שפילפוגל, שפילפוגל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפילפוגל, שפילפוגל
מידע כללי
מאת מתן חרמוני
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה כתר ספרים
תאריך הוצאה 2019
מספר עמודים 207
עורך עודד וולקשטיין

שפילפוגל, שפילפוגל הוא רומן סאטירי מאת מתן חרמוני, שיצא לאור בשנת 2019 בהוצאת כתר ספרים, בעריכתו של עודד וולקשטיין. גיבור הרומן הוא חוקר הספרות ד"ר יהושע רדלר, שהתעורר בוקר אחד כשהוא אישה בשם יהודית רדלר. קורותיה של יהודית רדלר, באקדמיה ובמיטה, הן בסיס לסאטירה על הווי החוג לספרות שבו היא פועלת. בניגוד למקובל, שינוי המין משני לעלילת הסיפור.[1]

נושאי הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המספר הוא אוריאל-דוד חיות, איש סגל זוטר בחוג לספרות, מאהב לשעבר של יהודית רדלר. הוא מביא את הסיפור ממרחק שנים אחדות לאחר שהתרחש.

בוקר אחד התעורר ד"ר יהושע רדלר ומצא שהפך לאישה בשם יהודית רדלר. השינוי עבר כמעט בשקט מוחלט, כאילו מדובר באירוע שגרתי, שאינו מצריך תשומת לב כלשהי. ד"ר רדלר עצמו, "הוא בכלל היה מוטרד באותו בוקר מעניין אחר", ספרו שאותו ניסה להוציא לאור.[2] גם אמו של רדלר אינה מתרגשת מכך שבמקום בנה יהושע מגיעה אליה לביקור בתה יהודית. קל להבין זאת כחלק מהדמנציה שבה לוקה האם, אך מובנת פחות אדישותם של יתר הסובבים את רדלר לשינוי שחל בו. היחיד שחרג מאדישות זו הוא פרופ' ססובר, שבעת דיון בהוצאתו לאור של ספרו של יהושע רדלר, כתב: "אני חתמתי חוזה עם יהושע ר'. לא עם שום יהודית".[3] כדי להבין את עולמן של נשים, שהיה חדש לה, קונה יהודית רדלר ספר על נשיות ומיניות (כנראה הספר "ערוֹת"), אותו היא מזמינה במסגרת תקציב המחקר שלה.[4]

נושא מרכזי בעלילה הוא ההווי של החוג לספרות, ובפרט:

  • השאיפה לקידום במסלול האקדמי, ובפרט התשוקה לקבל קביעות ("קביעות זה לא צחוק. קביעות זה הדבר הנחשק ביותר במשק."[5]), תחת אימת הכלל "פרסם או היעלם". יהודית רדלר עסוקה מאוד במאמץ להוציא לאור את ספרה, "כל הנכלים זורמים לאמריקה – חייו של המשכיל אהרון יהודה לייב הורוביץ" שאותו כתבה עוד כשהייתה יהושע רדלר.[6]
  • אינטריגות בין חברי הסגל השונים, לקידום עצמם ולקידום המקורבים להם.
  • החלום על משרה אקדמית יוקרתית בחו"ל. "שם זאת הארץ המובטחת" אומר ססובר על אוניברסיטת קורנל).

נושא נוסף העובר לאורך הרומן הוא ההוללות המינית של סגל החוג לספרות – רבים מהם שוכבים זה עם זו וזו עם זו, כמעט ללא עכבות. התיאור הפותח את הרומן, של יחסי מין בין יהודית רדלר לתלמיד המחקר לונגינוס, נחוץ כדי להבהיר שחברי החוג, שקולות המשגל מגיעים לאוזניהם, מבינים שיהודית רדלר, הקוראת "זיין אותי. זיין אותי כבר. עכשיו. חזק", היא אכן "אישה גמורה, אישה מוחלטת", ולא הגבר שהכירו. תיאורים נוספים יוצרים את האווירה הקרנבלית של הרומן. כך, למשל, התיאור: "חמדה שכבה עם כולם. ... היא לא הייתה צריכה את זה בשביל לקדם את עצמה. חלילה. היא פשוט רצתה לשכב איתם, עם האנשים שהכירה. בלימודי התואר השני, בד בבד עם הרומן שניהלה עם ססובר, היא שכבה איתי."[7]

