שעות עבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שעות עבודה הוא פרק הזמן שבו אדם עובד בתשלום. התנדבות, עבודות בית אישיות או טיפול בילדים וחיות מחמד אינן נחשבות כחלק משעות העבודה.

מדינות רבות מסדירות את שבוע העבודה בחוק ובנהלים שונים, כגון קביעת זמני מנוחה יומיים מינימליים, חגים שנתיים ומספר שעות עבודה מקסימלי בשבוע. זמן העבודה עשוי להשתנות מאדם לאדם, לרוב בהתאם לתנאים הכלכליים, למיקום, לתרבות, לבחירת אורח החיים ולרווחיות פרנסתו של הפרט. לדוגמה, מי שמפרנס ילדים ומשלם משכנתא גבוהה עשוי לעבוד יותר שעות בכדי לעמוד בעלויות המחיה הבסיסיות מאשר למישהו בעל אותה ההכנסה בעלויות דיור נמוכות יותר. במדינות מפותחות כמו בריטניה, חלק מהעובדים נמצאים במשרה חלקית מכיוון שאינם מצליחים למצוא עבודה במשרה מלאה, אך רבים בוחרים להפחית בשעות עבודה על מנת לטפל בילדים ובמשפחה; יש הבוחרים בכך פשוט בשביל להגדיל את מספר שעות הפנאי.[1]

שעות עבוד סטנדרטיות הן מספר השעות המותר בחוק שבהן אפשר לעבוד ביום, בשבוע, בחודש או בשנה. המעסיק מחויב לשלם שכר גבוה יותר עבור שעות נוספות כנדרש בחוק. שעות העבודה הרגילות של מדינות ברחבי העולם הן סביב 40 עד 44 שעות בשבוע (אך לא בכל מקום: מ-35 שעות בשבוע בצרפת[2] ועד 112 שעות בשבוע במחנות עבודה בצפון קוריאה).[3] שעות עבודה מקסימליות מתייחסות לשעות העבודה המרביות של העובד. העובד אינו יכול לעבוד יותר מהרמה הנקובה בחוק שעות העבודה המקסימליות.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות השישים, שוררת הסכמה בקרב אנתרופולוגים, היסטוריונים וסוציולוגים כי חברות ציידים-לקטים מוקדמים נהנו מזמן פנאי רב יותר ממה שמותר על ידי חברות קפיטליסטיות וחקלאיות כיום;[5][6] לפי ההערכות מחנה אחד של, קונג בושמנים עבד יומיים וחצי בשבוע, ובסביבות 6 שעות ביום.[7] במקומות אחרים שתועדו עולה כי ממוצע יום העבודה היה פחות מחמש שעות.

מחקרים שנערכו בשנות ה-70 בחנו את שבט ה-Machiguenga באמזונאס העליון ואת שבט ה-Kayapo בצפון ברזיל. מחקרים אלה הרחיבו את הגדרת העבודה מעבר לפעילויות איסוף ציד גרידא, אך הממוצע הכולל בחברות הציידים-לקטים שנחקר עדיין היה מתחת ל-4.86 שעות ביום, בעוד שהמקסימום היה מתחת ל-8 שעות.[5] התפיסה הכללית עדיין מתיישבת עם הקונצנזוס האקדמי הישן לפיו ציידים-לקטים עבדו הרבה מעבר של בני האדם המודרניים.[6]

המהפכה התעשייתית אפשרה לפלח גדול יותר באוכלוסייה לעבוד כל השנה, ללא קשר לעונה, ותאורה מלאכותית אפשרה לעבוד יותר מדי יום. איכרים ופועלים חקלאיים עברו מאזורים כפריים לעבוד במפעלים עירוניים, וזמן העבודה במהלך השנה גדל משמעותית.[8]

במהלך המאה ה-20, שעות העבודה התקצרו בכמעט מחצית, בין היתר בגלל עליית השכר הנגרמת על ידי צמיחה כלכלית מחודשת ותחרות על עובדים מיומנים, ולאחר מאבקים של איגודים מקצועיים וחקיקה פרוגרסיבית. שבוע העבודה, ברוב העולם המתועש, צנח בהתמדה, לכ-40 שעות לאחר מלחמת העולם השנייה. הגבלת שעות העבודה צוינה גם על ידי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם,[9] האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות,[10] ואמנות נוספות.[11] הירידה המשיכה בקצב מהיר יותר באירופה: צרפת אימצה שבוע עבודה בן 35 שעות בשנת 2000. בשנת 1995, סין אימצה שבוע של 40 שעות וביטלה חצי יום עבודה בשבת (אם כי הדבר אינו נהוג באופן נרחב). שעות העבודה בכלכלות מתועשות כמו דרום קוריאה, אמנם עדיין גבוהות בהרבה מהממוצע אך יורדות בהתמדה.

הטכנולוגיה המשיכה גם לשפר את תפוקת העובדים, מה שמאפשר את עליית רמת החיים עם ירידת השעות. בכלכלות מפותחות, ככל שהזמן הדרוש לייצור סחורות ירד, יותר שעות עבודה זמינות לספק שירותים, וכתוצאה מכך נוצר מעבר של חלק גדול מכוח העבודה בין המגזרים.

באמצע שנות האלפיים, הולנד הייתה המדינה הראשונה בעולם המתועש, עם שבוע ממוצע ל פחות מ-30 שעות עבודה בשבוע.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שעות עבודה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Woods, Judith (1 במאי 2012). "More and more workers join the part-time revolution". The Daily Telegraph (London). 
  2. ^ "French labour laws: Working time and leave < Jobs France | Expatica France". Expatica.com. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2014. 
  3. ^ Ryall, Julian (5 בספטמבר 2013). "Up to 20,000 North Korean prison camp inmates have 'disappeared' says human rights group". The Daily Telegraph (London). 
  4. ^ Ho, Lok Sang (20 בנובמבר 2012). "Setting maximum work hours first". China Daily. 
  5. ^ 1 2 Hans-Joachim Voth (2000) Time and work in England 1750–1830, Chapter 5, Comparisons and conclusions pp. 242–45
  6. ^ 1 2 Farb, Peter (1968). Man's Rise to Civilization As Shown by the Indians of North America from Primeval Times to the Coming of the Industrial State. New York City: E. P. Dutton. עמ' 28. תבנית:LCC. Most people assume that the members of the Shoshone band worked ceaselessly in an unremitting search for sustenance. Such a dramatic picture might appear confirmed by an erroneous theory almost everyone recalls from schooldays: A high culture emerges only when the people have the leisure to build pyramids or to create art. The fact is that high civilization is hectic, and that primitive hunters and collectors of wild food, like the Shoshone, are among the most leisured people on earth.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  7. ^ Cohen, Yehudi (1974). Man in Adaptation: the cultural present. Aldine Transaction. עמ' 94–95. ISBN 0-202-01109-7. In all, the adults of the Dobe camp worked about two and a half days a week. Because the average working day was about six hours long, the fact emerges that !Kung Bushmen of Dobe, despite their harsh environment, devote from twelve to nineteen hours a week to getting food. Even the hardest working individual in the camp, a man named =oma who went out hunting on sixteen of the 28 days, spent a maximum of 32 hours a week in the food quest. 
  8. ^ Juliet Schor (1991) The Overworked American, pp. 43–seq, excerpt: Pre-industrial workers had a shorter workweek than today's
  9. ^ Universal Declaration of Human Rights, 24
  10. ^ International Covenant on Economic, Social and Cultural Rights, Article 7
  11. ^ European Social Charter, Article 2
  12. ^ "Working time in the European Union: the Netherlands". Eurofound.europa.eu. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2014.