שרבט
 | |
| מימין לשמאל: שרבט דובדבנים, שרבט לימון ותה | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
משקה, משקה ללא אלכוהול  |
| מוצא | איראן |
  | |
שרבט (פרסית: شربت) הוא משקה איראני, המוכן מפירות או עלי כותרת של פרחים, ומוגש בדרך כלל מקורר. אפשר להגיש אותו בצורה מרוכזת ולאכול עם כף או לדלל במים ליצירת המשקה.
השרבט הוא תערובת קפואה שמרקמה קרמי יותר מזה של הסורבה. שרבט מכיל, בנוסף למרכיבים שיש בסורבה, גם מרכיב חלבי כגון שמנת, חלב או אבקת חלב.[1]
מקור השם שרבט הוא מהפועל הערבי 'שַׁרִבַּ', שמשמעותו היא לשתות, במהלך השנים המילה "שרבט" נתגלגלה ל"סורבה" בצרפתית, במשמעות דומה.[2]
שרבטים פופולריים עשויים אחד או יותר מהבאים: זרעי בזיליקום, מי ורדים, עלי ורדים טריים, אלגום, בעל, היביסקוס, לימון, תפוז, מנגו, אננס, וזרעי צ'יה.
שרבט נפוץ באיראן, טורקיה, בוסניה, העולם הערבי, אפגניסטן, פקיסטן, סרי לנקה, בנגלדש והודו, במיוחד הוא נפוץ אצל מוסלמים לשבירת צום הרמדאן.
גרסה דרום-הודית המכונה בדרך כלל סרבאת פופולרית בקראלה, טמיל נאדו ואנדרה פרדש.
ככל הנראה מקורם של השרבטים באיראן. המשקה מתואר על ידי הסופר הפרסי אבן סינא, בקנון הרפואה שכתב במאה ה-11.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דורית שנון, כאן קופאים בכיף: גרניטה, סורבה ושרבט, באתר ynet, 20 ביוני 2010
- ^ הזירה הלשונית 04.03.05, באתר www.makorrishon.co.il
