שר (זמרת)

שר
**Cher**
לידה	20 במאי 1946 (בת 77); אל סנטרו, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה	שרילין סרקיסיאן
שם במה	Cher
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1963
מקום לימודים	בית הספר מונקלייר, Fresno High School, The Center for Early Education
עיסוק	זמרת, שחקנית, כותבת שירים, בדרנית, אשת עסקים, נדבנית, מפיקה מוזיקלית, במאית
סוגה	פופ, רוק, פולק, דיסקו, דאנס
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	אנגלית, אנגלית אמריקאית
חברת תקליטים	גפן, קולומביה, וורנר
בן או בת זוג	גרג אולמן (1975–1979); סוני בונו (1964–1975)
צאצאים	Elijah Blue Allman, צ'אז בונו
פרסים והוקרה	פרס אמי לבידור בפריים טיים (2003); פרס דקל הזהב (1985); Hasty Pudding Woman of the Year (1985); פרס מרכז קנדי (2018); פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (1987); פרס גראמי (2000); GLAAD Vanguard Award (1998) ;
	Cher.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

שר (Cher) (נולדה בשם: שרילין סרקיסיאן, באנגלית: Cherilyn Sarkisian; בתאריך ב-20 במאי 1946) היא זמרת, שחקנית, מנחת טלוויזיה, אשת עסקים ואייקון אופנה אמריקאית.

במהלך קריירה שנמשכת יותר מחמישים שנים, שר עסקה בתחומים רבים בתעשיית הבידור לרבות שירה, תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, בפרס גראמי, בפרס אמי, בשלושה פרסי גלובוס הזהב ורבים אחרים. לשר 26 אלבומי סולו, 5 אלבומי אולפן יחד עם בעלה לשעבר סוני בונו ועשרות אלבומי אוסף. מכירת אלבומיה מסתכמת בלמעלה מ-180 מיליוני תקליטים. נחשבת לאחת האמניות המצליחות ביותר בעולם ומכונה בתקשורת "אלילת הפופ".

שר החלה את דרכה בשנות ה-60 כחלק מצמד הפולק רוק סוני ושר, יחד עם בעלה דאז, סוני בונו. פריצתם הגיעה בשנת 1965 כאשר השיר שלהם I Got You Babe הפך ללהיט ענק בארצות הברית, בריטניה וקנדה, בעוד שר בת 19 בלבד. עד 1967 הזוג מכר יותר מ-40 מיליון אלבומים. שר החלה קריירת סולו במקביל להצלחה הזוגית, בשנת 1966 עם הלהיט (Bang Bang (My Baby Shot Me Down, אותו כתב לה בעלה. בשנות ה-70 הפך הצמד למנחי תוכניות טלוויזיה פופולריות ביחד ולחוד. לאחר הגירושין, המשיכה שר בקריירת שירה עצמאית כאשר הסגנונות המועדפים עליה התפתחו והשתנו במרוצת השנים בין דיסקו בשנות ה-70, רוק בשנות ה-80, פופ בשנות ה-90, ודאנס בשנות ה-2000.

את קריירת המשחק שלה החלה בברודוויי בשנת 1982. ב-1983 ביצעה את המעבר לקולנוע ושיחקה במספר סרטים מוצלחים, ביניהם סילקווד עליו הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית המשנה ומסכה עליו זכתה בפרס דקל הזהב לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן. בשנת 1987 כיכבה בסרט מוכת ירח עליו זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 1998 הוציאה את אלבום האולפן המצליח ביותר שלה, Believe. שיר הנושא של האלבום הפך לאחד השירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. השיר כלל שימוש חלוצי באוטו-טיון, אשר כונה ״אפקט שר״, ונכנס אל המקום הראשון בבילבורד הוט 100 ובכך זיכה את הזמרת בשני שיאי גינס: הזמרת המבוגרת ביותר (52) עם להיט במקום ראשון, והפער הגדול ביותר בין להיטי מקום ראשון בין 1973 ו-1998.

