שמש (אלה)

שמש
תפקיד	אלת השמש
כינוי	מאור האלים
תרבות	מיתולוגיה כנענית
אלים מקבילים	הליוס
אב	אל
אם	אשרה

שמש (באמורית (משוחזר): šamšu‏,^[1] בפיניקית: 𐤔𐤌𐤔 – שמש) או שפש (באמורית (משוחזר): šapšu‏, באוגריתית: 𐎌𐎔𐎌 – שפש)^[1] היא אלת השמש הכנענית (והאמורית). בשל חשיבותה הרבה היא מכונה "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לבעל לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה בכנען היה בית שמש.

שמה

שם האלה נהגה בכנענית ואמורית עתיקות מתקופת הברונזה כמעט תמיד כ"שַׁמְשֻׁ" (או בהטיית שייכות "שַׁמְשִׁ"^[2]), בניגוד להגיית שם אל השמש הזכר האכדי שַׁמַשׁ (אנ') (צורה זאת מופיעה פעם אחת בשם אמורי מאללחֿ).^[1] באללחֿ בתקופת הברונזה התיכונה החל תהליך^[3] שבו העיצור מ' איבד את קוליותו בעקבות העיצור שׁ' האטום, והפך לעיצור פּ', וכך בשמות אמוריים מאללחֿ מתועדות גם הצורה שמש וגם שפש; באוגרית בתקופת הברונזה המאוחרת מתועדת רק הצורה "שפש".^[1]^[4] אלה הם שני האתרים היחידים שבהם מתועדת במפורש צורה זאת.^[1]

מאפייניה ועדויות לאלה

אצל האמורים

בשמות אמוריים מוזכרת שַׁמְשֻׁ כרכיב תאופורי המציין את אלוהות השמש.^[2]^[1]

באוגרית

בשירה האוגריתית, בניגוד לנשמות בני האדם, היו האלים נכנסים לממלכתו של האל מות - "בית החופשית", ויוצאים ממנה באופן סדיר. שפש אלת השמש השוכנת בשמים במשך היום, מגיעה לעולם התחתון כל יום אחרי שקיעתה של השמש בערב. "קבר שפש" הוא אחד מן הכינויים שמופיעים בלוחות אוגרית עבור עולם המתים. בדומה האל מות מכריז כי כוחו כה גדול, עד כי שפש צחורת השמים נעצרת בקנה לועו (בלילה).^[5]

בעלילות בעל וענת היא מתוארת כמי שמכריזה כי אל מצדד בים^[6]. בעקבות מותו של בעל היא עוזרת לענת לקבור את בעל, מבכה אותו^[7], ומפסיקה להאיר, ובעקבות חלומו של אל אודות תחייתו של בעל, אל פונה לענת, ומבקש ממנה שתשכנע את השמש לחזור ולהאיר, והשמש מסכימה, אך מודיעה שהיא תמשיך לחפש את בעל^[8]. במלחמה בין מות לבעל, שבה מנסה מות לנשל את בעל ממלכותו, היא מתערבת ומאיימת עליו שאל יהפוך את כיסא מלכותו וישבור את שרביט ממשלתו, איום שמפסיק את הקרב^[9].

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש ממלאת שפש תפקיד מרכזי: הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, שפש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, ואחד עשר קטעים מוקדשים לאלים כנענים מרכזיים אליהם שפש מובילה קול, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; הקטע האחרון מבין אלה, המוקדש לחורון, מסתיים מוקדם יותר וחל בו מפנה, בעקבותיו חורון כועס, מטהר את הארץ, ובחזרתו לביתו כנראה משחרר חלק מהם לבקשת בת זוגו.^[10] בלוח הממשיך את הלוח הזה, שפש נקראת לאסוף מהרים ערפל כי ה"חמה" (ארס) גברה על הארץ, ולאחר מכן אלים רבים מוזכרים כאוספי "חמה" (אזכוריו המקוטעים של חורון בתחילת לוח זה, כמו גם היותו האל הראשון המוזכר אוסף "חמה", מעלה את האפשרות ששפש חשדה בבגידתו ובשחרור הנחשים מידיו). לאחר מכן מוצע לשפש "שמן משחת כשפים", והוא כנראה מכריע את הנחש, וכשבוקעים צאצאיו הם חסרי יכולת להפיק "חמה"; בעקבות כך דמות בשם "שר שרעזז" (או דמות הנמצאת במקום בשם זה) מתוארת "יבכה כמו נער, ידמע כמו צעיר", ושפש קוראת בשמים: "[...] נפלת בשר שרעזז, תבכה כמו נער, תדמע כמו צעיר"; שר שרעזז ענה בבכי, אך תשובתו לא שרדה. המשך הלוח מקוטע ביותר, אך נראה שהחיים שבו לתיקונם.^[11]

