ש. שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ש. שלום (עומד) יחד עם אשר ברש ונחום סלושץ (מימין), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948

ש. שלום (שמו המלא: שלום יוסף שפירא; 19 בדצמבר 19042 במרץ 1990) היה סופר, משורר ומתרגם עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום נולד בפרצ'ב שבפולין ב-1904, ועלה לארץ ישראל בשנת 1922, כאשר סבו האדמו"ר מדרוהוביץ רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, צאצאו של המגיד מקוז'ניץ ושל רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, החליט לעלות עם כל משפחתו. ב-1925 הצטרף עם אביו, האדמו"ר מדרוהוביץ' רבי אברהם יעקב שפירא, לקבוצת החסידים שייסדו את כפר חסידים בעמק זבולון, בראשות קרוב משפחתו האדמו"ר מקוז'ניץ והאדמו"ר מיבלונה. את תיאור העלייה והטרגדיות שפקדו את הקבוצה תיאר בספרו "עליית חסידים".

עבד מספר שנים כמורה, אולם עקב מחלת לב החליט להפסיק להורות.

יצירתו כוללת בעיקר פרוזה אוטוביוגרפית. ספרו "יומן בגליל" מבוסס על קשר רומנטי שהיה לו עם בחורה ערבייה. כתוצאה מהקשר הזה נשלח ללמוד בגרמניה. ספרו "הנר לא כבה" מבוסס על קשר רומנטי שהיה לו עם רופאה שהתאבדה לאחר שהתברר לה שלא יעזוב את אשתו.

בשירתו הלירית ניכרת זיקה למסורת השירה הסימבוליסטית – ה"אני" השירי שלו תוהה על מסתרי העולם שמסביבו ומנסה להגיע לאיחוד מיסטי עמו. בשירתו מורגשת גם השפעת הסמלים והרעיונות של עולם הקבלה והחסידות. כמו כן כתב שירה לאומית, והרבה לתרגם משירת העולם; בין היתר, תרגם את כל הסונטות של שייקספיר מאנגלית, וזכה על תרגומו זה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

שיריו של ש. שלום תורגמו לכמה לשונות, בהן יידיש, אנגלית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, וחלקם אף יצאו בקבצים. בשנת 1949 זכה בפרס ברנר,[1] בדצמבר 1956 זכה בפרס רופין[2] וב-1973 זכה בפרס ישראל לשירה.

אחיו היה המחנך יצחק שפירא, שהיה מנהל בית הספר הריאלי בחיפה בשנים 19551983.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלב העולם (1927)
  • מי? (1930)
  • יומן בגליל (1932)
  • פלא גומע (1934)
  • מתוך הלהבה (1936)
  • ספר השירים והסונטות (1940)
  • און בן פלא (1940)
  • פנים אל פנים (1941)
  • היד השנייה (1942)
  • עולם בלהבות (1944)
  • חג לי היום (1944)
  • שבת העולם (1945)
  • אילן בכות (1946)
  • שירים (1949)
  • הנר לא כבה (1952)
  • היינו כחולמים (1954)
  • מבחר שירים (1956)
  • במתח גבוה (1956)
  • בין תכלת ללבן (1958)
  • שירי קוממיות ישראל (1958)
  • שירת ש. שלום (1961)
  • ספר חיי רואי (1963)
  • ילקוט שירים (1968)
  • כוכב התקומה (1972)
  • כתבים (1974)
  • האור הגנוז (1976)
  • שירים אחרי חצות (1979)
  • אל-גביש (1984)
  • השירים של הים (1987)
  • ספר השמחה (1989)
  • אחרית היונה (1994)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש. שלום, הדים, תגובות ומאמרים על שירתו (ליקט, ערך וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), ירושלים: ניומן, 1973
  • ש’ שלום, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: שרגא אבנרי), תל אביב: עם עובד, 1981
  • ‫ ש. שלום - ריאיון על שירתו (נערך על ידי אברהם הולץ), תל אביב: 1987
  • אבידב ליפסקר, שירת ש. שלום: מסימבוליזם לאקספרסיוניזם נוסח העלייה השלישית, תל אביב: ספרית פועלים, סדרת פואטיקה וביקרת, 1991
  • יוסף שה-לבן, ש. שלום - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1978.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "ש. שלום - אני מן הפצועים שאינם זועקים", עמ' 130-121

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ש. שלום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
שאול טשרניחובסקי
פרס ביאליק
1941
הבא:
שאול טשרניחובסקי, חיים הזז