בשנת 2002 יצאה שר לסיבוב הופעות שאמור היה לסמל את פרידתה ועזיבתה את עולם הבידור והבמות. למרות זאת, ממשיכה עד היום להופיע ולהשתתף בסרטים. האחרון שבהם, מאמה מיה! Here We Go Again, לווה באלבום האולפן ה-26 שלה, Dancing Queen. האלבום קודם בטור עולמי שכלל הופעות באוסטרליה, צפון אמריקה ואירופה. ב-2018 קיבלה את פרס מרכז קנדי היוקרתי. נכון ל-2020, היא האמן היחיד בהיסטוריה עם להיט במקום הראשון בכל עשור בבילבורד הוט 100, למשך שישה עשורים.

מחוץ לעולם הבידור שר ידועה כפעילה פוליטית אשר תומכת במפלגה הדמוקרטית וכתומכת בזכויות להט"ב ובמאבק במלחמה באיידס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1946–1961: ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר נולדה באל סנטרו, קליפורניה שבארצות הברית ב-20 במאי 1946, למשפחה נוצרית.^[1] אימה ג'קי ג'ין קראוץ' (שינתה את שמה בהמשך לג'ורג'יה הולט) היא שחקנית ודוגמנית ממוצא בריטי וגרמני.^[1] אביה הביולוגי היה ג'ון סרקיזיאן, נהג משאית ממוצא ארמני,^[1] שהתמכר לסמים והימורים. הוריה נפרדו כששר הייתה צעירה מאוד והקשר שלה עם אביה נותק. מאוחר יותר נישאה הולט לבנקאי ז'ילבר לה-פייר, שאימץ את שר (בתור שרילין לה-פייר) ונולדה לה אחות קטנה, ג'ורג'יין. עקב בעיית דיסלקסיה חמורה לא הצליחה שרילין להתקדם בלימודים ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 16.

על אף ששמה הפרטי הוא שרילין, כונתה הזמרת על ידי משפחתה בשם "שר" בילדותה, שם אותו היא נושאת עמה בלא שם משפחה גם בחיה הבוגרים והמקצועיים.

בראיונות מאוחרים סיפרה שר שהחליטה כבר בגיל צעיר שרוצה לעסוק בתחום הבידור, כאשר הלכה לסרט קולנוע יחד עם אמה, הסרט דמבו הפיל המעופף של אולפני דיסני.

לאחר שנשרה מבית הספר עברה שר ללוס אנג'לס שבקליפורניה כדי לנסות את מזלה במשחק, אך תוכניותיה השתנו אחרי שפגשה את סוני בונו, שעבד באותה תקופה אצל המפיק פיל ספקטור. הפרש הגילאים בין סוני (אז בן 27) ושר לא הפריע להם להתאהב ולהתחתן. לאחר שסוני שמע במקרה את חברתו שרה לעצמה, הוא שכנע את ספקטור לשמוע אותה שרה. המפיק התרשם לטובה והזמין את שר להקליט קולות ליווי לכמה מהזמרים שאיתם עבד, ביניהם להקת בנות פופולרית באותן שנים, "The Ronettes".

הסינגל הראשון של שר כסולנית נקרא "Ringo, I Love You" (שר הקליטה את השיר תחת שם הבמה "Bonnie Jo Mason"). השיר נכשל ומאזינים שלא התרשמו ממנו במיוחד, היו בטוחים שהקול הנמוך של "בוני ג'ו מייסון" שייך לזמר ולא לזמרת. הסינגל השני שהוציאה שר באותה שנה, "Dream Baby" (בשם "שרילין" (Sherilyn) זכה למעט יותר הצלחה.

בשלב מסוים החליט סוני לנסות להפוך את שר הסולנית לחלק מדואט. כך נולד הצמד המפורסם "סוני ושר". כבר השיר הראשון שהקליטו יחדיו, "I Got You Babe", התפרסם והפך ללהיט ונכנס למקום הראשון ברשימת מאה הסינגלים החמים של בילבורד.

במהרה הצליחו סוני ושר להכניס חמישה שירים בו זמנית למצעד 20 שירים הטובים של ארצות הברית - הישג שרק הביטלס ואלביס פרסלי הגיעו אליו קודם לכן. סוני ושר הופיעו בכל רחבי העולם והפכו ליקירי תוכניות האירוח - והשתתפו בכל תוכנית נחשבת של אותה תקופה. עם הזמן התגברה שר - שבתחילת הקריירה נתפסה כחוליה החלשה של הצמד על פחד הבמה שלה, והפכה מהצלע הביישנית והשקטה של הצמד, לצלע הפרובוקטיבית יותר. בנוסף החלה שר להתפרסם כמובילת אופנה, בתלבושותיה הנועזות, והיוותה השפעה רבה על האופנה בכך שסגנונה: מכנסיים מתרחבים ובגדים בגזרה חופשית בסגנון ההיפי, הפכו ללהיטים בחנויות.

