לדלג לתוכן

משרד החוץ

(הופנה מהדף שרת החוץ)
משרד החוץ
חזית המשרד
חזית המשרד
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
תאריך הקמה 1948
ממשלה ממשלת ישראל
שר ישראל כ"ץ
תאריך כניסה 1 בינואר 2024
מנכ"ל קובי בליטשטיין
מטה מרכזי ירושלים
www.mfa.gov.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בניין משרד החוץ החדש בקריית הממשלה בירושלים. בקדמת התמונה, קרוב לכביש. מאחוריו, באלכסון, בניין בנק ישראל
לוח זיכרון ברחבת הכניסה הראשית לזכרו של אבא אבן

משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל מחוץ לישראל, שגרירויות וקונסוליות.

בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.

משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.

משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים מחוץ לישראל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בישראל.

רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.

שר החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ הוא העומד בראש משרד החוץ. תפקידו הוא לייצג את ממשלת ישראל בעולם וליישם את מדיניות החוץ שהיא מתווה. מאחר שראש הממשלה הוא גורם מרכזי בקביעת מדיניות החוץ, נתפש שר החוץ כמייצג אותו אישית, במיוחד בעת שהוא נפגש עם שרים וראשי מדינות זרים. כפועל יוצא ממבנה המשטר בישראל (ממשלה הנשענת על קואליציה רב-מפלגתית), נהנה שר החוץ מחופש פעולה רחב, והדבר גורם לעיתים לחוסר אחידות בניהול מדיניות החוץ: מחד, שר החוץ עלול לחרוג מן המדיניות הממשלתית המוצהרת. מאידך, ראש הממשלה יכול לעקוף מצב זה, הן באמצעות פניה ישירה לנציגים הדיפלומטיים מחוץ לישראל (בפרט שגריר ישראל בארצות הברית), והן באמצעות שימוש בגורמים אחרים לייצוג ראש הממשלה (שרים אחרים או שליחים אישיים).

שר החוץ נדרש להיות דמות ייצוגית של ישראל בתחומה ומחוצה לה, וכ"דיפלומט הראשון של ישראל" הוא מרבה לייצג את ישראל ועמדותיה בכנסים, פגישות אישיות ופגישות פסגה, שבהם נוכחים אישים בכירים מעצבי מדיניות ודעת קהל.

בהיותו אחד התפקידים הבכירים בממשלה, תיק שר החוץ היה בשליטתן הכמעט-בלעדית של שתי מפלגות השלטון הגדולות: העבודה (על גלגוליה השונים) והליכוד. רבים מאלה שכיהנו בתפקיד שר החוץ כיהנו גם כראש ממשלת ישראל בתקופה אחרת בחייהם.

כחלק מהיותו אחד משבעת סמלי השלטון שר החוץ מאובטח בידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי.

שר החוץ הראשון של ישראל היה משה שרת, מטעם מפלגת מפא״י, והשר הנוכחי הוא ישראל כ"ץ מטעם מפלגת הליכוד.

מטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכתו של שר החוץ מורכבת מעובדים במשרות אמון ומעובדים מקצועיים. הראשונים אינם עובדים מן המניין של המשרד, וכל שר חוץ רשאי למנות אותם על פי שיקוליו. העובדים המקצועיים הם העובדים הקבועים של משרד החוץ, והם אמונים על ביצוע העבודה השוטפת בלשכה.

ועדות שרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ נחשב לאחד מהשרים הבכירים בממשלת ישראל וכתוצאה מכך הוא חבר בוועדות שרים:

שיקולים של מוסר במדיניות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל

למשרד החוץ תפקיד מכריע בכינון יחסים דיפלומטים עם מדינות בעולם, הידוקם ושימורם. תפקיד זה מוטל על אגפיו השונים של המשרד, אך נשען על שרי החוץ ושגרירי ישראל כגורמי מפתח. כפי שמלמד העבר, ובכל אימת שהלה מייצגים את ישראל בעולם, הם פועלים לחזק ולהעמיק את קשריה של ישראל, עם מדינות שיש לישראל עימן יחסים דיפלומטים קיימים או עם מדינות איתן טרם הוכשרו היחסים. החלטותיהן של מדינות לניתוק או הגבלת היחסים הדיפלומטים עם ישראל נובעים ממניעים שונים, אידאולוגיים, ביטחוניים, כלכליים ודתיים. לאור זאת, אפשר לתמרן את מדיניותו של משרד החוץ לפעול באפיקים שונים, כדי "לשכנע" את אותן המדינות בתועלת שבקיום יחסים משותפים או בקיומם של אינטרסים משותפים. יחסים בין מדינתיים של ישראל עם מדינות המבוססים על יחסי מסחר, מכירת נשק, טכנולוגיה וכיוצא בזה תורמים אף הם לחיזוק היחסים.

עם זאת, ישנם קווים אדומים מוסריים בביצוע מדיניות החוץ, עליהם ישראל איננה מוכנה לעבור, אף על פי שהם פוגעים במטרותיה הבינלאומיות. מספר פעמים סירבה ישראל, בלחצם של נציגי משרד החוץ, למכור ולהעביר נשק אל גופים שונים בעולם, למשל לניקרגואה ולאל סלוודור. בשנות השמונים ניסה להימנע משרד החוץ מתמיכה פומבית במשטרי האפרטהייד באפריקה. שיקולים אלה של ישראל מסכנים ופוגעים ביחסיה הדיפלומטים עם מדינות שונות. אולם, שיקולים מוסריים שגויים עשויים אף הם להוביל להסתבכות ישראל בזירה הבינלאומית, כפי שהיה במבצע שלום הגליל, כאשר ניסתה ישראל לסייע למיעוט הנוצרי להגן על עצמו בלבנון.

בניהול מדיניות חוץ אין מוסר אבסולוטי, אך חייבת להיות שאיפה לפעול לפי נורמות מוסריות מקובלות. כמי שעבד שנים רבות במשרד החוץ, אני משוכנע שזו הייתה שאיפתם של רוב רובם של קובעי מדיניות החוץ הישראלית ומבצעיה.

דוד קמחי, מנכ"ל משרד החוץ 1980 - 1987[1]

הקמת המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין משרד החוץ הישן בקריה בשנת 1950
מתחם משרד החוץ ובנייניי האומה בשנות ה-60. בתי הכפר שייח' באדר שימושו באותה עת את משרד החוץ, בין הבתים הערבים נבנו מבנים חד קומתיים בבנייה טרומית (בחלק העליון של התמונה).

