שרה פוקסון
 | |
| לידה | 1932 |
|---|---|
| פטירה | 1992 (בגיל 60 בערך) |
| מוקד פעילות |
ישראל  |
| סוגה | מוזיקה קלאסית |
| חברת תקליטים | Jerusalem Records |
  | |
שרה פוקסון-היימן (1932–1992) הייתה פסנתרנית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוקסון נולדה בארץ ישראל[1] והחלה לנגן בפסנתר בהיותה בת 5. בצעירותה פגשה את ורדינה שלונסקי שהדריכה אותה לגבי האזנה למוזיקה והשכלה כללית[2]. כבר בשנת 1944 היא נגנה עבור רדיו ירושלים[3]. היא למדה נגינת פסנתר אצל ליאו קסטנברג וקרול קליין בישראל. בשנת 1948 היא נגנה את קונצרט הגמר של מהמחלקה לפסנתר של בתיה רבינא[4]. לאחר מכן למדה מוזיקה במשך שנה בשווייץ אצל ז'קלין בלנקרד ועוד שבועיים אצל פטר פייכטוונגר בלונדון. בשובה לישראל שירתה בתזמורת חיל האוויר. בשנות ה-50 היא נגנה בתזמורת קול ישראל[5].
בשנת 1979 הקימה את "דואו באר שבע" עם הפסנתרן ההולנדי-ישראלי ברט ברמן[6]. הם הוציאו תקליט ראשון בשנת 1983 ותקליט שני ב-1985[7]. היא הרבתה להופיע ברחבי ישראל וכן בסיורי קונצרטים בצרפת, אנגליה, בלגיה, גרמניה והולנד. הקליטה לתחנות רדיו במרבית מדינות אלה ולטלוויזיה הישראלית.
שרה פוקסון נודעה כמבצעת של מוזיקה קלאסית בת זמננו,[8] כסולנית ובהרכבים קאמריים. ביצעה יצירות ישראליות רבות בהופעות בכורה. על העדפות המוזיקה שלה היא אמרה[9]:
- "ברסיטלים אני מנגנת כל מה שצריך. גם שופין. הקהל אינו יכול בלי זה. אבל כשאני בוחרת את הרפרטואר לעצמי - אני בוחרת במוזיקה מודרנית."
נתן מישורי כתב עליה[10]:
- "הפסנתרנית שרה פוקסון היימן היא היחידה בין הפסנתרנים הישראליים המקדישח עיקר בצועיה למוזיקה בת ימינו בכלל, ולמוזיקה ישראלית בפרט. היא מבצעת את המוזיקה החדישה באותה טבעיות ובאותו הופש ביטוי בהם היא מבצעת מוזיקה ישנה". צליל יפה, זריזות רבה של אצבעות וכוח זיכרון בלתי־רגיל, הם כלי העזר החשובים של הפסנתרנית. מכלול היצירות שברשותה הוא גדול, ונכללים בו מלחינים ידועים ובלתי ידועים מארצות שונות."
התאלמנה משופט השלום הבאר שבעי יהודה היימן בשנת 1990. לזוג נולדו שלושה בנים[2].
במשך תקופה ארוכה נערך קונצרט שנתי לזכרה.[11]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנץ שוברט: מוזיקה לפסנתר בארבע ידיים (אנגליה/ישראל 1983; ארצות הברית 1988; ארצות הברית 1991)[12][13][14]
- מלחיני ברית התנועה הקיבוצית: מוזיקה לפסנתר בשתיים וארבע ידיים (אנגליה/ישראל, 1985)
אוספים עם אמנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רם דע-עוז: סוויטה בסגנון עתיק (ישראל, 1973)
- עמי מעייני: שני אלתורים (ישראל, 1976)[15]
- יצירות מופלאות לפסנתר (ארצות הברית, 1989)
- קלר דה לון ומנגינות מוארות ירח אחרות (ארצות הברית, 1989)
- מאיר מינדל: תמר (ישראל, 1990)
- פרנק מרטן: מוזיקה קאמרית (שווייץ, 1991)
- דוד עורי: פורטרט מוזיקלי (ישראל, 1997)
- מסביב לעולם עם ציפי פליישר (ארצות הברית, 1997)
- רחל גלעין: ונגינותיי ננגן (ישראל, 1999)
- גבריאל אירני: ציפור הפלא (הונגריה, 2001)
- אשר בן יוחנן: דיוקנו של מלחין (ישראל, 2005)
- מקס שטרן: שיר המעלות (ישראל, 2012)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דואן באר שבע בירושלים, מעריב, 20 במרץ 1984
- ^ 1 2 אבנר ברנהיימר, מבוקש הגאון הבא, מעריב, 2 בנובמבר 1990
- ^ בראדיו ירושלים, הארץ, 13 ביולי 1944
- ^ בתל אביב, היום והערב, הארץ, 5 ביולי 1948
- ^ היום ברדיו, חרות, 9 באוגוסט 1953
- ^ דואו באר שבע בירושלים, מעריב, 20 במרץ 1984
- ^ דואו קיבוצים, מעריב, 19 בדצמבר 1985
- ^ אנתולוגיה ב-100 אצבעות - כללי - הארץ
- ^ יצירה של מלחין יאפאני - ברסיטל ישראלי, מעריב, 14 במאי 1963
- ^ נתן מישורי, שרה פוקסון הימן, למרחב, 10 באפריל 1966
- ^ הפקות - קונצרט לזכרה של שרה פוקסון היימן
- ^ Meyer, Kurtz (1985) "Index to Record Reviews." Notes, Quarterly Journal of the Music Library Association 41 (4): 751-774.
- ^ Weekley, Dallas A., and Nancy Arganbright (1990). Schubert's Music for Piano Four-Hands. White Plains, New York: Pro/Am Music Resources, p. 137-144. ISBN 0-912483-55-5
- ^ Lampson, Dave (1992) "Late Keyboard Music - Recommended CDs". Classical Net.
- ^ Fleischer, Robert Jay (1997) Twenty Israeli Composers: Voices of a Culture. Detroit, Michigan: Wayne State University Press, p. 345.
| בקרת זהויות |
|
|---|