ת'ין ליזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ת'ין ליזי
חברי להקת "ת'ין ליזי": משמאל לימין: ג'ון סייקס, פיל לינוט, סקוט גורהאם ודארן וורטון (1983)
חברי להקת "ת'ין ליזי": משמאל לימין: ג'ון סייקס, פיל לינוט, סקוט גורהאם ודארן וורטון (1983)
מקום הקמה דבלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות דבלין, אירלנד
תקופת הפעילות 1969–הווה (כ־53 שנים)
סוגה הארד רוק
רוק
חברת תקליטים EMI
דקה
ורטיגו רקורדז (אנ')
מרקורי רקורדז (אנ')
www.thinlizzy.org
חברים
סקוט גורהאם (אנ')
דארן וורטון (אנ')
ריקי וורוויק (אנ')
דיימון ג'ונסון (אנ')
סקוט טראוויס (אנ')
טרוי סנדרס (אנ')
חברים לשעבר
אריק בל (אנ')
אריק ווריקסון (אנ')
פיל לינוט (אנ')
בריאן דוונאיי (אנ')
גארי מור
ג'ון דו קאן (אנ')
אנדי ג'י (אנ')
בריאן רוברטסון (אנ')
מידג' אור (אנ')
דייב פלט (אנ')
סנואי וויט (אנ')
ג'ון סייקס (אנ')
מרקו מנדוזה (אנ')
טומי אלדריג' (אנ')
רנדי גרג (Randy Gregg)
מייקל לי (אנ')
ויויאן קמפבל (אנ')
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ת'ין ליזיאנגלית: Thin Lizzy) היא להקת הארד רוק אירית, שפועלת החל משלהי שנות ה-60. הלהקה, שפעלה בכמה הרכבים, הוציאה כ-25 אלבומים, שכללו מספר רב של להיטים, והגיעו לאלבום פלטינה, ארבעה אלבומי זהב ושני אלבומי כסף.

ההיסטוריה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות (1972-1969)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בשנת 1969 על ידי ארבעה זמרים ונגנים:

  • פיל לינוט (אנ') (זמר ונגן גיטרה בס) שהיה לפני כן חבר בלהקות Orphanage, Skid Row ו-Black Eagles.
  • בריאן דוונאיי (אנ') (מתופף) שהיה חבר לפני כן בלהקות Black Eagles, Sugar Shack, Orphanage
  • אריק בל (אנ') (גיטריסט שהיה חבר לפני כן בלהקות Deltones, Shades of Blue, Bluebeats ו-Them (אנ') (יחד עם ואן מוריסון).
  • אריק ווריקסון (אנ') (נגן אורגן) שהיה אף הוא חבר בלהקת Them (אנ').

הפגישה שהביאה להקמת להקת ת'ין ליזי אירעה בדצמבר 1969, כשבל וווריקסון נפגשו בפאב בדבלין, שם דיברו על רצונם המשותף להקים להקה. על הבימה של אותו פאב הופיעו באותו זמן לינוט ודוונאיי, כחלק מלהקת Orphanage, ובל וווריקסון, שהתרשמו מהשניים, הציעו להם בהפסקה שבין הופעה להופעה להקים להקה ולינוט ודוונאיי הסכימו.

בינואר 1970 החלו החזרות של הלהקה בדבלין, וההכרזה הרשמית על הקמת הלהקה ועל השם "ת'ין ליזי" התרחשה ב-18 בפברואר 1970. שם הלהקה נלקח מדמותו של רובוט בשם "תין ליזי" (Tin Lizzie) שהופיע בסדרת קומיקס אנגלית בשם "הדנדי" (אנ') כשהשם "תין" הותאם ל"ת'ין" לפי האופן שבו מבטאים האירים את המילה.

הלהקה החלה בהופעותיה בפברואר 1970, וביולי אותה שנה הוציאה את הסינגל הראשון שלה בחברת EMI. זמן קצר לפני צאת הסינגל עזב אריק ווריקסון את הלהקה והיא נשארה בת שלושה חברים.

בשלהי 1970 חתמה הלהקה חוזה עם חברת התקליטים דקה, עברה לפעול בלונדון ובינואר 1971 הוציאה את אלבום הסטודיו הראשון שלה "Thin Lizzy" (אנ'). האלבום זכה לתגובות פושרות ולא דורג באף מצעד על אף השמעה אינטנסיבית מעל גלי האתר.

