שרהורוד
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 סמל שרהורוד | |
 | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ויניצה |
| תאריך ייסוד | 1383 |
| שטח | 6.87 קמ"ר |
| גובה | 232 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 6,982 (1 בינואר 2022) |
| קואורדינטות | 48°45′00″N 28°05′00″E / 48.75°N 28.083333333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| אתר העיר באוקראינית | |
  | |
שרהורוד (ברוסית ואוקראינית: Шаргород, בפולנית: Szarogród ביידיש: שריגרוד) היא עיר באוקראינה במחוז ויניצה המהווה את מרכז מחוז שרהורוד. העיר נמצאת על הנהר מורשקה בשפך הנהר קולבסניה במרחק 12 ק"מ מכביש קייב-ז'יטומיר-ויניצה, 56 ק"מ מהעיר ויניצה ו-306 ק"מ מקייב. אוכלוסיית העיר מונה כ-62,700 תושבים (2002), ביניהם כ־160 יהודים. העיר הוקמה בסוף המאה ה-16. העיר הזו היא אחת מהערים היהודיות האחרונות ועד מלחמת העולם השנייה התקיימה בעיר אחת מהקהילות החשובות בחבל פודוליה.
שמות נוספים לעיר יהיו שזרגורוד (פולנית), שריגראד (רוסית), שריגרוד (אוקראינית), שרגורוד (עברית) וקוצ'וק סטמבול על ידי טורקים בין השנים 1672-1699.
הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 במאי 1383 העניק הלורד הליטאי את השטח שבין נהר המורפה ובין מורשקה לווסיל קרצ'בסקי. במשך זמן רב נותר השטח לא מיושב. משנת 1497 השטח נודע כמדבר קרצ'בסקי.
כ-200 שנה לאחר מכן, החליט המלך הפולני סטפן בטורי לחזק את חבל פודוליה הלא מאוכלס נגד הפלישות הטורקיות. ב-26 במרץ 1579 נמסר חבל פודוליה לידי יאן זמויסקי, קנצלר והטמאן הכתר הפולני. ב־1583 הקים זמויסקי מבצר במחוז קורצ'מר בין נהר מורשקה ונהר קובסנה, שאוכלס על ידי 260 איש. המבצר, יחד עם כל האדמות הסובבות אותו, נקרא "שרהורוד" לכבוד פלוריאן שרי (בפולנית: Florian Szary), מייסד משפחת זמויסקי. ב־28 במאי 1585 הושלמה בניית המבצר שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי ברנרדו מורנדו. המבצר כלל 5 צריחים ומחסן נשק עשיר, קירות חזקים, ארטילריה כבדה ותעלת הגנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזכות בניית צמתי הצטלבויות של סחר שהגיע מברסלב למולדובה, שרהורוד התעשרה במהירות. ב-26 בינואר 1588, הפריבילגיה המלכותית של סיגיזמונד השלישי העניק לשרהורוד את זכויות מגדבורג, מה שהעניק לעיר הובלת סחר וקיום עד שלושה ירידים בשנה. לשרהורוד יש סמל משל עצמה ששימש גם כסימן מסחרי. אחד התנאים בזכויות מגדבורג הוא שכל הסחר יהיה מנוהל בשפה הפולנית בכדי להטמיע את השפה באוכלוסייה המקומית.
מבקרים ועוברי אורח ממולדובה וטורקיה (העיירות מוגילוב ובאר היו חלק ממרכזי המסחר הקרובים) חויבו לסחור בשרהורוד למשך שנתיים לפחות. המקומיים הורשו לסחור עם טטרים, טורקים ומולדובים אבל היו צריכים לעמוד על המשמר כי המספר העולה של זרים היה יכול לסכן הריבונות של שרהורוד. באותה התקופה הפריבילגיה המלכותית נתנה לתושבי שרהורוד פטור ממיסים עד שנת 1608. כתוצאה מכך, עד סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 שרהורוד ניהלה סחר עם עם כל האזור ובמקביל שימשה כנקודה לעסקי חילופין סחורה.
