שפתן רפאים

שפתן רפאים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	שפתניים
סוג:	שפתן רפאים
מינים
	3
שם מדעי
	Mormoops; ‏לייך, 1821

שפתן רפאים (שם מדעי: Mormoops) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני ייחודי במשפחת השפתניים ובו 2 מינים שחיים באמריקה הצפונית והדרומית ומאובן אחד שנכחד. הסוג הוקם בשנת 1821 על ידי הזואולוג האמריקני ויליאם אלפורד ליץ' ומשמעות שמו המדעי היא "בעל מראה מפחיד/מחריד". שפתן הרפאים והשפתן המשופם הם שני הסוגים היחידים במשפחת השפתניים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשפתן הרפאים גוף גוצי, ראש גדול ועגול וכנפיים גדולות. הגולגולת בעלת מבנה מוזר ויוצא דופן: החלק של המוח גבוה, כדורי ורחב, בעוד שהחרטום צר וקצר בצורה קיצונית ומתעקם מעלה בזווית של 90 מעלות. האוזניים של השפתן גדולות, רחבות ועמוקות באופן חריג, והאפרכסות תופסות חלק ניכר משטח הפנים. צפירי האוזן גדולים ומפותחים וצורתם כקרן או כקקטוס קטן. לשפתן אין עיטור עלה אפי שמאפיין עטלפי חרקים רבים, אך אפו הסולד והמחודד שצמוד לשפה העליונה מתאפיין בנחיריים צינוריים, והוא מוקף בגידול בשרני מורכב וזעיר בצורת תכשיט. בצידי האף יש שפם קצר סבוך. העיניים בולטות ושחורות, והן נראות כממוקמות בתוך האוזניים בשל הצורה המוזרה של הפנים. לשפתן 34 שיניים, והוא בעל ניבים ארוכים וחדים וחותכות ומלתעות קצרות ומסיביות.

אורך הראש והגוף של שפתן הרפאים 50–73 מ"מ אורך הזרוע 45–61 מ"מ, ואורך הזנב 18–31 מ"מ; משקלו 12–18 גרם. אין דו-צורתיות זוויגית בין הזכר לנקבה, אך קצב חילוף החומרים נמוך יותר אצל הנקבות. כנף הזנב של השפתן גדולה במיוחד ודמוית אריג, והזנב הארוך בולט מעט מהמשטח הגבי שלה ויוצא החוצה.

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן ההיכר של שפתן הרפאים שהעניק לו את שמו, הוא פניו הלא-סימפתיות ומעוררות האימה ששופעות בגידולים בשרניים ומתוארות כפני מפלצת, והמראה שלהן הוא אחד המוזרים והייחודים ביותר בסדרת העטלפים לצד הזיזף המקומט. הפנים בעלות צורה מרוסקת או משפכית שהיא תוצאה של ארבעה גורמים משולבים: החוטם הבלתי מפותח, המצח הזקוף, אפרכסות האוזן הגדולות והקמורות שמתחברות לפנים, וסיבי שריר ועיטורי העור הבשרניים והמשוכללים. במבט מהחזית, הצורה הכללית של הפנים והאוזניים מזכירות גרזן דו-צדדי (לאבריס).

כאמור, אפרכסות האוזן תופסות חלק ניכר מהחזית, והן מורכבות מקפלים גדולים שמקיפים את רוב הפנים ומגיעים עד למצח ולסנטר. האפרכסות מתקפלות מעט פנימה בצורת קערה והן מקושתות בקצה. בין המצח לחרטום, יש עיטור עור קטן דמוי פרפר שמכוסה לעיתים קרובות בשיער וכמעט מתחבר לקפלי העור של אפרכסות האוזן.

