שתי אצבעות מצידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שתי אצבעות מצידון
Two fingers from tzidon.jpg
בימוי אלי כהן
הופק בידי יחידת ההסרטה של דובר צה"ל, אלי דורי
תסריט צביקה קרצנר
אלי כהן
ברוך נבו
עריכה אביגדור וייל
שחקנים ראשיים רוני פינקוביץ'
שאול מזרחי
אלון אבוטבול
דודו בן זאב
בועז עופרי
נאזי רבאח
אוסי הלל
מוזיקה בני נגרי
צילום יחיאל נאמן
מדינה לבנון, ישראל
הקרנת בכורה 1986
משך הקרנה 91 דקות
שפת הסרט עברית, ערבית
סוגה סרט דרמה, סרט תעמולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 100 אלף שקלים
הכנסות 1 מיליון שקל
פרסים 4 פרסי "מנורת הכסף"[1]
"סרט השנה"
"במאי השנה"
"צלם השנה"
"שחקן המשנה של השנה"
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
נשיא המדינה חיים הרצוג בהצגה מוקדמת של הסרט שתי אצבעות מצידון, עם סגל דובר צה"ל אפרים לפיד

שתי אצבעות מצידון הוא סרט דרמה ישראלי משנת 1986, בבימויו של אלי כהן, המתרחש על רקע מלחמת לבנון הראשונה. זהו הסרט החמישי בין הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי[2].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט סובב סביב דמותו של גדי (רוני פינקוביץ'), קצין צעיר וחניך מצטיין בקורס הקצינים מגולני, שזה עתה סיים את קורס הקצינים ומחליט לשרת כמפקד מחלקה בגדוד 13 של חטיבת גולני המוצבת בלבנון, כשתמונת עולמו המאורגנת מתנפצת אל מול הכאוס הלבנוני[3].

גדי מגיע ללבנון ומחליף את מפקד המחלקה הקודם בועז (אלדד רפאלי) שנהרג מידי מחבלים. הסרט מראה תמונה של חיי היום-יום של מחלקת חי"ר צה"לית בתוך לבנון, תוך התייחסות למורכבות העדתית והדתית ששררה בלבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ותוך התייחסות לדילמות המתעוררות בעת לחימה בשטח בו נמצאת אוכלוסייה אזרחית[3]. בסרט בלטה דמותו של החייל הפשוט, ג'ורג'י, אותו גילם אלון אבוטבול, שזכה בעקבות הסרט לפרסום נרחב ובפרס "מנורת הכסף" בקטגוריית "שחקן המשנה של השנה"[1].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבותו של הבמאי, אלי כהן בנושא החלה עוד בשלב הראשון של המלחמה, כשערך ראיון מצולם מטעם דובר צה"ל עם פלוגת צנחני מילואים ששהתה באזור בחמדון. הלוחמים מתחו ביקורת נוקבת על צורת הלחימה ועל הפיקוד הצה"לי. כהן מסר את החומר המצולם לדובר צה"ל באותה עת, יעקב אבן, והחומר לא פורסם[4].

כשלוש שנים לאחר מכן, הופק סרט הקולנוע על ידי וביוזמת יחידת ההסרטה של דובר צה"ל כסרט הסברה פנים צה"לי למפקדים בנושא התמודדות עם אוכלוסייה אזרחית[4]. התסריט של הסרט נכתב על ידי צביקה קרצנר על פי חומר שנכתב על ידי אלי כהן וד"ר ברוך נבו ששהו בלבנון עם חיילי גדוד 13 של חטיבת גולני לצורך הכנת הסרט[5] ובוים על ידי כהן. הסרט צולם בתקופה האחרונה של צה"ל בתוך לבנון לפני המעבר לרצועת הביטחון. צבי ברקאי, סגן מפקד גדוד 13 באותה עת, סיפר: "צוות ההסרטה ביקש להצטרף אלינו לצילומים בקו נהר האוואלי - צידון. לפתע החלה התקלות עם מחבלים וכל האירוע הנדיר צולם ושוחרר לאחרונה על ידי ארכיון צה"ל". כוחות גדוד 13, בפיקוד יאיר נוה, הסמג״ד צביקה ברקאי ומפקד פלוגה ב׳ אריה עובדיה, הרגו 16 מחבלים ושבו 10 לאחר מארב על גדות נהר האוואלי, מצפון לצידון.[6] הצוות המשיך ושהה עם הגדוד עד לעזיבתו לקו רצועת הביטחון. בסיום הסרט נכתב "תודה לפלוגה ב' של גדוד 13". חלק נכבד מהסרט צולם באל-ח'יאם בלבנון והוא כלל גם צילומי אוויר ממסוקים צה"ליים. בתפקידים משניים השתתפו תושבים מהכפר אל ח'יאם וחיילי צה"ל ששירתו באזור ואבטחו את הצילומים[5].

