שריטילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שריטילי. איור מאת Ivan Bilibin ‏ (1934)

בפולקלור של אחדים מעמי אירופה, שריטילי הוא שד שובב, המתגורר בדרך כלל במרתף הבית, בארון או במזווה, ומביא ברכה לבית. ביידיש הוא נקרא "שרעטעלע[1]", והצורה העברית "שריטילי" מופיעה בספרו של ש"י עגנון, "הכנסת כלה", שבו מסופר:

זו פסיל דודתה של פרומיט ששמה כשם פסילי בתה. והיא היתה משופעת בעושר, ושריטילי היה מתגורר במרתף שלה שהיה מביא לה ברכה. אף על פי כן היתה נוהגת בעניות ולא היתה ניכרת במאכליה ובמלבושיה ובדירתה משאר כל קרוביה העניים. כמו שהיתה נוהגת עד שלא בא השריטילי כך היתה נוהגת משבא אצלה. ... שינוי אחד בלבד ניכר בה מיום שהשריטילי מתגורר בביתה שנתחרשה בשתי אזניה והיה קשה לדבר עמה. אין ידוע אם נתחרשה על ידי שהיה השריטילי מנקר בכתלי ביתה, או משום דבר אחר.

שריטילי נזכר שוב מספר פעמים בעמודים הבאים של "הכנסת כלה".

הוא מוזכר גם בסיפורו של עגנון "ציפורי" (שבכרך "אלו ואלו") שם אומר אחד הנערים: "טוב שרטילי אחת מהמון צפרים רבות." ובהערה שם נכתב: "שרטילי היא רוח בית או רוח מרתף אשר תביא ברכה לבית או למרתף שהיא יושבת שם."

סיפור עממי בשם "שרעטעלעך", העוסק בשד, נדפס בקובץ "יידישער פאלקלאר", ייווא שריפטן 9, פילאלאגישע שריפטן 5, ווילנע, 1938, עמ' 165–166. סיפורים נוספים ביידיש על שד זה מופיעים באוסף שערך יהודה לייב כהן.

בספרו של מקסים גורקי "ילדות" מזמינה הסבתא את שדון הבית שמתחת לתנור לעבור איתם לביתם החדש[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם הולץ, מראות ומקורות: מהדורה מוערת ומאוירת של "הכנסת כלה" לש"י עגנון, הוצאת שוקן, תשנ"ה.
  • מאקס וויינרייך, "לאנטיך: די געשיכטע פון א היימישן ניטגיטן", שריפטן פון יידישן וויסנשאפטלעכן אינסטיטוט, ב, 1, פילאלאגישע סעריע, 1, וילנע 1926, עמ' 217–236

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שריטילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום מיידיש לאנגלית של המילה "שרעטעלע" הוא "hodgoblin". מקור.
  2. ^ ספריה לעם 1995 בעמ' 223
P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.