שפסארט
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
586 מ' |
| שטח |
2,440 קמ"ר |
| מדינה |
גרמניה |
| מיקום |
בוואריה, גרמניה |
| קואורדינטות | 49°54′09″N 9°25′43″E / 49.9025°N 9.4286111111111°E |
רכס שפסארט (בגרמנית: Spessart) הוא רכס הרים נמוך במרכז גרמניה, המשתרע בעיקר על פני המדינות בוואריה, הסן, ועל חלק קטן במדינת באדן-וירטמברג.
שם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור השם הוא בשמות "שפֶכְט" (נקר) ו-הארט (יער הררי), כלומר משמעות השם היא "יער הנקרים". השם מתועד בשנת 839 כ-Spehteshart, ובסביבות שנת 1000 כ-Speshart. השם מופיע גם באיות Spechteshart. במאה ה־18 סברו עדיין שמקור השם הוא רומי; לפי השערה זו, Spessart הוא צירוף של המילים הלטיניות spissa et ardua silva ("יער צפוף וקשה למעבר").
המינרל ספסרטין נקרא על שם האזור, משום שבו נמצא אחד מאתרי הגילוי ההיסטוריים החשובים ביותר של הספסרטין.[1]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרכס שוכן מצפון לנהר מיין, כ־55 ק"מ ממזרח־דרום־מזרח לפרנקפורט וכ־40 ק"מ ממערב־צפון־מערב לווירצבורג. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס מתנשאת לגובה של 586 מטר מעל פני הים.
אזור השפסארט כולל את המחוזות והערים הבאות:
- במדינת בוואריה: העיר אשפנבורג, ומחוז אשאפנבורג, מחוז מיין-שפסארט, ומחוז מילטנברג.
- במדינת הסן: העיר הנאו, ומחוז מיין-קינציג.
- במדינת באדן-וירטמברג: חלק קטן ממחוז מיין-טאובר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1803 הפך שפסארט לחלק מנסיכות אשפנבורג, שלימים הפכה לדוכסות הגדולה של פרנקפורט.
במהלך העת החדשה היה שפסארט אזור יערות נרחב שבבעלות שליטים ואצילים. הגבלות מחמירות על כריתת עצים וציד, לצד העוני שאפיין את האוכלוסייה המקומית, תרמו להתפשטות הציד הבלתי חוקי, שהפך לחלק בולט מן הפולקלור של האזור.[2] עם הפריחה הכלכלית במחצית השנייה של המאה ה-20, הציד הלא חוקי נעלם ברובו מהאזור.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה המפורסם ביותר באזור הוא טירת מספלברון (Schloss Mespelbrunn) המוקפת חפיר. היא הייתה ביתם של המנהלים האדמיניסטרטיביים מטעם הארכיבישוף של מיינץ בעיר אשפנבורג הסמוכה. הטירה עדיין מיושבת בחלקה, אך משמשת גם כמוזיאון.
כנסיית העלייה לרגל הגותית בהסנטל (Wallfahrtskirche Hessenthal) כוללת קבוצת פסלים חשובה של הצליבה מאת הנס בקופן (Hans Backoffen), תיאור של קינת ישו המיוחס לטילמן רימנשניידר, ואפיטף של משפחת אכטר פון מספלברון בקפלת הקבורה המשפחתית.
בשנת 1990 נחנך שביל היין האדום הפרנקוני (Fränkischer Rotweinwanderweg), מסלול הליכה תיירותי העובר לאורך עמק המיין בקצהו המערבי של השפסארט ומקשר בין אזורי גידול היין של פרנקוניה. הוא נחשב לאחת מאטרקציות התיירות הבולטות באזור.
העיר לור אם מיין (Lohr am Main) שבשפסארט מציגה את עצמה כמקום הולדתה של שלגיה ושבעת הגמדים, כפי שכתבו האחים גרים את המעשייה. תאוריה מקומית מזהה את גיבורת המעשייה עם מריה סופיה פון ארטל (1725–1796), ומקשרת בין עלילת הסיפור לבין אתרים היסטוריים ונופיים באזור השפסארט (Origin of the Snow White tale).[3]
הפולקלור של השפסארט כולל אגדות רבות הקשורות לחורבות מבצר אלטנבורג (Altenburg). הידועה שבהן עוסקת ב"אֵלֶבּוֹרגפְרָאלֶה" (Aleborgfraale), רוח נשית השומרת על אוצר חבוי במבצר ההרוס. לפי האגדה, רק בליל יוחנן הקדוש ניתן ליטול את האוצר, ורק אם מחפשי האוצר ישמרו על שתיקה מוחלטת. האגדה נותרה חלק מן המסורת העממית המקומית גם בעת החדשה.[4]
השפסארט זכה לפרסום ספרותי רחב בזכות הנובלה "האכסניה בשפסארט" (1827) (Das Wirtshaus im Spessart) מאת וילהלם האוף, שהציגה את האזור כארץ יערות, שודדים ואגדות והפכה לחלק חשוב מן הדימוי הרומנטי שלו. הסיפור עובד לסרט "Das Wirtshaus im Spessart" ב-1923 (Das Wirtshaus im Spessart (1923)). בשנת 1958 הוקרנה הצגת הבכורה של סרט עלילתי באותו שם, שעובד הפעם בחופשיות מסיפורו של האוף, והפך לאחד הסרטים הגרמניים המצליחים ביותר של שנות ה-50. אחריו יצאו הסרטים "הטירה הרדופה בשפסארט" (1960) ו-"זמנים מפוארים בשפסארט" (1967), שניהם בעלי שמות דומים, אך כבר לא התבססו על הסיפור המקורי של וילהלם האוף.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "פארק הטבע שפסארט", האתר הרשמי (בגרמנית)
- spessartbilder.eu, ו-spessart1.de – אתרים עם מידע נרחב ותמונות רבות של האזור (בגרמנית)
- "Spessartbund", אתר הרשמי של אגודת הטיולים והתרבות המרכזית של אזור השפסארט.
- פרויקט שפסארט הארכאולוגי
- שפסארטיט, אתר מידע על גאולוגיה של האזור
- אגדות שפסארט, אתר שמאגד אגדות מהאזור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Spessartin – Herkunft des Namens, Spessartit.de
- ↑ Georg Wagenbrenner, Wilddiebe in Partenstein – aus Not oder Abenteuerlust?, Geschichts- und Burgverein Partenstein
- ↑ Schneewittchen in Lohr am Main, Spessartmuseum Lohr am Main
- ↑ Die Altenburg – Sagen, Archäologisches Spessartprojekt