שקילות ריקארדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שקילות ריקארדו היא עיקרון כלכלי שאומר שכל צורת גיוס כסף של הממשלה מהציבור, אם על ידי מסים ואם על ידי אגרות חוב, תהיה בעלת השפעה זהה על המשק.

בזמן המלחמות הנפוליאוניות בתחילת המאה ה-19 התלבטה הממשלה הבריטית אם לממן את הגידול בהוצאותיה הצבאיות על ידי הטלת מסים או על ידי הנפקת אג"ח לציבור. היא הייתה זקוקה לעשרים מיליון לירות שטרלינג.

הכלכלן הבריטי דיוויד ריקארדו הראה כי מבחינה מקרו-כלכלית שתי האפשרויות זהות, משום שאם מהוונים את תקציב הממשלה ואת בעיית הפרט, מקבלים כי הערך הנוכחי של זרם התצרוכת איננו תלוי בעיתוי המס, אלא רק בנטל המס. העקרון עבור אופק של שלוש תקופות:

 g_1 + {g_2 \over (1+r_1)} +{g_3 \over(1+r_1)(1+r_2)}= y +{y \over (1+r_1)} +{y  \over(1+r_1)(1+r_2)}

הסיבה לשקילות ריקרדו היא שאם הממשלה תבחר באפשרות האג"ח היא תצטרך מתישהו לפרוע את חובותיה לציבור. הדרך היחידה שלה לצורך פריעת החובות תהיה העלאת המסים. כלומר בכל מקרה הציבור יודע היטב את העובדה הזאת – הגרעון הממשלתי שלה היום הוא העלאת המסים של המחר.

הציבור מכין את עצמו לקראת העלאת המסים על ידי קניית אג"ח מהממשלה במחיר זול. כך יוכל הציבור להשתמש בכסף שיחסוך לצורך תשלום המסים. למעשה, שקילות ריקארדו קובעת כי כל גידול בחיסכון הממשלה יחייב קיטון בחסכון הפרטי, כלומר כל נטל של הממשלה על הציבור לא מגדיל את סך התוצר. תוצאה זו שונה מאוד ממודל קיינס שקבע כי גידול בהוצאות הממשלה יביא לגידול בתוצר.

התנאים לשקילות ריקארדו מלאה:

  • שוק הון משוכלל – אין מגבלת נזילות.
  • לפרטים יש יכולת חיזוי מושלמת – הם יודעים מתי תטיל הממשלה מיסים ולפיכך יודע כמה אג"ח לקנות ומתי.
  • כולם במשק משתמשים באותו גורם היוון (אותה ריבית) – הציבור והממשלה.

ב-1974 פרסם הכלכלן רוברט בארו מאמר פורץ דרך במגזין לכלכלה פוליטית בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Journal of Political Economy), תחת הכותרת "Are Government Bonds Net Wealth?". בארו הציג הוכחה מתמטית לשקילות ריקרדו, במודל בין-דורי. המאמר נהיה לאחד המפורסמים והמצוטטים ביותר בעולם הכלכלה, בכך שערער על גישת הכלכלה הקיינסיאנית.