שפן הסופר
שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר (או בקיצור, שפן הסופר) היה סופרו של יאשיהו מלך יהודה. מפורסם בשל חלקו בפרשת מציאת ספר התורה, ולאחר מציאתו היה זה שפן שקרא בספר התורה לפני המלך יאשיהו. בעקבות כך חולל יאשיהו רפורמה פולחנית משמעותית בממלכת יהודה, שעד אז היה נהוג בה פולחן לאלים רבים במקומות רבים.
שפן הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות.[1][2]
אזכורו בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופיע בתנ"ך כסופרו של יאשיהו מלך יהודה.[3]
בשנה ה-18 למלכותו, התעורר יאשיהו לשפץ את בית המקדש שהיה מוזנח עד אותו הזמן.[4] במהלך השיפוץ שלח יאשיהו את שפן אל חלקיהו בן שלום הכהן הגדול, למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. חלקיהו מצא בבית המקדש ספר תורה, וכאשר שפן בא אליו למניית הכסף מסר לו חלקיהו את הספר שייתן אותו למלך.
שפן הגיע למלך וקרא לפניו את ספר התורה. כאשר שמע יאשיהו את התוכחה הקשה הכתובה בתורה, והעונשים הקשים הצפויים לבוא על עם ישראל כאשר יעברו על התורה, קרע את בגדיו לאות צער, ושלח את חלקיהו ושפן יחד עם שרים נוספים לשאול את פי חולדה הנביאה על העניין. לאחר שחולדה התנבאה על קיומם של העונשים הקשים המוזכרים בתורה, בעקבות חטאי מנשה ובנו אמון, חולל יאשיהו מהפכה דתית משמעותית בארץ, שבה אסר בממלכה את הפולחן הפוליתאיסטי, כמו גם את הבמות שבהן הקריבו לה' מחוץ לבית המקדש, וריכז את הקרבת הקרבנות בבית המקדש בלבד.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפן השתייך למשפחה שבניה כיהנו במשרות בחצר המלוכה ביהודה, ונטייתם הייתה לטובת ציות לבבלים.[5] בניו של שפן היו שרים וסופרים חשובים אצל מלכי יהודה:
- אחיקם – היה מחשובי השרים בתקופת יאשיהו ובניו[6], והיה מן השרים אותם שלח יאשיהו אל חולדה הנביאה בעקבות קריאת ספר התורה. אחיקם היה מתומכי ירמיהו הנביא, והצילו ממוות בידי העם.
- גדליהו בן אחיקם – היה מושל יהודה האחרון, לאחר חורבן הבית.
- גמריהו – היה שר בחצר המלך יהויקים[7].
- מיכיהו בן גמריהו – סיפר לאביו ושאר השרים על הדברים שקרא ברוך בן נריה תלמידו של ירמיהו הנביא מתוך מגילה שכתב ירמיהו על הפורענות שתבוא על יהודה בידי מלך בבל[8].
- אלעשה – היה אחד משני השרים שנשלחו על ידי צדקיהו מלך יהודה אל נבוכדנצר השני מלך בבל. באותה הזדמנות שלח בידם ירמיהו הנביא איגרת לגולים, להודיע כי הם עתידים להישאר בבבל זמן רב[9]. מעשה זה מורה לכאורה על נאמנותם של שני השרים (אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיהו) לנביא, למרות שזה היה נגד המגמה הרווחת אצל שרי המלוכה באותה תקופה.
- יאזניהו – נזכר לגנאי בספר יחזקאל[10], בין שבעים אנשים מזקני ישראל שהקטירו קטורת לעבודה זרה. הזכרת שמו של יאזניהו בייחוד בין שבעים האנשים, מעידה לדעת רש"י על חשיבותו המיוחדת בתוך העם, שעל כך הקפיד עליו ה' יותר משאר הזקנים, כי הוא עלול ללמד יותר את העם לחטוא בעבודה זרה[11].
