שתי וערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של אריגת שתי וערב

שְׁתִי וָעֵרֶב היא שיטת אריגה בה שזורים חוטי אריג אופקיים בין חוטים אנכיים ויוצרים יריעת בד צפופה. באופן מסורתי, נשזר האריג באמצעות נול, כך שחוטי השתי היו נתלים על קורת הנול ונמתחים בחזקה כלפי מטה. חוטי הערב היו נשזרים מעל ומתחת חוטי הנול באופן אופקי.

בשל צורת השזירה הצפופה, המושג שתי וערב משמש בהשאלה לתיאורים שונים בתחומי המשפט, השירה, תכנון הערים ועוד.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילים מופיעות בספר ויקרא: "וְשָׂרַף אֶת-הַבֶּגֶד אוֹ אֶת-הַשְּׁתִי אוֹ אֶת-הָעֵרֶב, בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים, אוֹ אֶת-כָּל-כְּלִי הָעוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע: כִּי-צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא י"ג, 52). המילים מופיעות בפעם הראשונה כביטוי בתלמוד הבבלי: "כיצד קורעו? אמר רב יהודה: קורעו שתי וערב וטחו בכותל" (מסכת חולין, דף ק"ט, עמוד ב'). מקור השם "שתי", מלשון תשתית, שכן הוא נתלה על הנול; "ערב", מלשון עירוב, שכן הוא נשזר בין חוטי השתי.

שימושים בהשאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתכנון ערים משתמתשים במונח: רחובות שתי וערב לתיאור רחובות הפרוסים על פני העיר כרשת מצטלבת בזוויות ישרות.
  • במשפט מכנים חקירה צולבת מכמה זוויות: "חקירת שתי וערב".
  • בניהול מכנים ארגון מטריציוני: "ארגון שתי וערב".
  • במסורת יהודית עממית משמש הצירוף כלשון נקי לציון צורת הצלב. לדוגמה, בסיפור דיבוק שנכתב על ידי ר' משה בן אברהם בן ראובן חייט: והיה נראה לעין כל איך שהרוח הוליך את ידיו לחבקן ולעשות תמונת שתי וערב. והנער מעצמו התחזק להפריד ידיו זה מזה, עד שבאוזנים שמענו איך שאמר אל הרוח וזה לשונו: "אתה רשע! אתה רוצה שאעשה שתי וערב! אני אינני רוצה!"[1] כן מופיע הצירוף בספרות הרבנית[2].
  • בשירה העברית ניתן למצוא את הביטוי שתי וערב בהשאלה לתיאור רגשות. נתן זך, לדוגמה, כותב:

זו נפשי את נפשך אוהבת
ארוגה עמה בשטיח מוות
חוט וחוט בצמר שתי וערב
מצטלבים בו כמו הבוקר והערב

"שתי וערב"
תלמה אליגון-רוז כותבת:

אל ארץ צבי שדמעותיה
נושרות על שדה חמניות
שעצבונה וששונה
הם שתי וערב בבגד יומה.

"ארץ צבי"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חייט משה אברהם בן ראובן, רוח חיים, 1785 עמ' ד' ע"ב [1]
  2. ^ לדוגמה, באר היטב ומשנה ברורה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס"א, סעיף ו'