הרבה מהמולדובים והסוחרים המזרחיים שמרו את הסחורות שלהם במחסנים בשרהורוד. בשנת 1589 משפחת זמויסקי בנתה את הכנסייה הקתולית של פלוריאן הקדוש במקום.
במהלך המאה ה-16 יאן זמויסקי נתן למשפחות יהודיות לחיות בשרהורוד אך נאלצו לשלם מיסים לכנסייה הקתולית. בשנת 1589 הם בנו בית כנסת מבוצר בעל תפקיד חשוב בהגנת העיר. בית הכנסת לא היה רק מרכז דתי אלא גם מרכז קהילתי. יהודים התפללו בו, האזינו לדרשה ופתרו סכסוכים.
לפי מקורות שונים היו בין 300 ל-1000 בתי אב יהודיים בשרהורוד. בחציה הראשון של המאה ה-17 ה קהילה היהודית בשרהורוד הייתה אחת הגדולות בחבל הארץ פודוליה.
ב־1595 העיר נהרסה על ידי הקוזקים בפיקודו של ס. נליבייקו. בשנות ה-40 של המאה ה-17, כאשר ברשותה מבצר ממוגן, היוותה שרהורוד תפקיד חשוב בהגנת גבולות מערביים מפעולות שוד של הטטרים.
לפי הסכם השלום על שם אנדרוסיבסקי במרץ 1648 שרהורוד הפכה לחלק מפולין אך לא ניתן היה להגיד כי המצב של העיר התייצב.
באוגוסט של שנת 1648 שלוש חטיבות בריגדה פולניות הפסידו בקרב נגד הקוזקים והעיר נשארה בשליטתם. לפי הסכם שביתת הנשק בין הקוזקים לפולנים (הסכם זבורוב) גבול פולין והשטחים הקוזקים עבר בקו ויניצה-ימפול דרך מורפה, שרהורוד וצ'רנוביץ. שרהורוד הפכה להיות חלק ממשטר ברסלב תחת דניל נצ'יי. חלו לא מעט קרבות בין השנים 1648-1654 ובשנת 1650 הקוזאקים נכנעו לצבאו של מקסים קריבונוס, אומנם רק באוקטובר 1653, הצבא בן העשרים אלף איש תחת הנהגתו של בוגדן חמלניצקי השלט על העיר ועד סוף שנת 1654 העיר הייתה שוב בשליטת פולין.
בין 1672 ל־1699 הייתה בשליטת הטורקים שחיבבו אותה ונקראה קוצ'וק סטמבול (איסטנבול הקטנה) בעקבות חשיבות הסחר. בתקופה זאת הגיעו לעיר שליחים של כת שבתי צבי. בעקבות הקרבות בין טורקיה לפולין העיר חזרה לפולין אך נהרסה ברובה ורוב תושביה עזבוה. ב-1675 קולונל מורזנקו הוביל את הקוזאקים בניסיון לשחרר את שרהורוד אך נכשלו. מורזנקו נתפס ונהרג באכזריות כאשר הטורקים חתכו את לשונו ומיסמרו אותו לשערי העיר. ב־1699 העיר שוחררה מהטורקים, אך בין 1702 ל-1724 העיר חוותה גלי התקפות וחתירה לחופש.
ב־1793, בחלוקת פולין השנייה, העיר הפכה לחלק מחבל פודוליה, מחוז ימפול.
