שפות אפרו-אסייתיות
 | |
| תפוצת השפות האפרו-אסייתיות | |
| דוברים |
400,000,000  |
|---|---|
| משפחה | שפות אפרו-אסייתיות |
| קוד ISO 639-2 |
afa |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
השפות האפרו-אסייתיות (בעבר: השפות השמיות-חמיות), מהוות משפחת-על של שפות הכוללת מעל 300 שפות המדוברות בפי מאות מיליוני בני אדם במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובחלקים מאזור הסאהל. במשפחה זו נכללות בין היתר עברית, ערבית, ארמית, אמהרית, טיגרינית, מצרית קדומה, השפות הברבריות, האוסה והשפות הכושיות.
משפחת השפות האפרו-אסייתיות נחשבת לאחת ממשפחות השפות העתיקות והמשפיעות בעולם, ובעלות תיעוד כתוב המשתרע מן האלף הרביעי לפנה״ס ועד ימינו.[1][2]
חוקרי בלשנות מזהים בין שפות המשפחה מאפיינים משותפים רבים, ובהם שימוש נרחב בשורשים עיצוריים, מערכות נטייה מורכבות, הבחנה דקדוקית בין זכר לנקבה, ודמיון בכינויי גוף ובאוצר מילים בסיסי. בשל תפוצתן הרחבה וחשיבותן ההיסטורית, מילאו השפות האפרו-אסייתיות תפקיד מרכזי בהתפתחותן של תרבויות, דתות ואימפריות רבות במזרח הקדום ובאפריקה.[3]
משפחת העל מונה את המשפחות הבאות:
- שפות בֶּרְבֶּרִיוֹת
- שפות צ'אדיות
- שפות מצריות
- שפות שמיות
- שפות כושיות
- שפת בֵּזָ'ה (מיון שנוי במחלוקת; משויך בדרך כלל במשפחות הלשונות הכושיות)
- שפות אומוטיות (הכללתן במשפחת הלשונות האפרו-אסייתיות שנויה במחלוקת)
מן המאפיינים המשותפים לשפות האפרו-אסייתיות:
- סימון זכר ונקבה בצורת יחיד. נקבה מסומנת ב-\t\ (בעברית ת', בערבית ة).
- טיפולוגית פועל-נושא-מושא, עם נטיות לנושא-פועל-מושא
- מורפולוגיה תבניתית שבה הטיית מילים היא על ידי שינויים פנימיים, כמו גם הוספת תחיליות וסופיות
- קבוצת עיצורים נחציים.
כמו כן, מוכרים שורשים משותפים כגון:
- ב-נ – "בנייה"
- מ-ת – "מוות"
- ס-נ – "ידיעה" (השווה עם "שינון")
- ל-ס – "לשון"
- ס-מ – "שם"
- ד-מ – "דם"
חוקרי בלשנות היסטורית מצביעים על דמיון במערכות כינויי הגוף בין ענפי משפחת השפות האפרו אסייתיות. כך למשל, בשפות השמיות מופיעות הצורות באכדית anāku, בעברית מקראית אָנֹכִי, לציו גוף ראשון יחיד. במצרית עתיקה הופיעה הצורה ink, ובחלק מן השפות הברבריות קיימות צורות כגון nekki. גם בכמה שפות כושיות נמצאו צורות בעלות דמיון פונולוגי חלקי. דמיון זה נחשב בעיני חוקרים רבים לשריד של מערכת כינויי גוף קדומה בפרוטו אפרו אסייתית, אף שקיימות מחלוקות לגבי השחזור המדויק של הצורות הקדומות והתפתחותן בכל ענף לשוני.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Zygmunt Frajzyngier and Erin Shay (eds.), The Afroasiatic Languages, Cambridge University Press, 2012, ISBN 978-0-521-86533-3.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפות אפרו-אסייתיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שפות אפרו-אסיאניות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ John Huehnergard, “Proto-Semitic Language and Culture”, בתוך: Stefan Weninger ואחרים (עורכים), The Semitic Languages: An International Handbook, הוצאת De Gruyter Mouton, 2011, עמ׳ 135-136.
- ↑ Afroasiatic, www.languagesgulper.com
- ↑ Christopher Ehret, The Civilizations of Africa: A History to 1800, University Press of Virginia, 2002, עמ׳ 21–24.
- ↑ John Huehnergard, “Proto-Semitic Language and Culture”, in: Stefan Weninger, Geoffrey Khan, Michael P. Streck and Janet C. E. Watson (eds.), The Semitic Languages: An International Handbook, De Gruyter Mouton, 2011.
