שפוך חמתך

שפוך חמתך
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. (תהלים, ע"ט, ו'–ז') שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. (תהלים, ס"ט, כ"ה) תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ (איכה, ג', ס"ו)

"שפוך חמתך על הגויים" מהגדת פראג, אחד הטקסטים שהיוו טיעון לכך שהספרים העבריים מכילים יחס שלילי כלפי לא יהודים. הצנזורה השפיעה על נוסח איטליה של הקטע, הכולל רק את הפסוק הראשון.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

שפוך חמתך הוא קטע מהגדה של פסח, הנאמר בליל הסדר. הקטע נזכר בכל ההגדות העתיקות החל מהמאה ה-11. יש הסבורים שהוא נוסף בעקבות מסעי הצלב.

היו מנהגים שונים במהלך הדורות באשר להרכב הקטע ולמספר הפסוקים הכלולים בו. בנוסח המקובל היום הקטע הוא ליקוט של ארבעה פסוקים מתהילים וממגילת איכה.

קטע זה גרם במהלך הדורות לטענות והשמצות על היהודים מצד הגויים.

מקור

הקטע עצמו הוא ליקוט של ארבעת פסוקים מהתנ"ך. שני הפסוקים הראשונים לקוחים מספר תהילים עט:

(ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. (ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

— ספר תהילים, פרק ע"ט, פסוקים ו'–ז'

הפסוק השלישי לקוח מתהילים פרק סט, והפסוק האחרון מסיים את פרק ג ממגילת איכה. מקבילה דומה לפסוקים הראשונים מופיעה בספר ירמיהו:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

— ספר ירמיהו, פרק י', פסוק כ"ה

בכמה מההגדות גרסו "שפוך חמתך על הגויים", כפי המופיע בירמיהו, ולא כנוסח בתהילים שהוא המקור לקטע.

תוכן הקטע הוא בקשה ותפילה לאלוהים שיעניש את הגוים שאינם מאמינים בקיומו ואת האומות שאינן קוראות בשמו, ואף בקשה להשמידם מעל פני האדמה.

מנהג אמירתו

"שפוך חמתך" בהגדת דרמשטאדט. בציור מופיעות דמויות של נשים צעירות, הלומדות מתוך ספרים, יחד עם דמויות גברים. בחלק התחתון מצויר שולחן הסדר עם מצות, סביבו נראים נשים וגברים הלומדים יחד.

המנהג מופיע בהגדות של פסח החל מהמחצית השנייה של המאה ה-12. אברהם פרנקל כותב כי ייתכן והמנהג החל כמנהג עממי לומר פסוקי קללות קודם מזיגת הכוס הרביעית, וייתכן שכבר החל לנהוג באיטליה במאה ה-11, ובהמשך הגיע לצרפת והתקבע כחלק מנוסח ההגדה.

יש שכתבו שהמנהג החל לאחר מסעי הצלב, אמנם יוסף תבורי סבור כי הדבר לא ייתכן הן מצד שהמנהג מתועד כבר בכ"י משנת 1145, עשרות שנים קודם מסעי הצלב, ומטעמים נוספים.

ואמנם קטע זה של שפוך חמתך, אינו מופיע בכל ההגדות, כך למשל הוא נעדר מנוסח ההגדה של הרמב"ם, והרס"ג ועוד.

שפוך חמתך בהגדת רוטשילד. בהגדה זו מופיע רק הפסוק הראשון.

כיום ברוב ההגדות מופיעים ארבע פסוקים הנזכרים לעיל, אך בהגדות עתיקות ישנם גרסאות רבות, יש שכתבו רק את הפסוק הראשון אחרים הוסיפו גם את הפסוק השני, ובהגדות נוספות ישנם פסוקי קללה נוספים.