בטרם הוקם המשרד, הפעילות בנושא מדיניות החוץ רוכזה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בראשה עמד משה שרת, לימים שר החוץ הראשון. ההחלטה על הקמת משרד החוץ נפלה בקיץ 1946 בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בראשות דוד בן-גוריון ומשה שרת. מלאכת ההקמה הוטלה על ד"ר ולטר איתן, דובר הסוכנות והמנכ"ל העתידי של המשרד. איתן הקים באותה שנה את המוסד להשתלמות שליד המחלקה המדינית. מוסד זה נועד להכשיר פקידים בכירים בשירות המדינה ובמשרד החוץ לכשיקום. תפקיד המוסד היה לחנך את בוגריו לתחום המגעים והקשרים עם גורמי חוץ. ב-30 בינואר 1948 העבירו חניכי המוסד הצעה להקמת משרד החוץ העתידי של ישראל לעיונו של שרת. אף על פי שלא התקיים דיון על המסמך בסוכנות ולא התקבלה החלטה עליו, עם הכרזת המדינה, הוקם משרד החוץ על פי התוכנית.[2] בראשית ימי המדינה שכן משרד החוץ בתל אביב-יפו, גם לאחר שמשרדי ממשלה רבים עברו לירושלים. שר החוץ, משה שרת, חשש שמעבר משרד החוץ לירושלים, בניגוד להחלטות האומות המאוחדות, עלול לקומם את מדינות העולם.[3]

במהלך 1952 עבר משרד החוץ לירושלים, לבתי הכפר הערבי הנטוש שייח' באדר, עד אז שוכנו במקום עולים חדשים שפונו מהבתים. בשטח הריק בין בתי הכפר הוקמו במהירות 25 מבנים נוספים, חד קומתיים, בבנייה טרומית, ששימשו בנוסף למשרד החוץ גם כמשרדים לרשות הפיתוח, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרדי ממשלה נוספים.[4]

שירות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שירות החוץ הישראלי
כמה מאנשי שירות החוץ הישראלי לדורותיו. שורה עליונה (מימין לשמאל): אריה לוין, יעקב הרצוג, קולט אביטל. שורה אמצעית: אסתר הרליץ, אבא אבן, אבי פרימור. שורה תחתונה: רון פרושאור, בליינש זבדיה, מיכאל קומיי.

שירות החוץ מורכב מסגל העובדים הדיפלומטים, הממלאים תפקידים מדיניים, מינהליים וקונסולריים בנציגויות ובמטה המשרד בירושלים. התפיסה המונחת בבסיסו היא של שירות חוץ מקצועי ולא פוליטי. השירות נחלק לשניים:

  • שירות החוץ המדיני - אמון על ניהול המגעים המדיניים עם נציגי ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים, פעילות בתחום ההסברה והדיפלומטיה הציבורית, סיכול מדיני, דיפלומטיה כלכלית, קשרים בין-דתות ועם היהודים בתפוצות ועוד.
  • שירות החוץ המינהלי - אמון על ניהול ההיבטים האדמיניסטרטיביים בעבודת משרד החוץ וכן על השירות הקונסולרי.

עובדי המשרד שאינם חלק משירות החוץ שייכים לדירוג האחיד בשירות המדינה (השירות המינהלי) או מועסקים בחוזי העסקה אישיים. הנהלים וההוראות הנוגעים לשירות החוץ מאוגדים בתקנון שירות החוץ, המתפרסם על ידי הנהלת המשרד. התקנון הנוכחי נכנס לתוקף ב-1 במרץ 2004 והוא מתעדכן מעת לעת. התקנון נפתח בקוד האתי של משרד החוץ, המפרט את הערכים והנורמות המצופים מאנשי שירות החוץ.

אולם הכניסה של משרד החוץ

מינויים וקידום עובדים במשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת משרד החוץ מחייבת מבנה וארגון שונים של כח אדם מאלה של יתר משרדי הממשלה. על פי הסדרים בין הנהלת המשרד לוועד העובדים ולנציבות שירות המדינה, נקבע כי בשירות המדיני ובשירות החוץ המנהלי לא ימונו עובדים למשרות בישראל ומחוצה לה על פי מכרזים פנימיים, כנהוג בשאר משרדי הממשלה, אלא בידי ועדות מינויים של המשרד (ועדת מינויים לראשי נציגויות, ועדת מינויים עליונה וועדת מינויים שנייה). עם זאת, הממשלה יכולה למנות, על פי המלצת שר החוץ וחוות דעת נוספת של ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה, 11 ראשי נציגויות דיפלומטיות. מינויים אלה פטורים ממכרז פומבי ואינם נדונים בוועדות המינויים של המשרד.

ועדת המינויים לראשי נציגויות מחליטה על מינויים לראשי נציגויות (שגרירים וקונסולים כלליים) בכפוף לאישור הממשלה, ועדת המינויים העליונה מחליטה על מינויי סמנכ"לים וראשי אגפים. ועדת המינויים השנייה מחליטה על מינויים בדרגות נמוכות יותר: עד ראש חטיבה בישראל ועד ציר מחוץ לישראל, ובנוסף היא מחליטה גם על קידום עובדים - העלאה בדרגה או מעבר של עובד משירות לשירות. התקנון קובע ששיבוץ עובד בתפקיד או העברתו לתפקיד אחר טעונים אישורה של ועדת המינויים המתאימה.[5]

מערך הנציגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם
שגרירות ישראל בברלין

משרד החוץ מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן כשמונים שגרירויות, כעשרים קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל כעשרה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

הנציגויות מופקדות על הידוק הקשרים בין ארץ השרות למדינת ישראל במישור המדיני, הכלכלי, ההסברתי, התרבותי והמדעי על פי מדיניות המשרד. בנוסף, עליהן להביא בפני הגורמים הממשלתיים הבכירים בארצות הכהונה את קווי המדיניות הישראלית בתחומים השונים. גודלן של הנציגויות משתנה ממדינה למדינה: בנציגויות גדולות עשויים לשרת שליחים רבים, הכוללים דיפלומטים מקצועיים לצד נספחים ביטחוניים ומסחריים, נספחי משטרה, תיירות, חקלאות ועוד. בנציגויות קטנות, לעומת זאת, משרתים לרוב 2–3 דיפלומטים, הממלאים את מגוון התפקידים הקשורים לעבודת הנציגות. ראשי הנציגויות, הנושאים באחריות הכוללת לעבודת הנציגות, כפופים למטה משרד החוץ ומדווחים לו על פעולותיהם.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף לעניינים קונסולריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי תחומי הטיפול הקונסולריים עליהם מופקד משרד החוץ: החל בהענקת שירות לאזרחי ישראל בארץ; דרך הקשר עם גופים ומוסדות ישראליים וזרים בישראל ובחו"ל, וכן הקשר עם נציגויות זרות וארגונים בין-לאומיים בארץ; וכלה בניהול המערך הקונסולרי של המדינה בנציגויות ישראל הפזורות בחוץ-לארץ.

המחלקה הקונסולרית המרחבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על פעילות הקונסולים ועובדי המדורים הקונסולריים בחוץ לארץ. המחלקה מופקדת, בין היתר, על תיאום וקישור בין הנציגויות בחו"ל לגורמים בארץ בתחומים שבאחריות משרד הפנים, צבא, הסוכנות היהודית ועוד.

