תאונת מטוס הגלקסי בדרום וייטנאם (1975)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאונת מטוס הגלקסי בדרום וייטנאם
USAF C-5 Galaxy in flight.jpg
מטוס מדגם גלקסי
תאריך 4 באפריל 1975
מיקום ליד בסיס חיל האוויר טאן סון נוט, סייגון, דרום וייטנאם
גורם טעויות תחזוקה
קואורדינטות 10°50′38″N 106°42′07″E / 10.8439°N 106.702°E / 10.8439; 106.702
הרוגים 153
ניצולים 158
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס C-5 גלקסי
מספר זנב 68-0218
מוצא סייגון
יעד הפיליפינים
מפעיל חיל האוויר של ארצות הברית
נוסעים 294
אנשי צוות 17
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תאונת מטוס הגלקסי בדרום וייטנאם התרחשה ב-4 באפריל 1975. מטוס תובלה אמריקאי כבד מדגם C-5 גלקסי, שהמריא מדרום וייטנאם ובו ילדים מקומיים שפונו מארצם ומלווים אמריקאים, נאלץ לערוך נחיתת חירום ליד העיר סייגון. בנחיתה שהפכה להתרסקות מטוס נספו 153 אנשים מבין 311 יושבי המטוס.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1975 עמדה דרום וייטנאם בפני תבוסה וכיבוש על ידי כוחות צבא צפון וייטנאם. ארגוני סיוע אמריקאיים פנו אל הממשל האמריקאי בראשות הנשיא ג'רלד פורד בדרישה לפנות מהמדינה אלפי ילדים, רובם יתומים, ששהו באתרי הסיוע של ארגונים אלו בדרום וייטנאם. הנשיא פורד נענה והורה על פינוים מהמדינה בהיטס. הפעולה קיבלה את השם מבצע הטסת תינוקות (Operation Babylift). פינוי זה גם שימש ככיסוי לפינוים של אזרחים אמריקאים מדרום וייטנאם מבלי להבהיל את המדינה המארחת. במהלך חודש אפריל, שהסתיים בנפילת סייגון לידי צבא צפון וייטנאם, פונו בהיטס 3,300 ילדים.

כביקורת על המבצע נטען שהוא הוצא לפועל כדי לספק לארצות הברית ולנשיא פורד הישג מוראלי ופוליטי על רקע הכישלון המתקרב במלחמת וייטנאם. לימים הועלתה גם הטענה שלא כל הילדים שפונו היו יתומים ושלמעשה חלקם נחטפו ממשפחותיהם, שנחשדו באהדה לצפון וייטנאם.

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באפריל 1975 אחר הצהריים המריאה טיסת הפינוי הראשונה של הילדים מבסיס חיל האוויר טאן סון נוט (Tan Son Nhut) שליד העיר סייגון. טייסי מטוס הגלקסי היו קפטן דניס טריינור (Dennis Traynor) וקפטן טילפורד הארפ (Tilford Harp). יעד הטיסה היה הפיליפינים, ומשם היו הילדים אמורים לטוס לארצות הברית במטוסים אזרחיים. על מטוס הגלקסי נמצאו 311 איש - 150 ילדים, 144 מלווים (רבים מהם מאנשי סגל שגרירות ארצות הברית בסייגון, שפונו ממנה) ו-17 אנשי צוות. מטוס המטען לא היה מותקן להטסת נוסעים כה רבים. לא היו בו מושבים לכולם ורק למיעוטם נמצאו מסכות חמצן למקרה חירום.

בשעה 16:15 נמצא המטוס מעל ים סין הדרומי, בגובה של 23 אלף רגל (7,010 מטר). באותו רגע נפתחו לפתע דלתות המטען האחוריות של המטוס. כתוצאה מכך התרחשה במטוס ירידת לחץ תוך פיצוץ (Explosive Decompression), אשר שברה את הדלתות ופגעה בכבלי הבקרה מתא הטייס אל זנב המטוס. פגיעה זו שללה מהטייסים את היכולת להפעיל את הגאי הגובה ואת הגה הכיוון שבזנב המטוס. כעת היו הטייסים יכולים לשלוט בתנועות המטוס רק באמצעות המאזנות, הספוילרים והמנועים. לפחות איש צוות אחד נשאב מהמטוס החוצה לאחר שהדלתות נפתחו.