במרץ 1971 הוציאה הלהקה מיני-אלבום בשם "New Day" שנכשל מבחינה מסחרית. על אף הכישלון הסכימה חברת "דקה" לתמוך בהוצאת אלבום נוסף של הלהקה, ובמרץ 1972 יצא אלבום האולפן השני "Shades of a Blue Orphanage" (אנ').

בינואר 1973 יצא אלבום כיסוי לשיריה של להקת דיפ פרפל בשם "Play a Tribute to Deep Purple". "ת'ין ליזי" הייתה שותפה להוצאתו אך הוא יצא תחת שם הלהקה החד פעמי "Funky Junction" (אנ').

"וויסקי בכד" (1974-1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין: בריאן דוונאיי, פיל לינוט, גארי מור (1974)

את שנת 1972 פתחה הלהקה במסע הופעות אינטנסיבי בבריטניה בשיתוף להקת סלייד והזמרת סוזי קוואטרו. במקביל למסע ההופעות הוציאה "דקה" סינגל של הלהקה בשם "Whiskey in the Jar" (אנ') שהושר בסגנון של בלדה[1]. חברי הלהקה התרעמו על צעד זה של חברת התקליטים בטענה שהוא עומד בסתירה לסגנון הרוק שלהם. למרבה ההפתעה הצליח השיר במצעדים, טיפס לראש המצעד האירי, למקום שישי במצעד הבריטי, להצלחה במצעדים באירופה ולהופעה בתוכנית הטלוויזיה Top of the Pops של ערוץ ה-BBC. הלהקה ניסתה לשחזר את ההצלחה בסינגל נוסף בשם Randolph's Tango אך הוא נכשל.

בספטמבר 1973 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השלישי שלה "Vagabonds of the Western World" (אנ') ועל אף השמעות רבות ברדיו הוא נכשל במצעדים.

בשלהי 1973 יצאה הלהקה למסע הופעות בבריטניה, ולקראת סופו עזב הגיטריסט אריק בל את הלהקה[2]. במקומו של בל נקלט בלהקה גארי מור, שליווה אותה בכל אלבומיה. מור השלים את סיבוב ההופעות, נשאר עם הלהקה עד אפריל 1974 ואף הקליט איתה שלושה שירים (וביניהם הלהיט "Still in Love with You" (אנ')).

לאחר עזיבתו של מור נקלטו בלהקה שני גיטריסטים חדשים: ג'ון דו קאן (אנ') (יוצא להקת Atomic Rooster (אנ')) ואנדי ג'י (אנ') והלהקה יצאה במאי 1974 למסע הופעות בגרמניה. שני הגיטריסטים עזבו לאחר מסע ההופעות, בשל חוסר התאמה בין לינוט ובין קאן ומפני שאנדי ג'י היה כבול בחוזה לחברה אחרת. משברים נוספים שאיתם התמודד לינוט היו רצונו של דוונאיי לעזוב (כתוצאה מתהליך התפכחות מהמוזיקה) וסיום החוזה עם דקה.

לאחר שלינוט שיכנע את דוונאיי להישאר התפנו השניים לחפש גיטריסטים ללהקה, ובסופו של דבר נבחרו בריאן רוברטסון (אנ') וסקוט גורהאם (אנ'). בהרכבם זה חתמה הלהקה על חוזה חדש עם חברת התקליטים "פונוגרם" (אנ') ובנובמבר 1974 הפיקה את אלבום האולפן הרביעי "Nightlife" (אנ') ובו נכללו שלושת השירים שהוקלטו בתחילת אותה שנה עם גארי מור. האלבום נכשל ולא דורג במצעדי האלבומים, ובנוסף טענו מבקריו (כולל חלק מחברי הלהקה) שהוא בוסרי, "רך" מדי ו"מאולף".

"הנערים חזרו לעיר" (1977-1975)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין: בריאן רוברטסון, פיל לינוט, סקוט גורהאם (1977)

בתחילת 1975 יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית, שם שימשו להקת חימום ללהקת באקמן-טרנר אוברדרייב ולזמר בוב סגר (אנ'). בהמשך אותה שנה ליוותה הלהקה מסע הופעות של "באקמן-טרנר אוברדרייב" באירופה.

