תאוברומין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה התאוברומין

תאוברומין הוא אלקלואיד מריר של צמח הקקאו, ולכן מצוי בשוקולד. נוסחתו הכימית היא C7H8N4O2, והוא שייך לקבוצת התרכובות מתילקסנטין, הכוללת גם את התרכובות הדומות קפאין ותאופילין. למרות שמה, התרכובת לא מכילה ברום, השם תאוברומין נגזר מתאוברומה, השם של הסוג של עץ הקקאו, (שבעצמו הוא חיבור של המילים היווניות תאו (אלוהים) וברוסי (אוכל), כלומר, מזון האלים) והסיומת 'ין' שיש לאלקלואידים ולתרכובות אחרות שהן בסיסיות ומכילות חנקן.

תאוברומין היא אבקה גבישית שאינה מסיסה במים, וצבעה רשום כלבן או כחסר צבע. יש לה השפעות דומות לאלה של קפאין, אך פחותות. תאוברומין הוא איזומר של תאופילין וגם של פרקסנטין. תאוברומין מסווג כקסנטין דימתילי, כלומר הוא קסנטין עם שתי קבוצות מתיל.

תאוברומין בודד לראשונה מפולי הקקאו בשנת 1878 ולאחר זמן קצר הוא סונתז מקסנטין על ידי הרמן אמיל פישר.

רעילות השוקולד לבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמויות גדולות מידי התאוברומין בשוקולד רעיל לחיות כגון סוסים, כלבים ותוכים משום שהם אינם מסוגלים לפרק אותו באופן יעיל. התאוברומין עלול להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כ-20 שעות (בניגוד ל-2-3 שעות אצל בני אדם) ולגרום להתקף אפילפטי, התקף לב, דימומים פנימיים ואף מוות.

עבור כלב קטן (במשקל כ־5 קילוגרם), כמות קטלנית של שוקולד חלב היא כ־280 גרם. עבור כלב בינוני, במשקל 25 קילוגרם, כמות קטלנית של שוקולד חלב תהיה כ־1.4 קילוגרם. בשוקולד כהה מתוק יש כ־50% יותר תאוברומין ולכן הוא יותר מסוכן לכלבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]