הסרט לא נועד במקור להקרנה מסחרית, אלא לשימוש פנימי של צה"ל כסרט הדרכה לחיילים העתידים לשרת בלבנון. לאחר הכנת הסרט הוחלט בצה"ל להפיצו לציבור הרחב, והייתה זו הפעם ראשונה בה הופץ לציבור הרחב סרט עלילתי באורך מלא שהופק על ידי יחידת ההסרטה[7]. השחקן ובמאי הקולנוע שיש קולר גילה את הפוטנציאל המסחרי שלו, ביקש וקיבל מצה״ל, באפריל 1986, את זכויות ההפצה שלו לקהל הרחב בישראל ובעולם. במקביל, גייס משקיעים לטובת השקעה בפרסום ויחסי־ציבור לסרט. אחר כך גם הצליח להביא את הסרט להשתתף בפסטיבל קאן במאי 1986[8].

השחקנים בסרט לא קיבלו תשלום על השתתפותם, רוני פינקוביץ' ודודו בן-זאב הגיעו לצילומים מתיאטרון צה"ל, אלון אבוטבול היה אז חייל בשירות סדיר, שאול מזרחי, בועז עופרי ונאזי רבאח חוילו לשירות מילואים. מזרחי ויתר על שכר של חודשיים מתיאטרון ׳הבימה׳, בו שיחק באותה עת. נאזי רבאח, עבד באותה עת כדייל ב׳אל-על׳. לאחר שהסרט הופץ באופן מסחרי, חשו השחקנים שהונו על ידי יחידת ההסרטה, לטענתם לצורך הצילומים נאלצו לסכן את חייהם ולהיכנס ללבנון, אך הסכימו לשתף פעולה מתוך רצון לעשות משהו חשוב, בתוך הצבא, בשביל הצבא. בדרך ללבנון, בתוך ההמולה הוחתמו על מסמך, על־פיו הם מוותרים על כל זכויותיהם בסרט לטובת צה״ל. לאחר שהסרט הופץ הם לא הוזמנו להקרנות הבכורה החגיגיות שנערכו. לטענת פינקוביץ' ומזרחי הם השתתפו בכתיבת התסריט אך לא קיבלו קרדיט, בנוסף בחרו המפיצים לקדם את אלון אבוטבול כ"פנים" של הסרט, על פני השחקנים האחרים, אף על פי שהיה רק שחקן משנה[9].

במהלך יולי 1986 נערכו מספר הקרנות בכורה חגיגיות של הסרט[9], והוא יצא לאקרנים בישראל, לאחר מסע יחסי ציבור ופרסום, ב-8 באוגוסט[10].

תגובת הקהל והמבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה להצלחה מסחרית, התקבל בהתלהבות בפסטיבל הקולנוע בקאן[11] וכ-920,000 צופים צפו בו בקולנוע.

עם זאת לרוב ספג ביקורות שליליות מצד המבקרים. מבקר הקולנוע מאיר שניצר כינה את הסרט "קיטש" ו"סרט תיעודי שצולם בתנאי קרב"[12], שניצר כתב:

צה״ל גאה להציג: "שתי אצבעות מצידון". סרט פרסומת באורך מלא, תעמולה נטו של הצבא הישראלי. בזכות הכיבוש, בגנות הנכבש. החייל הישראלי מגיע ללבנון באורח מקרי למדי, סובל שם מקור ומהכנסת אורחים לקויה. ומלבנונים בלתי מנומסים

.

הסרט עלה לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בשאלה האם ראוי שסרט כזה יופק על ידי צה"ל[13]. שיש קולר מפיץ הסרט פנה לבג"ץ בדרישה שהסרט ייצג את ישראל בתחרות האוסקר, במקום אוונטי פופולו, אך השופטים סירבו להתערב בנושא[14]. בנוסף, בדצמבר 1987, דרש שהסרט לא יוקרן בטלוויזיה, בניגוד להסכם ההפצה שנחתם איתו[15].

