תאג'ורא

תאג'ורא
מדינה	לוב
מחוז	טריפולי רבתי
גובה	6.0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	48,836 (2006)
קואורדינטות	32°52′55″N 13°20′24″E / 32.881944444444°N 13.34°E
אזור זמן	UTC+2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת לוב רגילה) טריפולי בנגאזי מיסראתה אל-ביידא רדאמס סבהא תונ. אלג'. ניז'ר צ'אד סו. מ. הים התיכון תאג'ורא

תאג'ורא (בערבית: تاجوراء, בתעתיק מדויק: תָּאג'וּרָאא) היא עיר בצפון-מערב לוב, במחוז טריפולי, לחוף הים התיכון, 23 קילומטרים (14 מיל) מזרחית לטריפולי. בין השנים 2001–2007 תאג'ורא הייתה בירת מחוז תאג'ורא (מחוז שבוטל) ונודעה כמעוז "אנטי-קדאפי" ובשל כך, סבלה העיר אבדות רבות במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בלוב.

אטימולוגיה

אין ידיעה ברורה על משמעות השם. הפולקלור המקומי מציע שתי סברות למקור השם.

תאג'ורא, ניתן על שם נסיכה שאיבדה את כתרה. החלק הראשון, תָּאג' (تاج) משמעו כתר, ושם הנסיכה היה [א]וֹרָאא (وراء). הכתר נמצא באזור זה ולכן הוא נקרא כך.
השם נגזר מהשפה הברברית ופירושו "שער" וזאת משום שהיישוב היה השער המזרחי של חומות טריפולי.^[^{דרוש מקור]}

היסטוריה

בשנת 1530 נתן קרל החמישי את אזור תאג'ורא לשליטת אבירי מלטה. העות'מאנים הקימו בסיס בתאג'ורא בשנת 1531. בפיקודו של ח'יר א-דין פאשה, המכונה "ברברוסה" ובשנת 1551, כבש האדמירל הטורקי סינאן פאשה את טריפולי.^[1]

מאורעות 1945

ב-4 בנובמבר 1945, תקפו הערבים תושבי תאג'ורא את שכניהם היהודים. כמה ימים קודם לכן, הותקפו יהודים בטריפולי.^[2] בין המותקפים נמנו 7 הרוגים ופצועים רבים. הערבים בזזו את רכושם של היהודים והעלו באש חלק מהבתים. המהומות נפסקו כאשר הגיע למקום כוח של סודנים שהשתייכו לצבא הבריטי שחנה שם, בתום מלחמת העולם השנייה.^[3]

מרכז מחקר גרעיני בתאג'ורא

ערך מורחב – נשק להשמדה המונית בלוב

לוב החלה בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית ב-1971 ולשם כך פנתה לברית המועצות לקבלת סיוע טכני. ומרכז המחקר הגרעיני של לוב הוקם בתאג'ורא.^[4]

לברית המועצות היה תנאי מקדים לפרויקט, שלוב תאשרר את האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ולוב חתמה על האמנה, רק ב-1975. עם זאת, לוב לא מיהרה לחתום על "הסכם ביטחונות" עם הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), וברית המועצות האטה את קצב הבנייה. הסכם הביטחונות נחתם סופית ביולי 1980.^[^{דרוש מקור]}

הכור הגרעיני, לצורכי מחקר בתאג'ורא היה מסוג "בריכה" (Swimming pool reactor)^{[דרושה הבהרה]} בהספק 10 מגה-ואט (IRT-1) והוא החל לפעול באופן מלא ב-1983 בכור עבדו כ-750 מומחים וטכנאים לובים שעבדו בהנחיית צוות סובייטי שכלל כ-200 מומחים. לוב שלחה סטודנטים ללמוד את התחום בארצות אחרות ובכלל זה קבוצה של 200 למדה בארצות הברית עד תחילת 1983 ואז אסרה ארצות הברית על הכשרת לובים במדעי הגרעין.^[5]^[6] לאורך שנות ה-80, הייתה לוב תלויה ששעבדו בתאג'ורא,^{[דרושה הבהרה]} דבר שהגביל את יכולתה לפעול שם עצמאית ולבצע מחקרים לצורכי מלחמה.