מחלקת הדרכה ומחשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה מופקדת על הכשרת היוצאים לחוץ לארץ לכהן במדורים הקונסולריים  (קונסולים, עובדים מקומיים, ישראלים וזרים), ביקורי מטה בנציגויות ומתן הדרכה שוטפת במקום.

מחלקת דרכונים רשמיים ואשרות רשמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה מופקדת על ניפוק דרכונים ישראליים רשמיים (דיפלומטי ושירות) ולהשגת אשרות רשמיות ליוצאים לשליחות בחוץ לארץ ולנוסעים בדרכונים רשמיים. המחלקה עוסקת באימות (כולל "אפוסטיל") של מסמכים ציבוריים, לא נוטריוניים, המיועדים לשימוש בחוץ לארץ ובניפוק תעודות של משרד הפנים לאזרחים ישראלים בחוץ לארץ. המחלקה אחראית גם על הענקת אשרות רשמיות לדיפלומטים זרים המשרתים בארץ ולעובדי משק בית זרים המועסקים אצל הדיפלומטים בארץ.

מחלקת ישראלים בחוץ לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על סיוע לישראלים בחוץ לארץ, במתן מידע מוקדם ואזהרות נסיעה על אזורים שונים בעולם, ובסיוע לישראלים במצוקה. כמו-כן, עוסקת המחלקה בכל הנוגע לטיפול הקונסולרי בעצירים ואסירים ישראלים בחו"ל.

מחלקת קשרי חוץ וזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על הקשר עם הנציגויות הזרות בארץ ואחראית על התאום והקישור למול הגופים הממסדיים בישראל.

מחלקת פיקוח ובקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקחת ומבקרת את פעילות האגף לעניינים קונסולריים במשרד החוץ ואת פעילות הקונסולים והעובדים במדורים הקונסולריים בחו"ל. בנוסף, אמונה המחלקה על הטיפול בפניות ותלונות הציבור בנושאים קונסולריים ומקדמת את תחום שיפור השרות ללקוחות במדורים הקונסולריים בחו"ל.

נציג משרד החוץ במשרד הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציג משרד החוץ ברשות האוכלוסין וההגירה טיפול בסוגיות של מדיניות בין משרד החוץ ורשות האוכלוסין, ניתוח נהלים של רשות האוכלוסין והתאמתם למציאות בנציגויות ישראל בחו"ל וגישור ותיאום בין עובדי לשכות רשות האוכלוסין והקונסולים בחו"ל. בנוסף לכך הנציג חבר בוועדה ההומניטרית ובוועדה למשתלמים בחקלאות ומטפל במגוון רחב של מקרים פרטניים מורכבים או מעוכבים בהם נדרש תיאום צמוד בין משרד החוץ לרשות האוכלוסין.

המערך המדיני-אסטרטגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת הפעילות של האגפים הללו מבוססת על חלוקה גאוגרפית. כל אגף מרכז את הפעילות הנמצאת בתחום אחריותו הגאוגרפית. קיימים שבעה אגפים ולהם מספר מחלקות המייצגות חלוקת משנה גאוגרפית. כל אגף אחראי לפעילות המדינית הנערכת במדינות אשר בתחום עיסוקו, פעילות המתבצעת על ידי השגרירויות והקונסוליות.

אגף צפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל בצפון אמריקה ומתמקד במגזרי המימשל, בקונגרס בוושינגטון וביחסים עם המדינות הנפרדות באמריקה (באמצעות הקונסוליות הכלליות ברחבי ארצות הברית) ובתיאום עם משרדי ממשלת ישראל (בעיקר לשכת ראש הממשלה ומשרדי הביטחון והאוצר). מחלקת צפון אמריקה 1 מופקדת גם על מערכת היחסים של ישראל עם קנדה ומקיימת קשר שוטף עם השגרירות באוטווה ועם שתי הקונסוליות הכלליות בטורונטו ובמונטריאול.

אגף אסיה והפאסיפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב אסיה והפאסיפיק, כולל מדינות חשובות כמו סין, יפן, הודו, קוריאה הדרומית, אוסטרליה ומדינות דרום-מזרח אסיה. האגף פועל לשפר ולהעמיק את שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי, התרבותי והטכנולוגי בין ישראל למדינות אסיה והפאסיפיק, תוך הדגשת החשיבות האסטרטגית של יחסים אלו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל באזור.

אגף אירו-אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב מרכז אסיה וכל המדינות שנכללו בעבר בברית המועצות, ובראשן רוסיה, נכללות באגף אירו אסיה, למעט שלוש (ליטא, לטביה ואסטוניה) שהצטרפו מאז לאיחוד האירופי. האגף פועל לשפר ולהעמיק את שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי, התרבותי והטכנולוגי בין ישראל למדינות מרכז אסיה והבלקן, תוך הדגשת החשיבות האסטרטגית של יחסים אלו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל באזור.

אגף שלום והמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקד על המשא ומתן המולטילטרלי בין ישראל למדינות ערב, על תיאום עם משרדי הממשלה בנושא המשא ומתן הבילטרלי, על הובלה ועל ריכוז ותיאום הפעילות במסלול הרב-צדדי. כמו כן עוסק האגף בטיפוח תהליך הנורמליזציה עם העולם הערבי, והוא מופקד על מחקר וגיבוש יחסים בילטרליים עתידיים עם כלל מדינות ערב. האגף מתאם את פעולות המשרד עם משרדי ממשלה אחרים בנושאי ירושלים ומתאם את פעולות קבוצות העבודה לניהול המשא ומתן בענייני מים, פליטים, פיתוח כלכלי, בקרת נשק ואיכות הסביבה.

אגף אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקד על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם 47 מדינות אפריקה שמדרום לסהרה. האגף מקדם את היחסים המדיניים עם מדינות אלו, אחראי על הפעלת 11 שגרירויות ישראל הנמצאות ביבשת ומתאם ומתכלל את עבודת אגפי משרד החוץ השונים הפעילים באפריקה, ביניהם אגפי כלכלה, מש"ב ואסטרטגית.

אגף אמריקה הלטינית והקריביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב אמריקה הדרומית, מקסיקו, וכן מדינות מרכז אמריקה.

אגף האו"ם וארגונים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על הייצוג הישראלי וקידום יחסי ישראל עם ארגון האו"ם על שלוחותיו השונות. תפקידו המרכזי של האגף הוא גיוס תמיכה בינלאומית בעמדות ובמהלכים מדיניים של ממשלת ישראל בזירה בינלאומית, בלימת מהלכים פלסטינים וערביים כנגד ישראל בזירת האו"ם, והפסקת האפליה ביחס לישראל באו"ם.

