תאודורוס הראשון לסקריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאודורוס הראשון לסקריס
Θεόδωρος ο Πρώτος Λάσκαρης
תמונת תאודורוס לסקריס במיניאטורה בספר ההיסטוריה של יואנס זונאראס, בספריית אוניברסיטת מודנה, המאה ה-15
תמונת תאודורוס לסקריס במיניאטורה בספר ההיסטוריה של יואנס זונאראס, בספריית אוניברסיטת מודנה, המאה ה-15
לידה 1175
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה נובמבר 1221 (בגיל 46 בערך)
ניקיאה (כיום איזניק בטורקיה), האימפריה של ניקאה
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אנה קומננה אנגלינה
פיליפה מארמניה
מריה מקורטנה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת לסקריס
אב מנואיל לסקריס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם יואנה פוקאינה קאראצזאינה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מריה לסקרינה,
קונסטנטינוס לסקריס
ניקולאוס לסקריס
סופיה אבדוקיה לסקרינה
איריני דוקאינה לסקרינה עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה הביזנטית
1205–1222
(כ־17 שנים)
קונסטנטינוס לסקריס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תאודורוס הראשון לסקריסיוונית: Θεόδωρος Α΄ Λάσκαρης) או תאודורוס קומננוס לסקריס (Θεόδωρος Κομνηνὸς Λάσκαρις;‏ בסביבות 1175 – נובמבר 1221) היה הקיסר הראשון של האימפריה של ניקאה, מדינת המשך של האימפריה הביזנטית שהתארגנה באסיה הקטנה אחרי כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים ה"לטינים". תאודורוס שלט בין השנים 1205–1221. אמנם היה בן למשפחה אריסטוקרטית לא מוכרת, אבל אמו הייתה מיוחסת לשושולת קומננוס הקיסרית. החל משנת 1200 היה נשוי לאנה (אנ'), בתו הצעירה של הקיסר אלכסיוס השלישי אנגלוס (אנ'). לפני שנת 1203 זכה לתואר דספוט ותבע את זכותו לרשת את חמיו על כיסא המלכות הביזנטי.

ב-1203 מסע הצלב הרביעי גירש את הקיסר אלכסיוס השלישי מקונסטנטינופול. תאודורוס נכלא על ידי הצלבנים אך הצליח להימלט. אחרי שחצה את הבוספורוס לאסיה הקטנה, בשם חמיו, התחיל לארגן התנגדות יוונית מקומית נגד הצלבנים ה"לטינים" בחבל ביתיניה. הוא כרת ברית עם הסולטן של רום הסלג'וקי אולם לא הצליח לעצור את התפשטות ה"לטינים". אף לא עלה בידו למנוע מיריבו, אלכסיוס הראשון מטרפזונטס (אנ') להקים מדינה ביזנטית נוספת - האימפריה של טרפזונטס בצפון אסיה הקטנה. מעמדו של תאודורוס התחזק רק אחרי שהצאר הבולגרי קאלויאן הביס את הלטינים תבוסה מוחצת בקרב אדריאנופול (אנ') בתראקיה בשנת 1205.

יוונים רבים ברחו בהמוניהם מהאימפריה הלטינית - מדינת הצלבנים שקמה בשטחים הגרעיניים של הביזנטיון - כדי לחיות תחת שלטונו של תאודורוס. הלטינים לקחו בשבי את חמיו של תאודורוס וכרתו ברית עם אלכסיוס מטרפזונטס אך תאודורוס ניצח את כוחותיהם המאוחדים. הוא נהנה מתמיכת רוב האצילים מביתיניה והחרים את האחוזות של מתנגדיו. ב-1205 הכריז על עצמו קיסר ביזנטי על כל התארים המסורתיים. כעבור שלוש שנים כינס סינוד של הכנסייה האורותודוקסית של קונסטנטינופול לשם בחירת פטריארך אורתודוקסי חדש של קונסטנטינופול. מנהיג הכנסייה החדש הכתיר את תאודורוס כקיסר וקבע את מושבו בבירתו של תאודורוס, ניקיאה. המאמינים האורתודוקסים באימפריה הלטינית ראו בתאודורוס את המגן העיקרי של כנסייתם בעוד שדספוטות אפירוס - עוד מדינה שקמה באזורים המערביים של האימפריה הביזנטית לשעבר פקפקו בחוקיות שלטונו.