בסוף 1965 הקליטה שר תקליט יחיד ראשון בשם "All I Really Want To Do" שהפך לאלבום זהב והחזיק מעמד שישה שבועות במצעד הלהיטים של בילבורד. בשנת 1966 יצא אלבומה השני - "The Sonny Side of Cher" שכלל את הלהיט "Bang Bang (My Baby Shot Me Down)" – אשר שהה במצעד הלהיטים חצי שנה. במקביל החליט סוני לחזק את הצלחת הצמד בעזרת קולנוע. הזוג מימן וצילם שני סרטים: "Good Times" ,"Chastity". שני הסרטים נכשלו בקופות ויחד עם האטה במכירות התקליטים כמעט הביאו את סוני ושר לפשיטת רגל.

1970-1979: תוכנית טלוויזיה, The Sonny & Cher Comedy Hour[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 נענו סוני ושר להצעה של רשת CBS והחלו להנחות תוכנית טלוויזיה משלהם, "The Sonny & Cher Comedy Hour" - שילוב של סטנד-אפ קומדי, אירוח ומוזיקה חיה. התוכנית זכתה להצלחה רבה והייתה מועמדת ל-15 פרסי אמי. שר זכתה גם בפרס גלובוס הזהב הראשון שלה עבור תוכנית זו. בעקבות הצלחת התוכנית המשיכו בני הזוג להוציא תקליטים, ושר חידשה את קריירת הסולו שלה. הסינגל "Gypsys, Tramps & Thieves" תפס את המקום הראשון ברשימת הלהיטים של בילבורד ב-1971. האלבום שיצא לקראת סוף אותה שנה באותו השם הגיע למקום ה-16 ברשימת 200 אלבומים של Billboard ונשאר ברשימה זו במשך 45 שבועות. בשנים 1973 ו-1974 הגיעו שני שירים נוספים של שר למקום הראשון: "Half-breed" ו-"Dark Lady". בשנת 1974 הוציאה שר את אלבום האוסף הראשון שלה.

ההצלחה של שר כזמרת פגעה ביחסים בין בני הזוג. בונו ושר התחילו בהליך גירושים ארוך שהסתיים רק בקיץ 1975, שכלל האשמות הדדיות והתנצחויות בלתי פוסקות דרך התקשורת. גירושי בני הזוג הביאו לירידה חדה בפופולריות של התוכנית של סוני ושר עד שב-CBS החליטו להפסיקה.

בתחילת פברואר 1975 התחילה שר להנחות תוכנית משלה - "The Cher show", אשר זכתה לפופולריות בינונית. הצופים העדיפו להתמקד בתלבושות מיוחדות ופרובוקטיביות ששר לבשה בתוכנית, ולא בתכנים שלה. אחרי זמן קצר, ובשל חוסר ההצלחה של תוכניתה, הציעה שר לסוני לחדש את שיתוף הפעולה ביניהם. סוני, שלא הצליח בינתיים במספר פרויקטים טלוויזיוניים שיזם, הסכים ובשנת 1976 התחיל הסיבוב הנוסף של "The Sonny & Cher Comedy Hour".

ביוני 1975, רק שלושה ימים אחרי כניסת הגירושים מסוני לתוקף, נישאה שר לזמר הרוק גרג אולמן. תשעה ימים אחרי החתונה גילתה שר שבעלה הטרי מכור לאלכוהול ולהרואין. נישואיהם של שר ואולמן החזיקו מעמד מספר שנים. בשנת 1976 ילדה שר את בנם המשותף אלייז'ה, עמו היא אינה שומרת על קשר.

שר ואולמן הוציאו אלבום משותף - "Allman And Woman: Two The Hard Way" - שלא זכה להצלחה רבה, כמו גם אלבומיה הנוספים מאותה תקופה: "Stars", "I'd Rather Believe In You", "Cherished".

