שפיץ (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שפיץ
Spiez
Spiez-coat of arms.svg
סמל שפיץ
Spiez.JPG
מדינה שווייץשווייץ  שווייץ
קנטון ברן (קנטון)ברן (קנטון)  ברן
מחוז פרוטיגן-נידרזימנטל
שפה רשמית גרמנית
שטח 16.8[1] קמ"ר
גובה 607 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 12,707 (נכון ל־31 בדצמבר 2017)
 ‑ צפיפות 750 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 46°40′59″N 7°39′59″E / 46.683055555556°N 7.6663888888889°E / 46.683055555556; 7.6663888888889 
אזור זמן UTC +1
www.spiez.ch

שפיץגרמנית: Spiez) היא עיר במחוז פרוטיגן-נידרזימנטל שבקנטון ברן שבשווייץ. העיר שוכנת על חוף אגם תון שברמת ברן. בנוסף לעיר שפיץ עצמה, כוללת העיר את היישובים איניגן, הונדריך, פאולנזי ושפיצויילר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפיץ מוזכרת לראשונה במסמך משנת 761762 בשם Spiets.

באזור שבין נהר קנדר לבין אגם תון, במיקומה של שפיץ של היום, שכנו כמה יישובים גדולים מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. שלושה אתרי קבורה נפרדים מתקופת הברונזה ובהם מספר רב של קברים, כוללים מגוון רחב של גרזנים, סכינים וסיכות גלימה מהשנים 1750 עד 1500 לפנה"ס. בגבעה סמוכה, מתקופה מאוחרת יותר, נמצאו סכינים, ראשי חיצים ורומחים, רסן של סוס ותער. ראש הגבעה שמכונה אגלי הייתה ככל הנראה אתר פולחני במהלך תקופת הברונזה ותקופת הברזל. מרכזו של האתר הפולחני היה גוש גרניט שהיה מוקף באפר מדורות ובאלפי שברי קרמיקה. אתר זה היה בשימוש ככל הנראה בין השנים 1500 ועד 500 לפני הספירה. בקברים קלטים מהמאות ה-4 עד ה-2 לפנה"ס נתגלו תכשיטי זהב, ענבר וזכוכית שיובאו מאזורים שמעבר להרי האלפים. בפאולנזי נתגלה כד אפר נדיר מהמאה ה-1 לפני הספירה.

במהלך התקופה הרומית לא הייתה התיישבות רציפה באזור, אך כמה מטבעות וקברים מהתקופה התגלו בסביבה. לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית ובראשית ימי הביניים, התקיימו באזור סביב לשפיץ כמה יישובים מפוזרים. על פי אלוגיוס קיבורגר, שכתב את הכרוניקה של סטרטליג, ב-933 בנה רודולף השני, מלך בורגונדיה, את טירת שפיץ. זמן קצר לאחר מכן, התיישב בטירה הפרייהר של סטרטליגן. חלק מהחומות של מבנה הטירה הנוכחי והמגדל הראשי נבנו במהלך המאה ה-12 ובמאה ה-13 התקיימה כבר העיר שפיץ מחוץ לחומות הטירה. ב-1280 הייתה הטירה רשומה כפייף קיסרי תחת שלטונו של הפוגט ריכרד פון קורבירס. ב-1289 היה הפריהר של סטרטליגן הבעלים של הטירה בשותפות עם משפחות אצולה אחרות. ב-1308 נרצח אלברכט הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בווינדיש שעל נהר הראוס על ידי אחיינו, הדוכס יוהאן פריסידה. כחלק מהנקמה שלהם על הרצח, החרימו ההבסבורגים מחצית מהפייף של שפיץ מידי תוריג פון ברנדיס והעניקו את כל הפייף ליוהאנס פון סטרטליגן. ב-1338 מכר יוהאנס את הטירה, העיר, הכנסייה ואת הכפרים השכנים ליוהאן השני פון בודנברג, שהיה ראש העיר (Schultheiss) של ברן. ב-1340 מינו הבודנבורגים פוגט שיקבל הוראות מברן, אך הוא היה מחויב לגייס כוחות צבא עבור בית הבסבורג. בשל העובדה שברן הייתה עצמאית דה פקטו מאדוניה לשעבר, בית הבסבורג, נוצר מצב בלתי יציב, שנותר על כנו במשך 40 שנה. לאחר ניצחונם של אנשי ברן ושל הקונפדרציה השווייצרית על בית הבסבורג בקרב סמפך ב-1386, ויתרו ההבסבורגים על תביעותיהם על השטחים ממערב לנהר הארה, שכללו את שפיץ.

