שרביט ניצוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוגמה לשרביט ניצוח מודרני
שרביטי הניצוח של ארתורו טוסקניני, המוצגים במוזיאון הסמית'סוניאן
פול וייטמן עם שרביט ניצוח

שרביט ניצוח או מקל ניצוח, הוא מקל המשמש מנצח להעצמת תנועותיו בזמן ניצוח על הרכב של מוזיקאים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרביטים המודרניים לרוב עשויים מעץ קל משקל (כדוגמת בלזה), פיברגלס או קרבון אשר מחובר לידית בצורת נורה אשר לרוב עשויה משעם, עץ אלון, עץ אחר או אלומיניום.

לחלק מן מנצחים ידועים, כגון הרברט פון קאראיין והנרי ווד נבנו שרביטי ניצוח המותאמים לטבע הביצוע שלהם ולמאפייניהם האישיים והפיזיים.

השרביטים המודרניים הראשונים החלו להבנות בסביבות אמצע המאה ה-19. אורכם של הסטנדרטי של השרביטים נע בין 25 ל-35 ס"מ, אם כי ישנם שרביטים ארוכים יותר, רובם היסטוריים.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך הסטנדרטית לאחיזת שרביט ניצוח הוא כשהמקל נמצא בין האגודל לאצבע המורה, ושהידית מונחת במרכז כף היד. רוב המנצחים מחזיקים את השרביט ביד ימין, אף על פי שחלק מהשמאליים אוחזים ביד שמאל.

במקרים כאשר מבוצעת מוזיקה ווקאלית, מוזיקה בהרכבים קטנים ומוזיקה כלית מוקדמת מהתקופה הקלאסית ומתקופת הבארוק, ההעדפה תהיה לניצוח ללא שרביט ניצוח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הבארוק בצרפת, המלחין ז'אן-בטיסט לולי נהג לנצח על יצירותיו באמצעות הקשת הפעמות על ידי הטחת מטה ארוך לרצפה בזמן הפעמות המודגשות (המילה bâton משמעותה "מטה" בצרפתית).

בקונצרט של 8 בינואר 1687, כשהוא מנצח על יצירתו טה דאום אל מול לואי הארבעה עשר, פגע המקל באצבע רגלו. המקרה התפתח לנמק, שממנו הוא לבסוף נפטר ב-22 במרץ של אותה השנה.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בשרביט הניצוח כאמצעי להעברת רעיונות מוזיקליים הלך והתגבר לאורך התקופה הרומנטית במוזיקה (ובמיוחד לאורך השנים 1820–1840) בעקבות שתי מגמות:

הראשונה, מוזיקה מסובכת ומתוכמת יותר אשר דורשת מוזיקאי שכל תפקידו הוא תיאום בין הנגנים השונים (עד אז זה היה תפקיד הקונצרטמייסטר). השנייה, היא תהליך התרחבותה של התזמורת, מתזמורת קאמרית לתזמורת סימפונית.

כשלואי שפור ניצח עם שרביט ניצוח על הסימפוניה השנייה שלו בזמן ביקור באנגליה בשנת 1820, איגנץ מושלס ציין כי "אמנם הוא מרוכז בדפדוף בפרטיטורה, אך הוא איננו מסוגל להוביל את הצבא המוזיקלי ללא שימוש בשרביט הניצוח שלו".[1]

המאה ה-20 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו של הג'אז ותזמורות הביג בנד בתחילת המאה ה-20, החל להיווצר צורך במנצח. עם הזמן נוצרו "שרביטי ג'אז", שהיו ארוכים או קצרים במקצת מן השרביטים הסטנדרטיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרביט ניצוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ignaz Moscheles, The Life of Moscheles with Selections from his Diaries and Correspondence, London: Hurst and Blackett, 1873 vol. 1 p. 76