בשנת 1979 קיצרה הזמרת את שמה לשר בלבד, בלי שם משפחה או תוספות אחרת. כמו כן שר החליפה את חברת התקליטים בה עבדה, ואת סגנונה המוזיקלי, והקליטה שני אלבומים בסגנון דיסקו. השיר "Take Me Home" נכנס לרשימת עשרת השירים המושמעים ביותר של בילבורד. שני האלבומים לא זכו להצלחה, למרות התמונות הפרובוקטיביות על עטיפתם.

1980–1989: קריירת משחק ואלבום Cher[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 הקימה שר בת ה-34 את להקת "שושנה שחורה" (Black Rose) והוציאה אלבום באותו שם שלא זכה להצלחה. בעקבות כישלון המכירות התפרקה הלהקה אחרי שנת פעילות אחת בלבד.

ב-1982 קיבלה שר תפקיד מרכזי במחזה Come Back to the Five and Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean שהוצג בניו יורק, בתיאטרון אוף ברודוויי (תיאטרון לא ממסדי). המבקרים שיבחו את משחקה של הזמרת, דבר שגרם לבמאי רוברט אלטמן להזמין את שר לשחק באותו תפקיד בסרט שביים על פי המחזה. עבור תפקידה בדרמה "Silkwood" שבה שיחקה יחד עם מריל סטריפ, זכתה שר למועמדות ראשונה שלה לפרס אוסקר לשחקנית משנה ואף קיבלה את "גלובוס הזהב" עבור אותו תפקיד.

בשנת 1985 שיחקה שר בדרמה "מסכה" עבורה זכתה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ובמועמדות נוספת לפרס "גלובוס הזהב".

ב-1987 השתתפה שר, שכבר הפכה לשחקנית מוערכת ו"קופתית", בשלושה סרטים, בהם "המכשפות מאיסטוויק" שבו שיחקה לצד ג'ק ניקולסון, סוזן סרנדון ומישל פייפר, ו"מוכת ירח" בו שיחקה לצד ניקולס קייג' שעבורו זכתה ב"אוסקר" לשחקנית ראשית.

באותה שנה אובחנה שר כסובלת מתסמונת העייפות הכרונית, אולם על אף זאת חידשה את הקריירה שלה כזמרת. אלבומה החדש שנקרא פשוט - Cher - נמכר בכשמונה מיליוני עותקים בעולם והפך לתקליט פלטינה בארצות הברית. שני שירים מהאלבום ("I Found Someone" ו-"We All Sleep Alone") נכנסו לרשימת ה-Top 40 של בילבורד (מקומות 10 ו-14 בהתאמה). בשנת 1989 יצא התקליט "Heart of Stone" שנחשב להצלחה הגדולה ביותר שלה עד אז. האלבום נמכר ב-11 מיליון עותקים מסביב לעולם ובארצות הברית קיבל תואר "פלטינה משולש". מתוך ארבעה להיטים בולטים שנכנסו לרשימת ה-Top 40, שלושה מהם הגיעו גם לעשיריית המובילים: "If I Could Turn Back Time" (מקום 3), "After All" (מקום 6) ו-"Just Like Jesse James" (מקום 8).

1990–1999: Believe, הצלחה, סבב הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 שיחקה שר באחד התפקידים הראשיים בסרט "בתולות ים" (לצד וינונה ריידר וכריסטינה ריצ'י) והקליטה שני שירים לפסקול הסרט. השיר, "Shoop Shoop Song", הגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים במספר ארצות (כולל חמישה שבועות בראש המצעד הבריטי). בשנת 1991 הוציאה שר תקליט אולפן בשם "Love Hurts" שזכה להצלחה רבה באירופה - התקליט נמכר ב-10 מיליוני עותקים: אלבום "זהב" בארצות הברית ומולטי-פלטינה במספר ארצות אירופיות.

בשנת 1992 סבלה שר מהתקף של תסמונת העייפות הכרונית ופעילותה פחתה מאוד. בין הפעילויות הבודדות באותה תקופה הייתה השתתפות בשני סרטים של רוברט אלטמן, "השחקן" ו"משהו ללבוש", בתפקידי אורח קטנים.

ב-1994 חידשה את הלהיט "I got you babe", כאשר במקום סוני שרו לצידה שני גיבורים מצוירים של תחנת ה-MTV - ביוויס ובאטהד. ב-1996, בגיל 50, הוציאה שר אלבום נוסף, בשם It's a Man's World ממנו נמכרו כ-3 מיליון עותקים.

