שרה צ'פמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה צ'פמן
Sarah chapman portrait.jpg
לידה 31 באוקטובר 1862
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 1945 (בגיל 83)
בת'נל גרין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 27 בנובמבר 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרה צ'פמןאנגלית: Sarah Chapman;‏ 31 באוקטובר 186227 בנובמבר 1945) היא אחת ממנהיגות השביתה במפעל בריינט ומיי בשנת 1888. הייתה זו התנועה החלוצית הראשונה בעד שוויון מגדרי ושוויון בעבודה. מורשת שהפכה אחר כך לאחד מקווי היסוד של תנועת איחוד הפועלים והמסחר בממלכה המאוחדת.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה צ'פמן נולדה ב-31 באוקטובר 1862, החמישית מתוך שבעה ילדים שנולדו לסמואל צ'פמן, משרת וטבח, ולשרה אן מקנזי. את חייה המוקדמים בילתה במייל אנד, את שארית חייה חיה באיסט אנד של לונדון.[1] עד גיל 19, לצד אמה ואחותה הבכורה, שרה הועסקה במפעל הגפרורים בריינט ומיי. בזמן השביתה של שנת 1888, שרה צ'פמן הייתה בעלת משרה טובה באופן יחסי במפעל בריאנט ומיי והייתה חלק מבסיס כוח העבודה שלו.[2]

בדצמבר 1891 נישאה שרה לצ'ארלס הנרי דירמן, יצרן ארונות. לבני הזוג נולדה ב-1892 את ילדתם הראשונה, שרה אלסי, ולאחר מכן נולדו להם עוד חמישה. מאוחר יותר עברה המשפחה לביתנאל גרין, שם נשארה שרה עד סוף חייה.[3] צ'ארלס הנרי דירמן מת ב-1922.[4]

שרה דירמן מתה בבית החולים ביתנאל גרין ב-27 בנובמבר 1945, בגיל 83, והותירה אחריה שלושה מששת ילדיה. יחד עם חמישה קשישים נוספים, נקברה שרה דרמן בקבר לא מסומן בבית העלמין מנור פארק.[5]

תפקידה בשביתת פועלות מפעל הגפרורים בריאנט ומיי, 1888[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת השביתה של איגוד הפועלות עם שרה צ'פמן (שורה אחרונה, שנייה משמאל).

ביוני 1888, בפגישה של אגודת פביאן, הסכימו החברים להצעת חרם על מפעל הגפרורים בריאנט ומיי כתגובה לתנאי העסקה ירודים במפעל והתעללות בעובדות.[6] החשבת והרפורמטורית אנני בזנט נפגשה מאוחר יותר עם פועלות מחוץ למפעל כדי ללמוד עוד, וב-23 ביוני פרסמה על כך מאמר ב-The Link הלונדוני, בשם: "עבדות לבנה בלונדון"[7]. למרות שבריאנט ומיי ניסו לכפות על עובדות לחתום על הצהרות הדוחות את הטענות, העובדות סירבו. ב-5 ביולי 1888, כ-1,400 נערות ונשים פתחו בשביתה. למחרת, 200 נשים צעדו לרחוב בוברי, וביקשו את תמיכתה של אנני בזנט. צ'פמן הייתה אחת משלוש נשים שנפגשו עם בזנט, והבטיחו את עזרתה בהקמת ועדת שביתה. מרי נאולס, מרי קאמינגס, שרה צ'פמן, אליס פרנסיס, קייט סלייטר, מרי דריסקול, ג'יין ווקלינג ואלייזה מרטין היו החברות הראשונות בוועדה זו.[8] הנשים קיימו פגישות פומביות, זכו לסיקור עיתונאי אוהד והצליחו לגייס את תמיכתם של חברי פרלמנט שונים. הן גם קיבלו עזרה ממספר מועצות מסחר ובעקבות פגישה עם הנהלת בריאנט ומיי - קיבלו הסכמה לרשימת הדרישות שלהם.

הנשים הקימו לאחר מכן איגוד (איגוד פועלות), והפגישה הראשונה שלו התקיימה באולם הישיבות סטפני ב-27 ביולי. 12 נשים נבחרו לוועדה, כולל צ'פמן. זה היה האיגוד הנשי הגדול ביותר במדינה. צ'פמן נבחרה כנציגה הראשונה של האיגוד בקונגרס איגודי הסחר (TUC), והייתה בין אלה שהשתתפו בקונגרס איגודי הסחר הבינלאומי בלונדון ב-1888.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פמן מופיעה כדמות בסרט של נטפליקס משנת 2022, "אנולה הולמס 2", בגילומה של השחקנית האנה דוד. הסרט מציג תיאור בדיוני על מקורותיה של שביתת הפועלות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sarah Chapman: Matchgirl strike leader and TUC delegate, באתר East End Women's Museum (בBritish English)
  2. ^ Council houses named after Matchgirls Strike leader, באתר East London Advertiser (באנגלית)
  3. ^ Sarah Chapman, Matchgirl Strike Leader | Spitalfields Life (באנגלית)
  4. ^ Sarah Chapman | The Matchgirls Memorial, באתר Matchgirls Memorial (באנגלית)
  5. ^ "Matchgirls strike pioneer Sarah Dearman's grave 'under threat'". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-06-06. נבדק ב-2022-11-26.
  6. ^ Powered By Reason- poweredbyreason.co.uk, The Match Girls’ Strike, באתר People's History Museum (באנגלית)
  7. ^ Annie Besant, White slavery in London, באתר The Tower Hamlets' Local History Library and Archives (באנגלית)
  8. ^ Sarah Chapman and the Matchgirl's Strike - inVISIBLEwomen, באתר www.invisiblewomen.org.uk