שיר הנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שתי אצבעות מצידון (שיר)

את שיר הנושא, "שתי אצבעות מצידון", כתב במאי הסרט אלי כהן. כהן חתם על השיר בשם "אלי מדורסקי", שם נעוריה של אמו[16]. את השיר הלחין בני נגרי וביצע בועז עופרי, אחד משחקני הסרט. השיר זכה להצלחה רבה ורק בשנת 2020, נחשף בחדשות 12 שהוא מבוסס על מכתב פרי עטו של חייל בשם מיקי ברקוביץ' ששירת בלבנון, אותו מסר לכהן, במאי הסרט, כשפגש אותו בעת שירותו הצבאי[17].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה במספר פרסי "מנורת הכסף" שחולק לראשונה ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים)[18], בקטגוריות: "הסרט הטוב ביותר של השנה", "הבמאי הטוב ביותר" לאלי כהן, "הצלם הטוב ביותר" "שחקן המשנה הטוב ביותר" לאלון אבוטבול[1].

הסרט זיכה את יחידת דובר צה"ל בפרס יצחק שדה לספרות צבאית[19].

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
רוני פינקוביץ' גדי המ"מ
שאול מזרחי טוביה המ"פ
אלון אבוטבול ג'ורג'י המטוליסט
דודו בן זאב במבינו המאגיסט
בועז עופרי אפי הקשר
נאזי רבאח ראוף סמל המחלקה
אוסי הלל מיקי הסמב"צית
חסון ווהבה חאג' איסמעיל
מקסי בלום המג"ד
ענת חן "גניה" הבחורה הלבנונית
מיכה שגריר אבא של גדי
עידו חזקיה הילד הלבנוני
אלדד רפאלי בועז המ"מ
יורם אשכול שמעון הקמב"ץ
אנג'ל שקהני הארוסה של ראוף
רפי אוסמן אוסמן המכונאי
מנשה רז כתב בלבנון
שאול מופז מפקד בית הספר לקצינים
יצחק מרדכי קצח"ר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
  2. ^ דורון פישלר, מאה הסרטים הישראליים הנצפים בכל הזמנים, באתר עין הדג, 25 בספטמבר 2016
  3. ^ 1 2 מאיר שניצר, זה שיורה, זה שחוטף, זה שתקוע בבוץ, חדשות, 8 באוגוסט 1986
  4. ^ 1 2 "רוח צוות", גיליון 102, ספטמבר 2012, עמ' 13-12
  5. ^ 1 2 יוסף ולטר, שתי אצבעות של צה"ל בפסטיוואל הסרטים בקאן, מעריב, 9 במאי 1986
  6. ^ גדוד גדעון רצועת הביטחון בלבנון 1985-2000, באתר "עמותת גדעון"
  7. ^ צה"ל הפיק סרט על מלחמת לבנון, מעריב, 16 בפברואר 1986
  8. ^ חבצלת דמארי, הקרב על "שתי אצבעות מצידון", חדשות, 15 במאי 1986
  9. ^ 1 2 איל ברטונוב, ״שתי אצבעות מצידון״ – הפיצוץ, חדשות, 22 ביולי 1986
  10. ^ מאיר שניצר, סרטים חדשים, חדשות, 7 באוגוסט 1986
  11. ^ שאול דישי, אלפיים צופים קיבלו באהדה את "שתי אצבעות מצידון", מעריב, 16 במאי 1986
  12. ^ מאיר שניצר, סרט קיטש ומוות, חדשות, 11 באוגוסט 1986
  13. ^ בקורת סרטים, מעריב, 26 ביוני 1986
  14. ^ חיים נגיד, אוונטי פופולו ייסע לאוסקר, מעריב, 15 בדצמבר 1986
  15. ^ אילנה באום, תביעה להימנע משידור 'שתי אצבעות מצידון' בטלוויזיה, מעריב, 25 בדצמבר 1987
    עתי"ם, מחאה על הקרנת שתי אצבעות מצידון בטלוויזיה, חדשות, 24 בדצמבר 1987
  16. ^ חיים קינן, השירים הגדולים: סרטים, מחזות זמר, סדרות טלוויזיה, מפעלי תרבות וחינוך בע"מ, תל אביב 1999
  17. ^ סרטונים יונתן ריגר, ‏"שתי אצבעות מצידון": החייל שמאחורי השיר נחשף לראשונה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 במאי 2020‏
  18. ^ "מנורת הכסף"-השם העברי שיחליף את "האוסקר ישראלי", מעריב, 9 באוגוסט 1988
  19. ^ לקראת שידור, מעריב, 6 בינואר 1988