שרה קונפורטי

שרה קוֹנְפוֹרְטי (נולדה ב-1946) היא אמנית, פסלת, ציירת ישראלית העוסקת בשילוב אמנויות. בשנים האחרונות הרחיבה את תחום אמנותה ויצירותיה לתחום אמנות הזכוכית וקרמיקה, וכן אמנות יהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונפורטי נולדה ב-1946 בפולין, עלתה לישראל בהיותה בת שנתיים וגדלה בחיפה. הוריה היו ניצולי השואה, שהיו כלואים באושוויץ. עובדה זו השפיעה לא מעט על פעילותה האמנותית בהמשך דרכה. נוסף לפעילותה האמנותית עוסקת קונפורטי בייצור אריחים מקרמיקה וזכוכית עבודת יד וציור עליהם, ויטראז'ים, עבודות יודאיקה ובייצור תכשיטים.

בשנת 1973 סיימה תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1990 סיימה לימודי אמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון, אצל רפי לביא.

בשנים 1995–1990 ניהלה את "גלריה שרה קונפורטי" ביפו, שם הציגו אמנים וותיקים כשוש קורמוש ומאיר פיצ'חדזה, לצד אמנים צעירים, שעשו שם את צעדם הראשון כאורי צייג, ואחרים.

בשנים 2004 ו-2005 כתבה עבור מגזין עיצוב של ידיעות תקשורת, כתבות בנושא יישומי קרמיקה וזכוכית לפנים הבית, ומחוצה לו, בצירוף תמונות מעבודותיה כטיפים לצרכנים.

לאחר 10 שנים, בהן הציגה את עבודותיה לקהל הרחב בכפר סבא וברעננה, העבירה בשנת 2009 את הסטודיו שלה לכפר יונה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת עבודותיה, עליהן עבדה עד שנת 1995 הוא סגנון ציורי, הנראה כעבודת רקמה, משולב במוטיבים מזרחיים, ומדבר על סגנון דקורטיבי.

בתחום אמנות הזכוכית והקרמיקה, פיתחה שרה קונפורטי טכניקות ייחודיות בתחום הפיוזינג. בנוסף, פיתחה שיטה המאפשרת לשלב קרמיקה וזכוכית לחומר אחד. סגנון זה קשה לביצוע בשל ההרכב הכימי השונה של שני החומרים וההשפעה השונה של חימום וקירור על כל אחד מהם, בתהליך השריפה בתנור. בשנים האחרונות מתכננת קונפורטי ומייצרת עבודות אמנותיות, העשויות מזכוכית בשילוב אמנויות גם עבור בתי כנסת בישראל ובעולם. היצירות כוללות עמודי זכוכית, חלונות רוזטה וויטראז'ים ענקיים מצוירים בטכניקה ייחודית. טכניקה זו עושה שימוש בצבעי זכוכית בשילוב צבעים תעשייתיים, אריחי קרמיקה מצוירים בזהב, וזכוכית על לוחות פוליקרבונט, בשילוב מסגרות עץ אמנותיות, בתכנון, ועיבוד בחיתוך לייזר על העץ.

החל משנת 1997 ייצרה קונפורטי סדרת עבודות בנושא פיסול ספרים. מאיר אהרונסון, מנהל המוזיאון הישראלית ברמת גן, התייחס לעבודתה במאמר שכתב.^[1]

פעילותה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת צומת בית ליד - שרה קונפורטי, תכננה וביצעה במשך ארבע שנים את אנדרטת צומת בית ליד לזכרם של הרוגי הפיגוע בצומת בית ליד. האנדרטה מתנשאת לגובה 30 מטר, ומתפרשת על שטח של 2.5 דונם. הפרויקט כלל גם תכנון של כל התחום הסביבתי של שטח האנדרטה וכללה אמפיתיאטרון, תכנון הפארק, אולם תת-קרקעי, 22 חדרי הנצחה ואגם. תכנון האנדרטה הוצא כתחרות ארצית ומכרז פתוח לאמנים, ותוכניתה של קונפורטי זכתה פעמיים ברוב קולות. האנדרטה כוללת 22 דמויות העולות על סולם בזווית תלולה של 40 מעלות כלפי השמיים. הדמויות עשויות משלד ברזל, פיברגלאס, וצירוף חומרים שפיתחה על מנת שהדמויות תהיינה עמידות בתנאי מזג אוויר חיצוניים עשרות שנים ומאידך קלות בגלל הישענותן על גבי סולם ברזל בזווית תלולה ללא תמיכה. ב - 2003 קיבלה קונפורטי תעודת כבוד כתושבת כפר יונה בשל תכנון האנדרטה וביצועה.

חלונות של תקווה- הוא שם פרויקט פיסולי נוסף, בן 300 מטר, אותו עיצבה, תכננה ויצרה בטכניקה מעורבת, ציור, פסיפס, פיסול בפיברגלאס, שילוב עץ, מתכות, מפל מים, גינון מלאכותי, יריעות דשא מלאכותי וחומרים נוספים. פרויקט זה הוצג תערוכת עיצוב 2004. הפרויקט הוצג על פני חזית ביתן האדריכלים, בו נערכה התערוכה בתל אביב.

קיר אמנותי בכפר ויתקין - קיר נוסף שקונפורטי תכננה ויצרה בכניסה למרכז הארצי לעיצוב הבית. הקיר ששטחו 100 מטר מרובע הוצג במקום במשך כמה שנים החל משנת 2005. הקיר כלל עבודת ציור, הוספת פסיפס, אריחים אומנותיים מקרמיקה וזכוכית, עץ, ברזל, ציור על זכוכית, ציור על עץ, שילוב של קרמיקה וזכוכית, בטכניקה מעורבת. נושא הקיר היה המשך העבודה חלונות של תקווה, ודיבר על עיר אוטופית דמיונית.

אמנות שימושית- קונפורטי עושה שימוש בטכניקות האמנותיות שלה לעיצוב מוצרים שונים לבית - כלי בית ומתנות, קופסאות תכשיטים, כתובה מצוירת, עטיפות לספרים, עיצובי קרמיקה למטבח ולאמבטיה ועבודות יודאיקה שונות. כמו כן היא עוסקת בעיצוב בתי כנסת וארונות קודש, תיבת חזן, במה ומחיצות לעזרת נשים.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונפורטי הציגה עשרות תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. בשנת 1993 הציגה תערוכת יחיד - "ספומאטו" במוזיאון ינקו דאדא שבעין הוד. התערוכה בניהולה של רעיה זומר דיברה על נושאים כמו זקנה, יופי, מסיכה, נעורים, באמצעים של ציור, זירוקס, עיבוד וטשטוש צילומים ענקיים על נייר, על קנבס ועל בד.

ב-1997 הציגה תערוכת יחיד בשם "מרחב נשימה תרבותי", תערוכה ניידת מטעם אמנות לעם. אוצרת התערוכה הייתה הדרה שפלן קצב והפתיחה הייתה בגלריה "המומחה". התערוכה הוצגה בישראל במשך שלוש שנים, בגלריות ובמוזיאונים שונים.^[2]

בשנה זו הציגה גם במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכה שנקראה "הו מאמא", באצירתן של הדרה שפלן קצב ויהודית מצקל. התערוכה הציגה סדרת עבודות בנושא אמהות, על גבי מגבות מטבח וסמרטוטי רצפה.