בספטמבר 1975 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה "Fighting" (אנ') שהיה מוצלח מקודמיו ונכנס לראשונה למצעד מכירות האלבומים הבריטי. לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה למסע הופעות יחד עם להקת הרוק סטטוס קוו.

ב-26 במרץ 1976 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השישי שלה "Jailbreak" (אנ') שכלל את להיטה הגדול ביותר של הלהקה "The Boys Are Back in Town" (אנ'). שיר זה טיפס למקום ה-1 במצעד באירלנד, למקום ה-8 במצעד בבריטניה, למקום ה-12 במצעד בארצות הברית וזכה להצלחות גם במדינות אחרות. גם האלבום עצמו זכה להצלחה נכנס למצעדי המכירות (מקום 10 בבריטניה ומקום 18 בארצות הברית).

נישאים על גלי ההצלחה יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית תוך שיתוף פעולה עם להקות אמריקאיות כמו אירוסמית', ראש ו REO Speedwagon (אנ'). תוכנית למסע הופעות נוסף ביוני 1976, בשיתוף עם להקת ריינבו, בוטלה בגלל מחלתו של לינוט.

באוגוסט 1976 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השביעי שלה "Johnny the Fox" (אנ'). אלבום זה, שנכתב ברובו על ידי לינוט, הביא לידי ביטוי את התרבות הקלטית שממנה הושפע לינוט. האלבום הצליח והגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי ולאחר הופעתו יצאה הלהקה למסע הופעות מוצלח בבריטניה והוזמנה להתארח בתוכניות טלוויזיה. מסע נוסף בארצות הברית שתוכנן לדצמבר 1976 בוטל ברגע האחרון לאחר שרוברטסון הגיטריסט שבר את ידו. אירוע זה גרם לכעס בקרב הלהקה מאחר שרוברטסון לא דיווח בזמן על האירוע ולינוט החליט להדיחו. במסע ההופעות הבא של הלהקה לארצות הברית, בינואר 1977, הוחלף רוברטסון על ידי גארי מור והלהקה הופיעה כלהקת החימום של להקת קווין.

במאי 1977 יצאה הלהקה לקנדה כשלישייה, לאחר שהסכסוך עם רוברטסון לא נפתר ולאחר שגארי מור חזר ללהקתו. בקנדה הקליטה הלהקה את אלבומה השמיני "Bad Reputation" (אנ') כשבמהלך ההקלטות הצליח גורהם לשכנע את לינוט לצרף את רוברטסון שניגן רק בחלק מהשירים. האלבום יצא להפצה בספטמבר 1977, זכה להצלחה והגיע למקום 4 במצעד האנגלי.

"חי ומסוכן" (1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1978 הוציאה הלהקה לאור את אלבומה התשיעי "Live and Dangerous" (אנ') שהיה האלבום הראשון שהוקלט במהלך הופעות חיות (בלונדון, פילדלפיה וטורונטו). האלבום זכה להצלחה רבה (מקום 2 במצעד הבריטי) ולתשבחות המבקרים, וב-2004 הוגדר על ידי המגזין Classic Rock (אנ') כאלבום החי הטוב ביותר.

לאחר יציאת האלבום חל הנתק הסופי בין רוברטסון ולינוט ורוברטסון עזב סופית את הלהקה.

חזרתו של גארי מור (1979-1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיל לינוט בהופעה בממפיס (1978)

לאחר עזיבתו של של רוברטסון חזר גארי מור להרכב והלהקה הצטרפה להרכב זמני בשם "Greedy Bastards" שכלל מוזיקאים רבים, וביניהם חברי להקת הסקס פיסטולס, בוב גלדוף ואחרים. הרכב זה איפשר ללהקה להתעדכן בסגנונות מוזיקליים חדשים (למשל פאנק רוק).

באוגוסט 1978 יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית והמשיכה משם לאוסטרליה וניו זילנד.

