שרון קנטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרון קנטור
Sharon Kantor.jpg
לידה 28 ביולי 1971 (בת 50)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק אשת בידור, רדיו וטלוויזיה
מעסיק
קישורים חיצוניים
פייסבוק sharon.kantor.7
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרון קנטור (נולדה ב-28 ביולי 1971) היא מוזיקאית, סופרת, אשת תקשורת, במאית, תסריטאית, שחקנית, עיתונאית ויוצרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור נולדה ברמת השרון. כשהייתה בת שמונה עברה עם משפחתה לתל אביב.

עם השחרור מצה"ל, החלה לעבוד כמפיקה וכמגישה בערוץ הילדים בראשית דרכו. דרך חבר משותף הכירה את אברי גלעד, שצירף אותה לצוות המנחים של הערוץ השני, עם תחילת השידורים המסחריים בערוץ.

במקביל עבדה כעיתונאית[1].

בהמשך, ערכה קנטור והגישה תוכניות מוזיקה בטלוויזיה, ולקחה חלק במגוון תוכניות ששודרו בכבלים ובערוצי הטלוויזיה השונים בתפקידים שונים.

לתקופה מסוימת עזבה קנטור את ישראל ועברה לגור בניו יורק[2].

קריירת מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור ביימה קליפים רבים לאמנים כמו אביב גפן, רמי פורטיס, מופע הארנבות של ד"ר קספר, המגפה, קרם ברולה ועוד. בשנת 1995 ביימה את הסרט התיעודי "בדרך לשומקום" על תהליך הקלטת האלבום "שומקום" של אביב גפן בלונדון. בסרט השתתף גם המוזיקאי ניק קייב. היא עבדה ועובדת כתקליטנית.

כשהתגוררה בניו יורק הייתה חברה קנטור בהרכב רוק בשם The Betty Plague. משנת 2004 קנטור חברה בהרכב הרוק "The Girls" עם אדם שפלן, גיא שמי, רם אוריון, עידו בלאושטיין וחגי פרשטמן[3]. ההרכב הוציא שני אלבומים. הראשון בשם "Talk to the Pervert" יצא בשנת 2005. האלבום השני "Sick of Seeking" יצא לרשת בשנת 2011. בשנת 2007 הלהקה חיממה את איגי פופ והסטוג'ס בהופעתם המיתולוגית בפארק הירקון[4]. קנטור חברה גם בהרכב "Spinster Sister" עם אחותה אלינור שפועל בתל אביב ובברלין ומתמחה בקאנטרי גותי והוציא אלבום ואיפי[5]. בנוסף ניגנה בעוד הרכבים כמו ממלושן, אלקטרו-חנן ו-fRed.

בשנת 2004 יצא האלבום "The Black & Whites Pop-Ups" של קנטור, הפועלת בשם "דה בלאק אנד וייטס". קנטור: "אמנים רבים, גם אם הם עובדים לבד, נוהגים להוציא את המוזיקה שלהם תחת שם של הרכב. במקרה זה, נתתי גם לסינתסייזר מקום של כבוד, והוא נחשב לחבר ב'בלאק אנד וייטס'". האלבום, שיצא בחברת אן-אם-סי, הוקלט כולו בטייפ ארבעה ערוצים ביתי במשך כמה שנים, וקנטור מנגנת בו בכל הכלים: מקלדות, גיטרה, בס ותופים. רוב האלבום מורכב מקטעים אינסטרומנטליים[6]. שני קליפים בוימו עבורו על ידי עמית איצקר לטראקים Play It Safe ול- I'm In The Kitchen.

בשנת 2020 יצרה את הפסקול לסדרת הטלוויזיה התעודית "ערות" של תמר מור סלע ועדי ארבל שעליו קיבלה מועמדות בתחרות פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.

קריירה ברדיו וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור השתתפה בתוכניות רבות. בתחילת שנות התשעים הייתה מגישת טלוויזיה, בין היתר הנחתה בערוץ 2 לצד אברי גלעד את התוכנית "מהקליפיה באהבה" ואת התוכנית "יציאת חירום" לצד דן תורן, איילת זורר ואחרים. אחר כך הנחתה את התוכניות "הוגו" ו"לילות יפו" בערוץ הראשון. כתסריטאית הייתה קנטור חלק מצוות התוכניות "רד בנד", "ארץ נהדרת" "דאבל דייט" ועוד.

בתחילת שנות ה-2000 הייתה חלק מצוות תוכנית המוזיקה "הקופסה" בערוץ 3[7].

ב-2001 ייצרה עם רונן אידלמן את "ביפ שואו עם שרון קנטור", חלק מרצועה בערוץ ביפ שנערכה על ידי מולי שגב בערוץ "ביפ" בכבלים. התוכנית עסקה באקטואליה אלטרנטיבית ובתרבות־נגד בדרכים מקוריות שלא היו מקובלות עד אז[8].

ב-2003 שיחקה את הדמות ימית הפנמית בסדרת הילדים גור ואוח בערוץ ג'טיקס

ב-2012 הגישה בערוץ הראשון את התוכנית היומית "בסביבה טובה" יחד עם אלון נוימן[9], תוכנית שהתמקדה בתחומי האקולוגיה ואיכות הסביבה[10].

החל מ-2015 קנטור היא חלק מצוות המגישים של התוכנית "משפחה גרעינית" בגלי צה"ל[11].

ב-2019 שיחקה את דמותה של פנינה בסדרה "שלטון הצללים".

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהייתה בת 22 במקביל לשאר עיסוקיה החלה לכתוב בעיתונות, תחילה בעיתון "חדשות". בין השאר כתבה טור בעיתון "זמן תל אביב" בשם "בלי חזייה" על חוויותיה בעיר הגדולה[1].

בתחילת שנות האלפיים כתבה בוואלה! טורים שעסקו בנושאים כגון מסחור הסביבה, גזילת המרחב הציבורי, שימור ומלאכותיות. הטורים זיכו אותה בשנת 2004 ב"פרס פראט לכתיבה עיתונאית על נושאי סביבה" מטעם מרכז השל.

במהלך הקריירה כתבה קנטור לעיתונים שונים ובפורמטים שונים, ובשנת 2014 הוציאה לאור את ספרה לילדים: "זהירות! פופיק" בהוצאת כנרת. הספר מתאר את מסעה של שוש השובבה במעמקי הפופיק של הענק העצלן צוציק. בקרקעית הפופיק היא מגלה יקום פעלתני בדמות צ'יטה שברחה מהספארי, פיל, אוהל סיירים ועטלף[12].

בשנת 2019 יצא ספרה הראשון למבוגרים, "זנב" בהוצאת לוקוס. את הסיפור על אלון אמיר, קופירייטר תל אביבי אשר יום אחד מגלה כי צמח זנב באחוריו, כתבה כבר בשנת 2001. הספר זכה בפרס שרת התרבות והספורט לסופרים בראשית דרכם, וגם הוצאת "לוקוס" זכתה בפרס השרה על הוצאת הספר[13].

בשנת 2020 פורסמו 5 שירים שלה בגיליון השלישי של "הסוס המעופף" מבית הליקון המוקדש לשירים לילדים. אחד מהשירים הללו, "הסנדלר הולך יחף", זכה לעיבוד מוזיקלי על ידי הצמד "חולצות של להקות" של יעל בירנבאום ועמית איצקר. באותה שנה יצא גם ספר ילדים חדש שכתבה בשם "שיבויה ושיקויה עפות למדבר" בהוצאת "דפוס בית".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור מתגוררת בכרכור. חיה בזוגיות עם התסריטאי אילן שפלר ואמא לשתי בנות[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יונתן אסתרקין, שיחת נפש: שרון קנטור על טלוויזיה, הורות וכדורים, nrg.co.il, ‏21 במרץ 2012
  2. ^ ערן בר-און, שרון קנטור: "יש לנו טלוויזיה איומה", באתר ynet, 29 בפברואר 2012
  3. ^ עכבר העירקחי אותי שרון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2006
  4. ^ תמר סוקניקשרון קנטור תחמם את איגי פופ, באתר הארץ, 27 ביוני 2007
  5. ^ עכבר העירחגיגות שנה ל-RIOT! בכולי עלמא, באתר הארץ
  6. ^ שגיא בן נון, אלבום חדש לשרון קנטור, באתר הארץ, 19 באפריל 2004
  7. ^ שגיא בן נון, מציאות נפרדת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2003
  8. ^ סמדר הירש, ‏ביפ, ביפ: ערוץ הצעירים החדש עולה בערוצים הדיגיטליים, באתר גלובס, 16 במאי 2001
  9. ^ אור בר שלום, עכבר העיראלון נוימן: "הורות גורמת לך לחשוב על הסביבה", באתר הארץ, 26 בפברואר 2012
  10. ^ גילי איזיקוביץסביבה תומכת, באתר הארץ, 28 בפברואר 2012
  11. ^ רן בוקר, אברי גלעד צחק על הקהילה האתיופית בשידור - והתנצל: "הייתי היחיד שזה שעשע אותו", באתר ynet, 4 ביולי 2019
  12. ^ מאיה לוין, מתנה לכל הילדים שמגלים את הפופיק שלהם, באתר הארץ, 20 בינואר 2015
  13. ^ סקירות של הספר:
    עמרי הרצוג"זנב": המטרה השיווקית הצנועה שמאחורי ספרה היומרני של שרון קנטור, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2019
    נטע הלפרין, שרון קנטור כתבה סיפור על פרסומאי שהצמיח זנב. אז איך זה מתחבר לעשייה האקטיביסטית שלה?, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2019
  14. ^ חן לב, ‏שרון קנטור: "כדי ליצור אומנות צריך להתנתק מהמיינסטרים", באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2018