אגף אירופה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב מרכז ומערב אירופה . האגף מחולק לארבע מחלקות:

  • מרכז אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם עשר המדינות הבאות: גרמניה, צרפת, בלגיה, שוויץ, הולנד, פולין, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה ואוסטריה, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ועם ארבע המדינות: סלובניה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין ונסיכות מונקו שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים לא תושבים;
  • דרום אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם שמונה המדינות הבאות: בולגריה, רומניה, תורכיה, יוון, קפריסין, איטליה, ספרד ופורטוגל, שבכולן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ועם שלוש מדינות נוספות: אנדורה, סן מרינו ומלטה, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים לא תושבים.
  • צפון אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם  המדינות הבאות: בריטניה, אירלנד, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, לטביה, ליטא ופינלנד, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ושתי מדינות: אסטוניה ואיסלנד, שבה מיוצגת ישראל על ידי שגריר לא תושב.
  • מחלקת ארגונים אירופאיים–  אחראית על קידום היחסים הבילטרליים בין ישראל לשורה של ארגונים מולטילטרליים באירופה: האיחוד האירופי , נאט"ו,מועצת אירופה ,ואבש"א. 

אגף דיפלומטיה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף אחראי על המאמץ המנוהל באמצעות מטה משרד החוץ והנציגויות לקדם בזירה הציבורית והתקשורתית את מגוון האינטרסים המדיניים, ביטחוניים וכלכליים של מדינת ישראל.

חטיבת הדוברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף מקצועי הפועל מול מערכות תקשורת ועיתונאים בישראל ובמדינות העולם. פעול ישירות מהמטה ובאמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ.

מחלקת דיפלומטיה דיגיטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה על הובלת הפעילות הדיגיטלית של משרד החוץ, שבמרכזה תפעול הנכסים הדיגיטליים של המשרד, חיזוקם ומינופם, בשרות יעדי המשרד המדיניים, הדיפלומטים והמיתוגיים.

מחלקת מידע והפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה על איתור והפקת תכנים ותוצרים כתובים, ויזואליים ואלקטרוניים לשימושים של הדיפלומטיה הציבורית והדיגיטלית לטובת נציגויות ישראל בחוץ לארץ כמו גם עבור ציבורי יעד ספציפיים והקהל הרחב.

מחלקת דיפלומטיה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על הובלת אסטרטגיית ההסברה לטווח הבינוני והארוך, הנחלתה לגורמי המשרד, לנציגויות ולגופים נוספים. המחלקה עובדת מול ועם גופים חוץ ממשלתיים במטרה לקדם את תדמית ישראל מול קהלי יעד נבחרים בחוץ לארץ.

מחלקת תכנון, פיתוח ופרויקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוסקת בהקמת פרויקטים רוחביים ובניית תכניות פעולה ארוכות טווח בדיפלומטיה ציבורית. בתוך כך אחראית על ליווי ובקרה של פרויקטים ותכניות פעולה.

מחלקת מדיניות אימפקט חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מובילה קידום נרטיב ישראלי-ממסדי המדגיש ערכי שוויון וצדק המתכתב עם השיח הערכי הבינלאומי, תוך חיזוק מעורבות משרד החוץ בפעילותה החברתית הענפה של הממסד הישראלי.

החטיבה לדיפלומטיה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על יצוא התרבות וטיפוח קשרי תרבות בין היצירה הישראלית לעולם. עיקר פעילותנו הוא תיווך בין היצירה הישראלית ועולם התרבות ברחבי העולם, תיווך בין האמנים שלנו להיכלי התרבות והפסטיבלים ברחבי העולם, בדרך כלל דרך ובעזרת נציגויות ישראל הפרושות ברחבי הגלובוס.

חטיבת תפוצות ודתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על ההיבטים המדיניים של יחסי מדינת ישראל עם התפוצה היהודית בכל מקום, ועל המאבק באנטישמיות בכלים המדיניים של מדינת ישראל. בנוסף, מנהלת את הקשר של משרד החוץ עם הארגונים היהודים המרכזיים ברחבי תבל ועם מנהיגות הזרמים ביהדות בצפון אמריקה. כמו כן, מקדמת פיתוח מנהיגות יהודית צעירה בקהילות היהודיות באמצעות קורסים ומסגרות הכשרה, ופועלת לקדם באמצעות נציגויות ישראל את נרטיב הפליטות של הקהילות היהודיות מארצות ערב.

האגף לעניינים אסטרטגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוסק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות מרכזיות העומדות על סדר היום הלאומי. בין תחומי העשייה של האגף ניתן למנות את מכלול המאמצים המדיניים לסיכול הגרעין הצבאי האיראני, קידום האינטרסים הביטחוניים של ישראל במסגרות בינלאומיות העוסקות בבקרת נשק ומניעת פרוליפרציה של נשק קונבנציונאלי ובלתי קונבנציונאלי, מאמצים לשימור העליונות האסטרטגית של ישראל ומניעת בידודה בהקשרי פירוז מדיני, סיכול מדיני בתחומי המאבק בטרור בדגש על חמאס וחיזבאללה וקידום קשרים מדיניים בתחום הסייבר. כן עוסק האגף, כחלק מחוק הפיקוח על הייצוא, גם במתן היתרי שיווק ורישיונות יצוא של נשק ישראלי לחו"ל.

אגף כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם המנחה והמוביל את הדיפלומטיה הכלכלית של משרד החוץ. אחראי על ניהול והכוונה של מדיניות החוץ הכלכלית הישראלית, מרכז את הטיפול במגוון הנושאים הכלכליים הבינלאומיים ברמה הבילטרלית, האזורית והגלובלית, מול ארגונים כלכליים בינלאומיים ובכללם הOECD.

אגף התקשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערך הטכנולוגי יוזם ומחדש אשר מציב את המשרד בחזית הידע והקדמה במטרה לתרום להעצמת יכולותיו בביצוע אפקטיבי של משימותיו, תוך שימוש בפתרונות תקשוב מתקדמים.

מחלקת מחשוב ומערכות מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על פיתוח ותחזוקת מערכות המידע במשרד החוץ. המערכות תומכות בעשייה המדינית והמנהלית של יחידות המשרד במגוון סביבות עבודה.

מחלקת הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על תעבורת המברקים בכל ערוצי התקשורת בארץ ובחו"ל, הפצה וניתוב המברקים  המבוסס על מערך נהלי תפוצה, גיוס והכשרה של עובדי קשר בנציגויות, בקרה אפיון וניטור תקלות.

מחלקת אבטחת מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה אחראית על יישום מדיניות אבטחת המידע במערכות המידע אשר הנקבעת על ידי ממונה הגנה בסייבר.  

מחלקת רשומות ומאגרי מידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על ניהול, ארגון, ושימור המידע והידע הארגוני במשרד החוץ ובנציגויות ישראל ברחבי העולם ועל הטמעת הנחיות גנזך המדינה בארכיון האלקטרוני ובארכיון הפיזי.

מחלקת תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראית על הקמה פיתוח ותחזוקה של תשתיות תקשורת אקטיביות ופסיביות, בראייה של ארגון גלובאלי ובמתן תמיכה מתמשכת.