באפריל 1979 הקליטה הלהקה את אלבומה העשירי "Black Rose: A Rock Legend" (אנ'). האלבום הוקלט בפריז וחלק מהשירים שבו זכו להצלחה במצעדים (מקום 2 במצעד הבריטי). אחד השירים שנכללו באלבום היה השיר "Sarah" (אנ') שהוקדש לבתו של לינוט. תקופת ההקלטה של האלבום התאפיינה בשימוש הולך וגובר של חברי הלהקה בסמים.

ביולי 1979 עזב מור את הלהקה בפתאומיות ובאמצע מסע הופעות. הלהקה הופיעה מספר פעמים עד שלינוט הצליח למצוא את הגיטריסט מידג' אור (אנ') כממלא מקום למור והוא סייע להשלים את המסע.

בספטמבר 1979 יצאה הלהקה למסע הופעות מוצלח ביפן ולינוט הזמין למסע את הגיטריסט דייב פלט (אנ'), ובה בעת העביר את מידג' אור לעמדת הקלידן.

שנים אחרונות והתפרקות (1983-1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1980 התמקד לינוט במציאת הרכב קבוע ללהקה, ובמסגרת זו החליף את דייב פלט (אנ') בסנואי ווייט (אנ') (שניגן עם פינק פלויד) והחל בהחלפת מידג' אור (אנ') על ידי דארן וורטון (אנ'). בתקופה זו הייתה הלהקה עסוקה בהפקת אלבומה ה-11 "Chinatown" (אנ') (יצא לאור באוקטובר 1980) ובסיוע ללינוט להפיק את אלבום הסולו הראשון שלו "Solo in Soho" (אנ') (יצא באפריל 1980). האלבום זכה להצלחה והגיע למקום 7 במצעד הבריטי.

לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה למסעי הופעות ביפן, אוסטרליה וארצות הברית[3].

במהלך 1981 התמודדו חברי הלהקה עם הפקת אלבומה ה-12 "Renegade" (אנ') ובמקביל בסיוע ללינוט להפיק את אלבום הסולו השני שלו "The Philip Lynott Album" (אנ'). אלבום הלהקה לא הצליח ודורג רק במקום 38 במצעד הבריטי. באותה שנה יצא לאור אלבום אוסף בשם "The Adventures of Thin Lizzy" (אנ') שהצליח ודורג במקום 6 במצעד הבריטי.

שנת 1982 התאפיינה בהתפוררותה של הלהקה, כשבריאן דוונאיי נפצע בקטטה והפסיק הופעותיו, סקוט גורהאם נכנס למוסד גמילה מסמים, סנואי ווייט פרש בגלל חוסר הארגון של הלהקה ולינוט עצמו התמקד בהפקת אלבום הסולו השני שלו. בשלהי אותה שנה הצטרף ג'ון סייקס (אנ') ללהקה כמחליפו של סנואי ווייט והלהקה החלה לעבוד על אלבום החדש, ה-13 במספר, שיצא למכירה במרץ 1983 בשם "Thunder and Lightning" (אנ') וזכה להצלחה כשהגיע למקום 4 במצעד האלבומים הבריטי. בעקבות האלבום יצאה הלהקה למסע ההופעות האחרון שלה, שהיה מסע מוצלח ובכמה קונצרטים הוזמנו לבמה חברי עבר של הלהקה. השירים שנוגנו במסע ההופעות נאספו לתקליט אוסף בשם "Life" (אנ'), שיצא לאור באוקטובר 1983 וזכה להצלחה מוגבלת (מקום 29 במצעד הבריטי).

ב-4 בספטמבר 1983 הופיעה הלהקה בקונצרט רוק במחוז לסטרשייר, וזו הייתה ההופעה האחרונה של הלהקה ואחריה הלך כל חבר לדרכו.

לאחר ההתפרקות (1996-1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג הלהקה, פיל לינוט, המשיך את דרכו העצמאית ותכנן להוציא אלבום סולו שלישי, אך בה בעת ניהל משא ומתן עם חברי הלהקה לאיחוד מחדש של ת'ין ליזי. כל התוכניות האלו נגוזו כשלינוט מת בינואר 1986, בסולסברי, משלל בעיות רפואיות (בין השאר דלקת ריאות) שהיו קשורות להתמכרותו לסמים.

