שתי דמויות עירומות למחצה
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אוטו מולר |
| תאריך יצירה |
1919?  |
| טכניקה וחומרים |
hessian, טמפרה |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 70.6 ס"מ |
| גובה | 87.4 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אקספרסיוניזם |
| מספר יצירה |
ML 76/2757 (מוזיאון לודוויג) |
| מיקום | מוזיאון לודוויג |
  | |
שתי דמויות נשיות עירומות למחצה (בגרמנית: Zwei weibliche Halbakte) הוא ציור אקספרסיוניסטי מאת האמן הגרמני אוטו מולר, שצויר בסביבות שנת 1919.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור נוצר בטכניקה של צבע דבק על בד גס. מרקם הבד המחוספס והחדיר משמש חלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה; צבעי הציור אינם מכסים לחלוטין את המשטח, מה שיוצר אשליה שהצבע נספג בבד.[1] הציור חתום בפינה הימנית העליונה בראשי התיבות O. M.. הוא מציג שתי נשים צעירות ושחורות שיער בעלות שפתיים מלאות ופנים צרים בעלי צורת משולש כמעט מחודד. הן מביטות ישירות אל הצופה בעיניים שחורות וצרות – האישה הימנית פונה קדימה, ואילו השמאלית מעט מהצד. קווי המתאר של גופן, המוצג עד מעט מעל הטבור, צוירו במשיכות מכחול שחורות, וכך גם הקווים הפנימיים המדגישים את הפרטים האנטומיים. גופיהן מוארים בגוון לבן-כחלחל, בעיקר בדמות הימנית, שעורה מעט בהיר מזה של הדמות השמאלית. הרקע מורכב מגוני צהוב ואפור, כאשר ראשי הדמויות מוקפים במשיכות מכחול צהובות רחבות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חזרתו ממלחמת העולם הראשונה שב מולר לעסוק בנושאים שהעסיקו אותו בעבר. עם זאת, "שתי דמויות נשיות עירומות למחצה" נבדל מיצירותיו האחרות, שבהן נהג להציג דמויות עירום בגוף מלא. עד שנת 1935 היצירה הייתה בבעלות אספן האמנות הברסלאי ד"ר איסמר ליטמן, שרכש אותה ישירות ממולר. ליטמן, שהיה מקורב לאמן, צבר אוסף של שני ציורים ו-128 יצירות גרפיות של מולר.[2]
בדצמבר 1934, בעקבות הרדיפות מצד המשטר הנאצי, התאבד ליטמן. לאחר מותו ניסתה אלמנתו למכור חלק מהאוסף, שכלל כ-6,000 יצירות, במכירה פומבית בבית המכירות בברלין מקס פרל ב-26–27 בפברואר 1935, במטרה לממן את הגירתה עם ילדיה. הציור היה בין היצירות שנועדו להימכר, אך יומיים לפני המכירה הוא הוחרם על ידי הגסטפו, שסיווג אותו כ"ייצוג בולשביקי-תרבותי בעל אופי פורנוגרפי".[3]
בשנת 1937 הוצג הציור בתערוכה "אמנות מנוונת" במינכן. בשנת 1939 ניסתה גלריה פישר בלוצרן למכור את היצירה תמורת 850 פרנקים שווייצריים, אך ללא הצלחה. הציור הוחזר לגרמניה ונרכש עבור 100 או 150 דולר[4] על ידי סוחר האמנות הילדברנד גורליט, שמכר אותו מאוחר יותר לאספן יוזף האובריך(אנ').[5]
בשנת 1946 נתרם אוספו של האובריך למוזיאון ולרף-ריכרץ בקלן (כיום מוזיאון לודוויג), שם נשמר הציור. נטען כי היצירה נרכשה במקור מהאמן על ידי הגלריה הלאומית של ברלין.[6] בשנת 1999 הושבה היצירה לרות הלר (Ruth Haller), בתו של ליטמן, ובשנת 2000 נרכשה מחדש עבור מוזיאון לודוויג.[1] מאז שנת 2001 פועלת בקלן מחלקה למחקר השבת יצירות אמנות שנבזזו בתקופת הנאצים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Kulturstiftung der Länder: Detail, web.archive.org, 2013-11-13
- ^ המוזיאון היהודי בברלין, "שוד והשבה"
- ^ Sabine Rudolph: Restitution von Kunstwerken aus jüdischem Besitz, De Gruyter 2007, ISBN 978-3-89949-436-5, S. 5 f.
- ^ Jan Philipp Reemtsma: Das unaufhebbare Nichtbescheidwissen der Mehrheit. Sechs Reden über Literatur und Kunst, Beck 2005, ISBN 978-3406537240, S. 49
- ^ Provenance Research: Museum Ludwig, Köln (Ludwig Museum, Cologne), www.lootedart.com
- ^ Jan Philipp Reemtsma: Das unaufhebbare Nichtbescheidwissen der Mehrheit: Sechs Reden über Literatur und Kunst, Beck 2005, ISBN 978-3406537240, S. 49