מחלקת סיוע מיחשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה תומכת, מטפלת ופותרת תקלות מחשב לצד ביצוע מטלות ומשימות נקודתיות ורוחביות.  

מחלקת מינהל ותקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטפלת בתקציב וחלוקתו למטלות השונות, חוזים והתקשרויות ובמנהל התקין להוצאתו. כמו כן, אחראית המחלקה על ביצוע רכש ולוגיסטיקה בהיבטי תקשוב, גיוס וטיפול במשאבי אנוש ממיקור חוץ.

מחלקת הנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונה על נושאי התקשוב בנציגויות ישראל בחוץ לארץ בהיבטים של אפיון התשתית בנציגויות חדשות, התקנת הציוד, תחזוקה ושדרוג מערכות.  בנוסף, עוסקת המחלקה בפיתוח מערכות חדשות, תמיכה בתקלות באמצעות מוקד סיוע וביקורים תקופתיים בנציגויות.

האגף לתכנון מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה לתכנון מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הטקס של משרד החוץ

גוף החשיבה והתכנון האסטרטגי במשרד החוץ, שייעודו לבצע הערכת מצב אסטרטגית מקיפה, לבחון את משמעויותיה לישראל, לשרטט תרחישים אפשריים ולגבש חלופות למדיניות רצויה.

מחלקת הטקס ואורחים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת ואחראית על ארגון ותיאום של הטקסים הרשמיים הקשורים לאישים רשמיים ממדינות זרות כגון ראשי מדינות, ראשי ממשלות, שרי חוץ ושרים אחרים בביקורים בישראל. היא מתאמת עם הלשכות ועם המשרדים הנוגעים בדבר את ביצוע האירועים והטקסים. הדבר אמור ביחס לביקוריהם הרשמיים בחוץ לארץ של נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר החוץ. בנוסף המחלקה אחראית לקיום קשר עם ראשי הנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות ועם עובדיהם וכן עם הנציגויות המיוחדות של מוסדות בינלאומיים. כמו כן, מופקדת על פרסום הרשימה הדיפלומטית ועל הנפקת תעודות מיוחדות לסגל הדיפלומטי, הקונסולרי והמינהלי של הנציגויות הזרות ושל המוסדות הבינלאומיים.

הבאת אורחים הוא אחד האמצעים היעילים להסברה ושכנוע בתנאים אופטימליים, גם לגבי אורחים רמי מעלה שהוזמנו במיוחד ביוזמת המשרד ונציגיו, גם בניצול שהותם של אורחים כאלה שבאו ביוזמתם שלהם ארצה... לפעולה זו אין תחליף וזאת משום שלא ניתן ליצור מחוץ לישראל את הרקע ואת התנאים להצגת הנושאים שלנו והסברתם.

יהושע טריגור, סגן מנהל המחלקה 1978 - 1979, 1980 - 1981[6]

המרכז למחקר מדיני (ממ"ד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המרכז למחקר מדיני
גוף מחקר והערכה של משרד החוץ המתמקד במדינות ובנושאים העומדים במרכז הפעילות המדינית-דיפלומטית של ישראל. הממ"ד מהווה חלק מקהילת המודיעין הישראלית והינו כלי עבודה בשירות שר החוץ, הנהלת המשרד, האגפים המדיניים והנציגויות בחו"ל.

אגף מש"ב וסיוע חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי

המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי אמון על סיוע של מדינת ישראל למדינות מתפתחות בעולם, באמצעות הדרכה והכשרה, בישראל ומחוצה לה בתחומי החקלאות, הרפואה, החינוך ורווחה.

אגף היועץ המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעניק ייעוץ משפטי שוטף לגורמי המשרד והנציגויות, בין היתר, מייצגים את המדינה בפורומים בינלאומיים, שותפים להליכי ליטיגציה בארץ ובחו"ל, מנהלים מו"מ לכינון הסכמים בינלאומיים ועוד. במסגרת עבודתם נוטלים נציגי האגף חלק פעיל בישיבות ממשלה, בוועדות הכנסת ובדיונים בבתי משפט, ועובדים בשיתוף פעולה עם המשפטנים בכל יתר משרדי הממשלה הרלבנטיים.

אגף הון אנושי והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקד על ניהול כוח האדם, על הטיפול השוטף בעובדי משרד החוץ בארץ ובחוץ לארץ ועל הדרכת העובדים בארץ, לקראת נסיעה לחוץ לארץ ובמשך שירותם בחוץ לארץ. והיא מחולקת לשתי מחלקות וחטיבה אחת: מחלקת עובדים חו"ל, מחלקת עובדים פנים, וחטיבת הדרכה.

אגף כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגף כספים אחראי על ביצוע תקציב המשרד בהתאם לחוק. האגף מקיים פיקוח ומעקב על ביצוע תקין של העבודה הקשורה בהוצאות כספיות ומקיים מערכת חשבונות, בארץ ובחוץ לארץ, העונה על צורכי המשרד בכל הקשור לניהול חשבונות

אגף תכנון ומנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה לפרט ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על מערכת הטיפול בנושא פרט ורווחה של עובדי המשרד ובני משפחותיהם בארץ ובחוץ לארץ. החטיבה מטפלת בתהליכי הקליטה, השיגור, הפרט והרווחה הקשורים בשיגור עובדי המשרד ובני משפחותיהם לחוץ לארץ ובקליטתם בארץ בשובם, כגון: שיגור מטענים, כרטיסי טיסה, רישום לבתי הספר בארץ וכיוצ"ב.

החטיבה למשאבים חומריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על נושאי נכסי המדינה בחוץ לארץ, הן בנדל"ן והן בנכסים אחרים.

חטיבת ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על מכלול נושאי הביטחון בארץ ובנציגויות בחוץ לארץ. היא פועלת בהתאם להנחיות המקצועיות הניתנות על ידי שירות הביטחון הכללי.

חטיבת תיקצוב מרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופקדת על ריכוז עבודת המטה, על איסוף ומיון הדרישות התקציביות מיחידות המשרד השונות ועל התאמתן לתוכניות העבודה של האגפים והנציגויות..

המרכז למחקר מדיני (ממ"ד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המרכז למחקר מדיני

בשנת 1974 הוקם המרכז למחקר מדיני לאחר המלצתה של ועדת אגרנט לחזק את מסוגלותה של ישראל להערכות מדיניות אל מול ההערכות הביטחוניות של מחלקת המחקר של אמ"ן. תפקידו של המרכז הוא לחקור היבטים מדיניים וכלכליים של יחסי החוץ של ישראל.

