תאגיד המיחזור אל"ה

**תאגיד המיחזור אל"ה (איסוף למען הסביבה)**
נתונים כלליים
מייסדים	החברה המרכזית לייצור משקאות קלים; יפאורה-תבורי; מעיינות עדן
תקופת הפעילות	2001–הווה (כ־23 שנים)
יו"ר	אבי ניסנקורן
מנכ"ל	אורנית רז
	www.ela.org.il

תאגיד המיחזור (או: אל"ה - איסוף למען הסביבה) היה גוף שהוקם בשנת 2001 לטובת איסוף ומחזור מיכלי משקה בעקבות חוק הפיקדון. התאגיד פעל ללא מטרות רווח וסיפק ללקוחותיו, ייצרני ויבואני משקאות, שירותים של איסוף ומיחזור מיכלי פיקדון לצורך עמידתם של הלקוחות בחובותיהם לפי חוק הפיקדון. התאגיד סיים את פעילותו בתחום איסוף המכלים ב-31 בדצמבר 2022.^[1]

אודות התאגיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאגיד הוא חברה בע"מ אשר על פי תקנונה אינה פועלת למטרות רווח ואינה מחלקת רווחים. התאגיד הוקם על ידי ארבעה יצרני המשקאות: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (זכיינית קוקה-קולה בישראל), טמפו משקאות, יפאורה-תבורי ומעיינות עדן. הוא מספק שירותים לבעלי המניות וכן ליצרני ויבואני משקאות נוספים. לפי הוראות הממונה על התחרות, השירותים מסופקים באופן שוויוני לבעלי המניות ולמי שאינם בעלי מניות. חברת יפאורה-תבורי הודיעה על כוונתה לפרוש מהתאגיד בשנת 2021.^[2] בשנת 2022 אישרה רשות התחרות את בקשת החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (קוקה קולה ישראל) להשתלט על 100% ממניות התאגיד.^[3]

יצרני המשקאות בישראל מחויבים לגבות 30 אג' על כל מכל בר-פיקדון שנמכר על ידיהם. כאשר הצרכן רוכש את המשקה, הוא מחויב בדמי פיקדון של 30 אג' בנוסף למחיר המשקה.הצרכנים זכאים להשיב מיכלי פיקדון הריקים ולקבל בחזרה את הפיקדון בכל בית עסק (חנות) אשר מוכרת מיכלי משקה מלאים נושאי פיקדון של היצרן או היבואן של המשקה.

לפי חוק הפיקדון, היצרנים והיבואנים אחראים לאסוף מיכלים ריקים בהיקף מחייב כאחוז מהמיכלים שמכרו בישראל ובפרט לאסוף את המיכלים מבתי העסק ולהשיב להם את הפיקדון, וכן למחזר את מיכלי הפיקדון שאספו. התאגיד מבצע את החובות הללו עבור אותם יצרנים ויבואנים שמקבלים ממנו שירות וזאת בתמורה לדמי שירות שהם משלמים לו. התאגיד מפעיל מערך איסוף ארצי במשאיות מבתי עסק וממקורות איסוף אחרים (אספנים, בתי ספר, מחנות צה"ל ועוד) וכמו כן מפעיל מרכזי איסוף עירוניים לציבור הרחב. לפי נוהלי התאגיד, יש להיות רשום בתאגיד כלקוח כדי להיות זכאי להזמין משאיות לאיסוף המכלים. עבור רוב צרכני המשקאות הפרטיים, האיסוף נעשה למעשה בצורה עקיפה: הצרכן מחזיר את המכל לבית-עסק ובית העסק מחזיר את המכלים לתאגיד.

רקע חוקי:

כאשר הוקם התאגיד, כלל חוק הפיקדון הסדר מיוחד לפעילות "תאגיד מיחזור". יצרן או יבואן משקאות יכל לרכוש שירות מ"תאגיד מיחזור מוכר" (שקיבל לפי החוק הכרה מהמשרד להגנת הסביבה), ואז לא נשא היצרן או היבואן בעצמו באחריות לפי חוק הפיקדון. בשנת 2010 בוטל הסדר "תאגיד המיחזור" בחוק הפיקדון. כיום אין לתאגיד מעמד חוקי כלשהו ויצרן או יבואן משקאות אשר מקבל שירות מהתאגיד ממשיך להיות אחראי בעצמו לעמידה בדרישות חוק הפיקדון (לדוגמה לעניין עמידה ביעדי האיסוף).

כחברה בבעלות משותפת של מספר יצרני משקאות, פועל התאגיד באישור אשר מחודש מידי מספר שנים בבית הדין לתחרות ובכפוף לתנאים שנקבעו באישור. כחלק מתנאי האישור בשנת 2017, הסכימה חברת טמפו, להפסיק להיות בעלת מניות בתאגיד ולהמשיך לקבל ממנו שירותים בלבד.

דמי פיקדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי עסק כגון חנויות נוחות וסופר מרקטים מחויבים להשיב את דמי הפיקדון במזומן בתמורה לקבלת מכלי המשקה הריקים (לבתי העסק יש זכות שיצרן/יבואן של המשקאות יאסוף מהם את המיכלים וישיב להם את דמי הפיקדון). במידה ובית עסק לא מוכן לקבל את מכל המשקה הריק ולהחזיר את סכום הפיקדון, ניתן להגיש תלונה בכתב לממונה על חוק הפיקדון במשרד להגנת הסביבה. בית עסק אשר בו נקנים מכלי משקה לצריכה מקומית (פאב, מסעדה וכו') אינם חייבים לגבות את דמי הפיקדון, ואם אכן אינם גובים דמי פיקדון – אז הם גם אינם מחויבים להשיב דמי פיקדון.

