שרה סטרומזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרה סטרומזה, צילם: דגלס גתרי

שרה סטרוּמזה (Stroumsa; נולדה ב-1950) היא פרופסור מן המניין בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. היא מופקדת הקתדרה לתרבות ערבית על שם אליס וג'ק אורמוט, כיהנה כרקטור האוניברסיטה בשנים 2012-2008.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה של שרה סטרומזה הגיעו ממזרח אירופה ועלו לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה. סטרומזה גדלה בקריית ביאליק, ב-1963 עברה עם משפחתה לירושלים ולמדה בתיכון ליד האוניברסיטה. היא בוגרת האוניברסיטה העברית בשפה וספרות ערבית ולימודי המזרח התיכון (1977). בשנים 1977-1976 למדה במחלקה למדעי הדתות באקול פראטיק דה אוטז אטיד בפריז. בשנת 1984 קיבלה תואר דוקטור של האוניברסיטה העברית (בהצטיינות). עבודת הדוקטור נכתבה בהדרכתו של פרופ' חגי בן-שמאי, על הנושא "דאוד אבן מרואן אלמקמץ וחיבורו עשרון מקאלה". מונתה למרצה באוניברסיטה העברית ב-1984, ב-1999 מונתה לפרופסור מן המניין, ב-2003 הופקדה על הקתדרה לתרבות ערבית על שם אליס וג'ק אורמוט. שהתה בשבתונים באוניברסיטת פילדלפיה, באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, באוניברסיטת הרווארד וב-CSIC במדריד, באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטה החופשית של ברלין. בשנים 2006-2003 כיהנה כסגן רקטור האוניברסיטה. באוקטובר 2008 נבחרה לרקטור האוניברסיטה העברית, והיא האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה; סיימה את תפקידה בשלהי 2012.

עיטור ההזדהות האיטלקי הוענק לה בשנת 2009. [1] זכתה בפרס הומבולדט למחקר בשנת 2010. [2] בשנת 2012 נבחרה לחברת האקדמיה למדעים של ברלין-ברנדנבורג.

שרה סטרומזה נשואה לפרופ' גי סטרומזה, פרופסור אמריטוס בקתדרה על שם מרטין בובר למדע הדתות באוניברסיטה העברית ופרופסור מן המניין לחקר הדתות האברהמיות באוניברסיטת אוקספורד, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. לזוג שתי בנות. אחיה, דוד ולך, הוא חתן פרס א.מ.ת במדעי החיים.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של שרה סטרומזה עוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית בעולם הערבי בימי הביניים (מאות 13-8) ובעיקר בפילוסופיה, תאולוגיה, פרשנות ופולמוס, אצל מוסלמים וכן יהודים ונוצרים שכתבו ערבית. היא מתרכזת במעבר הידע והרעיונות בין קהילות תרבותיות שונות, ובקווי הדמיון והשוני ביצירתן התרבותית של אותן הקהילות. במחקריה היא מבקשת לעמוד על האופן שבו מתאימה כל אחת מהקהילות את המטען האינטלקטואלי והרוחני המשותף לפרמטרים המיוחדים לה ולמסורתה הדתית.

ספרות הכלאם והספרות היהודית-ערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוד אבן מרואן אלמקמץ וחיבורו עשרון מקאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון של שרה סטרומזה (Dawud ibn Marwan al-Muqammis's 'Ishrun Maqala) ראה אור ב-1989 בהוצאת בריל בליידן והוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלה. הספר עוסק בדאוד אבן מרואן אלמקמץ, ההוגה היהודי הראשון בימי הביניים שכתב ערבית. אלמקמץ קודם לפחות בדור לסעדיה גאון, וחי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-9. ייחודו של מקמץ בכך שלא השתייך כנראה למרכז התרבות היהודית ולא הגיע מעולם הישיבות של הגאונים, אלא למד בסביבה הנוצרית בנציבין שעל גבול סוריה-עיראק. הוא התנצר, ואחר כך שב ליהדות. יכולתו של אלמקמץ להביא לפריצת דרך בדפוסי מחשבה היהודית כרוכה בהשכלה הנוצרית שרכש. הדבר מתבטא בספרו התאולוגי "עשרים פרקים" ובפרשנות המקרא שכתב, שככל הידוע לנו היא הפרשנות השיטתית ראשונה שיהודי כתב בימי הביניים. עיסוקה של סטרומזה במקמץ משקף את העניין שלה (הבא לידי ביטוי גם מאוחר יותר) בחוליות הקישור ובנקודות המפנה היצירתיות של התפתחות התרבות היהודית-ערבית. מקמץ שייך לכלאם הקדום, שהוא חלק מהתאולוגיה המוסלמית הקדומה, אך הוא גם משקף את ההשפעות הנוצריות על ההגות היהודית. אלמקמץ נכלל גם במאמר שכתבה סטרומזה על אינטלקטואלים יהודים מומרים בימי הביניים המוקדמים תחת שלטון האסלאם, [3] כתבה על ראשית המועתזילה, [4] ,כתבה על ההשפעה הנוצרית על ההוגים היהודיים [5] וכתבה על סעדיה גאון. [6]