במחזור ויטרי למשל, הקטע אינו מופיע בסדר ההגדה שמובא בשם רש"י, אך מופיע במקום אחר, והוא כולל פסוקי קללות נוספים מלבד ארבעת הפסוקים שנזכרו:

שפוך חמתך... שפוך עליהם זעמך... תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד (תהילים סט כ). תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב: (תהילים סט כו) תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ: (שם כח) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ: (שם כט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם (שם ב ט) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ (סט כג) תֵּן לָהֶם יְהֹוָה מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים (הושע ט יד) תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהֹוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם (איכה ג סד) תרדוף... תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם: (איכה ג סה) כי אכל...

זמן אמירתו

כאמור בקהילות רבות (בני אשכנז ועוד) נוהגים לומר במהלך ליל הסדר הקטע "שפוך חמתך". אמירת הקטע נעשית לאחר ברכת המזון: מוזגין כוס רביעית, ואומרים 'שפוך חמתך' ולאחר מכאן ממשיכים באמירת ההלל. יש נוהגים למזוג את הכוס הרביעית לאחר 'שפוך חמתך', קודם ההלל.

בחלק מהגדות הפסח מופיע מנהג כוס אליהו הנביא או כוס חמישית, אותה נהגו למזוג קודם אמירת שפוך חמתך.

טעם אמירתו

בפירושי ההגדה השונים ניתנו הסברים רבים מדוע נכנס קטע זה של 'שפוך חמתך' בין שני חלקי ההלל:

• במאירי כתב שמאחר וארבע כוסות הם רמז ללכוס התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את ארבע המלכויות, לכך תקנו בכוס האחרונה שמשילמה את ארבעת הכוסות לבקש על כך.
• עוד כתב במאירי כי תיקנו זאת לשבח עם ישראל שלאחר שאכלו ושתו הם משבחים לקב"ה בניגוד לאומות העולם.
• יש שכתבו שתיקנו לאמר זאת קודם אמירת הפרק 'לא לנו' המדבר על מלחמת גוג ומגוג, תיקנו לבקש על ההצלה מהגויים הצרים על ישראל.
• אחרים כתבו שהטעם הוא להראות שאין אנו חוששים בשתיית הכוס הרביעית מ'זוגות', מאחר שהוא ליל שימורים המשומר מהמזיקים.

מנהגים שונים

כאמור נזכר לעיל שיש נוהגים למזוג בעת אמירתו כוס חמישית או כוס אליהו הנביא. בספרים נזכרו מנהגים נוספים:

פתיחת הדלת

מנהג שהשתרש ונפוץ במקומות רבים, הוא לפתוח את הדלת בעת אמירת 'שפוך חמתך'. בספרות האחרונים ניסו להתחקות אחר טעם המנהג, ונאמרו מספר טעמים לכך:

• במהרי"ל כתב שהטעם לכך הוא מפני שבניסן עתידים להיגאל פותחים את הדלת על מנת שאם יבוא אליהו ימצא את הפתח מוכן לקראתו.
• טעם אחר כתב רבי משה איסרליש בספרו דרכי משה שהוא על מנת להראות שאנו בטוחים בהבטחת הקב"ה כי לילה זה הוא ליל שימורים ואין אנו חוששים מפני המזיקים, ובזכות אמונה זו נגאל.
• בהגדת הגר"א נאמר כי הטעם לזה הוא מחשש 'זוגות' של ארבע כוסות, ומפני שאמרו חכמים כי ראיית הרחוב מבטלת את צירוף הזוגות נהגו לפתוח את הדלת. אך האחרונים פקפקו ביוחס טעם זה לגאון מפני כמה טעמים.
• טעם אחר הובא בהגדה שלמה, שהוא מפני שבעבר קודם אמירת הקטע 'שפוך חמתך', פחדו שמא מישהו מאזין מחוץ לדלת, לכך היו יוצא אחד מהמסובים לראות שאף אחד אינו בנמצא.

עמידה

יש נוהגים לעמוד בעת אמירת הקטע. יש שכתבו שהטעם לכך הוא לכבודו של אליהו הנביא.