המרכז הוא יחידה עצמאית במשרד החוץ והוא מהווה גם חלק מקהיליית המודיעין הישראלית. היחידה מגייסת כוח-אדם מחוץ לעובדי המשרד. כיום, עוסק המרכז, בנוסף להיבטים מדיניים, גם בהיבטים אסטרטגיים וכלכליים, והוא מתייחס לאזורים גאוגרפיים מגוונים ולא רק למזרח התיכון וסביבתו.[7]

ביקורת על המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2006 הבוחן היבטים בפעילות משרד החוץ, קיים במשרד פיצול ארגוני רב במחלקות, ובה בעת חל גם גידול משמעותי במספר יחידותיו בשנים 2000 - 2005. הגידול במספר היחידות מגדיל את מספר המנהלים וסגניהם. לדעת המבקר, השינויים הללו, כשנבחן הקשר בין מבנה המשרד להשגת יעדיו, מעוררים חשש שמא הם נועדו למלא גם את הצרכים האישיים של העובדים בו, ולא את צרכיו הארגוניים של המשרד בלבד.[5]

בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2015 על ניהול כוח האדם במשרד החוץ, נמתחה ביקורת חריפה על כך שבשנים 2010–2014 משרד החוץ לא קלט צוערים חדשים בהתאם לצרכיו או בהתאם למספר העובדים שפרשו באותה תקופה, והעדיף תחת זאת לאייש את תקני שירות החוץ בעובדי השירות המינהלי, אשר חלק ניכר מהם אינו כשיר לשרת בנציגויות. הדו"ח מצטט את מסמכי הנהלת המשרד מהם עולה, כי קיים מחסור בצוערים הנובע מפערים בהיקף גיוס הצוערים שהחלו בשנת 2000 עקב יישום החלטות ממשלה לקיצוץ כוח אדם בשירות המדינה.[8]

בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2020 נמתחה ביקורת על הפחתת תקציב המשרד בזמן שתקציב המדינה גדל וכן על ביזור נרחב של פעילויות החוץ למשרדי ממשלה אחרים.[9]

תחומי המשרד עברו עם השנים לאחריותם של המטה לביטחון לאומי, משרד התפוצות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי והמשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, תקציביו קוצצו ונסגרו מספר שגרירויות. בתוכנית "עוצמה בשעת מבחן" שפרסם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון בשנת 2019, נמתחה ביקורת על "הזנחה מתמשכת" של השירות המקצועי במשרד החוץ על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.[10]

אנדרטת חללי משרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הנופלים בשירות החוץ

בגינת משרד החוץ נמצאת אנדרטה לזכרם של עובדי משרד החוץ שנפלו בעת מילוי תפקידם בשליחויות שונות מחוץ לישראל. מדי שנה, כיום לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נערך טקס ממלכתי לזכר הנופלים בשירות החוץ. מרביתם נרצחו בפעילויות טרור מכוונת נגד שגרירויות ישראל בעולם. הטקס נערך במעמד שר החוץ ובני משפחות הנופלים. הטקס נערך ביום שלפני יום הזיכרון מאחר שהנופלים בשירות החוץ אינם נחשבים כחללי פעולות האיבה.

מערך האבטחה הדיפלומטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת הביטחון מופקדת על מכלול נושאי הביטחון בארץ ובנציגויות בחוץ לארץ. היא פועלת בהתאם להנחיות המקצועיות הניתנות על ידי שירות הביטחון הכללי.

המערך בנוי משתי יחידות:

  • יחידת האבטחה הממלכתית בשגרירויות בחו"ל
  • יחידת אבטחת המשרד והעובדים בארץ[11]

תפקידי המערך:

א. אבטחה פיזית של המשרד בארץ ושל נציגויות ישראל בחוץ לארץ;

ב. הנחיות לגבי התנהגות מונעת בחוץ לארץ, בבתי מלון, בטיסות או בהפלגות;

ג. אבטחת מידע;

ד. אבטחת מהימנות העובדים;

ה. אספקת אמצעי ואביזרי ביטחון.[12]

בניין משרד החוץ החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט להקים בניין חדש למשרד החוץ במקום המתחם בשייח' באדר. בעיות במימון הפרויקט הביאו להחלטה לממן את הבנייה בעסקה סיבובית. אדמת מתחם משרד החוץ, תועבר לידי קבלן שיקים במקום שכונה מיוחדת לדיפלומטים זרים וישראלים, על פי התוכנית המקורית במקום היה אמור לקום גם בית ההארחה הרשמי של מדינת ישראל (דוגמת הבלייר האוס שבוואשינגטון) ושני בתי מלון עם 600 חדרים בסך הכל. בכסף ששולם בעבור אדמת מתחם משרד החוץ מומנה בנייתו של הבניין החדש.[13][14] בשנת 2003 עבר משרד החוץ לבנייו החדש שהוקם ומינהל מקרקעי ישראל החל בשיווק הקרקע במתחם.[15][16] חברת ב. יאיר זכתה במכרז על רוב השטח, תמורת 435 מיליון שקל, והחלה בהקמת פרויקט "משכנות האומה" בשנת 2007.[17][18]

בשנת 2004, נבחר בניין משרד החוץ, בתחרות השנתית שעורך איגוד האדריכלים האמריקני (AIA) בשיתוף עם מגזין Business Week ו-Architectural Record, בין עשרת הבניינים הטובים בעולם לשנה זו. הבניין, בתכנון משרד האדריכלים הישראלי קולקר קולקר אפשטיין, בשיתוף האדריכל הקנדי אי.ג'י. דיאמונד.[19]

בשנת 2008 פורסם מחקר אשר בחן את הקשר בין אסטטיקה של משרד החוץ לבין יחסי הכוחות בין קבוצות העובדים בו.[20]

שרי החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי החוץ בממשלות ישראל
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

סיעה תקופת כהונה ממשלה
תאריך עברי תאריך לועזי
1 משה שרת

(1894–1965)

מפא"י ה' באייר ה'תש"ח י' בתמוז ה'תשט"ז 14 במאי 1948 19 ביוני 1956 הזמנית
הראשונה
השנייה
השלישית
הרביעית
החמישית
השישית
השביעית
2 גולדה מאיר

(1898–1978)

י' בתמוז ה'תשט"ז כ' בטבת ה'תשכ"ו 19 ביוני 1956 12 בינואר 1966
השמינית
התשיעית
העשירית
האחת עשרה
השתים עשרה
המערך הראשון

מפא"י

3 אבא אבן

(1915–2002)

כ' בטבת ה'תשכ"ו י"ג בסיוון ה'תשל"ד 12 בינואר 1966 3 ביוני 1974 השלוש עשרה
העבודה
המערך השני

העבודה

הארבע עשרה
החמש עשרה
השש עשרה
4 יגאל אלון

(1918–1980)

י"ג בסיוון ה'תשל"ד ד' בתמוז ה'תשל"ד 3 ביוני 1974 20 ביוני 1977 השבע עשרה
5 משה דיין

(1915–1981)

עצמאי ד' בתמוז ה'תשל"ד ב' בחשוון ה'תש"ם 20 ביוני 1977 23 באוקטובר 1979 השמונה עשרה
6 ראש הממשלה