הרזיות: כפירות, זרמים שוליים, מחשבה מרדנית ופולמוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגים חופשיים: אבן אל-ראוואנדי, אבו בכר אל-ראזי והשפעתם על ההגות האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה זה יצא לאור בשנת 1999 בהוצאת בריל בליידן (Freethinkers of Medieval Islam: Ibn al-Rawandi, Abu Bakr al-Razi, and Their Impact on Islamic Though). כהוגים חופשיים מגדירה סטרומזה את אלה שמכחישים את מושג הנבואה, ואינם מכירים בתקפותו של טקסט קדוש או בסמכותו של ממסד דתי. סטרומזה מנסה בספרה זה לנתח את התופעה של הוגים חופשיים רדיקליים בתוך החברה הדתית של ימי הביניים הערביים. היא מנתחת את מקומם מבחינה היסטורית, שהוא למעשה שולי, ומצביעה לעומת זאת על ההשפעה העצומה שהייתה להם על המחשבה המוסלמית. ההסבר לפרדוקס זה נעוץ לדעת סטרומזה במרכזיותה של הנבואה באסלאם. המרדנים וההוגים החופשיים מכוונים את חיציהם לעיקרון המרכזי באסלאם, ומאותה סיבה עצמה מגיבה האורתודוקסיה בחריפות להתקפותיהם ורואה בהם סכנה הרבה מעבר למספרם הממשי. תרגום של הספר לאינדונזית יצא לאור בשנת 2006.

ספרות פולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולמוס נסתור הכומר : קצה’ מגאדלה’ אל-אסקף וספר נסתור הכומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרומזה כתבה, ביחד עם פרופסור דניאל לסקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ספר שראה אור בשפה העברית בהוצאת מכון בן-צבי ב-1996 ותורגם אחר כך לספרדית. הספר עוסק במסורת הפולמוסית היהודית האנטי-נוצרית. בשפה הערבית מתחילה מסורת פולמוסית זו עם אלמקמץ, ואחד הביטויים הראשונים שלה הוא ספר אנונימי שנקרא "המעשה בפולמוס עם הכומר". ספרם של סטרומזה ולסקר הוא מהדורה של הטקסט הזה בגרסותיו השונות. על פי הקטעים שנמצאו בגניזה העמידה סטרומזה את נוסח המקור הערבי, כולל תיקון של שיבוש דרמטי שנפל בכתבי היד ונקבע במהדורה הקודמת שפרסם שלוסברג, והשוואה עם הגרסאות העבריות והיווניות בספרות הפולמוס. לכאורה כל דת מתבצרת בעמדתה, ועם זאת, היא נאלצת ללמוד את הדת היריבה כדי להפריכה וכדי לשכנע את מאמיני הדת היריבה באמיתות טענתה שלה. כתוצאה מכך הופכת ספרות הפולמוס לאחד הכלים הטובים ביותר להעברת מידע ורעיונות בין דתות שונות.

הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של פולמוס הרמב"ם במזרח : איגרת ההשתקה על אודות תחיית המתים / ליוסף אבן שמעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה זה של סטרומזה יצא לאור בהוצאת מכון יד בן צבי בשנת 1999. בספר זה זיהתה, ההדירה וניתחה חיבור של יוסף אבן שמעון, שהיה תלמידו האהוב של הרמב"ם. מתוך ניתוח של חיבור הזה בהקשרו, ובעיקר הקשר עם שני חיבורים אחרים -- של הרמב"ם ושל הגאון שמואל בן-עלי - היא משחזרת את המאבק האינטלקטואלי והפוליטי שמתבטא בפולמוס על תחיית המתים.

