שש נפשות מחפשות מחבר
 | |
| כתיבה |
לואיג'י פיראנדלו  |
|---|---|
| סוגה |
דרמה |
| הצגת בכורה |
9 במאי 1921 |
| שפה |
איטלקית |
| פרסים |
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד |
  | |
שש נפשות מחפשות מחבר (באיטלקית: Sei personaggi in cerca d'autore) הוא מחזה איטלקי מאת לואיג'י פיראנדלו שנכתב ב-1921 והוצג לראשונה באותה שנה בתיאטרו ואלה (אנ') (Teatro Valle - 'תיאטרון העמק') ברומא. המחזה אבסורדי ומטא-תיאטרלי ועוסק במערכת היחסים בין סופרים, הדמויות שהם יוצרים, והעוסקים במלאכת התיאטרון. המחזה זכה לביקורות מעורבות, כאשר בהופעת הבכורה אנשים מהקהל צעקו "בית משוגעים!", אך מאוחר יותר המחזה התקבל בהבנה רבה יותר, במיוחד לאחר שפירנדלו סיפק הקדמה למהדורה השלישית של המחזה ב-1925, אשר הבהירה את הרעיונות והמבנה של היצירה. המחזה הוצג לראשונה בישראל ב-20 באפריל 1952 בתיאטרון האהל, בתרגום מנשה לוין, בבימויו של הבמאי היהודי-שווייצרי פנקס בראון (אנ') ועם תפאורה מאת ד"ר פאול לוי[1].
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להקת תיאטרון עורכת חזרות לקומדיה. לפתע מופיעות על הבמה שש דמויות שמפסיקות את החזרה. אבי המשפחה מספר שהדמויות הן פרי דמיונו של המחבר שחזר בו וכעת הן רוצות לחיות ומבקשות מהבמאי שיציג את סיפורן קורע הלב.
האב הוא אדם משכיל מהמעמד הגבוה, שנשא אשה מהמעמד הנמוך. לזוג נולד בן וכשהבן הגיע לגיל שנתיים האב מאס באם, שידך לה את מזכירו, אדם פשוט כמוה, וגירש אותם. המזכיר והאישה נסעו לחיות בעיר אחרת, הולידו שלושה ילדים וחיו באושר. לאחר פטירתו של המזכיר, נותרו האישה ושלושת ילדיה חסרי כל והם שבים לעיר מגוריו של האב, היכן שהאם מוצאת עבודה בחנות כובעים. מעל החנות מעבידה בעלת החנות נערות עניות בזנות, אחת מהן היא בתו החורגת של האב. האב הוא לקוח קבוע במקום ועומד לשכב עם בתו החורגת בלי לדעת מי היא. האם מגיעה למקום ומפסיקה אותו בזעקות שבר, רגע לפני שהוא עומד לעשות זאת. האב מזועזע מההתרחשות ואוסף את המשפחה אל ביתו. האם פוגשת אחרי שנים רבות את הבן שהופרד ממנה, אך זה מתנכר אליה והאם מזניחה את ילדיה. האב והבת החורגת מרבים לריב. הבת הקטנה שהוזנחה טובעת בבריכה. אחיה הדיכאוני ממלא פיו מים ולבסוף מתאבד.
בתחילה הבמאי מסרב להציג את הסיפור, אחר-כך מתרצה ומנסה לעשות זאת ולבסוף מתייאש.
הפקות ישראליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1952 – האהל: בימוי: פנקס בראון (אנ'); תרגום: מנשה לוין; תפאורה: ד"ר פאול לוי; משתתפים: שמחה צחובל, אברהם חלפי, טובה פרדו, יהודית ברקאית[2].
- 1963 – הבימה: בימוי: אטיין דבל.
- 1967 – הסטודיו למשחק: בימוי: ניסן נתיב; משתתפים: מני באואר, מיה ביתך, צבי ירון, חנה פילצר, יחזקאל צדיק, שבתאי קונורטי, אמירה קמינר, אלומה שלום, אזלה שפירא
- 1969 – הבימה: בימוי: יוסי יזרעאלי; תרגום: יוסי יזרעאלי ומנשה לוין; תפאורה ותלבושות: בוקי שוורץ; משתתפים: מישא אשרוב, שושנה דואר, דליה פרידלנד, דוד ירדני, חנה'לה הנדלר, יהודה אפרוני, ארי קוטאי, טובה פרדו, איתן פריבר, פנינה גרי, דוד סמדר, ישראל רובינצ'יק, גבי עמרני, אשר צרפתי, ברוך ברקין, גיורא צור[3].
- 1981-2 תיאטרון באר-שבע. משתתפים: טטיאנה קנליס אולייר, לאה אורשר, מארק חסמן
- 1985 – תיאטרון חיפה; בימוי: רנה ירושלמי; תרגום: יונתן דובוסרסקי; עיצוב במה: משה שטרנפלד; תלבושות: גילה להט; עיצוב תאורה: יחיאל אורגל; משתתפים: אלי גורנשטיין, אסתי קוסביצקי, רמי דנון, עפרה ויינגרטן, דינה בליי, עמי טראוב, הילה לוטן, עידית צור, שמואל וולף[4].
