שרון אלכסנדר
לידה |
21 במאי 1962 (בן 62) טבעון, ישראל |
---|---|
שם לידה | שרון כהן |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-1977 |
מקום לימודים | בית צבי |
פרסים והוקרה | פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר |
פרופיל ב-IMDb | |
שרון אלכסנדר (נולד כשרון אלכסנדר הכהן[1] ב-21 במאי 1962) הוא שחקן ישראלי, זוכה פרס אופיר על משחקו בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר גדל בשכונת גני-צהלה בצפון תל אביב. לאחר מכן עבר עם משפחתו לרמת השרון. הוא החל מופיע מילדות. בגיל עשר כבר הופיע כקוסם בימי הולדת, דבר שעשה באופן מקצועי עד גיל 18.
במקביל החל ללמוד משחק בסדנאות שונות והחל לשחק בהצגות ילדים באופן מקצועי בגיל 15. כשהיה בן 17 התקבל לסרטו של זאב רווח "פצעי בגרות 80" בתפקיד הראשי לצד דליה שימקו. לפני גיוסו לצבא הספיק לשחק בדרמת הטלוויזיה "חדר מורים" אשר שודרה בערוץ הראשון.
בצבא שרת כלוחם בחטיבת הצנחנים, גדוד 202.
תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהשתחרר בשנת 1984 התקבל ללימודי תיאטרון בבית הספר למשחק בית צבי. ב-1987 סיים את לימודי המשחק שלו בבית הספר למשחק בית צבי עם שתי מלגות הצטיינות וכבר באותה שנה השתתף בסרט "אהבה אסורה".
בשנת 1989 השתתף בתפקיד הראשי בסרט "אחד משלנו", לצד אלון אבוטבול ודן תורן, ועל משחקו בסרט זכה בפרס שחקן השנה.
בשנת 1990 השתתף בסרט "נשיקה במצ"ח" בבימויו של שמוליק פירסטנברג והפקתו של יהודה ברקן כקצין בצה"ל.
בשנת 1991 השתתף בסרט "שרה אהרנסון" של הבמאית אורנה בן דור, וכן בסרט "גמר גביע" לצד משה איבגי.
הוא השתתף בהצגות בתיאטרון באר שבע; "אילוף הסוררת", "מפיסטו", "ברווז הפרא", "מסיבת יום ההולדת של ישראל שפי", "מותו של סוכן", "קומדיה של טעויות" ו"מהומה רבה על לא דבר".
בשנת 1992 זכה בפרס אופיר שני על משחקו בסרט של אסי דיין, "החיים על פי אגפא", בו שיחק לצד גילה אלמגור ושולי רנד. כמו כן השתתף בסרט "סיפורי תל אביב" לצד יעל אבקסיס וענת וקסמן[2], ובתפקיד הראשי בסרט "חסד מופלא" של עמוס גוטמן לצד אקי אבני ורבקה מיכאלי[1].
הסרטים "החיים על פי אגפא" "אחד משלנו" ו"חסד מופלא" מוגדרים כנכסי צאן ברזל בקולנוע הישראלי.[דרושה הבהרה][דרוש מקור]
השתתף בסדרת הטלוויזיה "רצח למהדרין". ב-1993 שיחק בסרט "אישה זרה" לצד גידי גוב[3], בדרמת הטלוויזיה "אור אחר" ובסדרה "רצח בים המלח",
כמו כן, הספיק להעלות באותה שנה בפסטיבל תיאטרון נטו את הצגת היחיד "הנחש", אותה עיבדו וביימה דליה שימקו.
בין השנים 1994 ו-1996 שיחק בתיאטרון הספרייה ב"בנו כופתא בוכתא" ו"ההבטחה", ובתיאטרון הבימה, השתתף בהצגות "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הדה גאבלר", "מלינקי", "לב טוב", "ציד המכשפות" ו"הבחורים בדלת ממול". שיחק בהקאמרי ב"אלמה" ו"מעין הגפרית" ובתיאטרון בית ליסין ב"המים זוכרים"[4].
בשנת 1995, השתתף בסרטו של רפי בוקאי "מרקו פולו: הפרק האחרון" לצד אביטל דיקר ובסרט "לילה לבן" לצד שמיל בן-ארי שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן.
