תאודור קרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאודור קרנר
Theodor Körner, Edler von Siegringen
Theodor Körner.jpg
לידה 23 באפריל 1873
האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 4 בינואר 1957 (בגיל 83)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריהאוסטריה אוסטריה
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
נשיא אוסטריה ה־5
21 ביוני 19514 בינואר 1957
(5 שנים ו־28 שבועות)
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (17 באוקטובר 1956)
  • צלב ההצטיינות הצבאית דרגה שלישית
  • מסדר כתר הברזל
  • אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • אביר במסדר לאופולד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תאודור קֶרנֶרגרמנית: Theodor Körner;‏ 23 באפריל 1873 - 4 בינואר 1957) היה פוליטיקאי אוסטרי והנשיא הפדרלי החמישי של אוסטריה בין השנים 1951–1957.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאודור קרנר נולד בכפר אויסני (Újszőny, כיום חלק מהעיר קומרום – Komárom, שבהונגריה), כבנו של קצין בצבא האוסטרו-הונגרי. על פי מורשת המשפחה היא מתייחסת לסופר והמשורר תאודור קרנר, אך למסורת זו אין כל סימוכין.

קרנר למד באקדמיה הצבאית שבהרניצה (כיום במחוז אולומוץ שבצ'כיה) וב-1894 הוענקה לו דרגת לוטננט. הוא שירת כקצין באגרם (כיום זאגרב שבקרואטיה) וב-1904 הוא קודם לדרגת מאיור. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא היה פעיל כמפקד בחזית האיטלקית. בשנת 1924 הוא פרש מהצבא בדרגת גנרל.

כמי שתמיד גילה עניין בפוליטיקה, הצטרף קרנר למפלגה הסוציאל-דמוקרטית וב-1924 הוא נבחר להיות חבר מטעמה בפרלמנט. הוא כיהן כיושב ראש המועצה הפדרלית של אוסטריה מדצמבר 1933 ועד פברואר 1934.

במהלך מלחמת האזרחים האוסטרית הוצאה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית אל מחוץ לחוק וקרנר, שנודע כמומחה צבאי של הרפובליקנישר שוצבונד[1], נאסר, כמו חברים אחרים במפלגה[2]. הוא שהה במעצר במשך 11 חודשים בציפייה למשפט על בגידה, שלבסוף בוטל[3].

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בעקבות קשר העשרים ביולי נאסר קרנר שוב[4], הפעם על ידי הנאצים[3].

לאחר המלחמה חזר קרנר להנהגת המפלגה הסוציאל סוציליסטית[5], ובסוף אפריל 1945 נבחר קרנר להיות ראש עיריית וינה ברפובליקה האוסטרית השנייה[6]. הוא היה אחראי על תהליכי התכנון והבנייה מחדש של העיר, שניזוקה קשות במהלך המלחמה.

לאחר מותו של קרל רנר, מינתה אותו מפלגתו כמועמד מטעמה לנשיאות. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות הוא זכה במקום השני עם מעט קולות פחות מיריבו היינריך גלייסנר[7]. קרנר ניצח בסיבוב השני ברוב קטן של 51% מקולות המצביעים, בין השאר הודות להתגייסות הקומוניסטים להצביע עבורו[8] והימנעות מצביעי הימין הקיצוני מלהתייצב באופן ברור לצד אחד מהמועמדים[9], וכך הוא היה לראשון מנשיאי אוסטריה שנבחר ישירות על ידי העם[10]. כנשיא, קרנר התנהל בצניעות. הוא התגורר לבד, עשה את קניותיו בעצמו ובישל לעצמו[11]. הוא השתדל למנוע ממפלגת הימין הקיצוני להיות שותפה בקואליציה[12] וסירב להעניק חנינה לפושעים נאצים[13].

ביולי 1956 חלה תאודור קרנר ומצבו הוגדר בעיתונות כאנוש[14]. הוא מת בווינה ב-4 בינואר 1957 בעודו מכהן כנשיא[3], הנשיא השני ברציפות שסיים כך את כהונתו.

לקרנר היה ידע מעמיק בנושאי צבא והוא עסק בכתיבה על תאוריות צבאיות. שמו מונצח ברחוב בווינה הקרוי על שמו וכן בפרס על שמו שמוענק באוסטריה בתחומי המדעים והאומנויות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאודור קרנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]