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע/יהודית רדלר, גיבור הסיפור, חוקר ספרות בשנות הארבעים לחייו, שבוקר אחד התעורר כאישה וממשיך את חייו כאישה. השם "יהושע רדלר" ניתן גם לגיבור רומן קודם של חרמוני, "ארבע ארצות", וגם לדמות משנה ברומן "היברו פבלישינג קומפני", אף שאין קשר בין שלוש הדמויות. בשלושת המקרים משמר שם זה את זכרו של הסופר בן העלייה השנייה יהושע רדלר-פלדמן, שנודע בשם העט ר' בנימין.
  • פרופ' ישראל ססובר, ראש החוג לספרות, שהצטרף אליו בשנת 1974. שם זה משמר את כינויו המחתרתי של מנחם בגין בהתחפשו לרב.
  • פרופסור אמריטוס יונה קניגסהופר, הממשיך להשתתף בפעילות החוג אף שפרש לגמלאות. "קניגסהופר היה בעבר ראש המחלקה. הוא היה מלך, או מלך בדימוס, מלך רפאים, מין נשיא זעוף. כשהוא התעטש, עולם הספרות כולו רעד: סופרים, מבקרים, עורכים ואפילו בעלי הוצאות ספרים; שלא לדבר על אנשי האקדמיה כולם, בתחום שלנו ובתחומים אחרים."[8] שם זה משמר את שמו המקורי של קצין הכנסת וראש לשכתו של חיים ויצמן, יונה חצור, שהיה לכינוי מחתרתי נוסף של מנחם בגין בהתחפשו למשפטן.
  • חברי סגל נוספים בחוג לספרות: פרופ' נחמה קוסובר, המכונה חמה או חמי, ד"ר חמדה קוסובר, בתה של נחמה קוסובר, פרופ' בת שוע וילנסקי, נעמן טולדנו, פרופ' נחמי רותמן, ד"ר אבינועם שפילפוגל ויעל שטיינשניידר-ארדיטי.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרטקסטואליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיאה לספר שבו המספר והגיבורים הם אנשי ספרות, משובצים בספר רמזים ליצירות ספרותיות נודעות. דוגמאות:

  • השינוי הפתאומי שעובר יהושע רדלר מזכיר את השינוי שעבר גרגור סמסא, גיבור סיפורו של פרנץ קפקא, "הגלגול", שהפך מאדם לחרק ענק.
  • המספר מעיר: "היום אם אני מבין נכון, נראה שגם המשפחות המאושרות מאושרות כל אחת בדרכה שלה",[9] פרפרזה על משפט הפתיחה הנודע של הרומן "אנה קארנינה".
  • כאשר יהודית רדלר ואבינועם שפילפוגל שוכבים, היא אומרת לו "יש לך אקדח במכנסיים או שאתה פשוט שמח לראות אותי", האמירה המפורסמת המיוחסת לשחקנית מיי וסט, והוא עונה לה: "רשות הדיבור לחבר פרבלום", כשם שירו של חיים גורי.[10]
  • פרופ' ססובר אומר בציניות שבכוונתו לחבר ספר על האורגזמה הנשית, ולקרוא לו "ארץ, נוי, אביונה" (בעקבות מילות שירה של לאה גולדברג "משירי ארץ אהבתי").
  • "את גימפל תם חיתנת עם הבת שלך", אומר נחמי רותמן לנחמה קוסובר,[11] רמז לכך שנחמה חיתנה את בתה חמדה לאחר שזו הרתה לאחר,[12] בדומה לגיבור סיפורו של יצחק בשביס-זינגר, "גימפל תם".[11]
  • המספר מתאר את בגדיו של יהושע רדלר: "הבגדים שלבש לא הגיעו לבלות גמורה כמו המעיל ב"גלגולו של מעיל" של קדיה מולודובסקי או המעילון שלבש אקאקי אקאקייביץ' בקור של סנט פטרבורג לפני שתפרו לכבודו את האדרת."[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים הן מאפיין של ספרי עיון, ואינן מקובלות בסיפורת. הרומן שלפנינו עושה שימוש יוצא דופן, מבלבל לעיתים, בהערות שוליים. כיוון שהמספר הוא חוקר ספרות מתחיל, הוא משבץ בדבריו הערות שוליים מלומדות, אמיתיות לחלוטין. הערות שוליים אחרות הן בדיונית לחלוטין, כחלק מעלילת הרומן (כדרכן של הערות שוליים, הן מוסיפות פרטים שאינם בציר המרכזי של הסיפור). בקבוצה שלישית של הערות שוליים עומד הקורא למבחן: האם זו הערה שבה מידע אמיתי, או הערה שבה מידע בדיוני המתחזה לאמיתי.