עד 1998 שיחק בתיאטרון הסימטה ב"אשתי הנצחית לשעבר" ו"מלחמת טרויה לא תהייה" וביים את ההצגה "בשר".
ב-1995 הקים ביחד עם זוגתו דאז, סמדר קילצ'ינסקי, בית ספר למשחק ומשחק מול מצלמה. היה הראשון שאפשר לימודי משחק ברמה מקצועית מחוץ למסגרות הממוסדות. בתקופה זאת פיתח תרגילים ושיטות חדשניות בהעברת הנושא של משחק מול מצלמה. בית הספר פעל כשמונה שנים ונסגר לאחר פרידתו מקילצ'ינסקי, וגם ללמד במספר קורסים, ביניהם בבית הספר קמרה אובסקורה. בין השנים 2006–2009 הוא לימד הדרכת שחקנים בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א, בבית צבי. כיום הוא מלמד בבית הספר למשחק של טלי שרון. משנת 2011 ועד 2020 לימד וביים באקדמיה לאמנויות המופע, תל אביב.
בשנת 1997 שיחק בסרט "אופציה" ובסדרת הטלוויזיה "קפה פריז" של אמנון רובינשטיין.
ב-1998 שחק בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע "כרוניקה של אהבה" ובדרמת הטלוויזיה "משחקי ילדים".
בשנת 1999 שיחק בסדרה "סיבת הרצח מוות" של ערן ריקליס' בתפקיד, ראשי בסרט הקולנוע "קשר עיר" לצד דפנה רכטר ובתפקיד ראשי בסרט "שקרים לבנים" לצד אורנה פורת.
בשנות ה-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]באותה שנה נמנה עם מייסדי שח"ם - איגוד שחקני המסך שכיום מהווה את איגוד האמנים הגדול ביותר ומונה כמעלה מ-2,500 חברים.
ב-2001 שיחק בסרט הקולנוע "חמש דקות בהליכה" לצד נועה תשבי ובדרמת הטלוויזיה "חיה מוגנת".
ב-2002 שיחק בסרט "תמונה קבוצתית עם אישה" לצד מיכל ינאי ובתפקיד הראשי בסרט "פיתוי" לצד גיא מרוז ואורנה פיטוסי[5].
ב-2003 שיחק בסרט הקולנוע "הביוגרפיה של בן"[6], ב"סיפורו של בן-דן וולמן" ובתפקיד אורח בסדרה "שבתות וחגים".
בשנת 2004 שיחק בסדרת הטלוויזיה "אדומות" ובטלנובלה "מיכאלה".
בשנת 2005 שיחק ב"טלנובלה בע"מ" בתפקיד נפתלי אונגר שלמשך פרקים אחדים בתחילת הסדרה שיחק אותו טוביה צפיר. באותה שנה שיחק בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן"[7].
בשנת 2006 השתתף בסרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי ה-11 לסרטי סטודנטים, הסרט המוקומנטרי הקצר "סיפורו של ג. ג. אסלמונד", לצידם של גורי אלפי וגילה אלמגור.
בשנת 2007 שיחק בעונה השנייה של הסדרה האלופה בתור זאביק.
בסוף 2007 שיחק אלכסנדר בטלנובלה "בובות" בתור צלם מזדקן[8].
בין השנים 2005–2007 שיחק בהצלחה בהצגה "סינית אני מדברת אליך" אשר נכתב על ידי סביון ליברכט.
בשנת 2008 השתתף בהצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" בתיאטרון הבימה לצידם של גילה אלמגור, אריה מוסקונה, מרים גבריאלי, ליליאן ברטו ואחרים[9]. באותה שנה שיחק בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע "סוף שבוע בגליל" בבימויו של משה מזרחי[10] ובסרט הטלוויזיה "אלטלנה".
ב-2009 שיחק אלכסנדר בסדרה "חצויה" אשר הועלתה ישירות ל-Hot V.O.D ואף שודרה בערוץ הילדים לאחר מכן.