הרמב"ם בעולמו: דיוקנו של הוגה ים-תיכוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה מפתח רעיונות שהוצגו תחילה בשורה של מאמרים פרי עטה של סטרומזה על הרמב"ם Maimonides in his World: Portrait of a Mediterranean Thinker ראה אור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון. על היותם של ההוגים היהודים בתקופה זו "הוגים ים-תיכוניים" כתבה סטרומזה כבר קודם לכן (סעדיה גאון - הוגה יהודי בחברה ים תיכונית ‫ תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002). בספרה זה היא מרחיבה את הטיעון ומצביעה על ההשלכות המחקריות המקיפות של אפיון זה. ‬ גם במאמרים וגם בספר מנסה סטרומזה להראות עד כמה הרמב"ם הוא תוצר של סביבה שבה חי ושל התרבות הים-תיכונית אותה ספג. לטענתה, לא ניתן להפריד בעולמו של הרמב"ם את העיסוק הפילוסופי מן העיסוק ההלכתי או הרפואי ולקבוע שבתחומים מסוימים הוא מושפע אך לא בתחומים אחרים.

במאמר שנכתב זה מכבר הראתה סטרומזה איך מעצב הרמב"ם את דמותו של אלישע בן אבויה (שאותו הוא מזכיר פעמים לא מעטות בכתביו) על פי דגם של ההוגים החופשיים המוסלמים ולא על פי הדמות התלמודית. [7]

בשני מאמרים אחרים היא עוסקת בצאבאים אצל הרמב"ם, הרמב"ם משתמש בכינוי "צאבאים" כבשם קיבוצי המתאר כל עבודה זרה. על פי מה שמצא במה שהוא מזהה כספרי הצאבאים הוא מנתח את טעמי המצוות. [8]

מאמרים אחרים עוסקים בהשפעה של השלטון המווחידי (שתחת שלטונו חי הרמב"ם באלאנדלוס ובצפון אפריקה) על מחשבתו של הרמב"ם גם בהלכה, גם בתאולוגיה וגם בבחירת הסוגות הספרותיות שבהן השתמש. [9]

מפעלי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרומזה השתתפה במפעלי פרידברג לחקר הגניזה בשנים 2008-2002. מטרת המפעל היא להביא לזיהוי, קטלוג ודיגיטציה של כל קטעי הגניזה, כך שיהיו נגישים לציבור המתעניין בכלל ולציבור החוקרים בפרט. היא עמדה בראש הקבוצה העוסקת בזיהוי וקיטלוג של כל קטעי הפילוסופיה, התאולוגיה והפולמוס בגניזה. החל מ-2006 היא עוסקת, יחד עם סרי נוסייבה מאוניברסיטת אל-קודס ופרנק גריפל מאוניברסיטת ייל) בפיתוח ספריה דיגיטלית של הפילוסופיה והמדע בעולם האסלאם בימי הביניים, מפעל המכונה "מפגשים אינטלקטואלים". החוקרים העוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית של חברת ימי הביניים הערביים מתרכזים לרוב ביצירות של קהילה דתית אחת ומתייחסים לשאר כאל רקע בלבד. מטרת הפרויקט היא להשתמש בכלים של עולם המיחשוב כדי להציג בצורה יותר נכונה ומשולבת את העולם הזה ולאפשר שיח של חוקרים בנושא.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dawud ibn Marwan al-Muqammis's 'Ishrun Maqala (Etudes sur le judaisme medieval XIII, Leiden: Brill, 1989).
  • (עם דניאל י’ לסקר) פולמוס נסתור הכומר : קצה’ מגאדלה’ אל-אסקף ו-ספר נסתור הכומר ‫ ירושלים : מכון בן צבי, תשנ"ו 1996), שני כרכים, ( 1. מהדורה ביקורתית; 2. מבוא, תרגום ופרוש) ‬

[Spanish translation: El libro de Nestor el Sacerdote, tr. M. del Valle Perez and C. del Valle Rodriguez, Madrid 1998].