בשנת 1998, זכה תקליט אולפן מס' 23 של הזמרת - "Believe", להצלחה רבה ברחבי העולם והיה לאלבום הנמכר ביותר של שר בכל הזמנים (האלבום הפך למולטי-פלטינה בארצות הברית והיה מועמד לפרס ה"גראמי"). השיר הפותח של האלבום (באותו שם) הפך לפזמון המזוהה ביותר עם שר, זכה ב"גראמי" והגיע למקום ראשון במצעדי הפזמונים ב-23 מדינות. בארצות הברית שהה הלהיט ארבעה שבועות במקום ראשון ובאנגליה - שבעה שבועות. הצלחת השיר הפכה את שר לזמרת המבוגרת ביותר שהגיעה למקום ראשון במצעד הפזמונים - בגיל 52. כמו כן, שר היא הזמרת היחידה שהצליחה להכניס להיטים לרשימת עשרת הלהיטים הגדולים במשך ארבעה עשורים. באלבום נכללו הלהיטים "Dov'è l'amore", "All or Nothing", ו-"Strong Enough".

במקביל להצלחה הרבה של "Believe", המשיכה שר לעסוק גם בתחומים אחרים: בסוף שנת 1998 יצא לאור ספר זכרונות שלה בשם "The First Time", ובשנת 1999 זכתה גם הקריירה הקולנועית שלה לעדנה, כאשר השתתפה בסרט של פרנקו זפירלי "תה עם מוסוליני", לצד השחקניות ג'ודי דנץ', לילי טומלין ומגי סמית'. באותה שנה זכתה שר לכבוד מיוחד - היא שרה את המנון ארצות הברית בפתיחת משחק הסופר בול. ביוני 1999 פתחה שר סיבוב הופעות עולמי בשם "?Do You Believe". ההופעה של 28 באוגוסט 1999 שהתקיימה במלון MGM Grand בלאס וגאס הוקלטה, שודרה בערוץ HBO והייתה מועמדת לפרס ה"אמי".

2000–2009: הצלחה בסיור, פרישה ומופע קבוע בוגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הפתיעה הזמרת את עולם המוזיקה עם אלבום אישי ולא מסחרי בשם not.com.mercial. לאחר שרוב חברות התקליטים החליטו לוותר על הפצתו (טענו שהאלבום "אישי מדי ובעל סיכוי נמוך למכירות טובות"), החליטה הזמרת להפיצו דרך האתר הרשמי שלה. בזמנו זאת הייתה החלטה לא שגרתית שהפתיעה רבים בתעשיית המוזיקה. האלבום זכה להצלחה בינונית. למרות המכירות הדלות, שר הגיעה שוב לכותרות. הפעם - בגלל מילות השיר "Sisters Of Mercy" בו קראה לנזירות בשמות גנאי כגון "בנות הגיהנום", "חסרות רחמים" וכדומה (השיר נכתב על ידי שר בעקבות זכרונות ילדותה כאשר אמה נאלצה למסור אותה לבית יתומות קתולי לתקופה קצרה ונתקלה בסירובן של האחיות להחזיר את הבת. המאבק על החזקת הילדה נמשך כחצי שנה).

בנובמבר 2001 הוציאה שר את האלבום "Living Proof". הסינגל הראשון מהאלבום - The Music's No Good Without You - הגיע למקום השמיני במצעד הפזמונים הבריטי והאלבום כולו הגיע למקום התשיעי ברשימת Billboard 200. האלבום הניב מספר להיטי דאנס שהשתלבו במסע הופעות הבא של הזמרת - Cher's Living Proof: The Farewell Tour.