מנחם בגין

(1913–1992)

הליכוד

חרות

ב' בחשוון ה'תש"ם כ"ב באדר ה'תש"ם 23 באוקטובר 1979 10 במרץ 1980
7 יצחק שמיר

(1915–2012)

כ"ב באדר ה'תש"ם י"ז בתשרי ה'תשמ"ז 10 במרץ 1980 20 באוקטובר 1986
התשע עשרה
העשרים
העשרים ואחת
8 שמעון פרס

(1923–2016)

המערך השני

העבודה

י"ז בתשרי ה'תשמ"ז י"ד בטבת ה'תשמ"ט 20 באוקטובר 1986 22 בדצמבר 1988 העשרים ושתיים
9 משה ארנס

(1925–2019)

הליכוד י"ד בטבת ה'תשמ"ט י"ח בסיוון ה'תש"ן 22 בדצמבר 1988 11 ביוני 1990 העשרים ושלוש
10 דוד לוי

(1937–2024)

י"ח בסיוון ה'תש"ן י"ב בתמוז ה'תשנ"ב 11 ביוני 1990 13 ביולי 1992 העשרים וארבע
(8) שמעון פרס

(1923–2016)

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 22 בנובמבר 1995 העשרים וחמש
11 אהוד ברק

(1942–)

כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו א' בתמוז ה'תשנ"ו 22 בנובמבר 1995 18 ביוני 1996 העשרים ושש
(10) דוד לוי

(1937–2024)

הליכוד-גשר-צומת

גשר

א' בתמוז ה'תשנ"ו ח' בטבת ה'תשנ"ח 18 ביוני 1996 6 בינואר 1998 העשרים ושבע
12 ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949–)

הליכוד-גשר-צומת
הליכוד
ח' בטבת ה'תשנ"ח כ"ג בתשרי ה'תשנ"ט 6 בינואר 1998 13 באוקטובר 1998
13 אריאל שרון

(1928–2014)

הליכוד ח' בטבת ה'תשנ"ח כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט 13 באוקטובר 1998 6 ביולי 1999
(10) דוד לוי

(1937–2024)

ישראל אחת
גשר
כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט ג' באב ה'תש"ס 6 ביולי 1999 4 באוגוסט 2000 העשרים ושמונה
14 שלמה בן עמי

(1943–)

ישראל אחת
העבודה
י"ד באב ה'תש"ס י"ב באדר ה'תשס"א 15 באוגוסט 2000 7 במרץ 2001
(8) שמעון פרס

(1923–2016)

עבודה-מימד
העבודה
י"ב באדר ה'תשס"א כ"ז בחשוון ה'תשס"ג 7 במרץ 2001 2 בנובמבר 2002 העשרים ותשע
(12) בנימין נתניהו

(1949–)

הליכוד א' בחשוון ה'תשס"ג כ"ו באדר א' ה'תשס"ג 6 בנובמבר 2002 28 בפברואר 2003
15 סילבן שלום

(1958–)

כ"ו באדר א' ה'תשס"ג ט"ו בטבת ה'תשס"ו 28 בפברואר 2003 15 בינואר 2006 השלושים
16 ציפי לבני

(1958–)

קדימה י"ח בטבת ה'תשס"ו ו' בניסן ה'תשס"ט 18 בינואר 2006 31 במרץ 2009
השלושים ואחת
17 אביגדור ליברמן

(1958–)

ישראל ביתנו ו' בניסן ה'תשס"ט ה' בטבת ה'תשע"ג 31 במרץ 2009 18 בדצמבר 2012 השלושים ושתיים
(12) ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949–)

הליכוד ה' בטבת ה'תשע"ג ח' בכסלו ה'תשע"ד 18 בדצמבר 2012 11 בנובמבר 2013
הליכוד - ישראל ביתנו
הליכוד
השלושים ושלוש
(17) אביגדור ליברמן

(1958–)

ח' בכסלו ה'תשע"ד י"ז באייר ה'תשע"ה 11 בנובמבר 2013 6 במאי 2015
ישראל ביתנו
מ"מ ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949–)

הליכוד י"ז באייר ה'תשע"ה י"ב באדר א' ה'תשע"ט 6 במאי 2015 17 בפברואר 2019
(12) השלושים וארבע
18 ישראל כ"ץ

(1958–)

י"ב באדר א' ה'תשע"ט כ"ג באייר ה'תש"ף 17 בפברואר 2019 17 במאי 2020
19 גבי אשכנזי

(1954–)

כחול לבן
חוסן לישראל
כ"ג באייר ה'תש"ף ד' בתמוז ה'תשפ"א 17 במאי 2020 13 ביוני 2021 השלושים וחמש
20 רה"מ/החלופי

יאיר לפיד

(1963–)

יש עתיד ד' בתמוז ה'תשפ"א ה' בטבת ה'תשפ"ג 13 ביוני 2021 29 בדצמבר 2022 השלושים ושש
21 אלי כהן

(1972–)

הליכוד ה' בטבת ה'תשפ"ג כ' בטבת ה'תשפ"ד 29 בדצמבר 2022 1 בינואר 2024 השלושים ושבע
(18) ישראל כ"ץ כ' בטבת ה'תשפ"ד מכהן 1 בינואר 2024 מכהן

סגני השרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום המדינה תפקיד שר החוץ אויש באופן רציף, אך תפקיד סגן שר החוץ נראה לציבור בפעם הראשונה בשנת 1981, כשיהודה בן מאיר נבחר לכהן בתפקיד זה. בין השנים 2002–2009 לא כיהן סגן שר חוץ. האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה היא חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שכיהנה בין השנים 20152020 תחת רה"מ לשעבר בנימין נתניהו שכיהן גם כשר החוץ. עם מינויה לתפקיד זה, החל פולמוס סביב המינוי בטענה כי חוטובלי היא שומרת נגיעה, ומתוקף תפקידה יהיה עליה ללחוץ ידיים של פולטיקאים רבים מהעולם.

