שפת מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפת מין
闽语
Minyu.png
תפוצה גאוגרפית פוג'יין
מספר הדוברים 45 מיליון
מזהים
קוד ISO 639-6 mclr
מפת תפוצה
Idioma min.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיןסינית מפושטת: 闽语, בפין-יין: Mǐnyǔ) היא קבוצה רחבה של שפות סיניות המדוברות על ידי כ-30 מיליון תושבים במחוז פוג'יין וכן על ידי צאצאיהם של מתיישבים דוברי מין בחצי האי לייג'ואו והאינאן.[1] השם נגזר מנהר המין הזורם בפוג'יאן, והפך גם לשם המקוצר של מחוז פוג'יאן. דיאלקטים של מין אינם מובנים הדדית זה עבור זה (כלומר: דוברי ניב אחד לא בהכרח מסוגלים להבין דוברי ניבים אחרים) וגם לא עם כל שפה סינית אחרת (כגון מנדרינית, קנטונזית או וו). קבוצת מין היא קבוצת השפות השנייה הכי מדוברת בסין, אחרי השפות המנדריניות.

ישנם דוברי מין רבים בפזורה הסינית בדרום-מזרח אסיה. הניב המדובר ביותר של מין מחוץ לפוג'יאן הוא ניב מין נאן, המכונה גם מין דרומי וטאיוונית-הוקיין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפת מין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chinese Academy of Social Sciences (2012). 中国语言地图集(第2版):汉语方言卷 [Language Atlas of China (2nd edition): Chinese dialect volume]. Beijing: The Commercial Press. p. 110.