לדלג לתוכן

שניאנג

שֶׁנְיָאנְג (תת-מחוז עירוני)
沈阳
קו הרקיע של העיר
קו הרקיע של העיר
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מחוז ליאונינג
ראש העיר וָאנְג שִׂין-וֵיי (王新伟)
שטח 12,870 קמ"ר
גובה 29 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בתת-המחוז העירוני 9,070,093[1] (2020)
 ‑ במטרופולין 7,885,142 (2020)
 ‑ צפיפות 704.7 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות 41°47′44″N 123°26′53″E / 41.79556°N 123.44806°E / 41.79556; 123.44806
אזור זמן UTC +8
אתר שניאנג


מיקומה של שניאנג במחוז ליאונינג

שֶׁנְיָאנְגסינית מפושטת: ‏沈阳‏; בסינית מסורתית: 瀋陽; בפין-יין: Shěnyáng; מילולית: "הגדה הצפונית של (נהר) שן"; במנצ'ורית: ᠰᡳᠮᡳᠶᠠᠨ - מוּקְדֶן) היא תת-מחוז עירוני, עיר הבירה והעיר המאוכלסת ביותר במחוז ליאונינג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, התגוררו בתת-המחוז העירוני כ-9.07 מיליון תושבים, מתוכם כ-7.9 מיליון בעשרת הרבעים[1]. שניאנג מהווה מרכז חשוב של תעשייה כבדה וכן את צומת התחבורה והסחר העיקרי בצפון-מזרח המדינה.

העיר הוקמה על ידי מדינת יֶן בתקופת המדינות הלוחמות, בשנת 300 לפנה"ס לערך. בשנת 1625 העתיק המנהיג המנצ'ורי נוּרְהָאצִ'י את בירתו לשניאנג, ובשנת 1634 הוחלף שמה למוּקְדֶן במנצ'ורית, או שֶׁנְגגִ'ינְג (סינית: 盛京; פין-יין: Shèngjīng) בסינית, שמשמעו "הבירה המשגשגת". היא נשארה עיר הבירה של שושלת צ'ינג המנצ'ורית עד להכנעת שושלת מינג וכיבוש בייג'ינג ב-1644. עם זאת נותרה לה חשיבות מיוחדת בחצר הקיסרות, הארמונות שבה החזיקו ברבים מאוצרות הממלכה, וקברי הקיסרים הראשונים שבה המשיכו להוות מוקד עלייה לרגל עוד זמן רב. כיום מהווים קברים אלו חלק מאתר מורשת עולמית. ארמון מוקדן מהווה אף הוא, ביחד עם העיר האסורה בבייג'ינג, אתר מורשת עולמית נוסף.

לאחר הנחת פסי רכבת שחיברו את המזרח הרחוק הרוסי עם צפון-מזרח סין, הפכה העיר למוקד השפעה רוסי. בשנת 1905 התחולל בעיר קרב מוקדן, הקרב החשוב האחרון במלחמת רוסיה יפן. במקום הוקמה אנדרטה לזכר החיילים הרוסיים שעומדת נטושה ואינה מתוחזקת.

לאחר הניצחון היפני, הפכה העיר למוקד הפעילות הכלכלית של יפן בדרום מנצ'וריה. לאחר כיבוש מנצ'וריה והקמת מנצ'וקוו הפכו היפנים את העיר למרכז תעשייה כבדה.

בשנת 2014 החל בנייה של מרכז הסחר העולמי הפיננסי באוננג שן-יאנג, אך היא הוקפאה לאחר השלמת השלב הראשון.

גאוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצלום לוויין של שניאנג

תת-המחוז העירוני שניאנג משתרע על פני 12,870 קמ"ר במרכז מחוז ליאונינג וגובל במחוז האוטונומי מונגוליה הפנימית מצפון ובשבע נציבויות עירוניות - טְיֵה-לִינְג (אנ') ופֿוּשׁוּן ממזרח, בֶּנְשִׂי מדרום-מזרח, לְיָאוֹיָאנְג (אנ') מדרום, אָנְשָׁאן מדרום-מערב, גִ'ינְג'וֹאוּ (אנ') ממערב ופֿוּשִׂין (אנ') מצפון-מערב. העיר שוכנת מצפון לנהר חוּן, יובל חשוב של נהר לְיָאוֹ (אנ'), כ-630 ק"מ צפון-מזרחית לבייג'ינג בירת סין. אקלימה של העיר הוא יבשתי לח עם השפעה מונסונית. הקיץ חם ולח, עם טמפרטורת מקסימום של ‏ 36.1, בהשפעת מונסונים, והחורף קר ויבש, עם טמפרטורת מינימום של C°‏ 28.5−, בהשפעת אנטי ציקלון סיבירי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 705.5 מ"מ.

חלוקה מנהלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-המחוז העירוני שניאנג מחולק לעשרה רבעים, שתי נפות ונפה עירונית אחת:

מפה

חפינג
שנחה
דאדונג
חוואנגגו
טיה-שי
סוג'יאטון
חון-נאן
שנביי
יו'חונג
ליאוג'ונג
נפת
קאנגפינג
נפת
פאקו
שינמין
(עיר)


שם כתב סיני פין-יין אוכלוסייה (מפקד 2020)[1] שטח צפיפות
רובע חֶפִּינְג 和平区 Hépíng Qū 730,785 59.93 12,194
רובע שֶׁנְחֶה 沈河区 Shĕnhé Qū 782,628 60.07 13,029
רובע דָאדוֹנְג 大东区 Dàdōng Qū 754,952 99.88 7,559
רובע חְווָאנְגְגוּ 皇姑区 Huánggū Qū 877,287 65.98 13,296
רובע טְיֵה-שִׂי 铁西区 Tiĕxī Qū 1,335,935 468.6 2,851
רובע סוּגְ'יָאטוּן 苏家屯区 Sūjiātún Qū 524,336 780.8 671.5
רובע חוּנָּאן 浑南区 Húnnán Qū 798,765 808.9 987.5
האזור החדש שֶׁנְבֵּיי 沈北新区 Shĕnbĕi Xīnqū 619,375 814 760.9
רובע יוּ'חוֹנְג 于洪区 Yúhóng Qū 1,066,062 500 2,132
רובע לְיָאוֹג'וֹנְג 辽中区 Liáozhōng Qū 395,017 1,460 270.6
נפת קָאנְגְפִּינְג 康平县 Kāngpíng Xiàn 278,384 2,167 128.5
נפת פָֿאקוּ 法库县 Făkù Xiàn 340,933 2,284 149.3
הנפה העירונית שִׂינְמִין 新民市 Xīnmín Shì 565,634 3,300 171.4

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]