שעון זריקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שעון זירקות

שעון זריקות משמש בתחום הספורט, כדי לזרז את קצב המשחק של משחקי כדור שונים. הוא ידוע בעיקר בפעילותו במשחק הכדורסל אך גם משמש במשחקי ספורט נוספים כגון: סנוקר, לקרוס, קורפבול, פוטבול אוסטרלי ועוד.

בכדורסל, השעון בנוי כקוצב זמן (טיימר) שמטרתו להגביר את קצב המשחק (משמע להגדיל את מספר הנקודות למשחק). על הקבוצה המתקיפה לזרוק את הכדור לפני שנגמר הזמן בשעון (זמן קצוב נתון להתקפה אחת) ועליו להיכנס לסל או לגעת בטבעת, אחרת הדבר יגרום להפרה של החוקים והכדור יועבר לקבוצה הנגדית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמן הווארד הובסון, שאימן ב אוניברסיטת אורגון ומאוחר יותר באוניברסיטת ייל, הביע אמון ברעיון. דני בייסון, אבי הרעיון והבעלים של פילדלפיה 76' שבליגת ה-NBA, ניסה את השעון הזריקות (24 שניות) לראשונה בשנת 1954, בזמן משחק של הקבוצה בעיר סירקיוז. לאחר המשחק הציע לליגת ה-NBA לאמץ זאת כחוק.

רבים טענו כי המצאה זו שימרה את ה-NBA בזמן בעיית האוהדים (כולל סיקורי הטלוויזיה) לפני שהרעיון הומצא. הוא קשור ישירות לטקטיקה שהשתמשו בה קבוצות רבות: בזמן שקבוצה מסוימת מובילה במשחק היא מתחילה "לשרוף שעון" (לבזבז את הזמן שנותר למשחק).

בלעדי שעון הזריקות, הקבוצה המובילה הייתה מתמסרת בלי סוף בינה ולבין עצמה ללא עונש או איסור ובכך מבזבזת את הזמן על מנת שהקבוצה הנגדית לא תוכל להגיב, להקטין את הפער ואולי אף להוביל. במקרה והקבוצה הנגדית הייתה חוטפת את הכדור, הקבוצה הייתה עושה עבירה ולאחר הזריקות, כאשר הכדור היה חוזר לידיה, הייתה מתנהלת על פי אותה שיטת משחק.

משחקים בעלי תוצאות נמוכות ועם המון עבירות, הפכו נפוצים, וגרמו שיעמום לקהל האוהדים. ב-22 בנובמבר 1950, גברה קבוצת פורט ויין זולנר על מיניאפוליס לייקרס בתוצאה 19-18, וקבעה שיא - תוצאת המשחק הנמוכה ביותר בליגה. ה-NBA ניסה לשנות מספר חוקים בתחילת 1950 על מנת להגביר את קצב המשחק ולהקטין את מספר העבירות לפני שהליגה אימצה את הרעיון של בייסון.

דני טען כי המספר 24 לא נקבע בחטף אלא נבחר באופן הבא: הוא שאף לכך שכל קבוצה תזרוק 60 זריקות, 120 זריקות למשחק. במשחק 48 דקות שהן 2880 שניות, לחלק ב-120 נותן 24 שניות לזריקה לכל קבוצה.

כאשר הרעיון הגיע למימוש במשחקים בליגה, בתחילה שחקנים רבים היו לחוצים והחלו להגיע למצב זריקה לאחר 8-10 שניות. במשך הזמן השחקנים התרגלו ולמדו ליצור מצב קליעה בהתקפה בזמן של כ-20 שניות.

השעון החדש, יחד עם מספר חוקים בנושא העבירות, יצרו מהפכה בליגת ה-NBA. ממוצע הזריקות לקבוצה במשחק, בתקופה שקדמה לשעון הזריקות (עונות: 1946/7 - 1953/4), עמד על כ-79 נקודות למשחק. כבר בשנה הראשונה לשעון הזריקות, עלה הממוצע של הקבוצות לכ-93 נקודות למשחק (עונה: 1954/5). לאחר 4 שנים (עונה: 1957/8) הממוצע עלה ל-107 נקודות למשחק.

בשנת 1980 הוצג שעון הזריקות לליגת הקולג' והחלו להשתמש בו אך בזמן שונה של 45 שניות. לאחר מכן צמצמו את הזמן ל-35 שניות לכדורסל הגברים.

פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-NBA (מ-1954), ב-WNBA (מ-2006), וב-FIBA (מ-2000; בין 1956 ל-2000 שעון הזריקות נקבע לזמן של 30 שניות) שעון הזריקות סופר לאחור 24 שניות ועל כן כינויו שעון ה-24. זריקה לסל שלא במסגרת זמן השעון לא תחושב. "באזזר" נשמע מיד לאחר שהשעון מגיע ל-0.

בנוסף לכך, השעון אינו מתאפס כאשר מתבצעת עבירה על ההתקפה, אלא נעצר. חוקים שהשתנו ב-NBA (מ-1998) וב-FIBA (מ-2010) קובעים כי שעון זריקות יתאפס בזמן עבירה בתנאי שהשעון יעמוד על פחות מ-14 שניות בהתקפה והוא יאופס ל-14 שניות ולא ל-24 שניות ("שעון חדש").

שחקני כדורסל בקולג' משחקים עם שעון זריקות שזמנו עומד על 35 שניות (מ-1993; 45 שניות מ-1985 עד 1993) בארצות הברית ו-30 שניות בקנדה. שחקניות כדורסל בקולג' ובתיכונים, גם בארצות הברית וגם בקנדה משתמשות בשעון זריקות של 30 שניות.

זמנים שונים שנועדו לשעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנים בארגונים בענף הכדרוסל:

ארגון משך זמן
גברים- CIS 30 שניות
נשים- CIS 30 שניות
FIBA 24 שניות
NBA 24 שניות
WNBA 24 שניות
גברים- NCAA 35 שניות
נשים- NCAA 30 שניות
בתי ספר 30/35 שניות (במדינות מסוימות)

זמנים במקצועות ספורט נוספים:

ספורט ארגון משך זמן
לקרוס MLL 30 שניות
NLL 60 שניות
כדורמים FINA 30 שניות

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]