שרלוטה רוש

שרלוטה רוש
Charlotte Roche
	שרלוט רוש ביריד הספרים בפרנקפורט 2015
לידה	18 במרץ 1978 (בת 46); היי וייקומב, הממלכה המאוחדת
מדינה	גרמניה
עיסוק	מגישת טלוויזיה, מפיקה, שחקנית, סופרת
בן או בת זוג	Martin Keß ; Eric Pfeil ;
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס גרימה (2004); פרס הטלוויזיה הבווארית (2002) ;
	http://www.charlotteroche.de/
	פרופיל ב-IMDb

שרלוט אליזבת גרייס רוש (באנגלית: Charlotte Roche; נולדה ב-18 במרץ 1978 בהיי וויקומב (אנ'), אנגליה) היא מגישת טלוויזיה, מפיקה, שחקנית וסופרת. היא ידועה ביותר בזכות ספר ביכוריה "אזורי לחות" שיצא לאור בגרמניה ב-2008.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוש, בתו של מהנדס ואמא אומנית פעילה פוליטית, נולדה בהיי ויקומב בריטניה ליד לונדון ומגיל שמונה חיה בגרמניה לאחר שמשפחתה חיה במשך תקופה בהולנד. בשנת 1983, כאשר רוש הייתה בת חמש התגרשו הוריה. חוויה זו שולבה בספר ביכוריה Feuchtgebiete (בעברית: "אזורי לחות"). היא גדלה באזור הריין התחתון, במשפחה בעלת דעות ליברליות. את ספסל הלימודים עזבה לאחר כיתה י"א, בגיל 17. בקבוצות הדרמה בתקופת לימודיה בבית הספר רכשה רוש את ניסיון המשחק הראשוני שלה.^[1]

רוש עזבה את בית הוריה ב-1995, בעודה בת 17 בלבד והקימה את קבוצת הגראז' רוק "הדובינסקיס" עם שלוש חברות. הלהקה מעולם לא הוציאה אלבום, לא הקליטה שום חומר וגם לא הופיעה במקומות ראויים לציון. לאחר מכן הייתה לה תקופה שבה היא ניסתה לזעזע אנשים ופנתה ליצירה עם פגיעה עצמית: היא ציירה עם דם, ערכה נסויים עם סמים, גילחה את ראשה.^[1]

בשנת 2001, שלושת אחיה של רוש מתו בתאונת דרכים בדרכם לחתונה שלה. אמה, שגם היא הייתה במכונית, שרדה עם פציעות קשות .את הסיפור הזה שילבה רוש בספרה האחרון Schoßgebete (באנגלית: "wrecked")^[1]

בשנת 2002 ילדה רוש בת. האב הוא המפיק והכותב של תוכניות הטלוויזיה שלה Fast Forward ו Der Kindergeburtstag ist vorbei! (בעברית: "יום ההולדת של הילדים כבר נגמר"). מאז 2007, נשואה רוש למרטין קס, מייסד שותף של בריינפול (אנ'), חברת הפקת טלוויזיה בקלן.^[1]

החיים בגרמניה על פני שנים והפחד מקשיים שיצוצו לאחר פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי דחפו את רוש להתאזרח בגרמניה ב-2017.

ב־2018 ניתקה רוש קשר עם הוריה. בראיון היא הסבירה שהוריה לא היו טובים בשבילה בילדותה ושעד גיל 15 היא עברה דירה 14 פעמים.^[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה ומשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוש עבדה במשך כמה שנים כ-VJ (אנ') עבור ערוץ המוזיקה הגרמני "ויוה" וערוץ האחות "Viva Zwei"(אנ'), שם היא הציגה את התוכנית שלה Fast Forward.

ב-2006 שיחקה רוש בתפקיד נשי בסרט הגרמני "עדן"(אנ'), בבימויו של מיכאל הופמן (אנ'). הסרט הצליח מאוד ברחבי אירופה.^[3]

באותה שנה גם השתתפה בסינגל "1. 2. 3. ..." עם המוזיקאית הגרמנית בלה בי (אנ'), מתוך אלבום הבכורה של בלה, בינגו.

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ביכוריה של רוש Feuchtgebiete (אנגלית: Wetlands, עברית "אזורי לחות" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009) היה הרומן הנמכר ביותר בעולם באמזון במרץ 2008.^[4] זהו רומן ספרותי אירוטי הבוחן נושאים כמו ניקיון, מין אנאלי, אוננות, מין בתשלום ונשיות. עלילת הספר מתפרסת על פני מספר ימים בהם מאושפזת הלן ממל בת ה-18 בבית החולים עקב פיסורה אנאלית שהיא גרמה לעצמה בעת גילוח האזור. הרומן כולו מסופר בגוף ראשון של הלן ולטענת רוש הוא מבוסס ברובו על פרטים אוטוביוגרפיים.^[5] הספר מכר מעל מיליון וחצי עותקים בגרמניה בתחילת 2009. הספר גם עובד לסרט בבימוי דייוויד וננדט ובכיכובה של קרלה ג'ורי (אנ') כ"הלן" שהוקרן לראשונה בפסטיבל לוקרנו באוגוסט 2013.^[6]

הרומן השני שלה, Schoßgebete (אנגלית: "wrecked", תרגום חופשי לעברית: "הרוסה") יצא לאור בשנת 2011. בסיפור הרומן משולבת הטרגדיה המשפחתית בחייה של רוש שהתרחשה ב-2001 בה איבדה את שלושת אחיה בתאונת דרכים בדרך לחתונתה.^[7] ב-2015 יצא הרומן השלישי של רוש בשם Mädchen für alles (בתרגום חופשי לעברית: "ילדה לכל דבר")

פמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוש מגדירה את עצמה פמיניסטית מהדור הפמיניסטי החדש של גרמניה. במאי 2001 הופיעה על עטיפת המגזין "אמה"(אנ'), כתב העת הפמיניסטי הידוע ביותר בגרמניה. היא מייצגת פמיניזם סקס-פוזיטיב ומוצאת עמדות מסוימות בפמיניזם הגרמני הקלאסי של שנות ה -70, כמו דחייה מלאה של פורנוגרפיה, מיושנת ו"לא נכונה".^[5]

בראיון שפורסם ב"דר שפיגל" (אנ') ב-2010, הציעה שרלוט רוש לנשיא הגרמני באותה עת, כריסטיאן וולף, מין בתמורה לווטו על התקנה החדשה בנוגע לעתיד הכורים הגרעיניים.^[8]

Me Too[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2018 הייתה רוש אחת משש נשים מתעשיית הקולנוע שהאשימו את הבמאי ואיש הטלוויזיה, גבהארד הנקה, בהטרדה מינית. הבמאי תבע את רוש ואת המגזין "דר שפיגל" על פרסום האשמות אך הסיר את התביעה אחר כך בטענה ש"סכסוך משפטי אינו הדרך הנכונה להתמודד עם הנושא וההאשמות".^[9]