- 2000 - תיאטרון החאן
- 2003 – תיאטרון אוניברסיטת תל אביב: תרגום ובימוי: פרופ' דוד זינדר.
- 2010 – תיאטרון גשר: בימוי: יבגני אריה; תרגום: רועי חן; תפאורה ותלבושות: מיכאל קרמנקו, מוזיקה: אבי בנימין; משתתפים: משה איבגי, ישראל (סשה) דמידוב, ליליאן רות, נטע שפיגלמן, אורי יניב, לוסי דובינצ'יק, יובל ינאי, אלון פרידמן, יבגני טרלצקי, נטשה מנור / סבטלנה דמידוב[5].
- 2016 - בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים: בימוי ועיבוד: רנה ירושלמי; תרגום: יונתן דובוסרסקי; תפאורה: קארין בראונר-קומאי; תלבושות: מאי ברנע; תאורה: אורי רובינשטיין; משתתפים: נוי אבנר, יחיעם ברקו, יוני גרין, תמר וויצק, עמית ויינברג, אוריה יבלונובסקי, ליאור לב, דנה לוין, ערן לחמן, הראל ליסמן, יעל סגרסקי, ליזה סטרוסלסקי, רפאל עבאס, נהר קורן, ענבל רז ודליה לי שטורך.
- 2021 - תיאטרון אוניברסיטת תל אביב: עיבוד, בימוי ועריכה מוזיקלית: אופירה הניג, עיצוב תפאורה: אריאלה פלינט-גור; עיצוב תלבושות: איהאב ג'יריס; עיצוב תאורה: ויקטוריה קגנובסקיה; משתתפים: הדס אפל, דניאל בלוגלובסקי, איתמר ברפמן, דניאל הייל, לין וולרוז, שירה וייס, שון זילברשטיין, אביגיל זמיר, וואאל חמדון, עטאללה טנוס, מנבר יוסף, פראס מנאע, הדס מירון, אסיל פרחאת, דניאל שפירא
תרגומים עבריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שש נפשות מחפשות מחבר: מחזה בשלוש מערכות; עברית: מנשה לוין, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה מיסודו של מרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, תשי"ב?
- שש נפשות מחפשות מחבר; עברית: יונתן דובוסרסקי, תיאטרון חיפה, 1985.
- שש נפשות מחפשות מחבר; עברית: עדה בן-נחום, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, 1990[6].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שש נפשות מחפשות מחבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)אודות המחזה, באתר המוקדש לפיראנדלו (באנגלית)
- שש נפשות מחפשות מחבר(הקישור אינו פעיל): הפקת 1969, אתר הבימה
- שש דמויות מחפשות מחבר: הפקת 2010, אתר תיאטרון גשר
- שש דמויות מחפשות מחבר: הפקת 2016, אתר בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "שש נפשות מחפשות מחבר" ב"אהל", דבר, 6 באפריל 1952; הצגת בכורה ב"אהל", דבר, 21 באפריל 1952.
- ^ ביקורות:
ד"ר א. פוירשטיין, "שש נפשות" ב"אהל", הצופה, 25 באפריל 1952
י. מ. ניימן, "שש נפשות מחפשות מחבר" ב"אהל", דבר, 30 באפריל 1952
מ. ז. טל, תיאטרון בחיפוש אחר מחבר: "שש נפשות מחפשות מחבר" לפיראנדלו ב"אהל", על המשמר, 4 במאי 1952 - ^ ביקורות:
יעקב העליון, שעה שהיא חצי דקה: יוסי יזרעאלי מביים את "שש נפשות מחפשות מחבר" לפירנדלו, מעריב, 28 באוגוסט 1969
יורם קניוק, שש נפשות מחפשות מחבר ("הבימה"), דבר, 19 בספטמבר 1969
דב בר-ניר, שש נפשות מחפשות מחבר ב"הבימה", על המשמר, 5 בספטמבר 1969 - ^ אליקים ירון, הצגת בכורה: אין מציאות כמו הדמיון: "שש דמויות מחפשות מחבר" – התיאטרון העירוני חיפה, מעריב, 27 בדצמבר 1985
- ^ ביקורות:
איתן בר יוסף, עכבר העיר, שש דמויות, מחבר ובמה אחת גדולה, באתר הארץ, 18 במרץ 2010
מיכאל הנדלזלץ, "שש דמויות מחפשות מחבר": חינגה לאוהבי תיאטרון, באתר הארץ, 16 במרץ 2010
"שש דמויות בחיפוש נואש אחרי המציאות" - ביקורת על ההפקה של גשר, ארז מירנץ, "המולטי יקום של אלי אשד" - ^ אריאנה מלמד, שש נפשות מחפשות מחבר / לואיג'י פיראנדלו / עברית: עדה בן־נחום / ספריית התיאטרון, חדשות, 3 ביולי 1990