בסוף המאה ה-18 הפולנים בנו כנסיות ומנזרים לטובת שליטה טובה יותר באזור. שרהורוד לא הייתה יוצאת מן הכלל; מנזר ניקולייבסקי הקדוש ומדרשה קטנה נבנו במקום. בשנת 1784 היו במדרשה כ-600 תלמידים. העיר ממוקמת מעל מבוך תת-קרקעי שבו היו ממוקמים הבסיסים למבנים. כל המבנים העיקריים בשרהורוד בימי הביניים; המבצר, כנסיית פלוריאן הקדוש, בית הכנסת והמנזר היו מחוברים על ידי מעברים תת-קרקעיים.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו בתי מלאכה מעוטים בשרהורוד. מפעלי טקסטיל נפתחו בשנת 1825 על ידי הלורד לייבומירסקי אשר כלל 48 פועלים. בשנת 1845 היו מפעלי נרות, טבק ולבנים. תוצרים שנמכרו למחוז חרסונקי ואף בסרביה. הרפורמה של שנת 1861 החייתה את התפתחות הכלכלית ומפעלי עיבוד חקלאי חדשים נפתחו. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 נפתח מפעל בירות, שתי מטחנות ושני מפעלים לעיבוד עור חדשים. סחר וייצור חודשו. היו 125 סוחרים ו-275 בעלי מלאכה, רובם יהודים.
העיר עברה התפתחות תרבותית במחצית השניה של המאה ה-19. החל מ-1870 הוקמו שתי מדרשות. הקמת הספרייה הראשונה הייתה ב-1886. בשנות ה-40 של המאה ה-19 המשורר סטפן רדנסקי (1834–1873) למד במדרשה בשרגורוד ובשנות ה-70 של המאה ה-19 למד באחת המדרשות המחבר הבולט מיכיול קוטסבינסקי (1864–1913).
בתחילת המאה ה-20 החלו עבודות מלאכה חדשות בעיר. היו מעל 200 חייטים ובשנת 1912 הקימו איחוד בעלי מלאכות. בתי ספר חדשים נפתחו בשנת 1908 ולאחר כארבע שנים - מכללה.
שרהורוד שוחררה על ידי כוחות הצבא האוקראיני ב-20 במרץ 1944. לאחר השחרור התושבים ניקו את העיר בכדי למנוע מגפות נוספות. ב-1946 בית הספר החקלאי פתח את שעריו. בית החולים ובית המרקחת נבנו מחדש. בכדי למנוע התפרצות מגפות סגל הרפואה העניק שירותי מניעה מתמשכים.
בכדי להעלות את מהירות התפתחות התעשייה בעיר הוקם ב-1949 הארגון החקלאי, מה שסיפק תחזוקה לכל החוות במחוז והווה כמפתח להתפתחות הכלכלית בעיר. היה גם ארגון בנייה שסיפק ציוד וחומרי גלם לבנייה שהיה גם אחראי על התפתחות השיכון, בניית עסקים, מרכזי בילוי, ומרכזי ממשלה.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 ארגון האוכל של שרהורוד העלה את התוצרים שלו ביותר מ-500% מאז 1945. הארגון יצר שמן בישול, משקאות קלים, בשר ולחם. בשנת 1960 מפעל החלב של העיר ביצע את המשלוח הראשון שלו. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 קיבל ביה"ח של העיר 180 מיטות חדשות, נפתח בית מלון, והוקמה תחבורה ציבורית. נהגי שרהורוד היו ידועים כמכובדים גם מחוץ לאזורי המחוז. מרכז התרבות המחוזי גם נפתח ב-1960 והספרייה העירונית העשירה את אוסף הספרים שלה עם מעל 22,000 ספרי מבוגרים יותר מ-28,000 ספרי ילדים.
מלחמת אזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה של פברואר 1917 הכניסה אלפי תושבים בשרגורוד לחיים הפוליטיים למרות שלא היו הישגים מכך כמו שהובטח מהבולשיביקים. החדשות על ניצחון הבולשיביקים במהפכת אוקטובר 1917 התקבלה באור רע בעיניי תושבי שרגורוד. החיילים שחזרו ממלחמת העולם השנייה ארגנו פגישה עירונית ובה הודיעו על הצו של הממשלה הסובייטית.
