תאודורוס האתאיסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאודורוס האתאיסט
Θεόδωρος
לידה 340 לפנה״ס
קירנה, לוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 250 לפנה״ס (בגיל 90 בערך)
קירנה, לוב עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם האסכולה הקירנאית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בית תלמי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תאודורוס האתאיסטיוונית: Θεόδωρος;‏ 340250 לפנה"ס), פילוסוף יווני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאודורוס נולד בעיר היוונית קירנה (ששרידיה נמצאים בתחומי לוב) והיה תלמידו של אריסטיפוס הצעיר, נכדו של אריסטיפוס מייסד זרם הנהנתנות בפילוסופיה היוונית. הוא גורש מעיר מולדתו מסיבה לא ידועה, ולפני לכתו משם אמר: "אנשי קירנה עשיתם עמי רעה כאשר גירשתם אותי מקירנה ליוון." הוא הגיע לאתונה והיה בין היתר תלמידם של זנון מקיטיון ושל פירון מאליס, אך לא נמנה עם חסידי תורותיהם.

על פי פלוטרכוס, תאודורוס לימד פילוסופיה בליקיאון, אך כמו סוקרטס לפניו, נאשם בכפירה באלים ובהשחתת הנוער של אתונה. הוא ניצל מהוצאה להורג בהשפעת דמטריוס מפאלרום שהיה מושל אתונה בין השנים 317307 לפנה"ס. הוא גורש מאתונה ומצא מקום מקלט בחצרו של תלמי הראשון מלך מצרים שמינה אותו כחבר משלחת אל ליסימכוס מלך תראקיה (מיורשיו של אלכסנדר הגדול). הוא הרבה להתווכח עם ליסימכוס, וכאשר האחרון איים עליו במוות בצליבה, השיב: "שמור נא את איומיך לאנשי חצרך, כי בעבור תאודורוס אין זה משנה כלל אם גופתו תירקב באוויר או על האדמה." על פי דיוגנס לארטיוס, תאודורוס שב לבסוף לקירנה שהייתה תחת שלטונו של מאגאס, בנו החורג של תלמי הראשון.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שניתן להסיק מדבריו של דיוגנס לארטיוס, תאודורוס דחה את דעתם של אלה שסברו כי יש לכבד את האלים, ולכן ניתן לו הכינוי "אתאיסט". תאודורוס טען כי אין בנמצא בעולם הזה כל ישות נצחית. הוא כתב ספר בשם "על אודות האלים" שבו שלל את קיומם - מה שלדעת דיוגנס לארטיוס השפיע על תורתו ועל טיעוניו של אפיקורוס. אף על פי כן, יש סבורים כי תאודורוס לא היה אתאיסט אלא אגנוסטיקן.

תאודורוס השתייך לזרם הנהנתנות בפילוסופיה היוונית. הוא סבר כי מטרת החיים היא להשיג הנאות ולהימנע מכאב, וגרס כי ההנאה נובעת מן הידע, והכאב - מן הבערות. הוא הגדיר את הטוב כיושר ותבונה, ואת הרע - כניגודם. תאודורוס זלזל באהבת מולדת וראה את העולם כולו כמולדתו. הוא חשב כי האיסורים על גנבה, ניאוף או חילול קודש מהווים חלק של המוסכמות החברתיות ואינם מעוגנים בטבע. הוא מחה על עריצותם של מלכים ונסיכים והשיב לליסימכוס שאיים להורגו: "כמלך כה גדול, עליך להתבייש בעובדה כי באשר לפגיעה בישרים כוחך אינו עולה על זה של חיפושית."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]