חמיו של תאודורוס, אלכסיוס השלישי, לא ויתר על כס המלכות. אחרי ששוחרר מהכלא, הוא שכנע את הטורקים הסלג'וקים לפלוש לניקיאה, אך תאודורוס הביס אותם ב-1211. ב-1212 הקיסר הלטיני אנרי מפלנדריה (אנ') כבש כמה מבצרים חשובים במערב אסיה הקטנה אבל בגלל מחסור בלוחמים לא השאיר בהם חילות מצב. בסופו של דבר הכיר הנרי בפועל באימפריה של ניקיאה והגיע להסכם שלום עם תאודורוס. תאודורוס הצליח לכבוש את מערב פפלגוניה על חוף הים השחור מידי אלכסיוס מטרפזונטס. בסביבות 1220 ניסה לשכנע את הלטינים של קונסטנטינופול להיכנע לשלטונו אך הם סירבו. תאודורוס הקים מדינה חזקה, בקרבה המידית של קונסטנטינופול, עובדה שאיפשרה ליורשיו לגרש את הלטינים מהעיר ולהחיות את האימפריה הביזנטית בשנת 1261.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאודורוס קומננוס לסקריס נולד בסביבות שנת 1175 במשפחת אצילים ביזנטים, לא ידועה במיוחד.[1] שמות הוריו אינם ידועים. אם הוא ציית למסורת ה"פאפונימית" שלפיה היה נהוג לתת לבן הבכור את שם הסב מצד האב, לאביו של תאודורוס קראו ניקולאס. אמו השתייכה לענף לא מזוהה של משפחת הקיסרים קומננוס והוא אימץ בגאווה את שמה. היו לו לפחות שישה אחים - קונסטנטינוס, גאורגיוס, אלכסיוס, איסאק, מנואיל ומיכאיל. ייתכן כי מנואיל ומיכאיל נולדו לאם אחרת, שהם נשאו את שם המשפחה צמנטורוס במקום קומננוס. תאודורוס היה מיוחס גם למשפחה האריסטוקרטית פוקס, קרוב לוודאי באמצעות נישואים של אחת מדודותיו.

לבני לסקריס היו אחוזות במערב אסיה הקטנה. גם לתאודורוס וגם לאחיו קונסטנטינוס היו חותמים עם תמונה של גאורגיוס הקדוש והכתובת "דיאסוריטס". החותם ציין את קשרם עם המנזר של גאורגיוס הקדוש דיאסוריטס, הנמצא בדיוס היירון או פירגיון בלידיה בעמק הנהר קסטרוס (כיום קוצ'וק מנדרס).

הקריירה המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרוניקן בן זמנו, ניקטס כוניאטס הציג את תאודורוס בספרו כ"נער נועז ולוחם אמיץ". קצת יותר מאוחר סיפר הכרוניקן גאורגיוס אקרופוליטיס שהיה "קטן בגופו, לא יותר מדי, די שחום, ובעל זקן ארוך יחסית ומפוצל בקצהו. תאודורוס עלה לגדולה בעזרת קשרי המשפחה עם בני קומננוס. על גבי החותם הראשון שלו מופיעים התארים "סבסטוס" ו"פרוטובסטיאריטס". התואר הראשון היה תואר חצר השמור לקרובי הקיסרים הביזנטיים, אולם הקיסר אלקסיוס השלישי אנגלוס התחיל למכור אותו לסוחרים אמידים. כ"פרוטובסטיאריטס" היה תאודורוס מפקד ליחידת פרחי קצונה ששירתה במשמר הארמון הקיסרי בבלאכרנה.

הקיסר אלכסיוס השלישי לא הוליד בנים וביקש לפתור את בעיית הירושה על ידי נישואי שתי בנותיו הגדולות. ב-1200 הוא השיא את בתו הבכורה, אירנה, לאלכסיוס פלאולוגוס ואת אחותה הצעירה אנה קומננה אנגלינה השיא לתאודורוס. את פלאולוגוס העלה לתפקיד של דספוט, מה שחיזק את זכותו לרשת את כס הקיסרות. כשפלאולוגוס נפטר ב-1203 היה תורו של תאודורוס להתמנות ל"דספוט".

כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע של תאודורוס

בזמנו כתפס את כס המלכות הביזנטי, אלכסיוס השלישי עיוור את אחיו הבכור, איסאאקיוס השני אנגלוס (1195-1185) וכלא אותו. בנו של איסאקיוס, אלכסיוס (אלכסיוס הרביעי אנגלוס) נמלט מקונטסנטינופול לגרמניה כדי לקבל עזרה מקרוביו הקתולים. הוא חתם על הסכם עם מנהיגי מסע הצלב הרביעי והבטיח סכום גדול - 800,000 היפרפירה תמורת תמיכתם. בהגיעם לקונסטנטינופול ב-6 ביולי 1203. כבשו הצלבנים את פֶּרָה בחוף הצפוני של קרן הזהב. תאודורוס הוביל פשיטות נגד הכובשים אבל הם הטילו מצור על הבירה. חומות קונסטנטינופול היו פגיעות ובלילה של 18-17 ביולי אלכסיוס השלישי ברח בבהלה לתראקיה. הוא לקח איתו את האוצר ואת סימני המלכות.

איסאאקיוס שוחרר מהמאסר ובנו הוכתר כקיסר שותף תחת השם אלכסיוס הרביעי. אחרי בריחת חמיו, תאודורוס הושלך למאסר אבל נמלט בספטמבר 1203. פרטי בריחתו אינם ידועים, אבל כוניאטס טען שתאודורוס עזב את קונטנטינופוליס "חמוש רק בחכמתו המעשית וברוחו האמיצה". לזמן קצר הסתתר תאודורוס בכנסיית מיכאל הקדוש. תאודורוס עצמו טען שהאל עצמו "הוציא אותו בנס" מהכלא והוביל אותו דרך הבוספורוס אל אסיה הקטנה. אשתו ובנותיו התלוו אליו. הם הגיעו לניקאה אבל נכבדי העיר הסכימו לקבל רק את בני משפחתו מחשש לנקמתו של אלכסיוס הרביעי. כפי שסיפר מאוחר יותר, נאלץ תאודורוס לנדוד מאזור אחד למשנהו, תוך כדי התחמקות מהמלכודות שהטמינו לו אויביו.

אלכסיוס לא היה מסוגל לתגמל את הצלבנים על עזרתם . אז הם סירבו לעזוב את קונסטנטינופול ופשטו על הכפרים התראקים בסביבה ושדדו אותם. הביזנטים האשימו את אלכסיוס על מעשי הצלבנים. הצבא מרד וב-28 בינואר 1204 הכריז על הגנרל אלכסיוס מורצופלוס דוקס כקיסר תחת השם אלכסיוס החמישי. איסאאקיוס הלך בינתיים לעולמו והקיסר החדש הורה על רציחתו של אלכסיוס הרביעי. בהזדמנות זאת מצאו הצלבנים תירוץ לכבוש ולשדוד שוב את עיר הבירה. כשפרצו את החומות ב-12 באפריל אלכסיוס החמישי נמלט. קבוצת נכבדים הציעו את הכתר לסונטנטינוס, אחיו של תאודורוס, אבל הוא סירב. הצלבנים כבשו את כל קונטנטינופול ושדדו אותו במלואה.

אף-על-פי שקונסטנטינופול נפלה בידי הצלבנים לא אלכסיוס השלישי ואף לא אלכסיוס החמישי דוקס לא ויתרו על טענותיהם לכס המלכות הביזנטי. הופיע בקרוב בזירה גם טוען שלישי :אלכסיוס מטרפסזונטס, נכד של הקיסר אנדרוניקוס הראשון קומננוס (1185-1183). אלכסיוס מטרפזונטס כבש את העיר טרבזונדה שעל חוף הים השור באסיה הקטנה והכריז עצמו כקיסר. בינתיים במאי 1204 הצבלנים בחרו באחד ממנהיגיהם, בודואן מפלנדריה כ"קיסר לטיני של קונסטנטינופול".

ההתנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפריית ניקיאה בשליטת תאודורוס לסקריס- בצבע אפור