הערות שוליים בעמוד 12 ברומן. ההערה הראשונה היא הערת שוליים שגרתית, המכילה מידע ביבליוגרפי על ספרו של שמואל רומנילי, כמקובל בכתיבה מדעית. ההערה השנייה היא מידע בדיוני, שהוא חלק מהיצירה

הופעות קמע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן חרמוני עצמו מופיע ברומן פעמים אחדות, ברמז ובמפורש. שם ספרו של יהושע רדלר, "כל הנכלים זורמים לאמריקה – חייו של המשכיל אהרון יהודה לייב הורוביץ", הוא פרודיה של שם הדוקטורט של חרמוני, "כל הנחלים זורמים לאמריקה – על תפקיד העולם החדש בספרות תקופת התחייה".[14]

בהערת שוליים מפנה המספר למאמר "חמישה ירחי לידה" מאת מ' חרמוני בגיליון 5 של כתב העת "דווקא".[15] מתן חרמוני פרסם מאמרים באחדים מגיליונות "דווקא", כולל גיליון 5, אבל מאמר בשם זה לא פורסם (זו דוגמה להערת שוליים שלא קל לזהות שהיא בדיונית).

הערת שוליים נוספת מפנה למאמר מאת מ' חרמוני בשם "Brenner Goes Berzerk",[16] שכנראה אף הוא מאמר בדיוני.

שמותיהם של כמה דמויות מהמחלקה הם אנגרמה של שמו של המחבר (נתן ו. רחמים, נחמי רותמן, נורית מנחם).

רומן מפתח?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו סיפור בדיוני, כמעט לכל אורך הרומן לא מצוינת האוניברסיטה שבה נמצא החוג לספרות שבו מדובר, כך שעלילתו עשויה להתאים לכל אוניברסיטה. עם זאת, מגוריה של יהודית רדלר ב"רמת אביב, במרחק הליכה מהאוניברסיטה",[17] מרמזים שמדובר באוניברסיטת תל אביב. פרט המאשר זאת באופן חד-משמעי הוא אזכור מותו של יוסף האפרתי,[18] חבר סגל בחוג לספרות של אוניברסיטת תל אביב, שנהרג בשנת 1974. פרט נוסף הוא השם נחמה קוסובר, שמה של חברת סגל אמיתית בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר.

האם זיהוי זה הופך את הרומן לרומן מפתח? חרמוני שולל זאת ואומר:

"זה לא רומן מפתח. יש השְׁאָלות ששאלתי מפה ומשם. הכל מורכב מדברים ששמעתי, דברים שהמצאתי ודברים ששאלתי ממקומות אחרים. אפשר להגיד שיש כריזמות שמסתובבות באוויר והתנקזו לדמות. כריזמות או היעדר כריזמות, כוחנות ורפיון נגיד, שהתנקזו לדמות כזו או אחרת, אבל אין פה שום ניסיון לסגור חשבונות."[19]

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אבינועם שפילפוגל, שעל שמו נקרא הרומן, אינו דמות מרכזית בו. הוא מופיע בהערת שוליים, שבה מתוודה המספר שבנעוריהם לימד אותו שפילפוגל כיצד לאונן,[20] וכן הוא הגבר הראשון שאיתו שכבה יהודית רדלר, ותיארה: "הוא הזיון הכי גרוע שהיה לי בחיים".[21]

שפילפוגל הוא שם יהודי אשכנזי, והופיע בספרות כשמו של הפסיכיאטר של אלכסנדר פורטנוי, גיבור ספרו של פיליפ רות, "מה מעיק על פורטנוי", וחרמוני הסביר: "נראה היה לי שמן הראוי הוא שיהיה לנו גם גיבור בעל השם הזה בספרותנו העברית".[22]

שם הספר, "שפילפוגל, שפילפוגל", הוא קריאתו לעזרה של פרופ' ססובר, כאשר הדוקטורנט עשהאל רובשקין, בעלה של ד"ר חמדה קוסובר, הניף אותו באוויר במהלך ויכוח ביניהם.[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד יניב אורגד, "שפילפוגל, שפילפוגל": קומדיה שנונה ורווית סקס ותככים על האקדמיה, באתר הארץ, 12 ביולי 2019
  2. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 15
  3. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 98
  4. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 132-134
  5. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 77
  6. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 38
  7. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 55
  8. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 53
  9. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 62
  10. ^ מילות השיר "רשות הדיבור לחבר פרבלום" והאזנה לו, באתר זמרשת
  11. ^ 1 2 שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 164
  12. ^ היא הרתה ליהושע רדלר, וסירבה לדרישתו לעבור הפלה
  13. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 131
  14. ^ מתן חרמוני, כל הנחלים זורמים לאמריקה – על תפקיד העולם החדש בספרות תקופת התחייה, באתר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  15. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 56
  16. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 106
  17. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 61
  18. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 205
  19. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, יום אחד קם מרצה לספרות מגלה שהוא אשה מתפקעת מתשוקה, באתר הארץ, 11 ביוני 2019
  20. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 64
  21. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 83
  22. ^ מתן חרמוני בריאיון לשרי שביט בתוכנית "שוברים שורה", סרטון בערוץ "הכנסת", באתר יוטיוב
  23. ^ שפילפוגל, שפילפוגל, עמ' 117
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שפילפוגל,_שפילפוגל&oldid=38298499"