במאי 1986 התאחדו אנשי הלהקה הנותרים (בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם ודארן וורטון) יחד עם גארי מור, בוב גלדוף ובוב דייסלי (אנ')) למופע צדקה, ובעקבותיו יצא האלבום "Soldier of Fortune" על בסיס ההקלטות מהמופע.

איחוד נוסף של הלהקה אירע באוקטובר 1990, במלאת חמש שנים למותו של לינוט, כשחברי הלהקה הנותרים נאספו לבצע שיר שנמצא בעזבונו של לינוט. שיר זה נכלל באלבום אוסף שיצא בפברואר 1991 ונקרא "Dedication: The Very Best of Thin Lizzy" (אנ') וזכה להצלחה במצעד הבריטי (מקום 8) והאירי (מקום 2).

בשנים הבאות המשיכו חברי הלהקה להופיע בהרכבים שונים, בהופעות וקונצרטים ברחבי העולם, שחלקם הוקדשו ללינוט, ואמו של לינוט אף הוזמנה כאורחת כבוד לכמה מהם.

ב-1994 יצא אלבום אוסף של הלהקה, מתוך ההקלטות של BBC, בשם "The Peel Sessions" (אנ') ובינואר 1996 יצא אלבום אוסף נוסף של הלהקה בשם "Wild One: The Very Best of Thin Lizzy" (אנ').

איחוד הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת ג'ון סייקס (2010-1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון סייקס ות'ין ליזי בהופעה באברדין ב-2007

ב-1996 איחד ג'ון סייקס (אנ') את הלהקה וכלל בה את חברי העבר בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, דארן וורטון וכן הזמין את מרקו מנדוזה (אנ') כנגן בס. סייקס הופיע כזמר מוביל במקומו של לינוט והלהקה הופיעה רק בשירי עבר של ת'יו ליזי[4].

ב-1997 פרש בריאן דוונאיי מהלהקה בגלל בעיות אישיות ובמקומו נקלט המתופף טומי אלדריג' (אנ'). הלהקה המשיכה בהופעותיה עם שירי עבר אך בה בעת החלה ליצור ולהופיע גם עם שירים חדשים.

ביוני 2000 הוציאה הלהקה אלבום הופעות "One Night Only" (אנ') שלווה במסע הופעות בארצות הברית. לאחר מסע זה פרש דארן וורטון וכל חבר פנה לעיסוקיו הפרטיים, כשמדי פעם התאחדה הלהקה לקונצרטים ברחבי העולם, תוך גיוס נגנים זמניים לכל הופעה.

בתחילת 2004 התאחדה הלהקה בהרכב שכלל את החברים המקוריים, ג'ון סייקס וסקוט גורהאם, ואליהם הצטרפו רנדי גרג (Randy Gregg) ומייקל לי (אנ'). הלהקה יצאה למסע הופעות בצפון אמריקה כאורחת בהופעות של להקת דיפ פרפל.

בהמשך הזמן חזרו להרכב הלהקה גם מרקו מנדוזה (2005) וטומי אלדריג' (2007) והלהקה השתתפה בהופעות מזדמנות. ב-2009 תכננה הלהקה לצאת למסע הופעות בבריטניה כלהקת חימום ללהקת AC/DC, אולם מסע זה בוטל לאחר שטומי אלדריג' נפצע וג'ון סייקס פרש. מקרים אלו הביאו בפועל להפסקת פעילות הלהקה.

תקופת ריקי וורוויק (2021-2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2010 הקים סקוט גורהאם את הלהקה מחדש, ונכללו בה הוותיקים, בריאן דוונאיי ודארן וורטון, וכן הוזמנו הגיטריסט ויויאן קמפבל (אנ') (מלהקת דף לפרד) והזמר ריקי וורוויק (אנ'). בהרכב זה יצאה הלהקה בתחילת 2011 למסע הופעות בבריטניה. בהמשך אותה שנה הודיע ויויאן קמפבל על עזיבת הלהקה והוא הוחלף על ידי גיטריסט להקת גאנז אנד רוזס ריצ'רד פורטוס, שהוחלף בהמשך אותה שנה על ידי דיימון ג'ונסון (אנ'). בקיץ 2011 יצאה הלהקה למסע הופעות בארצות הברית בשיתוף להקת ג'ודס פריסט.