בעת הגעתו של תאודורוס הייתה אסיה הקטנה מזה עשורים מרכזן של התקוממויות נגד הממשל הקיסרי. מגנט מורד בשם תאוסורוס מנגפאס שלט בפילדלפיה, אריסטוקרט אחר, סבאס אסידנוס שלט בסמפסון וניקפורוס קונטוסטפאנוס החזיק בשטחים שעל החלק העליון של הנהר מאנדר.תאודורוס הציג עצמו כנציג חמיו ועד סוף שנת 1204 הבטיח לעצמו את נאמנותן של ערי ביתיניה בשם אלכסיוס השלישי. היוונים המקומיים הכירו בו כ"סטרטגוס" (או מפקד צבאי) של ביתיניה. הוא קבע את מושבו בפרוסה, אולם יצא תכופות למסעות כדי להשתתף באספות וארוחות שבהן עודד את היוונים לקום על הכובשים ה"לטינים"כפי שנקראו הצלבנים. הוא השתלט על הכנסות הממלכה והיה מסוגל להציע כסף לשליט השכן מהסולטנות רום הסלג'וקית, רוכן א-דין סולימאן השני, תמורת סיוע צבאי נגד הלטינים. ביוני 1204 מת הסולטן של רום, סולימאן השני ובנו הקטין, קיליג' ארסלן ירש את כס המלכות.

בספטמבר 1204 הקימו הצלבנים ועדה שנועדה לחלק את שטחי האימפריה הביזנטית ביניהם. באסיה הקטנה ה"דוכסות ניקאיה" הובטחה ללואי, רוזן בלואה, וה"דוכסות פילדלפיה" - לאטיין דו פרש (מת ב-1205), אף-על-פי ששטחים אלה לא היו בשליטתם. רפובליקת ונציה כבשה את הנמל למפסקוס בחלק האסיאתי של ההלספונטוס והאביר הצרפתי פייר דה ברסייה כבש את פגאי הסמוך. אחיו של הקיסר אלכסיוס מטרפזונטס, דוד קומננוס שהיה גם קיסר שותף, יצא למסע צבאי בפפלגוניה וכבש את הערים לאורך חוף הים השחור. כיבושיו איפשרו לברסייה את הפלישה לביתיניה. ב-6 בדצמבר הוא הביס את תאודורוס בפואמננום וניצחונו הביא לתפיסת מבצרי ביתיניה.

הלטינים תפסו את אלכסיוס החמישי והוציאו אותו להורג בקונסטנטינופול. בתחילת שנת 1205 הם תפסו בתסליה גם את אלכסיוס השלישי ואילצו אותו לוותר לטובתם על סימני המלכות. לניקיאה הגיעו מנואיל מברוזומס, נגד הקיסר מנואיל הראשון קומננוס (1180-1143) וחתנו של מברוזומס, וכן הסולטן המודח של רום, גיאת א-דין כייח'וסרו. תאודורוס החזיק אותם במעצר אבל במהרה הגיע איתם להסכם. הוא הלווה כספים לכייח'וסורו על מנת לחזור לשלטון ברום תמורת הבטחה לסיוע צבאי. כייח'וסרו ומברוזומס אצו לקוניה, בירת רום. במרץ 1205 הם הדיחו את הסולטן הקטין קיליג' ארסלן והעלו את כייח'וסרו לשלטון

עד סוף 1204 כבשו הלטינים את תראקיה, תסליה ואת צפון יוון. דודנו של הקיסר אלכסיו השלישי, מיכאליס קומננוס דוקס אשר ארגן בדספוטות אפירוס התנגדות יוונית נגד הלטינים, נאלץ להישבע אמונים לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי כדי לזכות בחסותו. מוקדם ב-1205 הקיסר הצלבן בודואן שלח את אחיו, אננרי מפלנדריה, לכבוש את אסיה הקטנה. בקרב אדרמיטיון ב-19 במרץ 1205 ניתח אנרי מפלנדריה את תאודורוס מנגפס ואת אחיו של לסקריס, קונסנטינוס. אולם הלטינים לא יכלו לנצל ניצחון זה ולהמשיך הלאה מכיוון שבינתיים, הצאר של בולגריה, איוואן קלויאן הצית מרד בתראקיה ופלש בה. פלישת הקיסר הבולגרי הכריחה את הקיסר בודואן לקרוא בחזרה לאביריו מאנטוליה . ב-14 באפריל 1205 בקרב אדריאנופול הביס קלויאן תבוסה מוחצת את צבא הצלבנים . לואי מבלואה ואטיין דה פרש נפלו בשדה הקרב. בודואן מפלנדריה עצמו נלשח בשבי ומת בידי שוביו בבולגריה.\

השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתרתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד קומננוס שלח כוח צבאי בביתיניה אבל תאודורוס ניצח את הפולשים ואת בני בריתם הלטינים בניקומדיה. גם הסולטן כאיח'וסרו שלח באביב 1205 כוחות סלג'וקים אל חמיו, מברוזומס, על מנת לפלוש בעמק המאנדר אבל גם אלו הובסו במהרה. תאודורוס עשה שלום עם מברוזומס ואיפשר לו כממלא מקום של הסולטן לשלוט בשני מבצרים, כונאה (כיום חונאז בטורקיה) ולאודיקאה על נהר ליקוס. מוקדם ב-1205 - אחרי הניצחון בניקומדיה או אחרי הסכם השלום עם מברוזומס - הכריז תאודורוס על עצמו כקיסר . התואר החדש קרה תגר על הלגיטימיות של הקיסר הלטיני בקונטנטינופול. לכן הלטינים התייחסו אליו כחומס מלכות השולט באופן בלתי חוקי בשטחים של מדינתם. גם יוונים רבים סירבו להכיר את טענתו לקיסרות מכיוון שרק הכתרה על ידי פטריארך קונסטנטינופול עשויה להפוך תואר כזה לחוקי. תאודורוס פנה אל הפטריארך יוחנן (יואניס) העשירי קמטרוס שהיה חי בגלות תראקיה, והציע לו לעבור לניקיאה, אבל הכומר הקשיש דחה את ההצעה. אריסטוקרטים ביזנטים שאיבדו את אחוזותיהם בתראקיה, תסליה או פלופונסוס באו לניקיאה, בה קיבלו מקלט מתאודורוס. בימי שלטונו של תאודורוס בניקיאה, התיישבו שם בני המשפחות ראול, וראנאס, קנטקוזנוס, ופאלאולוגוס. תאודורוס לא היה מסוגל לממן ממשל גדול עם זאת הזמין לניקיאה בכירי הממשל הביזנטי לשעבר. דודו העיוור של אשתו, וסיליוס דוקס קמטרוס, שר חוץ (לוגותטיס טו דרומו) לשעבר, עזר לו להקים מנהל חדש. הוא העסיק גם פיראט ידוע מקלבריה בשם יואנס סטיריונס כמפקד הצי שלו בים מרמרה. תאודורוס בטח מאוד באחיו, העניק להם תפקידי פיקוד וגמל להם בתארי חצר. קונסטנטינוס קיבל את התואר "דספוט", גאורגיוס, אלכסיוס ואיסאאקיוס קיבלו את התואר סבאסטוקרטור. גאורגיוס הפך גם למושל התמה התראקית.

הפטריארך יואנס קמטרוס הלך לעולמו ביוני 1206. הכמורה בקונסטנטינופול פנתה לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי להסמיך אותה לבחור פרטריארך חדש, אולם השלטון הלטיני התנגד. הקיסר הלטיני החדש, אנרי מפלנדריה, כרת ברית עם דוד קומננוס נגד תאודורוס. אז החליט תאודורוס לכבוש את הראקליאה פונטיקה מידי דוד, אך בזמן שצעד אל העיר, תקפו הלטינים את צבאו מאחורה ואילצו אותו לעזוב את המסע ולהתעמת עם התוקפים. הלטינים פלשו לאסיה הקטנה ובחורף 1207-1206 כבשו את ניקומדיה ואת קיזיקוס. תאודורוס כרת ברית עם הצאר הבולגרי קלויאן שפלש לתראקיה והכריח את הקיסר הלטיני אנרי להחזיר את כוחותיו מאסיה הקטנה. אחרי שתאודורוס ואחיו הטילו מצור על ניקומדיה, הסכים אנרי לשביתת נשק של שנתיים והרשה לתאודורוס להרוס שני מבצרים בניקומדיה וקיזיקוס. המשא ומתן בין הכמרים היוונים לכס הקדוש על מינוי פטריארך אורתודוקסי חדש נכשל. תאודורוס דרש מהאפיפיור אינקונטיוס השלישי בכתב ,לאפשר לכמרים האורתודוקסים לבחור פטריארך חדש וניסה לשכנע אותו להכיר בו כמנהיג עליון של הקהילה הנוצרית האורתודוקסית. האפיפיור התעלם משתי דרישותיו. כשהפרו הלטינים את שביתת הנשק בהתחלת שנת 1208, שוב פנה תאודורוס לאפיפיור עם בקשה שיתווך בין הצדדים, והצעה שהים מרמרה יהווה גבול קבע בין האימפריה הלטינית ולאימפריה שלו.

