אנד רול האמריקני על המוזיקה הפופולרית האירופאית, אשר תרם לכך שלראשונה אמנים אירופאים רבים החלו ליצור מוזיקה שנועדה בראש ובראשונה לקהל צעיר. בעוד שבתחילה האמנים האמריקנים היו אמני הרוק המובילים באירופה, בהמשך החלו להקות וזמרים אירופאים שונים להפיק שירי רוק אנד רול אשר החלו בהדרגה לזכות לפופולריות רבה.
באמריקה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1958 השיר הפופולרי "La Bamba" של המוזיקאי האמריקני ריצ'י ואלנס תרם רבות לעליה בפופולריות של מוזיקת רוק בשפה הספרדית ברחבי אמריקה הלטינית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מצעד הפזמונים של בילבורד (1950–1958)
- בילבורד הוט 100 (1958–1969)
- שנות ה-40 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ J. M. Curtis, Rock Eras: Interpretations of Music and Society, 1954–1984 (Madison, WI: Popular Press, 1987), ISBN 0-87972-369-6, p. 73.
- ^ M. Campbell, ed., Popular Music in America: And the Beat Goes On (Cengage Learning, 3rd ed., 2008), pp. 168-9.
- ^ White, Charles (2003). The Life and Times of Little Richard: The Authorised Biography. Omnibus Press. p. 231.
- ^ Palmer, Robert (19 בספטמבר 1995). Rock & Roll: An Unruly History. Harmony. p. 82. ISBN 978-0-517-70050-1.
{{cite book}}: (עזרה)