בעשור השני של המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2012–2016 שיחק בסדרת הנוער "החממה" בתור זאב נאמן בעונה הראשונה בה הוא היה ראש לשכתו של ראש הממשלה הנבל הראשי אך פעל בשביל דמות בעלת סמכות רמה יותר. בעונה השלישית שימש שוב כנבל הראשי והיה בראש שרשרת המזון.
ב-2010 שיחק אלכסנדר בעונה השנייה של סדרת הילדים והנוער "דאוס" המשודרת ב-yes.
ב-2011 שיחק בסדרה "ילדי ראש הממשלה" בתור גנן ועובד בית וכן גילם את נוח ראש העיר בסדרת הילדים "החולמים" של HOT בערוץ הילדים. באותה שנה לוהק אלכסנדר לתפקיד בסדרת האקשן המשטרתית של ערוץ 10 "אחת אפס אפס" בתפקיד פקד גדעון ברקוביץ'.
השתתף בסדרה של הוט "תנוחי", לצד ישי גולן, יעל גרובגלס, ואחרים.
בין השנים 2008 ו-2010 יצר אלכסנדר את הסדרה האינטרנטית "חייו הנפלאים של הסלב" אותה כתב ובה כיכב (את הסדרה ביים אורי הוכמן) ובה סימן לראשונה את התרבות הסלבריטאית כמטרה סאטירית. המיזם התקשורתי הפרובוקטיבי והסדרה המצולמת, אשר מנתה 16 פרקים, שודרה באתר nrg במשך שנה וחצי. הקמפיין התקשורתי שליווה אותה היה ייחודי ונמשך יותר משנתיים. בהם הופיע אלכסנדר באמצעי התקשרות כדמות הסלב הנלעג והמוקצן ויצר בלבול תקשורתי מכוון, אשר נועד לחדד את המסר. הסדרה זכתה להדים רבים ונחשבת כפורצת דרך.
בשנת 2011 כתב שיחק והפיק את ההצגה "החמור והשמנמונת" בה שיחק עם השחקנית קטיה זימבריס תחת הבימוי של יגאל זקס במסגרת אנסמבל קבוצת עבודה. ההצגה היא קומדיה קיצונית וסרקסטית החושפת את הריקנות, השקרים וחוסר התכלית בחיפוש אחרי אשליית האהבה הרומנטית. ההצגה קצרה שבחים והציגה בתיאטרון הסמטה ביפו עד 2014.
ב-2012 שיחק בסדרת האינטרנט "הרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא" לצד איציק לוי, הוא גילם גיבור על מזדקן בשם "מגה-מופלא" שהחליט לעשות קאמבק כדי להביס את אויבו ד"ר קפטן, אותו גילם דב גליקמן.
ב-2013 שיחק בסדרה "אניגמה".
ב-2015 שיחק את אמנון בסדרה "החדש של עומרי גורדון" ואת הרב בסרט הסטודנטים "שפסעלך" של דרור נובלמן.
משנת 2014 החל לשחק בהצגת היחיד "הנחש" בבימויה של דליה שימקו.
בשנת 2016 שיחק בסרט "שבוע ויום" שזכה בפרס של פסטיבל קאן וב"נמל בית" של ארז תדמור.
בשנת 2016 שיחק בתפקיד זאב בן יאיר בהצגה אידיאליזם בהפקת אנסמבל קבוצת עבודה בבימויו של יגאל זקס
בשנת 2017 שיחק בתפקיד הראשי בסרטה של מיכל בת-אדם "הדרך לאן", ובהצגה "בעלים ונשים" בתיאטרון חיפה[11].
החל בשנת 2018 הנחה את ה"פודקאסט של התנ"ך" ביחד עם הד"ר ליאורה רביד[12].
בשנת 2019 שיחק בתפקידים מרכזיים בסרטים "מבצע שלאגר" ו"המחשמלים".
בשנת 2020 החל לשחק במחזמר "מאמא מיה" אשר הועלה בתיאטרון הבימה.
בתקופת הקורונה, הפיק כתב ושיחק בסרטונים אשר שיקפו את האבסורד במצב בו הוא נמצא. הסרטונים הופקו עבור טדי הפקות ושודרו בערוץ הצחוק של הוט ובפרטנר טיוי. סרטו הראשון נקרא "חצי זין" שצבר מאות אלפי צפיות סרטו השני "האור מן האסלה" גם עלה לשידור והוא ממשיך כיום ליצור סרטונים נוספים.