בשלהי 2012 הכריזה הלהקה שמתוך כבוד לזכרו של פיל לינוט, כל השירים החדשים של הלהקה יוקלטו תחת השם החדש "בלק סטארז ריידרז" (Black Star Riders) (אנ'), כשבמקביל תעשה הלהקה שימוש בשם "ת'ין ליזי" רק להופעות עם החומרים הישנים. תחת השם החדש יצאה הלהקה בתחילת 2013 לסיבוב הופעות באוסטרליה, תוך שיתוף פעולה עם להקות מוטלי קרו וקיס.

ב-2016 החלה הלהקה בסדרה של הופעות לציון 50 שנה להקמתה ו-30 שנה למותו של פיל לינוט. הרכב הלהקה כלל את הוותיקים סקוט גורהאם, ריקי וורוויק ודיימון ג'ונסון, להם התווספו נגנים זמניים לכל מופע. הופעות אלו נמשכו עד 2019.

ב-2021 הוציאה הלהקה הודעה על תוכניותיה להופעות ב-2022.

דיסקוגרפיה (אנ')[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך שם הלהקה שם האלבום הרכב ליווי מוזיקלי הערות
ינואר 1971 ת'ין ליזי Thin Lizzy (אנ') פיל לינוט (אנ'), בריאן דוונאיי (אנ') ואריק בל (אנ') איבור ריימונד (אנ'), אריק ווריקסון (אנ'), גארי מור ומידג' אור (אנ') אלבום אולפן
מרץ 1972 ת'ין ליזי New Day פיל לינוט, בריאן דוונאיי, ואריק בל מיני אלבום אולפן
מרץ 1972 ת'ין ליזי Shades of a Blue Orphanage (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי ואריק בל קלוד סימונדס (אנ') וגארי מור אלבום אולפן.
השם מהווה מחווה ללהקתם הקודמת של לינוט ודוונאיי.
ספטמבר 1973 ת'ין ליזי Vagabonds of the Western World (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי ואריק בל דייוויד ג'נסן (אנ'), יאן שלהאס (אנ'), פיאצ'רה טרנץ' (אנ') וגארי מור אלבום אולפן
נובמבר 1974 ת'ין ליזי Nightlife (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, גארי מור, בריאן רוברטסון (אנ') וסקוט גורהאם (אנ') פרנקי מילר (אנ'), ג'יין ראסל (אנ') וג'ימי הורוויץ (Jimmy Horowitz) אלבום אולפן
ספטמבר 1975 ת'ין ליזי Fighting (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, בריאן רוברטסון וסקוט גורהאם רוג'ר צ'פמן (אנ') ואיאן מקלאגן (אנ') אלבום אולפן
מרץ 1976 ת'ין ליזי Jailbreak (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, בריאן רוברטסון וסקוט גורהאם טים הינקלי (אנ') אלבום אולפן.
כולל השיר הידוע של הלהקה "הנערים חזרו לעיר" (אנ')
הגיע לאלבום זהב בארצות הברית, בריטניה וקנדה.
אוקטובר 1976 ת'ין ליזי Johnny the Fox (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, בריאן רוברטסון וסקוט גורהאם פיאצ'רה טרנץ' (אנ'), פיל קולינס וקים ביקון (Kim Beacon) אלבום אולפן, הוקלט בקנדה.
הגיע לאלבום זהב בבריטניה.
ספטמבר 1977 ת'ין ליזי Bad Reputation (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, בריאן רוברטסון וסקוט גורהאם ג'ון בוג'יק (Jon Bojic), קן מוריס (Ken Morris), מרי הופקין וג'ון האליוול (אנ') אלבום אולפן.
הגיע לאלבום זהב בבריטניה.
יוני 1978 ת'ין ליזי Live and Dangerous (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, בריאן רוברטסון וסקוט גורהאם ג'ון ארל (אנ') והווי לואיס (אנ') אלבום הופעות חיות.
הגיע לאלבום פלטינה כפול בבריטניה ולאלבום זהב באירלנד.
1978 ת'ין ליזי The Continuing Saga of the Ageing Orphans (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, גארי מור וסקוט גורהאם מידג' אור (אנ'), דייוויד ג'נסן (אנ') וקלוד סימונדס (אנ') אלבום אוסף.
אפריל 1979 ת'ין ליזי Black Rose: A Rock Legend (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, גארי מור וסקוט גורהאם ג'ימי ביין (אנ'), הווי לואיס (אנ'), מרק נאוסיף (אנ') וג'ודי צוקי (אנ') אלבום אולפן.
אלבום זהב בבריטניה.
אוקטובר 1980 ת'ין ליזי Chinatown (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם וסנואי וויט (אנ') מידג' אור (אנ'), דארן וורטון (אנ'), טים הינקלי (אנ') ופיאצ'רה טרנץ' (אנ') אלבום אולפן.
אלבום כסף בבריטניה.
נובמבר 1981 ת'ין ליזי Renegade (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, דארן וורטון, וסנואי וויט אלבום אולפן.
1981 ת'ין ליזי The Adventures of Thin Lizzy (אנ') אלבום אוסף.
מרץ 1983 ת'ין ליזי Thunder and Lightning (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, דארן וורטון, וג'ון סייקס (אנ') אלבום אולפן.
אלבום כסף בבריטניה.
אוקטובר 1983 ת'ין ליזי Life (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, דארן וורטון וג'ון סייקס אלבום הופעות חיות
פברואר 1991 ת'ין ליזי Dedication: The Very Best of Thin Lizzy (אנ') בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, דארן וורטון, אריק בל (אנ'), בריאן רוברטסון (אנ'), גארי מור וסנואי וויט אלבום אוסף
1994 ת'ין ליזי The Peel Sessions (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, אריק בל, בריאן רוברטסון וגארי מור אלבום אוסף
ינואר 1996 ת'ין ליזי Wild One: The Very Best of Thin Lizzy (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, אריק בל, בריאן רוברטסון וגארי מור אלבום אוסף
יוני 2000 ת'ין ליזי One Night Only (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, אריק בל, בריאן רוברטסון וגארי מור אלבום הופעות חיות
האלבום הראשון ללא לינוט
דצמבר 2001 ת'ין ליזי Vagabonds Kings Warriors Angels (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם, אריק בל, בריאן רוברטסון, גארי מור, סנואי וויט, ג'ון סייקס, אריק ווריקסון, דארן וורטון ואחרים אלבום אוסף כפול (4 CDs)
ספטמבר 2008 ת'ין ליזי UK Tour '75 (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם ובריאן רוברטסון אלבום חי מהופעה שנערכה ב-1975 בדרבי, אנגליה
מרץ 2009 ת'ין ליזי Still Dangerous (אנ') פיל לינוט, בריאן דוונאיי, סקוט גורהאם ובריאן רוברטסון ג'ון ארל (אנ') אלבום חי מהופעה שנערכה ב-1977 בפילדלפיה