ב-24 אוקטובר 1997 רוסיה ולוב חתמו על הסכם לשיקום המרכז למחקר גרעיני בתאג'ורא ובמרץ 1998 חברת Atomenergoeksport הרוסית חתמה על חוזה בשווי 8 מיליון דולר לשיפוץ חלקי של המרכז.^[4]^[5]

במחצית השנייה של 1999 לוב ורוסיה קיימו דיונים על שיתוף פעולה בנושא הכור בתאג'ורא ועל אופציה לרכישת כור נוסף. על פי הערכת מומחים השלמת הפרויקט עשויה לאפשר ללוב לבצע מחקר ופיתוח הקשורים לנשק.^[4]

דו"ח של ה-CIA שפרסם ב-8 בינואר 2003 קבע כי "בשנת 2001, לוב ומדינות אחרות השתמשו... בשירותיהן החשאיים כדי לנסות להשיג מידע טכני על פיתוח נשק להשמדה המונית, כולל נשק גרעיני". לוב הכחישה את ההאשמות.^[4]

בשנת 2003, לוב עצרה את תוכנית העשרת האורניום שלה ונכנעה במלואה לבדיקות של ה-IAEA.^[7]

על פי מומחים, התקדמות תוכנית הגרעין של לוב סבלה מניהול כושל, מחסור בחלקי חילוף ומהרתיעה של ספקים זרים, במיוחד לאחר האמברגו של האו"ם בשנת 1992. למרות מאמץ של 25 שנה לרכוש או לפתח נשק גרעיני, תוכנית הגרעין של לוב נותרה בשלב העוברי.^[5]

ב-8 במרץ 2004 פורסם שלוב החזירה לרוסיה 88 מכלולי מוטות, המכילים דלק לכורים, שקיבלה בין השנים 1980–1984 למרכז המחקר בתאג'וראא. המשלוח כלל רכיבי דלק המכילים כ-13 קילוגרם (28.7 פאונד) של אורניום-235 מועשר ב-80 אחוז, וכ-3 קילוגרם (6.6 פאונד) של אורניום לא בקיע.^[4]

היקף קומפלקס הגרעין החשאי של לוב נודע לקהילה הבינלאומית רק עם ביקורו של מנכ"ל הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) בשנת 2004, כאשר לוב חשפה עשרה אתרים נוספים שתרמו למאמציה להשיג נשק גרעיני.^[7]

הערות שוליים

^ Jamil M. Abun-Nasr, A History of the Maghrib in the Islamic Period, Cambridge University Press, 1987-08-20, עמ' 190, ISBN 978-0-521-33767-0. (באנגלית)
^ הפרעות של 1945, באתר kotar.cet.ac.il
^ אור שלום - מרכז לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב (2023-11-06), עדות טבח 1945 בלוב | יצחק מסילתי ז"ל, כפר תאג'ורה, נבדק ב-2025-07-17
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Libya Nuclear Chronology, media.nti.org, ‏February 2011
^ ¹ ² ³ Libyan Nuclear Weapons, www.globalsecurity.org
^ Libya Special Weapons, nuke.fas.org
^ ¹ ² Libya Nuclear Facilities, The Nuclear Threat Initiative, ‏2011-12-07 (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאג'ורא בוויקישיתוף

על אודות פרעות 1945 בלוב, בהרחבה.

[1] Jamil M. Abun-Nasr, A History of the Maghrib in the Islamic Period, Cambridge University Press, 1987-08-20, עמ' 190, ISBN 978-0-521-33767-0. (באנגלית)

[2] הפרעות של 1945, באתר kotar.cet.ac.il

[3] אור שלום - מרכז לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב (2023-11-06), עדות טבח 1945 בלוב | יצחק מסילתי ז"ל, כפר תאג'ורה, נבדק ב-2025-07-17

[:0-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Libya Nuclear Chronology, media.nti.org, ‏February 2011

[:1-5] ¹ ² ³ Libyan Nuclear Weapons, www.globalsecurity.org

[6] Libya Special Weapons, nuke.fas.org

[:2-7] ¹ ² Libya Nuclear Facilities, The Nuclear Threat Initiative, ‏2011-12-07 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]