בשנת 2021 גילם בקומדיית הנעורים "לבד בבית" את בן ציון שטרית, ראש עיריית יבנה.
בשנת 2022 גילם בסדרת הרשת "קנאה" את יוסי לוי, הנבל הראשי בסדרה.[13]
בשנת 2022 שיחק בתפקיד הראשי בהצגה וולקאם של אנסמבל קבוצת עבודה, בבימויו של יגאל זקס
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר היה נשוי לשחקנית סמדר קילצ'ינסקי ולהם שלושה ילדים[1]. בתקופת נישואיהם ניהלו השניים בית ספר למשחק. לאחר גירושיו ניהל מערכת יחסים ארוכה עם השחקנית ענת עצמון.[14]
מתגורר בתל אביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרון אלכסנדר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- שרון אלכסנדר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- שרון אלכסנדר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שרון אלכסנדר, באתר AllMovie (באנגלית)
- שרון אלכסנדר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- שרון אלכסנדר, בארכיון הבימה
- שרון אלכסנדר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- שרון אלכסנדר, באתר "הבמה"
- רינת גור, גירושים מכוערים, באתר ynet, 10 בינואר 2005
- ענת מוניץ, ריאיון: שרון אלכסנדר על גזענות בכל הצבעים, באתר הבמה, 3 בפברואר 2013
- גלית עדות, שרון אלכסנדר בשל לזוגיות: "אולי זה עניין של גיל", באתר מעריב אונליין, 12 באפריל 2015
- ליאת רון, "יש פער גדול בין איך שאני נראה לאישיות שלי", באתר גלובס, 16 באפריל 2015
- אלכסנדרה לוקש, שרון אלכסנדר: "אני מהאשכנזים המקופחים", באתר ynet, 6 בספטמבר 2016
- איה חיות, שרון אלכסנדר: "אני אקסהיביציוניסט, כשמתעניינים בי אני מרגיש חשוב", באתר הארץ, 14 בינואר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 שרית ישי לוי, "כי אני כהן והיא גרושה", חדשות, 12 בדצמבר 1991
- ^ אושרה שוורץ, סרט ישראלי / בתנועה מתמדת, חדשות, 30 באפריל 1992
- ^ דליה שלף, סרטים חדשים - אישה זרה, חדשות, 27 במאי 1993
- ^ נילי ברקן, המים האלה היו רוצים לשכוח, באתר גלובס, 4 ביולי 2000
- ^ אורי קליין, מתיחה שנמתחה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
- ^ אורי קליין, חוסר הבנה וייחודיות, באתר הארץ, 14 ביולי 2003
- ^ שירות גלובס, אלכסנדר אצל ספילברג, באתר גלובס, 6 ביוני 2005
- ^ אלון עידן, העיר ת"א, הבובות של טופז, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2007
- ^ איתן בר-יוסף, גילה אלמגור מגישה הופעה פנטסטית, באתר הארץ, 15 בפברואר 2009
מיכאל הנדלזלץ, גילה אלמגור מולכת, באתר הארץ, 9 בפברואר 2009 - ^ נעם בוקסבאום, עכבר העיר, שמחת חיים ודיכאון קיומי, באתר הארץ, 1 ביוני 2008
- ^ רון שוורץ, בית ספר לעיבוד, באתר גלובס, 9 בפברואר 2017
- ^ הפודקאסט של התנ"ך – עם ד"ר ליאורה רביד וחברים – ד״ר ליאורה רביד חושפת את האמת המרתקת שמאחורי הסיפורים התנכיים המוכרים
- ^ מאיה כהן, "קנאה זה אחד הרגשות המסוכנים שיש": שרון אלכסנדר בסדרת רשת אפלה ומסקרנת, באתר ישראל היום, 1 בינואר 2023
- ^ רוני טרנובסקי, שרון אלכסנדר חיפש אהבה עם בחורה צעירה - וחטף מהגולשות, באתר וואלה, 8 באוגוסט 2024
פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר | ||
---|---|---|
1990–1999 | ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999) | |
2000–2009 | יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009) | |
2010–2019 | מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019) | |
2020 ואילך | נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023) |