שרה לוי-תנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה לוי-תנאי
ש
שרה לוי-תנאי, אוגוסט 1969
שרה לוי-תנאי, אוגוסט 1969
לידה 1910
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית ירושלים, פלשתינה (א"י), האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוקטובר 2005 (בגיל 95 בערך)
רמת גן, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שרה לוי תַּנָּאי (19102 באוקטובר 2005) הייתה כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת "תאטרון מחול ענבל" ומחלוצות המחול בארץ. כלת פרס ישראל למחול לשנת תשל"ג (1973).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון לשרה לוי-תנאי בכניסה לתיאטרון ענבל

שרה לוי-תנאי נולדה בירושלים להורים ממוצא תימני אשר עלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. בילדותה גרה ביפו, אולם בתקופת מלחמת-העולם הראשונה גורשו יהודי יפו על ידי השלטונות העות'מאניים ורוכזו במחנה פליטים שהוקם בכפר-סבא. בתחילה נספו אחיה ואימה והיא עברה עם אביה לצפת. לאחר מכן נפטר גם אביה, כך שהיא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת, ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה". בתום שהותה במוסד נרשמה ללימודי גננות במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפירא בתל אביב והתגוררה בבית משפחת הסופר יהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת.

לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו על ידי מרכז הגננות כחוברת פדגוגית לגננות. היא למדה משחק בסטודיו של צבי פרידלנד אך לא הצליחה להתקבל לאחד משני התיאטראות הממוסדים בתל אביב. "לא התקבלתי לתיאטרון הבימה ואף לא בתיאטרון האהל", סיפרה לימים. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי".[1] בסטודיו הכירה שרה את ישראל תנאי, שעלה לארץ בגפו מאירופה ב-1933,[2] ונישאה לו ב-1935. ישראל תנאי, שכיהן לימים כמנכ"ל הסתדרות המורים, נפטר ב-1963, בגיל 52.[3]

לאחר אכזבתה מן הניסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה בשנת 1938 ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיעה כזמרת. היא שבה לארץ ישראל לאחר כחצי שנה.

כתיבה הלחנה ובימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבה והלחנה של שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים אלו. בין מופעים אלו ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץ רמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון.[4]

כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו:"נסדר מעגל גדול", "ליצן קטן נחמד"[5], "באנו חושך לגרש", "אל תכה", "ביכורים" ("פרי גני הנה הבאתי") ו"ט"ו בשבט". בשנת 1957 הלחינה את מילות השיר "ברווזיים" של לאה גולדברג שתרגמה אותו מרוסית.[6]

לוי-תנאי כתבה את "אסיף וסכת", בעיבודו של גיל אלדמע, ובלחן מאת עמנואל עמירן.[7]

להקת ענבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות להקת ענבל, 1956
ערך מורחב – תאטרון מחול ענבל

בשנת 1949 החלה לוי-תנאי לעבוד עם קבוצה של נערים ונערות בני העדה התימנית. המפגשים נערכו במבנה בית הספר "כרמל". הנערים התנסו בקבוצה במשחק, תנועה וכדומה. מתוך קבוצה זו צמח דור הרקדנים הראשון של "תאטרון מחול ענבל", אשר מנה כשבעה נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר בשנת 1950 וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי". הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים וביישובים אחרים בארגונו של המרכז לתרבות של ההסתדרות.

לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליה בשנת 1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן התרבות אמריקה-ישראל"), שאִפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל-12. התגובות לעבודתה של לוי-תנאי היו מעורבות. רבים זלזלו בעבודתה וראו בה "פולקלור מזרחי". עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים 19571959 יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקה ובאירופה.

לוי-תנאי הייתה המנהלת האמנותית של "תאטרון מחול ענבל" במשך ארבעים שנה וזכתה עמו להצלחה רבה, הן בארץ והן בסיבובי ההופעות בעולם. היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיבים תנ"כיים, יהודיים-מסורתיים וחלוציים, כולל מוטיבים מעדות ישראל השונות ובראשן יהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה לוי-תנאי בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקלי ומלחין הבית של הלהקה, עובדיה טוביה.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי-תנאי נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 ביוני 2016, הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון לשרה לוי-תנאי, בכניסה לתיאטרון "ענבל", ברחוב אמזלג 15 בתל אביב. ליד הלוחית יש עמדת מסבירן ובה הסבר על לוי-תנאי בעברית (בקולו של גיל חובב) ובאנגלית. על המסבירן יש תמונה שלה.

לחניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זמירות; בעריכת שלמה קפלן, אבנר בהט, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל – מרכז לתרבות ולחינוך ('הספרייה למוסיקה ע"ש נסימוב', 226), 1972. (התוכן: פסוקי דזמרה; בלדות; משירת ספרד; רועים; שעשועים ומהתלות; משירי ביאליק; שירי ילדים; שירים לקולות)
  • שאו זמרה; מבוא, עריכה ותיווי: אבנר בהט; עיצוב גרפי: אריאלה רייזמן (ניידט), ישראל: ענבל – תיאטרון מחול מרכז אתני רב תחומי; עמותת אעלה בתמר, תשע"ב 2012.[11] (כל שיריה)

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדתה של לוי-תנאי היא גליה תנאי, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, מטפלת, סופרת ומורה לקשיבות.[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך "לוי-תנאי, שרה", בתוך 'נשים בישראל: לקסיקון', עמ' 87, עם עובד בשיתוף ירחון נעמת, 1991.
  • "מאה לשרה", תיאטרון 33, עמ' 73–133.
  • גיורא מנור, דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי-תנאי, תל אביב: תיאטרון-מחול ענבל, תשס"ב 2002.
    • ירון מרגולין, "מחולות מן האולימפוס", עמ' 122 ואילך.
  • גילה טולידאנו, סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, תל אביב: רסלינג, 2005.
  • הניה רוטנברג ודינה רוגינסקי (עורכות), שרה לוי תנאי: חיים של יצירה, תל אביב: רסלינג, 2015.
  • אבירמה גולן, שרה לוי תנאי (הישראליות), צלטנר בית מלאכה לספרי ילדים, 2018. איירה: ליהי יעקב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה לוי-תנאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גילה טולידאנו, סיפורה של להקה: שרה לוי-תנאי ותיאטרון-מחול ענבל, תל אביב: רסלינג, 2005, עמ' 21.
  2. ^ גילה טולידאנו, שרה לוי-תנאי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  3. ^ ישראל תנאי, דבר, 16 ביולי 1963 (נקרולוג).
  4. ^ טולידאנו, סיפורה של להקה (2005), עמ' 20.
  5. ^ הצצה לארכיונה של שרה לוי-תנאי באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים, אוחזר ב-29 באפריל 2020
  6. ^ ברווזיים באתר זמרשת
  7. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : גיל אלדמע, פריט מספר 825, "אסיף וסכת", 2 קולות, מחבר \ יוצר שרה לוי-תנאי, עמנואל עמירן, עיבוד אלדמע גיל, ארכיון, סדרה B.
  8. ^ חולקו פרסים ע"ש י. אהרונוביץ: לש. צמח ש. לוי-תנאי ש. גוטמן וכפר עין-הוד, דבר, 7 ביוני 1957, המשך.
  9. ^ יעקב העליון, פרסי מילוא, מעריב, טור אחרון, 10 בפברואר 1970; הוענקו פרסי "מילוא", דבר, 15 בפברואר 1970.
  10. ^ על הבול באתר דואר ישראל.
  11. ^ אדווין סרוסי, המוסיקה התימנית האירופית של שרה לוי תנאי, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012.
  12. ^ ארכיון גליה תנאי, באתר החוטם