סיבוב הופעות בשם "Farewell Tour" אמור להיות האחרון בקריירה של הזמרת ולסכם את 40 שנות פעילותה הבימתית. שר שילבה בהופעתה שירים חשובים מכל התקופות, כמו כן הוקרנו על מסכי ענק קטעי וידאו, סרטים ותוכניות טלוויזיה בהם השתתפה. מסע הפרידה של שר מהקהל לקח שלוש שנים (2002–2005) והסתיים באופן רשמי ב-30 באפריל, בהופעת ענק בלוס אנג'לס, קליפורניה. שר ביקרה ב-20 מדינות שונות, בהן ארצות הברית וקנדה, מדינות אירופה, מקסיקו, אוסטרליה וניו זילנד. בסה"כ ראו את ההופעה בכמעט 200 ערים (בחלק מהם - יותר מפעם אחת). בכל מסע ההופעות התקיימו 325 הופעות, מה שהפך אותו למצליח ביותר בקריירה של שר ולאחד מן המוצלחים ביותר בכלל. על פי ספר השיאים של גינס, מהדורת 2007, Farewell Tour שהכניס כ-200 מיליון דולר, הוכרז כמסע ההופעות הרווחי ביותר של זמרת בתולדות המוזיקה, שיא בו החזיק במשך שנתיים.

ההופעה שהתקיימה ב-7 בנובמבר 2002 במיאמי, פלורידה, הוקלטה ושודרה בערוץ NBC האמריקאי. בעקבות התגובות הנלהבות, הוחלט להוציא את המופע ב-DVD. הדיסק שנקרא "Cher: The Farewell Tour Live in Miami" זיכה את שר בפרס אמי הראשון שלה.

באפריל 2003 הוציאה שר אלבום אוסף הנקרא "The Very Best of Cher" שהגיע למקום הרביעי במצעד הדיסקים של Billboard. האוסף נמכר ב-3.5 מיליוני עותקים והפך לאלבום פלטינה כפול. כמעט במקביל, באותה שנה, יצא גם האלבום "Live: The Farewell Tour" שכלל מספר שירים שהוקלטו במהלך סיבוב ההופעות.

בפברואר 2004 זכתה שר למועמדות נוספת לפרס גראמי עבור השיר "Love One Another". באותה שנה הוציאה הזמרת אלבום אוסף נוסף שזכה לביקורות אוהדות, אף על פי שיצא רק שנה אחרי אלבום האוסף הקודם.

לאחר ההפסקה של כשנתיים הודיעה הזמרת שהיא תחזור להופיע במאי 2008. היא שרה באולם הקולוסיאום של המלון Caesars Palace בלאס וגאס. החוזה נחתם ל-200 הופעות במשך 3 שנים. בהודעה לעיתונות אמרה הזמרת: "אני התחלתי להופיע בווגאס במלון Caesars Palace, כך שכאן אני סוגרת את המעגל"^[2]. בהופעה הזו חזרה שר לשתף פעולה עם הכוריאוגרפית דוריאנה סנצ'ז שעבדה עמה גם בסיבוב ההופעות "Living Proof" וגם עם מעצב התלבושות בוב מקי.

2010–הווה: חזרה לבמה, חזרה לקולנוע ו-Dancing Queen[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בספטמבר 2013, יצא לאור אלבום הסולו ה-26 של שר, Closer to the Truth. האלבום כלל את הסינגלים: "Woman's World" ו-"I Hope You Find It". האלבום הגיע למקום 3 במצעד האלבומים האמריקאי בילבורד 200 והפך לאלבום המצליח ביותר של שר בארצות הברית בכל הזמנים.

בסוף 2016, שר הכריזה על סיבוב הופעות באמריקה שיקרא: "Classic Cher", הופעתה הראשונה תחל ב-8 בפברואר 2017.

בשנת 2018 שיחקה בסרט מאמה מיה! Here We Go Again. ב-28 בספטמבר יצא האלבום ה-26 של שר "Dancing Queen". אלבום קאברים לשירים של להקת אבבא. בשנת 2018 הועלתה לראשונה ההצגה "המופע של שר" המבוססת על להיטיה של הזמרת.

ב-2019 פרסמה בעמוד הטוויטר שלה שהיא עובדת על אלבום המשך שיכיל גרסאות כיסוי נוספות לשירי הלהקה.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמובילת אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה נחשבת שר למתלבשת נועזת ומובילת אופנה. עוד בצעירותה השפיעה שר על הפופולריות של שיער ארוך וחלק אצל נשים, וכן השפיעה על הפופולריות מכנסיים מתרחבים כלפי מטה וחולצות בטן. בשנות ה-70 הייתה בין האייקונים המובילים באופנה בעולם. כמו כן שר מוכרת בתור אישה שכתובת קעקע רבות עיטרו את גופה לאורך השנים. קעקועיה של שר נעשו הרבה טרם הדבר היה מקובל בעולם ואצל נשים בפרט. שר ידועה גם כחובבת מושבעת של ניתוחים פלסטיים, אף שאישרה בראיונות רק חלק יחסי מהניתוחים המיוחסים לה.