הכמרים האיצו בתאודורוס לארגן בחירות לתפקיד הפטריארך. בשבוע הקדוש של שנת 1208 הוא כינס בניקיאה סינוד של הכנסייה במטרה זו. ב-20 במרץ 1208 בחרו הכמרים במיכאל אבטוריאנוס כפטריארך. אבטוריאנוס היה מיוחס ליועצו הראשי של תאודורוס, קמטרוס. פעולתו הראשונה של הפטריארך החדש הייתה הכתרתו ומשיחתו של תאוסורוס כ"קיסר ואפטוקרט של הרומאים". הטקס התקיים ביום ראשון של הפסחא (65 באפריל). הכתרת תאודורוס על ידי הפטריארך החדש העניקה לגיטימיות לטענתו כיורש חוקי של הקיסרים הביזנטים. אמנם לגיטימיוט זאת לא הייתה פטורה מערעורים, מכיוון שרק קיסר חוקי יכול היה למנות פטריארך חוקי ורק פטריארך חוקי היה יכול להכתיר קיסר חדש. מתנגדי תאודורוס טענו שוועידת הכמרים שבחרה במיכאל אפטוריאנוס היה כינוס בישופים שנבחרו באופן אקראי ולא סינוד כדין. בתגובה תומכי תאודורוס טענו שכיבוש קונסטנטינופול על ידי הלטינים היוו ה מצב חירום שדרש פירוש גמיש יותר של החוקים.

שלטונו כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חורבות האימפריה ביזנטית קמו באותה תקופה ארבע ממלכות:האימפריה של טרפזונטה בצפון אסיה הקטנה שהתחזקה תחת שלטונם של אלכסיוס ודוד קומננוס, האימפריה הלטינית בראשות אנרי מפלנדריה, שכללה את תראקיה וכמעט את כל יוון, אפירוס בראשות מיכאל דוקס ואסיה הקטנה המערבית - אימפריית ניקיאה שלסקריס היה לשליט הבלתי מעורער שלה. איזון הכוחות נקאר בלתי יציב, מכיוון שארבעת המלכים היו יריבים, תמיד מוכנים ומזומנים לכרות בריתות זה נגד זה. הקיסר אנרי כרת ברית עם הסולטאן קיוחוסרו נגד תאודורס, בעוד שתאודורוס כרת בריתות עם יורשו של קלויאן, הצאר בוריל. בשנת 1209 או 1210 מיכאיל דוקס, ששלט כבן חסות של אנרי שילם כופר כשי לשחרר את חמיו של תאודורוס, אלכסיוס השלישי. אלכסיוס העדיף שלא לבוא לניקיאה ונסע לקוניה, ומצא מפלט בחצרו של הסולטן קאיוחוסרו, שאותו אימץ כבן. גם בוריל וגם מיכאל דוקס רצו לגרש את הלטינים מתסלוניקי, ומשום כך הקיסר אנרי ביקר בעיר זו באופן קבוע. באביב 1211 תאודורוס ניצל את העדרותו של אנרי ושלח צי לתקוף את קונסטנטינופול. בוריל פלש לתראקיה אך לא הצליח למנוע מאנרי לשוב לבירה . לעומת זאת קיוחוסרו יחד עם אלכסיוס פלשו לניקיאה ואילצו את כוחות תאודורוס להפסיק את המצור על קונסנטינופול ולהזדרז לחזור לאסיה הקטנה. בסוף האביב או בסביבות 17 ביוני . הכוחות הסלג'וקים שני הצבאות היריבים נפשגו באנטיוכיה על נהר מאאנדרוס. הצבא הסלג'וקי עמד לנצח בקרב אולם תאודורוס חיפש את קאיחוסרו והרג אותו בקרב פנים אל פנים. אלכסיוס נשבה במהלך הקרב ותאודורוס השליך את חניו לכלא. הוא חתם על הסכם שלום עם בנו של קאיחוסרו שירש את כתר את הסולטאנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dimiter Angelov, The Byzantine Hellene: The Life of Emperor Theodore Laskaris and Byzantium in the Thirteenth Century. Cambridge University Press 2019. מסת"ב 978-1-108-48071-0.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גאורגיוס אקרופוליטיס ציין שבמותו בשנת 1221 הוא היה מעל גיל 45 אבל עוד לא מלאו לו 50, מה שמעיד כי נולד בין 1176-1171. ניקפורוס גרגוראס (אנ') טען שתאודורוס היה בסביבות גיל השלושים כשהוכרז לקיסר ב-1205