תאגיד המיחזור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל תאגיד המיחזור

תאגיד המיחזור (או: אל"ה - איסוף למען הסביבה), גוף שהוקם בשנת 2001 בעקבות חוק הפיקדון. על פי החוק, באחריות התאגיד איסוף מכלי המשקה החייבים בפיקדון לטובת מיחזורם והחזרת הפיקדון לצרכנים.

התאגיד הינו חברה בע"מ אשר על פי חוק אינה רשאית לחלק את רווחיה. התאגיד הוקם על ידי אברהם (במי) רוזן שהיה המנכ"ל הראשון שלו, התאגיד נמצא בבעלותם של יצרני המשקאות הגדולים בישראל: החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (זכיינית קוקה-קולה בישראל), טמפו משקאות, יפאורה-תבורי ומעיינות עדן.

יצרני המשקאות בישראל מחויבים להעביר לתאגיד 30 אג' על כל מכל בר-פיקדון שנמכר על ידיהם. כאשר הצרכן רוכש את המשקה, הוא מחויב בדמי פיקדון של 30 אג' בנוסף למחיר המשקה. באחריות תאגיד המיחזור איסוף המכלים הריקים מהצרכנים, העברת המכלים למרכזי מיחזור והשבת דמי הפיקדון לצרכנים. התאגיד מפעיל מערך איסוף ארצי הכולל צי של שלושים וחמש משאיות, שבעה עשר מרכזי איסוף עירוניים ומאה מכונות איסוף אוטומטיות. רוב המכלים נאספים על ידי המשאיות. לפי נוהלי התאגיד, יש להיות רשום בתאגיד כלקוח כדי להיות זכאי להזמין משאיות לאיסוף המכלים, ויש להחזיר בכל הזמנה לפחות שש מאות מכלים. עבור רוב צרכני המשקאות הפרטיים, האיסוף נעשה למעשה בצורה עקיפה: הצרכן מחזיר את המכל לבית-העסק בו רכש אותו או לאספן מכלים, ואלה יחזירו את המכלים לתאגיד.

מטרות
  • גביה והחזר פיקדון
  • איסוף מכלי משקה
  • העברת מכלי המשקה למיחזור
יעדים
  • עמידה ביעדי האיסוף
  • איזון תקציב התאגיד בסביבה עסקית משתנה
הוראות על פיהן פועל התאגיד
  • חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט 1999 והתקנות הנלוות אליו
  • תנאי הממונה על ההגבלים העסקיים להפעלתו של התאגיד (היתר קבוע ניתן עד 31/6/2005)

התאגיד מפעיל 17 מרכזים עירוניים בערים מרכזיות ברחבי הארץ, המרכזים פתוחים לרווחת הציבור הרחב ומאפשרים השבת מכלים חייבים בפיקדון בכל כמות. על-פי נתוני התאגיד, בכל יום נאספים בישראל מעל 1,500,000 מכלי משקה בממוצע החייבים בפיקדון. מיום הקמתו מיחזר התאגיד מעל שני מיליארד מכלי משקה.

דמי פיקדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי עסק כגון מסעדות וסופר מרקטים מחויביים להשיב את דמי הפיקדון במזומן בתמורה לקבלת מכלי המשקה הריקים. במידה ובית עסק, והיצרן/יבואן לא מוכן לקבל את מכל המשקה הריק ולהחזיר את סכום הפיקדון,ניתן להגיש תלונה בכתב לממונה על חוק הפיקדון במשרד לאיכות הסביבה. בית עסק אשר בו נקנים מכלי משקה לצריכה מקומית (פאב,מסעדה וכו') אינם חייבים לגבות את דמי הפיקדון והם אינם מחויבים להשיב דמי פיקדון.

הסכם הרשתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2009 תאגיד המיחזור הודיע על הסכם חדש עם בתי העסק ורשתות המזון ברחבי הארץ, במסגרתו יעניק תמורה כספית לבתי העסק עבור קליטת מכלי המשקה והשבת דמי הפיקדון לציבור. עלות המהלך נאמדת בכמה מיליוני שקלים לשנה, והוא ימומן על ידי יצרני המשקאות.