החזקת הכוס

בחב"ד ובעדות נוספות נהגו להחזיק ביד את הכוס הרביעית, בעת אמירת שפוך חמתך.

יחס אומות העולם לאמירתו

קטע הגדה זה עורר טענות רבות בעיקר מגויים שטענו על תוכנו של התפילה המבקשת מאלוהים להרוג את כל הגויים, טענות אלו הושמעו רבות בוויכוחים שהיו בין הדתות השונות לבין היהדות.

במאה ה־13 העבירו יהודים מומרים (למשל ניקולס דונין) לעיונם של חכמים נוצריים כמו פטרוס ונרביליס ^{[דרושה הבהרה]} קטעים מהתלמוד והצביעו לפניהם על מספר רב של אגדות תלמודיות המכילות הגשמת אלוהים ודברים קשים כנגד ישו (ראו ישו ביהדות) והלכות ודינים שבהם יחס שלילי ביותר למי שאינם יהודים, אחד הקטעים היה הקטע "שפוך חמתך". הדבר נעשה כתחמושת לטוענים הנוצרים בעת הוויכוחים בין מלומדים נוצרים ויהודים, שנערכו ברחבי העולם הנוצרי במטרה להוכיח את עליונות הנצרות. ואכן לאחר שהיהודים הפסידו במשפט פריז, התבצעה אחת השריפות הגדולות הראשונות של ספרי תלמוד בכיכר העירייה של פריז.

בחלק ממהדורות ההגדות שנדפסו באירופה, הושמט הקטע.

לאחר שהרב חיים פסחוביץ, עבר לכהן כרב בעיר כוטימסק, הוא נאסר לזמן קצר, לאחר שציטט בדרשת שבת הגדול את האמרה מההגדה של פסח "שפוך חמתך".

שפוך אהבתך

חיים בלוך מביא בספרו "היכל לדברי חז"ל" קטע חילופי ל"שפוך חמתך", שנפתח במילים "שפוך אהבתך". לטענתו מצא את הקטע בהגדה של פסח של הרב שמשון ורטהיימר, הגדה ב"כתב יד מפואר וציורים נפלאים על גבי קלף". הוא מספר שהגדה זו הייתה ביד אחד מניניו של רבי שמשון שהתיר לו לצלם את ההגדה, אך תצלומי ההגדה אבדו לו בימי השואה. הוא מציין כי ההגדה נכתב בוורמס בשנת רפ"א על ידי "יהודה בן יקותיאל נכד רש"י". על אף שצילומי ההגדה נאבדו לו, הנוסח של "שפוך חמתך" נשתייר בידו בכתב ידו. זהו הנוסח שהוא מביא:

שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים, בגלל חסדים שהם עושים עם זרע יעקב ומגנים על עמך ישראל מפני אוכליהם. יזכו לראות בטובת בחירך ולשמוח בשמחת גויך

על אף עדותו המפורטת של בלוך, רבים פקפקו באמינות דבריו, וזאת לאור זיופים אחרים שהוכח שביצע. יש הסבורים כי שינה את הנוסח "שפוך חמתך" בעקבות הצלתו מהשואה על ידי גויים.

גלריה

שפוך חמתך מתוך הגדות עתיקות
מתוך הגדת ששון מתוך הגדת יהודה מתוך הגדת גרציאנו מתוך הגדת האחות מתוך הגדת הזהב מתוך הגדת שאלתיאל מתוך הגדת ריילנדס

קישורים חיצוניים

• שפוך חמתך אל הגויים ישיבת בני עקיבא קריית הרצוג
• שפוך חמתך באתר זמרשת
• אברהם פרנקל, 'פיוטי קללה ופסוקי "שפוך חמתך" באיטליה הקדומה', תרביץ פג (תשע"ה), עמ' 125–128
• טל גויטין, מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל, באתר אוניברסיטת בן גוריון