שתי וערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
איור של אריגת שתי וערב

שְׁתִי וָעֵרֶב הם מרכיבי האריגה חוטי השתי מתוחים ומקובעים בין שני מקלות, מוטות או מנורים קשיחים שמחזיקים את החוטים מתוחים. לתוך השתי מערבים את הערב, מרימים חלק מחוטי השתי ומורידים חלק ובתוך המיפתח מעבירים את הערב, על ידי העלאה והורדה של חוטים שונים מקבלים מיפתח שונה בכל פעם, וכך מקבלים יריעת בד בצפיפות או דוגמא לפי מטרת הבד.

שתי וערב לתיקון ואיחוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעם נהגו לתקן חורים בגרביים או לאחות חורים בבגדים בתיקון של שתי וערב. הלבישו את הגרב או כרכו את הקטע הקרוע על משהו שמתח את הסריג, או האריג [כוס, כדור או פטריה מעץ] בעזרת מחט וחוט ארגו מעין טלאי על החוטים.


סוגי נולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמנים קדומים, נארגו האריגים על ענפים או קורות מהם תלו חוטים שבעזרת משקולות [אבן או חרס] נמתחו כלפי מטה, והאורגים דחפו את העבירו את הערב בין חוטי השתי מצד לצד ואחר כך דחפו אותו כלפי מעלה. המתקן הזה נקרא נול. עם הזמן למדו שיותר קל לדחוף את הערב כלפי האדמה. יש כל מיני נולים . נולים שנוצרים על ידי תקיעת יתדות באדמה שביניהן מותחים את חוטי השתי ובעזרת מקל מורידים ומעלים חלק מחוטי השתי , כדי להכניס את חוטי הערב. יש נולים שעומדים על שולחן , יש בעלי רגליים משלהם. ויש תעשייתיים

בשל צורת העירוב בין החוטים משמש המושג שתי וערב בהשאלה לתיאורים שונים בתחומי המשפט, השירה, תכנון הערים ועוד.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילים מופיעות בספר ויקרא: "וְשָׂרַף אֶת-הַבֶּגֶד אוֹ אֶת-הַשְּׁתִי אוֹ אֶת-הָעֵרֶב, בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים, אוֹ אֶת-כָּל-כְּלִי הָעוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע: כִּי-צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא י"ג, 52). המילים מופיעות בפעם הראשונה כביטוי בתלמוד הבבלי: "כיצד קורעו? אמר רב יהודה: קורעו שתי וערב וטחו בכותל" (מסכת חולין, דף ק"ט, עמוד ב'). מקור השם "שתי", מלשון תשתית, שכן הוא נתלה על הנול; "ערב", מלשון עירוב, שכן הוא נשזר בין חוטי השתי.

שימושים בהשאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתכנון ערים משתמשים במונח: רחובות שתי וערב לתיאור רחובות הפרוסים על פני העיר כרשת מצטלבת בזוויות ישרות.
  • במשפט מכנים חקירה צולבת מכמה זוויות: "חקירת שתי וערב".
  • בניהול מכנים ארגון מטריציוני: "ארגון שתי וערב".
  • במסורת יהודית עממית משמש הצירוף כלשון נקי לציון צורת הצלב. לדוגמה, בסיפור דיבוק שנכתב על ידי ר' משה בן אברהם בן ראובן חייט: והיה נראה לעין כל איך שהרוח הוליך את ידיו לחבקן ולעשות תמונת שתי וערב. והנער מעצמו התחזק להפריד ידיו זה מזה, עד שבאוזנים שמענו איך שאמר אל הרוח וזה לשונו: "אתה רשע! אתה רוצה שאעשה שתי וערב! אני אינני רוצה!"[1] כן מופיע הצירוף בספרות הרבנית[2].
  • בשירה העברית ניתן למצוא את הביטוי שתי וערב בהשאלה לתיאור רגשות. נתן זך, לדוגמה, כותב:

זו נפשי את נפשך אוהבת
ארוגה עמה בשטיח מוות
חוט וחוט בצמר שתי וערב
מצטלבים בו כמו הבוקר והערב

"שתי וערב"
תלמה אליגון-רוז כותבת:

אל ארץ צבי שדמעותיה
נושרות על שדה חמניות
שעצבונה וששונה
הם שתי וערב בבגד יומה.

"ארץ צבי"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חייט משה אברהם בן ראובן, רוח חיים, 1785 עמ' ד' ע"ב [1]
  2. ^ לדוגמה, באר היטב ומשנה ברורה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס"א, סעיף ו'