מטרת ההסכם להעניק לבתי העסק אשר יאספו כמויות גדולות של בקבוקים תמריץ לקבל את מכלי המשקה מהציבור הרחב ולהעבירם למיחזור. כדי ליהנות מההטבה יידרשו בתי העסק לאסוף מאות אלפי בקבוקים מדי חודש. מכל צרכן הם יקבלו עד 50 בקבוקים, כדי למנוע כניסתם של גופים מסחריים לתחום וכדי לאפשר לכל אדם להביא מביתו את הבקבוקים שצבר במהלך השבוע.

דמי הטיפול שיוענקו לרשתות המזון ולבתי העסק יאפשרו להם להקצות כוח-אדם מיוחד לטיפול בבקבוקים ולהשבת דמי הפיקדון לצרכן.

נתוני האיסוף של התאגיד לפי
שנים (במיליוני מכלי משקה)
2002 184.48
2005 308
2007 396
2008 420

קמפיין המחזור במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 נאספו על ידי תלמידים בבתי הספר מעל 2,200,000 מכלי משקה וכ- 124,000 מכלים נוספים על ידי הילדים בגני ילדים. למעלה מ-2,000 מוסדות חינוך הרשומים כלקוחות התאגיד בקשו מהתלמידים להביא את מכלי השתייה שנותרו להם בבית – לבית הספר, ומשם הועברו למחזור על ידי תאגיד אל"ה. בנוסף– מכלי המשקה החייבים בפיקדון מזכים את בתי הספר בדמי הפיקדון ששולמו עבורם. בשנת 2008 הועברו למוסדות החינוך מעל 580,000 ₪ בעבור 2,324,000 מכלים (כולל גנים ובי"ס).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאגיד אסף מאז הקמתו למעלה מ-25 מיליארד מכלים, בניסיון לעמוד ביעדי האיסוף השנתיים שהוגדרו בחוק הפיקדון. יעדי האיסוף מגדירים אחוז מסוים מסך כל המכלים שנמכרו ואשר מיועדים למיחזור. במשך שנות קיומו, לא תמיד הצליח התאגיד לעמוד ביעדים אלה ועקב כך צבר קנסות. עניין זה העיב על עצם קיומו של התאגיד, אשר אף עמד בפני סגירה בעקבות תביעה של הממונה על ההגבלים העסקיים ורשתות השיווק. לטענת התובעים, "תאגיד המיחזור במתכונתו הנוכחית אינו יעיל, בזבזני ואינו משרת את מטרות חוק הפיקדון." בשנת 2005 דחה בית הדין להגבלים עסקיים את התביעה לפירוק התאגיד, והתיר את פעולתו לשלוש שנים נוספות.

טענות נוספות שמועלות כנגד התאגיד, בהקשרים שונים, הן:

  1. לתאגיד מעמד מונופוליסטי המעוגן בחוק בכל הנוגע לאיסוף ומחזור מכלי המשקה בפקדון בישראל.
  2. הקושי של הצרכן לקבל חזרה את דמי הפיקדון בבואו להחזיר מכלים, עקב סירובם של רבים מבתי העסק לקבל אותם. במקרים אחרים, מעדיפים בתי העסק לתת לצרכן המחזיר את המכלים תעודת זיכוי ולא את דמי הפיקדון במזומן, בניגוד לחוק.
  3. הקושי של בתי העסק לקבל ולאחסן מכלים למיחזור ולטפל בדרישות הלקוחות לדמי פיקדון. לטענת בתי העסק - ובעיקר רשתות השיווק - רוב הנטל שכרוך בהחזרת הפיקדון מוטל עליהם, ללא כל תמורה. בעבר היו רשתות השיווק גם הן חברות בתאגיד, אך הן משכו את חברותן.
  4. מדיניות התאגיד מעודדת את התבססותם של קבלני משנה אשר אוספים מכלי משקה למטרות רווח. אלה אינם משיבים לצרכנים את דמי הפיקדון במלואם, ולעתים אף נשלטים על ידי משפחות הפשע בישראל.

מנגד, החוק קובע כי אכיפת חוק הפיקדון אינה באחריות התאגיד אלא באחריות המשרד להגנת הסביבה, ולכן התאגיד טוען כי אין באפשרותו לטפל ברוב הבעיות שצוינו לעיל. כמו כן, טוען התאגיד שבתוך שנים ספורות הצליח להגיע לאחוזי איסוף גבוהים ביחס למדינות אחרות במערב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של תאגיד המיחזור