בשנת 1918 הממשלה הסובייטית החרימה את כל האדמות מהכנסיות והחלה לחלק לאיכרים. אבל כל השינויים לסדר חקלאי חדש נעצרו בפרוץ מלחמת אזרחים בעיר שרהורוד.
אוקראינה נאבקה על עצמאותה בבולשיביקים ובאביב 1918 הצבא האדום הגן על עצמו מצבא אוסטריה-גרמניה, צבא אוקראינה והצבא הלבן שניסו להפיל את הממשלה הבולשביקית.
כ-60 אחוזים מהיהודים הרוסים חיו באוקראינה וכולם לקחו חלק במניעת פעולות אנטישמיות כמו גניבות, התקפות ורציחות. הצבא האדום אסר על פעולות אנטישמיות אלימות אך כל זה לא היה תקף באוקראינה. בשנת 1919 כשאוקראינה נסוגה, פעולות אנטישמיות אלימות ברמות חדשות לקחו עשרות אלפים חיים ואף אחד לא נשפט. רובם של היהודים באוקראינה חששו מעצמאותה של אוקראינה הבינו כי הצבא האדום בלבד יוכל למנוע זאת.
הצד השני במלחמה, הצבא הלבן, עסק בגניבה, רצח ואונס. כשנאלץ לסגת דרומה בסוף 1919 הם שחררו מזעמם על קהילות יהודיות בדרכם. היחידות היהודיות להגנה עצמאית הצליחו לעצור אותם מדי פעם בעזרת ציוד מהממשלה הסובייטית.
לאחר המהפכה של שנת 1917 הפלישה הרוסית ב-1920 האטה את הניסיונות להקמת מדינה עצמאית.
העיר שרהורוד שוחררה על ידי הצבא האדום באביב 1920. ב-1923 והעיר הפכה למרכז מחוזי כאשר האוכלוסייה גדלה ל-2,450 תושבים. התושבים לקחו חלק בהתפתחות תרבותית ואזרחית. בשנת 1924 לשרהורוד הוקם בית ספר והספרייה נפתחה. לראשונה, לתושבי שרהורוד הייתה גישה לסיוע רפואי חינמי במרכז הרפואי החדש שכלל בית מרקחת וסיוע רפואי אמבולטורי.
בכדי לספק את הצרכים הגדלים של החלק החקלאי נפתח בית ספר לחקלאות בשנת 1928 ומרכז תיקון ציוד חקלאי נפתח ב-1930. תוצרת החקלאות עלתה ומתקנים חודשי לעיבוד תוצרת חקלאות נפתחו ותפוקת הפקת החשמל המקומית הוכפלה.
מרכז לימוד מתקדם נפתח ב-1940 בעל שתי קומות, מעבדה וספרייה. באותה תקופה מרכז לימודי רפואה נפתח וכמן כן נפתחו ספרייה ציבורית, תחנת רדיו מקומית ופארק ציבורי.
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה ה-16 יאן זמויסקי נתן למשפחות יהודיות לחיות בשרהורוד אך נאלצו לשלם מיסים לכנסייה הקתולית. בשנת 1589 הוקם בית כנסת העתיק והמבוצר בשיתוף פעולה עם השלטון הפולני, היווה כבעל תפקיד חשוב בהגנת העיר וכך שימש כאחד הביצורים בעיר בהסכמת היהודים.
בעקבות הפסד הצבא הפולני בקרב נגד הקוזקים החברה היהודית נהרסה. בתקופת גזירות ת"ח ת"ט (1648) היו בעיר כ-300 יהודים ורובם נהרגו, הנותרים בחיים ובראשם הרב יעקב אליהו נמלטו לבוצ'אץ'. לאחר כיבוש העיר על ידי טורקיה ב־1672 חלק מיהודי העיר הצטרפו לחסידי שבתי צבי.