כגיי אייקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות נחשבת שר לאחד האייקונים הבולטים בתרבות הלהט"ב בכל העולם. מלכות דראג רבות נוהגות לחקות את הופעותיה ומראיה האקסטרווגנטי בהופעותיהן. לפופולריות הרבה של שר בקהילת הלהט"ב תרמה גם העובדה שהזמרת החליטה לתמוך פומבית בבנה הטרנסג'נדר, צ'אז בונו. ב-1998 זכתה שר באות הוקרה מטעם הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה.

שר הופיעה פעמיים (בשנות 2000 ו-2002) בסדרת "ויל וגרייס" בתפקיד של עצמה וכמושא הערצה של ג'ק מק'פרלנד, דמות של הומו נשי מוחצן (בפרק של שנת 2002 חולם גיבור הסדרה ששר היא בעצם אלוהים). הופעות כדוגמת אלו תרמו להעצמה בקרב הקהילה.

שר הצהירה רבות על זיקתה לקהילה באמירות כדוגמת "היו שנים שרק הומואים היו לצידי ובלעדיהם לא הייתי שורדת", "אם אפסיק ללבוש פאות ובגדים נוצצים, מלכות דראג ברחבי ארצות הברית יפשטו רגל".

פוליטיקה ועבודה הומניטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מבעלה המנוח סוני בונו שכל חייו תמך במפלגה רפובליקנית ובהמשך גם כיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה, שר תמיד הצהירה על תמיכתה במפלגה הדמוקרטית. היא השתתפה במספר אירועים שמטרתם הייתה תמיכה במועמדים דמוקרטיים ועצמאיים. כך, למשל, הכריזה ב-1992 על תמיכתה במועמד העצמאי, רוס פרו, לתפקיד נשיא ארצות הברית. מספר פעמים ציינה שר בראיונות שהיא צופה קבוע בתוכניות ערוץ הכבלים C-SPAN שעוסק בכיסוי המתרחש בזירה פוליטית. כמו כן התקשרה שר לפחות פעמיים לאולפן פתוח של הערוץ כדי להביא את דעתה בנושאים פוליטיים וחברתיים שונים. הזמרת התקשרה בעילום שם אך זוהתה על ידי מנחי התוכנית או צופים.

שר ידועה גם בשל היותה פעילה חברתית ותומכת בקבוצות הומניטריות רבות. כך אחרי השתתפותה בסרט "Mask" שעסק בהתמודדות עם מחלת ילדים נדירה, שר שימשה כאחת הדוברות של Children’s Craniofacial Association וגם תרמה סכומים ניכרים לארגון זה. ב-1993 השתתפה הזמרת במסע התרמה לעם הארמני וב-1998 הנחתה יחד עם השחקנית אליזבת' טיילור אירוע התרמה למאבק באיידס. בנוסף לכך, הקימה שר קרן הנושא את שמה (Cher Charitable Foundation) שתורם כספים למטרות הומניטריות שונות.

בשנת 2016 שר הובילה מאבק עצמאי כנגד המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ. לאורך השנה כולה שר צייצה בטוויטר רבות (לעיתים מספר פעמים ביום) את דעותיה השליליות על טראמפ תוך שהיא מתארת את טראמפ באמצעות סמליל (אמוג'י) של אסלה. שר התראיינה בטלוויזיה עשרות פעמים כאשר היא מזהירה מהתוצאות של הבחירות אם יבחר לנשיא. באותה השנה תמכה בהילרי קלינטון באופן אדוק והתלוותה לפמלייתה כדי לעודד הצבעות בעבורה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סוני ושר

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1979–1982: Take Me Home Tour
1989–1990: Heart of Stone Tour
1992: Love Hurts Tour
1999–2000: Do You Believe?
2002–2005: Living Proof: The Farewell Tour
2014: Dressed to Kill Tour
2018–2020: Here We Go Again Tour

הופעות קבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1979–1982: A Celebration at Caesars Palace
2008–2017: Cher
2017–2020: Classic Cher

