תאודורה השנייה, קיסרית האימפריה הביזנטית

תאודורה השנייה, קיסרית האימפריה הביזנטית
Θεοδώρα
לידה	815?; פפלגוניה, האימפריה הביזנטית
פטירה	867 (בגיל 52 בערך); קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מקום קבורה	Metropolitan church of Panagia Spilaeotissa
מדינה	האימפריה הביזנטית
תארים	קיסרית רעיה
השקפה דתית	נוצרי
בן זוג	תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית
ילדים	מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית, Anna, Constantine, Pulcheria, Maria, Anastasia, Thekla

תאודורה השנייה הייתה קיסרית ביזנטית במאה התשיעית. הייתה אשתו של הקיסר תיאופילוס ולאחר מותו שלטה כעוצרת של בנה, מיכאל השלישי. תאודורה לבסוף פרשה מן השלטון למנזר ושם נשארה עד יום מותה. תאריך לידתה ופטירתה אינם ידועים במדויק, אך מוערך כי נולדה בערך בשנת 815 וכי נפטרה לא לפני 867.^[1]

חייה לפני עלייתה לשלטון

נעוריה

תאודורה נולדה בפפלגוניה שבצפון אנטוליה (טורקיה של היום). וככל הנראה הייתה ממוצא ארמני^[2]. אביה, מרינוס (Marinos) היה בעל קריירה צבאית ונפטר כאשר תאודורה הייתה ילדה קטנה (בזמן הכתרתה לקיסרית ב-830 אביה כבר לא היה בין החיים). אימה, פלורינה (Florina), ככל הנראה אימצה חיי הנזירות לאחר מותו המוקדם של בעלה. בסך הכול, למרינוס ופלורינה נולדו שישה ילדים, בניהם תאודורה היא הילדה הרביעית. בחיי הקדושים של תאודורה, הוריה מתוארים כאיקונופילים (מתנגדים לאיקונוקלזם) מסורים העוזרים רבות לאנשים הנרדפים בידי השלטונות האיקונוקלסטים. עם זאת, שתיים מאחיותיה של תאודורה נישאו לתומכים של הוועידה האיקונוקלסטית שהתרחשה ב-815.^[3] פלורינה, אמה של תאודורה, נפטרה כעשור לאחר הכתרתה כקיסרית. היא נקברה במנזר גסטריה (Gastria) בו חייה בשנותיה האחרונות.

המועמדות לקיסרות

בצעירותה נלקחה תאודורה להשתתף בתחרות יופי, שמטרתה לבחור את הקיסרית העתידית. תאודורה הוצגה בפני קיסר האימפריה תיאופילוס וזה בחר בה לאשתו. זמן לא רב לאחר מכן, הוא הכתיר אותה כקיסרית. לתחרות היופי ישנם שני תיעודים סותרים:

התיעוד העיקרי, מופיע בחיי הקדושים של תאודורה הקיסרית. בתיעוד זה, הקיסר תיאופיליוס נתן לכל אחת מן המתמודדות תפוח. ביום המחרת, כאשר הקיסר מבקש את התפוחים בחזרה מסתבר כי כל שאר המתמודדות מלבד תאודורה אכלו את התפוח שלהן. יותר מכך, תאודורה מציגה בפני הקיסר שני תפוחים. התפוח הנוסף ניתן לה על ידי איש קדוש בשם ישעיהו (Isaiah), אותו פגשה במדבר. אותו איש קדוש, אף ניבא בפניה את הצלחתה בתחרות והפיכתה לקיסרית. תאודורה אמרה לקיסר כי שני התפוחים מסמלים את בתוליה ופוריותה, שתי תכונות חשובות לקיסרית עתידית שאמורה לספק צאצאים להמשך השושלת.^[4]

עם זאת, קיים תיעוד אחר, שכמעט ולא מציין את תאודורה עצמה. לפי תיעוד זה, הקיסר פנה קודם כל אל אישה בשם קסייה (Kassia). בעודו נפעם מיופייה של קסייה, פנה אליה הקיסר ואמר, כי נשים אחראיות לדברים רעים רבים שבאו לעולם. על זאת קסייה ענתה לו כי נשים הן גם המקור לישועה בעולם (כוונה היא ככל הנראה למריה אימו של ישו). לאחר חילופי הדברים האלו, הקיסר מתחרט וזונח את בקסייה. הוא ממשיך ובוחר בתאודורה, אם כי לא מתוארים חילופי דברים בין השניים.^[5]

לתאודורה ותיאופילוס נולדו שבעה ילדים. חמש בנות: טקלה, אנה, אנסטסיאה, פולכריה ומריה. ושני בנים: קונסטנטינוס ומיכאל השלישי. אף על פי שקונסטנטינוס נולד הבכור הוא לא שרד עד לבגרות. לכן, מיכאל השלישי ירש את מקום אביו כקיסר. גם ביתה הרביעית של תאודורה, מריה, נפטרה בגיל צעיר, כנראה בשנת 839.^[6]