  • ראשיתו של פולמוס הרמב"ם במזרח : איגרת ההשתקה על אודות תחיית המתים / ליוסף אבן שמעון ; המקור הערבי של רסאלה אלאסכאת פי חשר אלאמואת ונוסחה העברי עם מבוא, תרגום ופירוש מאת שרה סטרומזה. ‫ ירושלים : מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשנ"ט 1999. ‬
  • Freethinkers of Medieval Islam: Ibn al-Rawandi, Abu Bakr al-Razi, and Their Impact on Islamic Thought (Islamic Philosophy and Theology XXXV; Leiden: Brill, 1999).
  • (עם חגי בן-שמאי, שגית בוטבול, אפרת בטאט, ודוד סקליר); כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ', יפת בן עלי הבצרי – פירוש בראשית: קטלוג לדוגמה, ירושלים: מכון בן-צבי, תש"ס.)
  • Maimonides in his World: Portrait of a Mediterranean Thinker (Princeton: Princeton University Press, 2009) [Paperback edition 2012).

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Collected Works of Shlomo Pines, vol. III, Studies in the History of Arabic Philosophy, (Jerusalem: Magnes, 1996).
  • (with H. Ben-Shammai and Sh. Shaked), Excxhange and Transmission Across Cultural Boundaries: Philosophy and Science in the Mediterranean World. Proceedings of a Workshop in Memory of Professor Shlomo Pines, Jerusalem 28 February -2 March 2005 (Jerusalem: The Israel Academy of Sciences, Forthcoming).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנשיא האיטלקי העניק את עיטור-ההזדהות האיטלקי לרקטור האוניברסיטה פרופ' שרה סטרומזה ולפרופ' שלמה אבינרי, דוברות האוניברסיטה העברית, 7 ביולי 2009
  2. ^ רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' שרה סטרומזה וראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה פרופ' אייל וינטר זכו בפרסי הומבולדט למחקר, דוברות האוניברסיטה העברית, 14 בדצמבר 2010
  3. ^ (על אינטלקטואלים יהודים מומרים בימי-הביניים המוקדמים תחת שלטון האסלאם, פעמים 42 (תש"ן) 75-61
    • The Barahima in Early Kalam," Jerusalem Studies in Arabic and (Islam 6 (1985): 229-41.
  4. ^ ("The Beginnings of the Mu'tazila Reconsidered," Jerusalem Studies in Arabic and Islam 13 (1990): 265-93.)
  5. ^ ("The Impact of Syriac Tradition on Early Judaeo-Arabic Bible Exegesis," Aram 3 (1991): 83-96.
    • ‏‏‏‏From the Earliest Known Judaeo-Arabic Commentary on Genesis," Jerusalem Studies in Arabic and Islam 27 (2002): 375-95.)
  6. ^ ("Saadiah and Jewish kalam," in D. H. Frank and O. Leaman, eds., The Cambridge Companion to Medieval Jewish Philosophy (Cambridge, 2003), pp. 71-90;
    • (סעדיה גאון - הוגה יהודי בחברה ים תיכונית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002).
  7. ^ "Elisha Ben Abuya and Muslim Heretics in Maimonides' Writings," Maimonidean Studies 3 (1995): 173-93.
  8. ^ ("Entre Harran et al-Maghreb: la théorie maïmonidienne de l'histoire des religions et ses sources arabes," in M. Fierro (ed.), Judios y musulmanes en al-Andalus y el Magreb - Contactos intelectuales (Madrid: Casa de Velazquez, 2002), pp. 153-64.
    • "Sabéens de Harran et Sabéens de Maïmonide," in T. Lévy and R. Rashed, eds., Maimonide: philosophe et savant, (2004), pp. 335-52.)
  9. ^ ("הרמב"ם: הוגה /פונדמנטליסטי'?" בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), הרמב"ם: שמרנות, מקוריות, מהפכנות (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ט), עמ' 464-453).
    • ("האם היה הרמב"ם הוגה מווחדי?", בתוך דניאל י' לסקר וחגי בן-שמאי (עורכים), עלי עשור: דברי הוועידה העשירית של החברה לחקר התרבות הערבית-היהודית של ימי-הביניים (באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט), עמ' 171-151.