הכנסייה על שם לאורנטיוס הקדוש, בסמוך לטירה, הוזכרה לראשונה ב-761, כאשר הועברה החסות הכנסייתית עליה למנזר אטנהיים. הכנסייה הייתה אחת מ-12 הכנסיות שבאזור אגם תון שהוזכרו בכרוניקה של סטרטיג. המבנה הנוכחי בסגנון הרומנסקי, נבנה במאה ה-7 או ה-8, בעוד שהקריפטה מתוארכת לשנת 1000 לערך. מחוץ לכנסייה, התגלו מספר קברים מהמאות ה-7 וה-8. הייתה זו כנסיית רובע שתחום שיפוטה כלל את שפיץ, שפיצווילר, איניגן, פאולנזי והונדריך. כאשר עברה ברן את הרפורמציה הפרוטסטנטית ב-1528, הפכה הכנסייה להיות מרכזו של המחוז הכנסייתי החדש.

הטירה וסביבתה נותרו נחלתה של משפחת בודנברג עד להיכחדות קו הירושה שלה ב-1506, אז היא נרכשה על ידי לודוויג פון דיזבאך, שהחזיק במשך עשר שנים ומכר אותה ללודוויג פון ארלך. משפחת פון ארלך שלטה על העיר ועל הכפרים השכנים עד לפלישה הצרפתית ב-1798.

כתב הזכויות של שפיץ מתועד לראשונה ב-1406, אך היו כמה מאזרחי העיר שהחזיקו באזרחות כבר ב-1312. חומת העיר נבנתה מוקדם מאוד בתולדותיה של העיר. אף על פי כן, מצב התחזוקה שלה היה רעוע וב-1600 היא עלתה באש ונחרבה. במשך השנים נכללו הכפרים הסובבים בכתב הזכויות של העיר ותושביהם הפכו להיות אזרחי העיר. לאחר הפלישה הצרפתית של 1798 וייסודה של הרפובליקה ההלווטית, איבדה משפחת פון ארלך את זכויות הקרקע ואת סמכות השיפוט שלה על שפיץ, אך הם החזיקו עדיין בבעלות על הטירה עד שנת 1875.

תושבי שפיץ והכפרים הסמוכים עסקו בגידול פרדסים וכרמים לאורך חופי האגם, הם עסקו בדיג באגם ושלחו את תוצרתם בעמקים הסמוכים. הכרמים של שפיץ מוזכרים לראשונה ב-1338 והם המשיכו להתקיים עד לפרוץ מחלה שהשמידה את הגפנים ב-1900. ניסיון שנעשה ב-1927 לחדש את היסטוריית גידול הגפנים של שפיץ, היה די מוצלח. הכפרים לאורך נהר הקנדר סבלו לעיתים קרובות מהצפות, עד שבשנים 17111713 הוסט נתיב הנהר אל האגם. סלילתו של כביש האגם ב-1844 ובנייתם של הרציפים לאוניות קיטור ב-1835, ב-1876 וב-1926, סייעו לקשר את שפיץ לשאר חלקי הארץ. הודות לאקלים המתון והקשר התחבורתי הנוח, נעשתה שפיץ לעיר מרפא פופולרית במאה ה-19. החל מ-1856 נפתחו אתרי נופש ומלונות לאורך חופיו של האגם. קווי הרכבת שנפתחו במשך השנים סייעו לפיתוחו של ענף התיירות ולצמיחתה של העיר. הגידול באוכלוסיית העיר הצריך את פתיחתו של בית ספר תיכון ושל שבעה בתי ספר יסודיים בתחומי העיר. בשנות השמונים של המאה ה-20 קושרו הכבישים A6 ו-A8 לשפיץ ולכפרים הסובבים אותה. ב-1990 נפתחה מנהרת קנדר, שסייעה להפחית את הרעשה ואת הזיהום בתחומי העיר.

גאוגרפיה ודמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של שפיץ הוא 16.8 קמ"ר. מתוכם 36% משמשים לחקלאות, 29.9% הם שטחים מיוערים, 31.6% הם שטחים בנויים, 2% הם שטחי נהרות ואגמים ו-0.9% הם שטחים בלתי מעובדים.[1]

העיר שוכנת על החוף הדרומי של אגם תון, המשתרע לאורך הרכס המפריד את האגם מנהר קנדר הזורם במקביל כלפי דרום. בתחום המוניציפלי של העיר נכללים הכפרים שפיץ, איניגן, הונדריך, פאולנזי ושפיצויילר. עד לסוף שנת 2009 השתייכה שפיץ למחוז נידרזימנטל ואז היא נכללה במחוז החדש של פרוטיגן-נידרזימנטל.

נכון לשנת 2014 מנתה אוכלוסיית שפיץ 12,555 תושבים.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפיץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]