נוסף על בני המשפחה המוזכרים במקרא, ייתכן שניתן לזהות בני משפחה נוספים לפי בולות שהתגלו הנושאות שמות הזהים לשמות דמויות מוכרות במשפחה. אישים שייתכן שמתייחסים למשֻלם, סבו של שפן, הם: מעשיהו בן משֻלם, נריהו בן משלם, יחמליהו בן מעשיהו, שפטיהו בן מעשיהו, וחנניהו בן נריהו; ואישים שייתכן שמתייחסים לצאצאי שפן הם: אלשמע בן גדליהו ונחמיה[ו?] בן מיכיה[ו?].[12]
במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב"בית הבולות" שבעיר דוד נמצאה בולה בקוטר 1 ס"מ ועליה הכתובת ”לגמריהו בן שפן”. הבולה זוהתה כשייכת לבנו של שפן הסופר, גמריהו בן שפן.[13]
בספרות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]שפן מוזכר בספרות חז"ל באופן חיובי ביותר, כמי שהציל את עם ישראל משכחת התורה, ובכך העמידו אותו בשורה אחת עם משה רבנו, עזרא הסופר ורבי עקיבא:
מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל, לא הייתה תורה משתכחת? מה אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, רבי עקיבא בשעתו, לא הייתה תורה משתכחת?
משמעות דברי חז"ל אלו היא, כי חטאי מנשה ואמון, והובלתם את העם בדרך הרחוקה מן התורה, הובילו את העם כמעט לשכחת התורה כליל. אך מעשי שפן שבא והקריא לפני המלך את ספר התורה - וגרם בכך למהפך שהוביל יאשיהו - הובילו לכך שלא תשתכח תורה מישראל.[דרוש מקור: לפרשנות]
מסיפור קריאת ספר התורה על ידי שפן בפני המלך יאשיהו, למדו חז"ל את דין שומע כעונה. כי אף על פי ששפן היה הקורא בתורה, נאמר בפסוק: ”כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה” (מלכים ב', כ"ב, ט"ז), הרי שהקריאה מתייחסת ליאשיהו מפני הקשבתו לקריאת שפן.[14]
שימוש בשם בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהל ההדפסה של ש"ס וילנא, שמואל שרגא פייגנזון (1838–1932), השתמש בכינוי "שפ"ן הסופר".
בשנות ה-60 וה-70 פרסמה הוצאת עם עובד סדרת ספרי ילדים בשם "ספריית שפן הסופר". בין הספרים שיצאו במסגרת הסדרה: פטר והזאב, המפוזר מכפר אז"ר, מיץ פטל והביצה שהתחפשה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב"צ לוריא, "שפן - סופר המלך", בית מקרא קיח: ניסן תשמ"ט (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
יגאל בן-נון, שפן בן אצליהו, מחבר הסאגה ההיסטורית במקרא, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017- יגאל בן-נון, פולחן יהוה והרפורמה של שפן – יגאל בן-נון, הרצאה מצולמת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
- ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
- ^ מלכים ב', כ"ב, ג'–ט"ו.
- ^ בימי אבותיו של יאשיהו, מנשה ואמון שעבדו עבודה זרה והזניחו את המקדש.
- ^ שמואל ייבין, משפחות ומפלגות בממלכת יהודה, תרביץ י"ב, 1941, עמ' 255–258
- ^ מלכים ב', כ"ב, י"ב; ירמיהו, כ"ו, כ"ד.
- ^ ירמיהו, ל"ו, י'.
- ^ ירמיהו, ל"ו, י"א–י"ג.
- ^ ירמיהו, כ"ט, ג'.
- ^ ח', י"א.
- ^ רש"י שם.
- ^ שמואל ייבין, משפחות ומפלגות בממלכת יהודה, תרביץ י"ב, 1941, עמ' 248, 257–258
- ^ יגאל שילה, אוצר של טביעות־חותם ישראליות על בולות מעיר־דויד, קדמוניות יט, 1986, עמ' 9 (ראו גם העתק של המאמר, עם מספרי עמודים שונים מהמקור)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ח, עמוד ב'.
| משפחת שפן הסופר | |
|---|---|
|
|