הטייסים הפנו את המטוס לאחור על מנת לשוב אל בסיס טאן סון נוט. למרות קשיי שליטה במטוס עלה בידם לערוך הנמכה מבוקרת לקראת נחיתה. בעת שנמצא המטוס בגישה הסופית לנחיתה הוא החל להנמיך בחדות. הטייסים הגבירו את כוח המנועים על מנת להפסיק את ההנמכה. למרות זאת פגע המטוס בשדה אורז במהירות רבה, גלש כ-400 מטרים, ניתר באוויר וטס עוד כ-800 מטרים כשהוא חולף מעל נהר סייגון, ואז פגע בסוללה ונשבר לארבעה חלקים. דלק ממכליו התלקח וחלק מהריסותיו עלה באש.

אתר ההתרסקות היה שדה אורז בוצי המרוחק כקילומטר וחצי מהדרך הקרובה. רכבי כיבוי אש לא היו מסוגלים להגיע אל הריסות המטוס, וכוחות הצלה הגיעו אליו במסוקים. המלווים ואנשי הצוות שלא נפגעו בהתרסקות פעלו תוך גילויי גבורה כדי לחלץ את הילדים מהריסות המטוס.

בין ההרוגים בתאונה היו 78 ילדים, 11 מאנשי צוות המטוס והיתר אזרחים מלווים. הילדים שניצלו הוטסו בהמשך לארצות הברית.

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאונה נחקרה על ידי חיל האוויר של ארצות הברית. הכבידה מאוד על החקירה העובדה שבוזזים מקומיים סילקו מאתר התאונה חלק ניכר מהריסות המטוס. ממון רב הוצא כדי לקנות מידיהם את החלקים שלקחו על מנת שיהיה אפשר לבדוק אותם. ספינות של צי ארצות הברית חיפשו ומצאו בים סין הדרומי את הקופסה השחורה של המטוס, שניתקה ממנו בעת התאונה. נימשו מהים גם חלקים של הדלתות האחוריות של סיפון המטען.

לאור הפתיחה הפתאומית של דלתות סיפון המטען נבדקה תחילה גם האפשרות של חבלה במטוס, אך היא נשללה: לאחר שנבדקו חלקי הדלתות הוברר שחלק ממנעולי הדלתות לא ננעלו כהלכה, דבר שהוביל לתאונה. חלק מהמנעולים נלקחו ממטוסים אחרים (קניבליזציה) ולא הורכבו במטוס כהלכה, ולכן כשלו, באופן שהפרש הלחצים בין הלחץ בתוך המטוס לבין הלחץ שמחוץ לו, שפחת ככל שהמטוס נסק, הכריע לבסוף את הדלתות.

לימים הועלתה הטענה שחקירת התאונה הייתה למעשה טיוח שלה ושחיל האוויר האמריקאי השמיד במתכוון ראיות על התאונה.

ועדת החקירה של התאונה קבעה שבתאונה היו ניצולים כלשהם רק בזכות פעולתם הנחושה של טייסי המטוס, שהביאו את המטוס לנחיתת ריסוק תוך שימוש בשארית השליטה שנותרה בו. לשניהם הוענק עיטור צלב חיל האוויר. בסך הכל הוענקו 37 עיטורים לאנשי צוות המטוס ולמלווים שטסו בו (או לשאריהם) על פעולתם להצלת קרבנות התאונה וניצוליה.

מספר חברי קונגרס דרשו בעקבות התאונה לקרקע את מטוסי הגלקסי של חיל האוויר האמריקאי. המטוסים לא קורקעו אך פעלו במשך מספר חודשים תחת מגבלות מבצעיות חמורות, עד לסיום חקירת התאונה.

על סיפור התאונה הופק פרק בעונה השביעית של הסדרה התיעודית הקנדית תעופה בחקירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]