שפתן הרפאים מפורסם בעיקר בעיטורי העור שעל השפתיים שאחראים גם לכינוי שפתן סנטר-עלה: על השפה התחתונה, יש עיטור עור בינוני בצורת צדפה שמכוסה בגבשושיות, והוא בולט בעיקר כשהשפתן פוער את פיו. מתחת לצדפה, יש עיטור עור ענק שסוע במרכזו שמכסה את הסנטר, וצורתו מתוארת כצלחת או כפרסה. אם לא די בכך, מתחת לצלחת הסנטר, יש קפלי עור בינונים ורחבים בצורת עלה ורד שמוסתרים לעיתים קרובות בשיער ומתחברים בקצה לתנוכי האוזן. הצורה של עיטורי העור והקפלים משתנה מעט בין המינים בסוג.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשפתן הרפאים פרווה עבה ורכה, בפרט באזור הראש והצוואר; באזור הגחון היא בעלת מרקם פלומתי. צבעה הכללי נע בין כתום תפוז עז לאוכרה, זהוב, בז', חום קפה, קינמון או חום אפרורי כהה. הגחון נוטה להיות חיוור יותר והראש והכתפיים כהים. צבעה של הפרווה מתכהה לאדמוני-ערמון ככל שהיא מתיישנת; עם זאת, השפתן משיר את פרוותו בין יוני לספטמבר שמוביל לחזרת המראה הבהיר יותר, כאשר הנשירה מתחילה באזור הכתפיים והחזה ומתפשטת לשאר הגוף. הכנפיים שחורות מפויחות והזרועות והשוקיים בצבע בורדו כהה. החלקים החשופים בפנים בצבע ורוד בהיר, אדמוני, בורדו, אפור או שחור-פיח. האוזניים שחרחרות בקצה, ולבנות, כתמתמות או ורודות בצידן הפנימי.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפתן הרפאים נוכח בדרום אמריקה הצפונית וצפון אמריקה הדרומית. טווח התפוצה של הסוג כולל את דרום ארצות הברית (טקסס ואריזונה), מקסיקו (כולל באחה קליפורניה), ניקרגואה, בליז, גואטמלה, הונדורס, אל-סלבדור, קולומביה, וונצואלה ואקוודור. לא ידוע על תצפיות בפנמה וקוסטה ריקה, אך סביר להניח שהוא מצוי גם בהם. באזור הים הקריבי, הסוג נוכח באיי האנטילים הגדולים: קובה, היספניולה, פוארטו ריקו וג'מייקה וכן בטרינידד וטובגו, ארובה, בונייר, קוראסאו ומרגריטה ונכחד מאנגווילה, אנטיגואה וברבודה ואיי בהאמה.

בית הגידול של הסוג כולל יער גשם טרופי, יער עננים, יער סובטרופי יבש, בתה חופית, סוואנה צחיחה למחצה ואפילו מדבריות. הם מצויים בשפלות ובחופים עד רכסים הרריים גבוהים, ומגבלת הגובה שלהם היא 3,000 מטר מעל פני הים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינים בסוג מעדיפים אקלים חם ולח של 40 מעלות צלזיוס, ובשל כך נוטים לשהות במערות חמות, מנהרות ופירי מכרות. חיבתם לחום מובילה אותם לזחול לתוך נקיקים צרים ועמוקים במקומות שבהם עטלפים אחרים אינם שוכנים. שפתני הרפאים חיים בבדידות, בקבוצות קטנות או במושבות המוניות של 3,000 עד חצי מיליון פרטים; גם בתוך מושבות המוניות, השפתנים אינם מצטופפים זה עם זה אלא מקפידים על מרחק של 15 ס"מ בין אחד לשני. הם עשוים לחלוק מרחב משותף עם מיני עטלפים אחרים, אך לא מתערבבים איתם. מושבות של שפתנים מחליפות לעיתים קרובות את המיקום שלהן במערה או נודדים בין מערות.

שפתן הרפאים הוא יונק פעיל לילה; לאחר השקיעה, השפתנים יוצאים לפעילות בצורה ספורדית או בלהקות צפופות לעבר אזורי האכלה תוך כדי השמעת זמזומים ומתפזרים שם למשך 7 שעות. בדרך כלל, הסוג יוצא לפעילות מאוחר יותר מעטלפים אחרים, שמסונכרת כנראה עם שעות שיא הפעילות של העשים. השפתנים יוצאים וחוזרים למערה לאורך כל הלילה, והשיבה הסופית מתרחשת בסביבות 10–40 דקות לפני הזריחה.

התזונה של שפתני הרפאים מורכבת אך ורק מחרקים (בפרט פרפראים, אחידי כנף וחיפושיות), אותם הם מאתרים באמצעות איכון-הד. הם נוטים לתור אחר טרף מעל גופי מים, בשולי היער ומעל צמרות העצים. השפתן נעזר בכנף הזנב הגדולה שלו כדי להמם חרקים באוויר וללוכדם. מים הוא שותה תוך כדי תעופה נמוכה כשהלוע פעור לרווחה. אוכלוסיות מסוימות בצפון אמריקה עשויות לבצע נדידה מדי שנה שקשורה לזמינות מזון.

מלבד עונת הרבייה, הזכרים והנקבות חיים במושבות נפרדות. השפתנית ממליטה גור יחיד או תאומים מדי שנה באביב (בין פברואר ליוני) ומניקה אותו לפחות 3 חודשים. הנקבות וצאצאיהן רגישים מאוד לשינויי טמפרטורה, ובשל כך נוטים להתמקם בחלקים הפנימיים של מערות ופירים שבהם החום נשמר עקב אוורור מועט. מכיוון שטמפרטורת גופו של שפתן הרפאים גבוהה, הוא יכול לשרוד בטמפרטורה נמוכה מתחת ל-10 מעלות שעות ספורות בלבד, ולאחר מכן נכנס להיפותרמיה. תוחלת החיים המרבית של הסוג בטבע 20 שנים. שפתן הרפאים אינו מסתגל לחיים בשביה ועשוי למות זמן קצר לאחר לכידתו.