בישראל ויהודה

בתנ"ך מתוארת עבודת האלה שמש בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. בממלכת יהודה נעבדה בפולחן הקשור לסוסים ומרכבות שיוחדו לה.^[12] במקום פולחן המשלב את פולחן שמש ופולחן בעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות "חמנים". כפי שכתוב בדברי הימים ב', ל"ד, ד' ”מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם”. במקרא לעיתים מתייחס לַשמש כזכר,^[13] אולי בהשפעת המיתולוגיה המסופוטמית שבה האל שַמַש הוא זכר.^[14]

יש הטוענים ששמשון, שנולד בקרבת בית שמש, נושא שם הקשור לאלה שמש.^[15]

פולחנה של השמש בנראטיב המקראי מוקע ודינו של אדם שעבד לה היה סקילה.^[16] ירמיהו מספר שמלכי יהודה, שרי יהודה, כהני יהודה ואנשי ירושלים עבדו את שמש וירח וצבא השמים.^[17] בספר מלכים מסופר שהמלך יאשיהו ביטל ברפורמה שלו בין יתר הפולחנים את פולחן השמש.^[12] יחזקאל מתאר אנשים משתחווים לשמש בהר הבית.^[18]

בקרב הפיניקים

ממצאים אפיגרפיים פיניקיים המזכירים את אלת השמש נדירים למדי.^[19]

הקבלה בין השם הפיניקי "עבדשמש" לשם היווני Ἡλιόδωρος (מתנת הליוס) בכתובת עבדתנת מאתונה מעלה הקבלה בין האלוהויות שמש והליוס.^[20]^[19] אחד החודשים הפיניקיים נקרא "זבח־שמש".^[19]^[21] השמות "עבדשמש" ו"אבנשמש" מוזכרים בכתובות קיר פיניקית מאבידוס (אנ'),^[22] והשם "עבדשמש" מופיע גם בכתובת בנבעל^[23] ובכתובת בנחדש הכתי מאתונה.^[24]

במקביל ל"שפש עלם" (שמש עולם) המופיעה בכתבי אוגרית, נמצאה בכתובת אזתוד האלוהות "שמש עלם", ואליה מקבילים גם אזכור ^dUTU daritum ("השמש הנצחית") במכתבי אחתאתן (אל־עמרנה) ואזכורים ספרותיים במקרא המייחסים לשמש נצחיות.^[25] "שמש", אולי כאלוהות ואולי כגרם השמים (אם בכלל הייתה הפרדה בין השנים בתרבות הפיניקית), הופיעה גם בביטויים אחרים בכתובות פיניקיות, כגון "בחיים תחת שמש",^[26] "מבוא שמש" (מערב) ו"מוצא שמש" (מזרח),^[27] ובדימוי הפיניקי־מקראי להיות כשמש וכירח.^[28]^[29]

בקרתחדשת התקיים "בת שמש" (מקדש לאלוהות "שמש"), כפי שמתעדות כמה כתובות.^[30]^[31]

