שפש
| אלת השמש | |
| תרבות |
מיתולוגיה כנענית  |
|---|---|
| אלים מקבילים | הליוס |
| אב |
אל |
| אם |
אשרה |
  | |
שפש (מוכרת גם בשם שַפּשוּ, או בשם שמש, מ ו-פ מתחלפות) היא אלת השמש במיתולוגיה הכנענית. בשל חשיבותה הרבה היא מכונה "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לבעל לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה בכנען היה בית שמש.
לפי המיתולוגיה הכנענית, בניגוד לנשמות בני האדם, היו האלים נכנסים לממלכתו של האל מות - "בית החופשית", ויוצאים ממנה באופן סדיר. שפש אלת השמש השוכנת בשמים במשך היום, מגיעה לעולם התחתון כל יום אחרי שקיעתה של השמש בערב. "קבר שפשו" הוא אחד מן הכינויים שמופיעים בלוחות אוגרית עבור עולם המתים. בדומה האל מות מכריז כי כוחו כה גדול, עד כי שפש צחורת השמים נעצרת בקנה לועו (בלילה)[1].
בכתבי אוגרית היא מופיעה בעיקר כצופה וכמגיבה. בעלילות בעל וענת היא מתוארת כמי שמכריזה כי אל מצדד בים[2]. בעקבות מותו של בעל היא עוזרת לענת לקבור את בעל, מבכה אותו[3], ומפסיקה להאיר, ובעקבות חלומו של אל אודות תחייתו של בעל, אל פונה לענת, ומבקש ממנה שתשכנע את השמש לחזור ולהאיר, והשמש מסכימה, אך מודיעה שהיא תמשיך לחפש את בעל[4]. במלחמה בין מות לבעל, שבה מנסה מות לנשל את בעל ממלכותו, היא מתערבת ומאיימת עליו שאל יהפוך את כיסא מלכותו וישבור את שרביט ממשלתו, איום שמפסיק את הקרב[5].
במקרא פולחנה של השמש מוקע ודינו של אדם שעבד לה היה סקילה[6]. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') ”וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ.“ כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש. בספר מלכים מסופר על המלך יאשיהו שביטל בין יתר הפולחנים את פולחן השמש: ”וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ, מִבֹּא בֵית ה' אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ.“ (מלכים ב' כ"ג י"א).
בשירה האוגריתית, שפש היא דמות נשית, אולם מהקבלתה לאלים הזכריים אוּתוּ-שַׁמַשׁ (אנ') הבבלי (לפי קרבת השמות), ולהליוס היווני (בכתובות פיניקיות-יווניות), וכן מההתייחסות המקראית לשמש כזכר[7], ייתכן שחלק מהמסורות הכנעניות התייחסו לשמש כאל זכרי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרמית מזרחי, שמש: מנורת האלים ואם הסוסים, אתר הכישופים
- שפש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (לוח KTU.1.2.II:23-25)
- ^ (לוח KTU.1.2.III)
- ^ (לוח KTU.1.6.I)
- ^ (לוח KTU.1.6.III)
- ^ (לוח KTU.1.6.VI)
- ^ ”וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי.“ (דברים י"ז ג')
- ^ למשל ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ל"ב, ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"א, ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ז', ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ג, ספר ישעיה, פרק ס', פסוקים י"ט–כ' ועוד רבים.
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל-הדד • ענת • עשתרת • דגון • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדשת • אשמון • עשתר • כמוש • מולך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואיב • שכמן ושנם • לויתן • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי • גד • סער • תרפים • בית אל | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות | |
| כתבים דתיים | שירה אוגריתית • עלילות בעל וענת • אגדת אקהת • אגדת כרת | |
| פולחן | במות • מצבה • מצבות נדר • כס עשתרת • מקדש מגדול • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות: זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • מרזח • העלאה באוב | |
| הנהגה דתית | כהנים • קדשים | |