שלטונה של תאודורה כעוצרת

עלייתה לשלטון

ב-20 בינואר 842 נפטר הקיסר תיאופילויס בעודו בן 29. תאודורה באותו זמן בת 28 או 27 ובנה הזכר היחיד, מיכאל השלישי בן שנתיים. בנה הוכתר לקיסר כמעט ברגע לידתו וכמו כן, היא עצמה ואף בתה טקלה הוכתרו כקיסריות כבר יותר מעשור קודם לכן. דאגתה הראשונה של תאודורה היא להבטיח את הלגיטימציה השלטונית של בנה, עד שזה יתבגר ויוכל לשלוט בעצמו. לכן בין פעולותיה הראשונות, היא מנפיקה מטבעות המראים את בתה ובנה, טקלה ומיכאל, הקיסרים ואותה על הצד הנגדי.^[7]

כעוצרת של בנה מיכאל השלישי, תאודורה הופכת לשליטה בפועל של האימפריה הרומית המזרחית.

דת ואיקונות

הקיסרית תאודורה נחשבת איקונופילית נאמנה, זאת על אף אמונתו האיקונוקלסטית של בעלה. מסופר כי אף עזרה לשחרר מן הכלא את צייר האיקונות לזרוס. לא הרבה זמן לאחר תחילת שלטונה כעוצרת, תאודורה החזירה את פולחן האיקונות. ב-11 במרץ 843 (תאריך שעד היום נחגג בכנסיות האורתודוקסיות ניצחון האורתודוקסיה), היא מחליטה לחזור להחלטת ועידת ניקיאה השנייה המתנגדת לאיקונוקלזם ומאשרת את פולחן האיקונות.^[2]

הקיסרית תאודורה מחזירה איקונופילים מן הגלות ומשחררת אותם ממאסר. היא מזמנת ועידה אשר מדיחה את הפטריארך האיקונוקלסטי של קונסטנטינופול, יוחנן השמיני גרמטיקוס (אנ') וממנה במקום את מתאודיוס (Methodios) לפטריארך במקומו.^[8]

ביום ראשון 11 במאי 843, יצאו הפטריארך מתאודיוס ואנשי הכמורה שלו לכיוון האיה סופיה. במקביל, יצאו מיכאל השלישי, אימו תאודורה ואנשי החצר מן הארמון בכדי לפגוש את אנשי הכמורה בכנסייה הגדולה. זאת כאשר הם כולם אוחזים באיקונות, נרות וצלבים. עד היום הזה חוגגות הכנסיות האורתודוקסיות בצורה זאת של תהלוכה עם איקונות, נרות וצלבים את ניצחון האורתודוקסיה.^[9]

עם זאת, בתיעוד אחר שהשתמר על ידי הנזירים ממנזר סטודיוס (Stoudios) מתואר כי דודה של הקיסרית, מנואל (Manuel), הוא זה שהתחנן בפניה להחזיר את פולחן האיקונות. תאודורה לעומת זאת נשארה נאמנה לאמונתו של בעלה. לפי גרסה זאת, הנזירים כפו את החזרת פולחן האיקונות בכך שנזירים מקהילות גדולות רבות הגיעו אל העיר קונסטנטינופול ב-11 במרץ 843 והצהירו על אמונתם.^[8]

בין אם החזרת פולחן האיקונות הייתה תוצאה של מדיניות שלטונית ובין אם הגיעה כלחץ של נזירים מלמטה, ניצחון האורתודוקסיה מסיים את הוויכוח האיקונוקלסטי שהתרחש בכמאה השנים שעברו מאז שלטונו של ליאון השלישי. האמונה האיקונופילית הוכרה כאמונה האורתודוקסית הרשמית בעוד האמונה האיקונוקלסטית הוגדרה סופית כמינות. בניגוד לוועידת ניקאיה השנייה, אחר מאורעות אלו במרץ 843, פסקו סופית הניסיונות להחזיר את האיקונוקלזם אל מרכז האמונה הנוצרית האורתודוקסית.