הסכם הרשתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2009 תאגיד המיחזור הודיע על הסכם חדש עם בתי העסק ורשתות המזון ברחבי הארץ, במסגרתו יעניק תמורה כספית לבתי העסק עבור קליטת מכלי המשקה והשבת דמי הפיקדון לציבור. עלות המהלך נאמדת בכמה מיליוני שקלים לשנה, והוא ימומן על ידי יצרני המשקאות.

מטרת ההסכם להעניק לבתי העסק אשר יאספו כמויות גדולות של בקבוקים תמריץ לקבל את מכלי המשקה מהציבור הרחב ולהעבירם למיחזור. כדי ליהנות מההטבה יידרשו בתי העסק לאסוף מאות אלפי בקבוקים מדי חודש. מכל צרכן הם יקבלו עד 50 בקבוקים, כדי למנוע כניסתם של גופים מסחריים לתחום וכדי לאפשר לכל אדם להביא מביתו את הבקבוקים שצבר במהלך השבוע.

דמי הטיפול שיוענקו לרשתות המזון ולבתי העסק יאפשרו להם להקצות כוח-אדם מיוחד לטיפול בבקבוקים ולהשבת דמי הפיקדון לצרכן.

נתוני האיסוף של התאגיד לפי שנים (במיליוני מכלי משקה)

2002	184.48
2005	308
2007	396
2008	420

קמפיין המיחזור במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 נאספו על ידי תלמידים בבתי הספר מעל 2,200,000 מכלי משקה וכ־124,000 מכלים נוספים על ידי הילדים בגני ילדים. למעלה מ-2,000 מוסדות חינוך הרשומים כלקוחות התאגיד בקשו מהתלמידים להביא את מכלי השתייה שנותרו להם בבית – לבית הספר, ומשם הועברו למיחזור על ידי תאגיד אל"ה.

בנוסף– מכלי המשקה החייבים בפיקדון מזכים את בתי הספר בדמי הפיקדון ששולמו עבורם. בשנת 2008 הועברו למוסדות החינוך מעל 580,000 ₪ בעבור 2,324,000 מכלים (כולל גנים ובי"ס).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאגיד אסף מאז הקמתו למעלה מ-25 מיליארד מכלים, בניסיון לעמוד ביעדי האיסוף השנתיים שהוגדרו בחוק הפיקדון. יעדי האיסוף מגדירים אחוז מסוים מסך כל המכלים שנמכרו ואשר מיועדים למיחזור. במשך שנות קיומו, לא תמיד הצליח התאגיד לעמוד ביעדים אלה ועקב כך צבר קנסות. עניין זה העיב על עצם קיומו של התאגיד, אשר אף עמד בפני סגירה בעקבות תביעה של הממונה על ההגבלים העסקיים ורשתות השיווק. לטענת התובעים, "תאגיד המיחזור במתכונתו הנוכחית אינו יעיל, בזבזני ואינו משרת את מטרות חוק הפיקדון." בשנת 2005 דחה בית הדין להגבלים עסקיים את התביעה לפירוק התאגיד, והתיר את פעולתו לשלוש שנים נוספות.

טענות נוספות שמועלות כנגד התאגיד, בהקשרים שונים, הן:

לתאגיד מעמד מונופוליסטי המעוגן בחוק בכל הנוגע לאיסוף ומיחזור מכלי המשקה בפקדון בישראל.
הקושי של הצרכן לקבל חזרה את דמי הפיקדון בבואו להחזיר מכלים, עקב סירובם של רבים מבתי העסק לקבל אותם. במקרים אחרים, מעדיפים בתי העסק לתת לצרכן המחזיר את המכלים תעודת זיכוי ולא את דמי הפיקדון במזומן, בניגוד לחוק.
הקושי של בתי העסק לקבל ולאחסן מכלים למיחזור ולטפל בדרישות הלקוחות לדמי פיקדון. לטענת בתי העסק - ובעיקר רשתות השיווק - רוב הנטל שכרוך בהחזרת הפיקדון מוטל עליהם, ללא כל תמורה. בעבר היו רשתות השיווק גם הן חברות בתאגיד, אך הן משכו את חברותן.
מדיניות התאגיד מעודדת את התבססותם של קבלני משנה אשר אוספים מכלי משקה למטרות רווח. אלה אינם משיבים לצרכנים את דמי הפיקדון במלואם, ולעיתים אף נשלטים על ידי משפחות הפשע בישראל.

מנגד, החוק קובע כי אכיפת חוק הפיקדון אינה באחריות התאגיד אלא באחריות המשרד להגנת הסביבה, ולכן התאגיד טוען כי אין באפשרותו לטפל ברוב הבעיות שצוינו לעיל. כמו כן, טוען התאגיד שבתוך שנים ספורות הצליח להגיע לאחוזי איסוף גבוהים ביחס למדינות אחרות במערב.

בשנת 2012 תבע תאגיד המיחזור את הפעיל הסביבתי דני מורגנשטרן, בסכום של חצי מיליון שקלים, בטענה שהפיץ נגדו שקרים פוגעניים בחמישה פרסומים שונים. בשלב הראשון קיבל בית משפט השלום את התביעה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את ההחלטה, פסק הוצאות לתובעים, וקבע כי אינו יכול להתעלם מהרושם שהתובעת סימנה לה כמטרה להשתיק את מורגנשטרן.^[4]