תאופיל סטנלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאופיל סטנלן
Théophile Alexandre Steinlen
לידה 10 בנובמבר 1859
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1923 (בגיל 64)
הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Saint-Vincent Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לוזאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1879–1923 (כ־44 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אר נובו עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי François Bocion עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Masseïda עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תאופיל אלכסנדר סטנלןצרפתית: Théophile Alexandre Steinlen;‏ 10 בנובמבר 185913 בדצמבר 1923) היה צייר אר נובו צרפתי יליד שווייץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטנלן נולד בלוזאן שבשווייץ. הוא למד באוניברסיטת לוזאן לפני שהתחיל לעבוד כמתמחה בבית חרושת לטקסטיל במילוז שבמזרח צרפת. בתחילת שנות העשרים לחייו פיתח את כישוריו כצייר כאשר הוא ואשתו אמילי עודדו על ידי הצייר פרנסואה בוסיון לעבור לקהילה האמנותית ברובע מונמארטר בפריז. שם התיידד סטנלן עם הצייר אדולף וילט, שהציג אותו בפני הקהל האמנותי בקפה Le Chat Noir, שהוביל לעבודות תמורת שכר כגון כרזות עבור אריסטיד ברואן, זמר ובעלים של קברט ועסקים מסחריים אחרים.

ב-"Compagnie Française des Chocolats et des Thès", סטנלן כולל את אשתו ובתו באיור.

בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הוצגו יצירותיו בסלון דה אינדפנדנט ציורי נוף כפרי, פרחים ועירום. כמו הליטוגרפיה שלו משנת 1895 שכותרתה "Les Chanteurs des Rues" הייתה על הכריכה של היצירה בשם "Chansons de Montmartre". הוא יצר שש עשרה ליטוגרפיות מקוריות שהמחישו את שירי תקופת ה"בל אפוק". חמש מכרזותיו פורסמו גם ב-"Les Maîtres de l'Affiche".

ביתו ברובע מונמארטר וסביבתו היה נושא מועדף לאורך חייו של סטנלן ולעיתים קרובות הוא צייר סצנות של כמה מההיבטים הקשים יותר בחיים באזור. בתו קולט הופיעה בחלק ניכר מעבודותיו.[1] בנוסף לציורים ורישומים, הוא גם עסק בפיסול ובמיוחד פיסל דמויות של חתולים שהייתה לו חיבה רבה אליהם, כפי שרואים ברבים מציוריו.[2] סטנלן כלל חתולים ברבים מאיוריו, ואף פרסם ספר בעיצוביו, "Dessins Sans Paroles Des Chats".[3]

יצירותיו של סטנלן הופיעו בקביעות במגזינים ובהם "Le Rire" ואיור לסיפור "המחרוזת", שפורסם בעיתון "Gil Blas", ועוד מספר רב של פרסומים אחרים, התפרסמו בין היתר ב-"L'Assiette au Beurre" ו-"Les Humouristes", מגזין קצר מועד שהוקם יחד עם תריסר אמנים אחרים בשנת 1911.[4] בין השנים 1883–1920 הוא הפיק מאות איורים, שחלקם נעשו תחת שם עט כדי להימנע מבעיות פוליטיות בגלל הביקורת הקשה שלהם על עוולות חברתיות. האמנות שלו השפיעה על עבודתם של אמנים אחרים, כולל פבלו פיקאסו.[5]

תאופיל סטנלן נפטר בשנת 1923 בפריז ונקבר בבית הקברות סן ונסן במונמארטר. כיום ניתן למצוא את עבודותיו במוזיאונים רבים ברחבי העולם, כולל במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג, רוסיה. והגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. אנדרטת אבן מאת פייר ונייר נוצרה עבור סטנלן בשנת 1936; היא ממוקמת בכיכר יואל לה טאק בפריז.[6]

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאופיל סטנלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Asimakis, Magdalyn (2 בנובמבר 2017). "War, Socialism, and Cats: Théophile-Alexandre Steinlen's Political Artistic Practice". The Metropolitan Museum of Art. נבדק ב-3 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Steinlen". Denison. Denison Museum. נבדק ב-2 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Price, Matlack (בפברואר 1924). "Illustrator, Posterist, Lithographer: The Graphic Arts Lose Théophile Alexandre Steinlen". Arts & Decoration. Nineteen: 35. נבדק ב-3 ביולי 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ "La Marseillaise / The Mobilisation". Graphic Arts Collection. Princeton University. נבדק ב-1 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Miller, Brian (20 באוקטובר 2010). "Denison revives prints in three-pronged show Exhibit of tobacco print ads also shown". The Advocate. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ "Square Joël Le Tac (ex-Constantin Pecqueur)". Mon Paris. נבדק ב-3 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)