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ת'ין ליזי בוויקישיתוף
  • Byrne, Alan (20 בספטמבר 2015), Are You Ready? Thin Lizzy: Album by Album, London, England: Soundcheck Books, ISBN 978-0992948085, נבדק ב-4 בנובמבר 2017 {{citation}}: (עזרה)
  • Doherty, Harry; Gorham, Scott (12 בנובמבר 2012), Thin Lizzy: The Boys Are Back in Town, Bury St. Edmunds, England: Omnibus Press, ISBN 978-1780384320, נבדק ב-4 בנובמבר 2017 {{citation}}: (עזרה)
  • Thomson, Graeme (25 בפברואר 2016), Cowboy Song: The Authorised Biography of Philip Lynott, London, England: Hachette UK, ISBN 978-1472121042, נבדק ב-4 בנובמבר 2017 {{citation}}: (עזרה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg "וויסקי בכד" בביצוע להקת "ת'ין ליזי" - 1973, סרטון באתר יוטיוב
  2. ^ משערים שעזיבתו קשורה למצב בריאותי ירוד ולהתפכחות מעולם המוזיקה
  3. ^ המטרה של המסע לארצות הברית הייתה לחזק את מיצובה של הלהקה ביבשת זו לאחר שאף שיר שלה לא התברג במצעדים מאז 1976
  4. ^ האיחוד תחת השם ת'ין ליזי עורר מחאה בקרב מעריצי הלהקה בגלל העדרו של לינוט מההרכב
  5. ^ לזכרו של פיל לינוט, באתר "האווירה של פילו"