בזמן שהות הטורקים בין 1672 ל־1699 השתמשו בבית הכנסת כמסגדים אך בו זמנית הרבה יהודים טורקים היגרו לשרהורוד. לאחר שחרור שרהורוד מהטורקים היהודים עדיין סבלו בעקבות ההתקפות על העיר מפוגרומים מתמשכים כאשר הגויים נשדדו.
ב-1734 העיר סבלה מאחד הפוגרומים החמורים ביותר בעיר בה נרצחו מאות יהודים.
תנועת החסידות זכתה להתפשטות ניכרת במקום, לאחר שדיין העיר, ר' יעקב יוסף מפולנאה, הצטרף לתנועה ונהיה תלמידו הקרוב של הבעל שם טוב ב־1748. הבעל שם טוב עצמו הגיע לעיר לעיתים תכופות. לאחר שרבי יעקב יוסף נהיה חסיד. הקהילה, בראשות גובה המיסים, הדיחה אותו מתפקידו.
בשנת 1793 העיר נפלה לידי שלטון האימפריה הרוסית וראתה צמיחה יפה של החברה היהודית במקום. באותה השנה התגורר בעיר נתן שטרנהרץ לאחר חתונתו ב־1793, תלמידו של רבי נחמן מברסלב. בעיר התקיימה גם פעילות פרנקיסטית, ופרנקיסטים משרהורוד מוזכרים בספרי רבי יעקב עמדן.
בשנת 1799 הוקם בית קברות יהודי חדש.
ב־1825 ביקר בעיר רבי ישראל מרוז'ין[דרוש מקור] והקים את קהילת חסידיו שנהייתה המשפיעה ביותר במקום והייתה אחת מהתנועות הרוחניות המשמעותיות ביהדות המודרנית. לאחר מכן ביקרו בעיר אדמו"רים רבים והקימו בה את קהילותיהם, אך חסידי רוז'ין סדיגורא נשארו החשובים והמשפיעים ביותר. בסוף המאה ה־19 בראש הקהילה עמד ר' חנוך הלוי קרופניק - חסיד רבי דוד מטלנא.
היהודים כונו "התיישבות חלשה" באימפריה הרוסית. היהודים בשרהורוד היו בעיקר בעלי מלאכה וסוחרים. בין השנים 1820 ו-1830 היו שלושה סוחרים בשרהורוד משלושה ארגונים שונים וכולם יהודים. ב-1847 היו כ-3,670 יהודים בשרהורוד וכ-30 שנה לאחר מכן המס' גדל ל-3,989 תושבים יהודים. בסוף המאה ה-19 יהודים הורשו לכל סוגי הסחר: איכסון עצים, הדפסה ומלונאות.
בזמן שרוב היהודים בשרהורוד שגשגו היו גם שעירים לעזאזל תדירים. בין השנים 1881–1882 האוכלוסייה היהודית סבלה בעיקר מפוגרומים. הסופר שלום עליכם מתאר לעיתים תכופות עיירות יהודיות כמו שרהורוד.
בסוף מלחמת האזרחים כ-2,000 פוגרומים הרגו כ-100,000 יהודים ויותר מחצי מיליון חסרי בית. ההתקפות הכוחניות של הבולשיביקים בשנת 1917 עצרו מהקהילה היהודית להתפתח ולפי האידאולוגיה של לנין וסטלין מנעו מהלאום היהודי מלהתקיים. בזמנו לא שמעו תפילות מתוך בית הכנסת העתיק ובמראית עין היה נטוש עד 1922.
בערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בשרהורוד כ-4,000 יהודים שהיוו כ-90% מתושבי העיר. עם פרוץ המלחמה שמרה רומניה על נייטרליות, ורק ב־23 בנובמבר 1940 היא הצטרפה למדינות הציר. ב-22 ביולי 1941, נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני שהעביר את השלטון למועצה מקומית. במועצה כיהנו לאומניים אוקראינים שהתאכזרו ל-1,800 היהודים שנותרו בה. היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב ולסמן את בתיהם במגן דוד צהוב ממתכת. מאוקטובר 1941 החלו להגיע לעיר מגורשים יהודים מאזורים סמוכים, ובדצמבר של אותה השנה הוקם גטו עבור 7,000 היהודים שרוכזו בה בצפיפות רבה, בקור ובהיעדר תנאים סניטריים. עוד באותו החודש פרצה בגטו מגפת טיפוס הבהרות שהגיעה לשיאה במרץ 1942 ובמהלכה מתו כ-1,400 מתושבי הגטו.
בשונה מאזורים אחרים בהם השמידו הרומנים והגרמנים את האוכלוסייה היהודית, בשרהורוד רוב יהודי העיר שרדו.[דרוש מקור]
לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1939 חיו בשרהורוד כ-2,697 יהודים. היום ישנם יותר מ-160 יהודים שחיים בעיר.
שרהורוד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית החולים של שרהורוד ישנה מעבדה קלינית, צילומי רנטגן, מכשירי גרדיוגרף שונים ומכון פיזיותרפיה. למחלקות הטיפול, מחלקת ניתוח, מחלקת גינקולוגיה, מחלקת ילדים ומחלקת המחלות הזיהומיות יש מעל 150 מעבדות ומספקות טיפולים אמבולטוריים. עם פתיחת המבנה החדש ייפתחו מחלקות אונקולוגיה ואנדוקרונולוגיה.
בית הספר העל-תיכוני בשרהורוד הוא אחד הטובים ביותר במחוז ומספק ללימודים בתחומי הכימיה, ביולוגיה, פיזיקה, שפות, ספרות ומדעים נוספים. מעל 200 תלמידים לומדים בבית הספר למוזיקה בשיעורים על פסנתר, כינור, אקורדיון וכלים נוספים יחד עם ספרות מוזיקלית, סולפג׳ ומקהלה.
היום כיום מחולקת לשניים:
העיר העתיקה - העיירה היהודית שכוללת את הבתים היהודיים העתיקים בני לפחות מאה ואף יותר שעדיין עומדים, שבילים צרים המובילים לנהר, בתי קברות עתיקים על הגבעות, בית הכנסת מהמאה ה-16 ומבנים נוספים.
הער החדשה מכילה אדריכלות רוסית סטנדרטית כמו שהיו בעיירות קטנות ברוסיה. ישנם שני רחובות ראשיים: רחוב קארל מקס ורחוב לנין. לאחר שפסלו של לנין הוקם ברחוב קארל מקס השם שונה לרחוב לנין אבל בגלל שלעיר כבר היה רחוב בשם זה הם החליפו את שמו לקארל מקס. רחוב קארל מקס עובר בחלק גדול מהעיר העתיקה.
יהודים עדיין גרים בבתיהם הישנים בשרהורוד, דוברים יידיש מעורבבת עם אוקראינית ורוסית. רובם עזבו את בתיהם, מוכרים ואף נוטשים אותם ועוזבים יחד הם קרוביהם המבוגרים בכדי לעבור לערים סמוכות גדולות יותר. לפני שברית המועצות התפרקה שרהורוד היוותה כאתר היסטורי אבל באוקראינה אין די כסף בכדי לשמר את העיר כאתר זה.
בכל הנוגע לתרומות היהודים דעת המקומיים היא להשקיע את הכסף בחינוך האזורי או באוכל עבור היהודים העניים.
בשנת 2002 אזור שרהורוד כלל כ-64,700 תושבים. שיעור מקרי המוות היה ב-462 יותר משיעור הילודה.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אובידיו קראנגה, שרהורוד, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 752–754), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרגורוד, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ההיסטוריה של העיר (ברוסית)
שרגורוד (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