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967: Good Times
1969: Chastity
1982: Come Back to the Five and Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean
1983: סילקווד
1985: מסכה
1985: Rabbit Ears: The Ugly Duckling
1987: חשוד
1987: המכשפות מאיסטוויק
1987: מוכת ירח
1990: בתולות הים
1992: השחקן

1994: משהו ללבוש
1996: בגידות שכאלו
1996: אם הקירות האלה היו יכולים לדבר
1999: תה עם מוסוליני
2003: Mayor of the Sunset Strip
2003: תקועים לנצח
2007: In the Pink
2010: בורלסק
2011: שומר גן החיות
2018: מאמה מיה! Here We Go Again

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא שר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של שר

שר, ברשת החברתית פייסבוק
שר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שר, ברשת החברתית אינסטגרם
שר, ברשת החברתית טיקטוק
שר, ברשת החברתית VK
שר, סרטונים בערוץ היוטיוב
שר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
שר, באתר AllMovie (באנגלית)
שר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
שר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
שר, באתר Metacritic (באנגלית)
שר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
שר, באתר אייטונס (באנגלית)
שר, באתר ספוטיפיי
שר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
שר, באתר Last.fm (באנגלית)
שר, באתר AllMusic (באנגלית)
שר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שר, באתר דיזר
שר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
שר, באתר Discogs (באנגלית)
שר, באתר Songkick (באנגלית)
שר, באתר Genius
שר, באתר SecondHandSongs
שר, באתר DNCI
שר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
שר, באתר בילבורד (באנגלית)
שר, באתר טיידל (באנגלית)
שר, באתר אמזון מיוזיק
האתר של שר (הקישור אינו פעיל) - מתוך אתר WestLord
איריס אברמוביץ', דרמה קווין, באתר ynet, 2 בפברואר 2011
האלבומים והסינגלים של שר באתר רדיו מוסיכיף 69FM.
לירון סיני, הדרך אל העור, שר, באתר ynet, 5 בפברואר 2011
עמית קוטלר, בלי פוליטיקה, עם הומור עצמי: שר בהופעה, באתר ynet, 12 בפברואר 2017
פיליפ גלאנס, הניו יורק טיימס, שר בראיון חושפני: "עשיתי מיליוני אלבומים, ורובם זבל. אבל כמה מהם לא רעים", באתר הארץ, 11 בספטמבר 2018
שר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר - פרסים

הקודם: 2023: פינק	פרסי המוזיקה של iHeartRadio – פרס האייקון 2024: שר	הבא:

[שר-1] ¹ ² ³ https://ethnicelebs.com/cher

[2] כתבה על הופעתה של שר בלאס וגאס

[1]

[2]

שר
דיסקוגרפיה • וידאוגרפיה
אלבומי אולפן	All I Really Want to Do • The Sonny Side of Chér • Chér • With Love, Chér • Backstage • 3614 Jackson Highway • Chér • Foxy Lady • Bittersweet White Light • Half-Breed • Dark Lady • Stars • I'd Rather Believe in You • Cherished • Take Me Home • Prisoner • I Paralyze • Cher • Heart of Stone • Love Hurts • It's a Man's World • Believe • Not.com.mercial • Living Proof • Closer to the Truth • Dancing Queen • Christmas
אלבומי אוסף	Cher's Golden Greats • Superpack Vol. 1 • Superpack Vol. 2 • Greatest Hits • Greatest Hits: 1965–1992 • Cher's Greatest Hits • The Greatest Hits • The Very Best of Cher • Gold • Icon
פסקולים	Chastity • Mermaids • Burlesque • Mamma Mia! Here We Go Again
אלבומים משותפים	Two the Hard Way • Black Rose
אלבומי וידאו	Extravaganza: Live at the Mirage • The Video Collection • Live in Concert • The Farewell Tour • The Very Best of Cher: The Video Hits Collection
אלבומי הופעה	VH1 Divas 1999 • VH1 Divas Las Vegas • Live! The Farewell Tour
סיבובי הופעות	Cher in Concert • Heart of Stone Tour • Love Hurts Tour • Do You Believe? • Living Proof: The Farewell Tour • Cher • Dressed to Kill Tour • Classic Cher • Here We Go Again Tour