קישורים חיצוניים

שמש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כרמית מזרחי, שמש: מנורת האלים ואם הסוסים, אתר הכישופים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020, עמ' 237–239
^ ¹ ² Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 226
^ אבשלום קור, יופי של עברית, ידיעות ספרים, 2010, עמ' 37
^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 223
^ (לוח KTU.1.2.II:23-25)
^ (לוח KTU.1.2.III)
^ (לוח KTU.1.6.I)
^ (לוח KTU.1.6.III)
^ (לוח KTU.1.6.VI)
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–697 – לוח UT 607
^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
^ ¹ ² ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"א
^ למשל ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"ב, ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א, ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ז', ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ג, ספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים י"ט–כ' ועוד רבים.
^ נחום מ. סרנה, "שֶׁמֶשׁ", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח, מוסד ביאליק, 1982, עמ' 182 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
^ יעקב שלום ליכט, "שִׁמְשׁוֹן", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח, מוסד ביאליק, 1982, עמ' 192 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
^ ”וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי.” (דברים י"ז ג')
^ ספר ירמיהו, פרק ח', פסוקים א'–ב'
^ ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק ט"ז
^ ¹ ² ³ CIS I 116 (p. 142)
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 120
^ KAI 277 (לוחיות פירגי)
^ KAI 49
^ KAI 48
^ KAI 55
^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 138; Manfred Weippert, Elemente phönikischer und kilikischer Religion in den Inschriften vom Karatepe, Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft: Supplement I, 1969, עמ' 204–205.
לאזכור במכתבי אחתאתן ראו Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 634–635 – מכתב EA 155 שורה 6;
האזכורים המקראיים: ”יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו” (תהלים, ע"ב, י"ז), ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי” (תהלים, פ"ט, ל"ז)
^ KAI 14 (כתובת אשמנעזר)
^ KAI 26 (כתובת אזתוד), 27? (הקמעות מחדתו – "יצא שמש"), 78
^ בפיניקית: ”יכן לעלם כמ שם שמש וירח” (KAI 26 (כתובת אזתוד)); במקרא: ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון לעולם, ועד בשחק נאמן סלה” (תהלים, פ"ט, ל"ז–ל"ח)
^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 120
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 308
^ François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 187–188

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Mary E. Buck, The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020, עמ' 237–239

[:2-2] ¹ ² Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 226

[3] אבשלום קור, יופי של עברית, ידיעות ספרים, 2010, עמ' 37

[4] Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 223

[5] (לוח KTU.1.2.II:23-25)

[6] (לוח KTU.1.2.III)

[7] (לוח KTU.1.6.I)

[8] (לוח KTU.1.6.III)

[9] (לוח KTU.1.6.VI)

[10] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–697 – לוח UT 607

[11] צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608

[:3-12] ¹ ² ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"א

[13] למשל ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"ב, ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א, ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ז', ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ג, ספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים י"ט–כ' ועוד רבים.

[14] נחום מ. סרנה, "שֶׁמֶשׁ", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח, מוסד ביאליק, 1982, עמ' 182 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

[15] יעקב שלום ליכט, "שִׁמְשׁוֹן", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח, מוסד ביאליק, 1982, עמ' 192 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

[16] ”וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי.” (דברים י"ז ג')

[17] ספר ירמיהו, פרק ח', פסוקים א'–ב'

[18] ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק ט"ז

[:4-19] ¹ ² ³ CIS I 116 (p. 142)

[:1-20] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 120

[21] KAI 277 (לוחיות פירגי)

[22] KAI 49

[23] KAI 48

[24] KAI 55

[:02-25] יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 138; Manfred Weippert, Elemente phönikischer und kilikischer Religion in den Inschriften vom Karatepe, Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft: Supplement I, 1969, עמ' 204–205.
לאזכור במכתבי אחתאתן ראו Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 634–635 – מכתב EA 155 שורה 6;
האזכורים המקראיים: ”יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו” (תהלים, ע"ב, י"ז), ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי” (תהלים, פ"ט, ל"ז)

[26] KAI 14 (כתובת אשמנעזר)

[27] KAI 26 (כתובת אזתוד), 27? (הקמעות מחדתו – "יצא שמש"), 78

[28] בפיניקית: ”יכן לעלם כמ שם שמש וירח” (KAI 26 (כתובת אזתוד)); במקרא: ”זרעו לעולם יהיה, וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון לעולם, ועד בשחק נאמן סלה” (תהלים, פ"ט, ל"ז–ל"ח)

[29] יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 120

[30] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 308

[31] François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 187–188

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים	אל (אל קונה ארץ) • אשרה • בעל־הדֻּ/הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים
אתרים מקודשים	מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת	שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן	במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב