שרית וינו-אלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרית וינו-אלעד
Sarit Vino-elad.jpg
שרית וינו-אלעד
תאריך לידה: 26 באוגוסט 1971 (בת 44)
מקום לידה: באר שבע, ישראל
עיסוקים אמנותיים בולטים אחרים: שירה
שרית וינו-אלעד (משמאל) בחזרות להצגה "החולה המדומה", תיאטרון באר שבע, 2010

שרית וינו-אלעד (נולדה ב-26 באוגוסט 1971 בבאר שבע) היא שחקנית, זמרת ומדבבת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם שרית וינוגרד. החלה דרכה בשנת 1986, כשהייתה בת חמש-עשרה בלהקת צעירי תל אביב. לאחר שירותה הצבאי, החלה ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי", וסיימה את לימודיה ב-1992. ההצגה "הבן של יעקוב" בבימויה זכתה ב-2009 בפרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו.‏[1]

וינו-אלעד גרושה ואם לשתי בנות.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפה במחזמר "שיקגו" ב"בית צבי", בהצגות "מלך היהודים", "משרתם של שני אדונים", "זעקי ארץ אהובה", "האחיות רוזנצוויג" ו"תעלולן ספקן" בתיאטרון הבימה, "המורדים" בתיאטרון הקאמרי, "חלום ליל קיץ" ו"ים, יבשה, ים" בתיאטרון צוותא, "ארוחה עם חברים", "מה עושים עם ג'ני" ו"אבודים ביונקרס" בתיאטרון בית ליסין, והמחזה "גילי" מאת אורנה יקיר.

ב-2008 הופיעה בבימת הקאמרי במחזות הזמר "כנר על הגג" כגולדה ובמחזמר סאלח שבתי כפרידה בשיתוף עם תיאטרון שדרות. השתתפה גם בתפקידים ראשיים בהצגות "משפחה חמה" וסוף טוב מאת ענת גוב, ובהצגה "האסיר בלב העיר" מאת ניל סיימון בתיאטרון הקאמרי. ב-2012 שחקה בהצגה "פופר" של חנוך לוין, בבימוי מוני מושונוב, בתיאטרון הקאמרי.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע השתתפה ב"אלינור" של קרן ידעיה ב-1993, "מסוכנת" של שמי זרחין ב-1998 לצד משה איבגי וגילה אלמגור, "אור" של קרן ידעיה בשנת 2004 ו"נודל" של איילת מנחמי בשנת 2007. ב-2012 השתתפה, בתפקיד מיכאלה, בסרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק", ובסרט הקולנוע "רווקה פלוס".

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינו-אלעד השתתפה ב"קומדי סטור", לצידם של צביקה הדר, אסף אשתר ורובי דואניאס, ובתוכנית המערכונים "פרה פרה" כמשתתפת הנשית היחידה. כמו כן, השתתפה בתוכנית ההומור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב וגידי גוב.

בין השנים 2003-2000 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "הבורגנים" לצד רמי הויברגר וקרן מור בערוץ 2. הגישה והשתתפה לאחר מכן בתוכניות ומגזינים כמו "עושים חיים וטעים", "בעל בעל בית" ו"מת להיות". ב-2005 השתתפה ב"פיני הגדול" בביפ וב-2007 השתתפה בסדרתה של עירית לינור, "משמורת". ב-2009 השתתפה במיני סדרה "תמיד אותו חלום".

דיבוב ושירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיבבה סדרות וסרטים, ביניהם "היה היה - החיים", "עלילות טייני טון", "מסיפורי המלך בבר", "מלך האריות" בתפקיד נלה, "משפחת סופר על", וב "פוקהונטס" בתפקיד נאקומה.

ב-1999 התנסתה בשירה, כשהשתתפה באלבומו של ניר פרידמן "מסתובב בשכונה שלי". בשנת 2001 זכתה לאהדה כזמרת כששרה, לצד חני פירסטנברג, בסדרה "הבורגנים" את השיר "דרכנו". כמו כן הוציאה סינגלים, ביניהם "מה שיהיה יהיה", "שוקי", "כשאתה בהיי" ו"כמו רוח". לאחר שהד ארצי החליטו בשנת 2004 לוותר על הוצאת אלבומה, המשיכה את הקלטתו באופן עצמאי והוציאה סינגל חמישי, "כל הזמן".

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינו-אלעד משתתפת בולטת במחאות פוליטיות של פעילי שמאל נגד כיבוש השטחים ובעד פינוי התנחלויות.‏[2] ב-2013 סרבה להופיע בהיכל התרבות באריאל במסגרת ההצגה "חברות הכי טובות".‏[3] הנחתה פעמיים את טקס יום השואה האלטרנטיבי בתיאטרון תמונע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרב יודילוביץ', פרס ראשון להצגה על "ילדי הגזזת" בתיאטרונטו, באתר ynet‏, 13 באפריל 2009
  2. ^ רועי שרון, חברון: ההפגנה עברה בשקט, באתר nrg‏, 5 ביוני 2007
  3. ^ אורין ויינברג, שחקניות ההצגה "החברות הכי טובות" ביקשו לבטל הופעתן באריאל, באתר עכבר העיר, 17 בדצמבר 2013