שרה שטרן-קטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרה שטרן-קטן
Sternkatan sarah.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 4 ביוני 1919
לודז', פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 2001 (בגיל 82)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1947
כנסות 9
סיעה מפד"ל
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרה שטרן-קטן (4 ביוני 1919 - 23 בספטמבר 2001) הייתה אשת ציבור במגזר הדתי וכיהנה כחברה בכנסת התשיעית מטעם המפד"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בלודז' שבפולין וגדלה בבית דתי ציוני. למדה בגימנסיה העברית והייתה פעילה בתנועת "בני עקיבא".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלחה עם משפחתה לגטו לודז', בו חיו בתנאי עוני ורעב בשנים 19401944. בתקופה זו נרתמה לפעילות תנועת "בני עקיבא" והקימה עם חבריה לתנועה הכשרות חקלאיות בגטו. בהכשרות אלו קיימו פעילות חינוכית-תרבותית ברוח ארץ ישראל.

בחודשים האחרונים למלחמה נשלחה למחנה הריכוז אושוויץ וממנו למחנות אחרים, בהם עבדה עבודות פרך. לאחר מכן, עם שחרורה מהמחנה על ידי הצבא האדום, הייתה פעילה בארגוני העלייה וסייעה בשיקומם של ניצולים טרם עלייתם.

בשנת 1947 עלתה לארץ ישראל ולמדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. כעובדת סוציאלית הייתה פעילה בהכוונה מקצועית לנערות. לאחר השלמת התואר השני, באוניברסיטת סימונס בבוסטון, עבדה כמפקחת אזורית במשרד הבריאות ובמשרד הסעד. במקביל הייתה פעילה בתנועת האשה הדתית לאומית[1].

במרץ 1977 נבחרה בסיבוב ראשון יחד עם זהבה מלכיאל[2] מתוך שבע מתמודדות, בהן מרים מאיר, יהודית פולק, לאה עדיני, הרבנית צופיה גורן[3] והרבנית איילה גליקסברג שנתמכה על ידי יהודית היבנר[4], לפאנל ממנו תבחר נציגת הנשים ברשימת המפד"ל לכנסת. שטרן-קטן נחשבה לנציגת סיעת למפנה, סיעת רפאל והסיעה המרכזית והיא גברה בהתמודדות מול מלכיאל שנחשבה לנציגת סיעת הצעירים[5]. היא נבחרה לכנסת התשיעית וכיהנה בוועדת העבודה והרווחה, ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת החינוך והתרבות. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 היא התמודדה מול יהודית היבנר על המשבצת הנשית, והפסידה[6]. בבחירות זכתה המפד"ל רק לשישה מנדטים ונציגת הנשים לא נכנסה לכנסת.

בשנים 19841990 הייתה יו"ר תנועת "אמונה". היא התמודדה על תקופת כהונה שנייה אך הפסידה ליהודית היבנר[7] ומונתה לנשיאת התנועה. בשנותיה האחרונות הייתה פעילה ב"יד ושם".

כלת פרס ישראל למפעל חיים בשנת 1998.

בשנת 2001 נפטרה בקבוצת יבנה, בה חייתה מיום עלייתה לארץ ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]