תמונה שם
(תקופת חיים)
סיעה סגן לשר תחילת כהונה סיום כהונה ממשלה
יהודה בן-מאיר

(1939–)

מפד"ל יצחק שמיר 11 באוגוסט 1981 13 בספטמבר 1984 ממשלת ישראל התשע עשרה
ממשלת ישראל העשרים
גשר - מרכז ציוני דתי
מפד"ל
רוני מילוא

(1949–)

הליכוד
חרות
24 בספטמבר 1984 20 באוקטובר 1986 ממשלת ישראל העשרים ואחת
בנימין נתניהו

(1949–)

הליכוד משה ארנס 29 בדצמבר 1988 11 בנובמבר 1991 ממשלת ישראל העשרים ושלוש
דוד לוי ממשלת ישראל העשרים וארבע
יוסי ביילין

(1948–)

העבודה שמעון פרס 4 באוגוסט 1992 17 ביולי 1995 ממשלת ישראל העשרים וחמש
אלי דיין

(1949–)

24 ביולי 1995 18 ביוני 1996
אהוד ברק ממשלת ישראל העשרים ושש
נואף מסאלחה

(1943–2021)

ישראל אחת
העבודה
דוד לוי 5 באוגוסט 1999 7 במרץ 2001 ממשלת ישראל העשרים ושמונה
אהוד ברק
שלמה בן עמי
מיכאל מלכיאור

(1954–)

ישראל אחת
מימד
שמעון פרס 7 במרץ 2001 2 בנובמבר 2002 ממשלת ישראל העשרים ותשע
עבודה-מימד
מימד
מג'לי והבה

(1954–)

קדימה ציפי לבני 29 באוקטובר 2007 31 במרץ 2009 ממשלת ישראל השלושים ואחת
דני אילון

(1955–)

ישראל ביתנו אביגדור ליברמן 1 באפריל 2009 5 בפברואר 2013 ממשלת ישראל השלושים ושתיים
בנימין נתניהו
זאב אלקין

(1971–)

הליכוד - ישראל ביתנו
ישראל ביתנו
19 במרץ 2013 12 במאי 2014 ממשלת ישראל השלושים ושלוש
אביגדור ליברמן
צחי הנגבי

(1957–)

2 ביוני 2014 6 במאי 2015
הליכוד
ציפי חוטובלי

(1978–)

בנימין נתניהו 19 במאי 2015 5 בינואר 2020 ממשלת ישראל השלושים וארבע
ישראל כ"ץ
עידן רול

(1984–)

יש עתיד יאיר לפיד 28 ביוני 2021 29 בדצמבר 2022 ממשלת ישראל השלושים ושש

מנכ"לי המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 ולטר איתן 1948 1959
2 יעקב צור 1959 1960
3 חיים יחיל 1960 1964
4 אריה לבבי 1964 1967
5 גדעון רפאל 1967 1971
6 מרדכי גזית 1972 1973
7 אברהם קדרון 1973 1976
8 שלמה אבינרי 1976 1977
9 אפרים עברון 1977 1978
10 יוסף צ'חנובר 1978 1980
11 דוד קמחי 1980 1986
12 אברהם טמיר 1986 1988
13 יוסי ביילין ("מנכ"ל מדיני") 1986 1988
14 ראובן מרחב 1988 1991
15 יוסף הדס 1991 1993
16 אורי סביר 1993 1996
17 איתן בנצור 1996 2000
18 אלון ליאל 2000 2001
19 אבי גיל 2001 2002
20 יואב בירן 2002 2004
21 רון פרושאור 2004 2006
22 אהרון אברמוביץ' 2006 2009
23 יוסי גל 2009 2011
24 רפאל ברק 2011 2013
25 ניסים בן שטרית 2013 2015
26 דורי גולד 2015 2016
27 יובל רותם 2016 2020
28 אלון אושפיז 2020 2023
29 רונן לוי 2023 2024
30 קובי בליטשטיין 2024 מכהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עינור ח., אבימור ש. (1990), שלושים שנות סיוע בינלאומי של מדינת ישראל, האוניברסיטה העברית ירושלים
  • משה יגר, בשירות החוץ ולאחריו, ירושלים: יובלים, 2014
  • משה יגר, יוסף גוברין ואריה עודד, משרד החוץ - 50 השנים הראשונות, הוצאת כתר, שני כרכים, 2002
  • משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948 - 1967, הוצאת כרמל, 2021
  • משה יגר, הערות של שירות החוץ של ישראל, שערי תקווה: מרכז אריאל למחקרי מדיניות, 2015
  • משה יגר, Israel in Asia : selected essays, Jerusalem: Yuvalim Press, 2016
  • דב בן-מאיר, מדיניות החוץ: תולדות, משימות, שליחות, ידיעות ספרים, 2011
  • יצחק אלדן, הקוד האתי של משרד החוץ: ערכי יסוד ונורמות התנהגות, 1998
  • ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה, ידיעות ספרים, 2022, פרק 19, עמודים 214-207

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קמחי, ד, שיקולי מוסר במדיניות החוץ, עמ' 1129–1131, מתוך: ר' יגר מ.(2002)
  2. ^ חלפון, א, קווים למבנה שירות החוץ של המדינה היהודית, ע' 8, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  3. ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 73
  4. ^ משלימים בניני משרד החוץ בבירה, הַבֹּקֶר, 23 ביולי 1952
  5. ^ 1 2 דוח ביקורת מבקר המדינה על היבטים בפעילות משרד החוץ 2006. לעניין שינוי מתווה מינוי העובדים בשירות החוץ, ראה את הוראות סעיף 9 להסכם הקיבוצי מיום 16.11.2014, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 1/2015.
  6. ^ טריגור, י, ביקור אורחים רשמיים בישראל, ע' 1072, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
  7. ^ משרד החוץ של ישראל - האתר הרשמי
  8. ^ מבקר המדינה, התכנון והניהול של משאבי האנוש במשרד החוץ, דוח שנתי 65ג לשנת 2014
  9. ^ מבקר המדינה, מערך החוץ הישראלי ומשבר תקציב משרד החוץ, דוח שנתי 70ב לשנת 2020
  10. ^ דוד וינברג, ‏עיקרי התכנית המדינית-ביטחונית של המכון לשנת 2019 - "עוצמה בשעת מבחן", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
  11. ^ "ביטחון". GOV.IL. נבדק ב-2023-08-31.
  12. ^ "ביטחון". GOV.IL. נבדק ב-2023-08-31.
  13. ^ מאת יהונתן ליס, לעבור לקריית הלאום, באתר הארץ, 16 באפריל 2002
  14. ^ המינהל ישווק מתחם משרד החוץ בי-ם; יכלול 600 יח"ד ומלונאות, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2002
  15. ^ גיא ימין, ‏המינהל ישווק מתחם משרד החוץ שהתפנה, באתר גלובס, 11 בפברואר 2005
  16. ^ אורית בר-גיל, ‏המכרז על מתחם משרד החוץ בירושלים נדחה בשבוע, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2006
  17. ^ דליה טל, ‏ב. יאיר זכתה ב-3 מכרזים במתחם משרד החוץ בירושלים; תשלם 435 מיליון שקל, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2006
  18. ^ אריאל רוזנברג, ‏ירושלים: ב. יאיר תחל בשיווק מתחם משרד החוץ הישן, באתר גלובס, 15 ביולי 2007
    אריק מירובסקי, ב. יאיר: "לא מתחרטים על העסקות במשרד החוץ ובאנטוקולסקי", באתר הארץ, 28 במאי 2007
  19. ^ חגית פלג-רותם, ‏בניין משרד החוץ זכה ב-2004, באתר גלובס, 23 בינואר 2004
  20. ^ ורדה וסרמן, על כוחו של היפה - אסתטיקה ארגונית ככלי שליטה, ירושלים, 2008