הדחתה

ב-15 במרץ 856, הודחה הקיסרית תאודורה מהשלטון באופן רשמי על ידי בנה הקיסר מיכאל השלישי. זאת לאחר ששוכנע על ידי אחיה של תאודורה, ברדאס, כי היא זוממת נגדו. עם זאת, הקיסרית המודחת המשיכה להתגורר בארמון עד לשנת 858. אז היא נשלחה עם בנותיה למנזר גסטריה (Gastria).^[2]

לאחר הדחתה מהשלטון

החיים במנזר

לאחר כ-15 שנים בשלטון האימפריה כעוצרת תאודורה פרשה למנזר. הפרישה למנזר מתוארת כמעבר רגוע ושלוו. אם כי, יש טענה במחקר שתאודורה לא פרשה מן השלטון ברצון אלא נשלחה בכפייה בהוראתו של בנה הקיסר מיכאל השלישי. חוקרים מצביעים על העובדה כי תאודורה לא אימצה לעצמה חיי נזירות בזמן חייה במנזר בכדי להצביע על חוסר שביעות רצונה מהתרחשות האירועים.^[10]

מותה

תאודורה נפטרה כנראה לאחר עלייתו לשלטון של בסיליוס הראשון ונקברה במנזר בו חייה בסוף ימיה.^[2]

תאודורה כקדושה

על אף מעמדה כקדושה, לא מתועד כי תאודורה ביצעה ניסים או מעשים אל-טבעיים אחרים. בחיי הקדושים שלה מתוארים שני מאורעות אל-טבעיים, הנבואה על הפיכתה לקיסרית וההפסד של הצי הערבי, אך שני מאורעות אלו לא מיוחסים לתאודורה עצמה.^[10] כמו כן, אין אף אזכורים לניסים שבוצעו על הקבר שלה או לכת של מאמינים שהאמינה בה כקדושה. גם חיי הקדושים שלה כתובים באופן לא סטנדרטי, בכך שהם כתובים יותר ככרוניקה היסטורית ולא מתמקדים רבות בקדושתה של תאודורה. תאודורה מוצגת לרוב כמי שמשחקת תפקיד פסיבי במאבק להחזרת האיקונות.^[11]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאודורה השנייה, קיסרית האימפריה הביזנטית בוויקישיתוף

הערות שוליים

↑ Talbot, Alice-Mary Maffry, Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks, 1998, עמ' 353
1 2 3 4 Kazhdan, Alexander (ע), Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford: Oxford University Press, 1991, עמ' 2037
↑ Herrin, Judith, Women in purple : rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 187-189
↑ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton, New Jersey ; Oxford :, 2001, עמ' 190, ISBN 978-1-4008-4322-0
↑ Tripolitis, Antonía, Éditeur scientifique., Kassia : the legend, the woman, and her work, New York: Garland, 1992, עמ' xiv, ISBN 0-8240-2990-9
↑ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 192, ISBN 978-1-4008-4322-0
↑ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 201-202, ISBN 978-1-4008-4322-0
1 2 Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 207, ISBN 978-1-4008-4322-0
↑ Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 208-209, ISBN 978-1-4008-4322-0
1 2 Talbot, Alice-Mary Maffry., Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks Research Library and Collection, 1998, עמ' 354, ISBN 0-88402-259-5
↑ Talbot, Alice-Mary., Women and religious life in Byzantium, Aldershot: Ashgate, 2001, עמ' 4-5, ISBN 0-86078-873-3

[1] Talbot, Alice-Mary Maffry, Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks, 1998, עמ' 353

[:0-2] 1 2 3 4 Kazhdan, Alexander (ע), Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford: Oxford University Press, 1991, עמ' 2037

[3] Herrin, Judith, Women in purple : rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 187-189

[4] Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton, New Jersey ; Oxford :, 2001, עמ' 190, ISBN 978-1-4008-4322-0

[5] Tripolitis, Antonía, Éditeur scientifique., Kassia : the legend, the woman, and her work, New York: Garland, 1992, עמ' xiv, ISBN 0-8240-2990-9

[6] Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 192, ISBN 978-1-4008-4322-0

[7] Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 201-202, ISBN 978-1-4008-4322-0

[:1-8] 1 2 Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 207, ISBN 978-1-4008-4322-0

[9] Herrin, Judith, Author., Women in Purple Rulers of Medieval Byzantium, Princeton, New Jersey ; Oxford: Princeton University Press, 2001, עמ' 208-209, ISBN 978-1-4008-4322-0

[:2-10] 1 2 Talbot, Alice-Mary Maffry., Byzantine defenders of images : eight saints' lives in English translation, Washington, D.C: Dumbarton Oaks Research Library and Collection, 1998, עמ' 354, ISBN 0-88402-259-5

[11] Talbot, Alice-Mary., Women and religious life in Byzantium, Aldershot: Ashgate, 2001, עמ' 4-5, ISBN 0-86078-873-3

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

אנציקלופדיות	האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה
בקרת זהויות	NLI: 987007268799405171 BNE: XX1608027 DtBio: 124012701 GND: 124012701 ISNI: 0000 0004 0260 3526 LCCN: no2002004103 NKC: xx0031877 SUDOC: 060553901 VIAF: 298413267 WorldCat (עם VIAF): 298413267