תאופיל שטיינלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאופיל שטיינלן
Théophile Alexandre Steinlen
SteinlenGat.jpg
לידה 20 בנובמבר 1859
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1923 (בגיל 64)
הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Saint-Vincent Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לוזאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 13 בדצמבר 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אר נובו עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי François Bocion עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Masseïda עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תיאופיל אלכסנדר שטיינלןצרפתית: Théophile Alexandre Steinlen;‏ 10 בנובמבר 185913 בדצמבר 1923) היה צייר אר נובו צרפתי יליד שווייץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיינלן נולד בלוזאן, שווייץ. הוא למד באוניברסיטת לוזאן לפני שהתחיל לעבוד כמתמחה בבית חרושת לטקסטיל במילוז שבמזרח צרפת. בתחילת שנות העשרים לחייו הוא פיתח את כישוריו כצייר כאשר הוא ואשתו אמילי עודדו על ידי הצייר פרנסואה בוסיון לעבור לקהילה האמנותית ברובע מונמארטר בפריז. שם התיידד שטיינלן עם הצייר אדולף ווילט שהציג אותו בפני הקהל האמנותי בקפה Le Chat Noir שהוביל לעבודות תמורת שכר כמו כרזות עבור אריסטיד ברואן זמר ובעלים של קברט ועסקים מסחריים אחרים.

ב-"Compagnie Française des Chocolats et des Thès", שטיינלן כולל את אשתו ובתו באיור.

בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הוצגו יצירותיו בסלון דה אינדפנדנט ציורי נוף כפרי, פרחים ועירום. כמו הליטוגרפיה שלו משנת 1895 שכותרתה "Les Chanteurs des Rues" הייתה על הכריכה של היצירה בשם "Chansons de Montmartre". הוא יצר שש עשרה ליטוגרפיות מקוריות שהמחישו את שירי תקופת בל אפוק. חמישה מכרזותיו פורסמו גם ב-"Les Maîtres de l'Affiche".

ביתו ברובע מונמארטר וסביבתו, היה נושא מועדף לאורך חייו של שטיינלן ולעיתים קרובות הוא צייר סצנות של כמה מההיבטים הקשים יותר בחיים באזור. בתו קולט הופיעה בחלק ניכר מעבודותיו.[1] בנוסף לציורים ורישומים, הוא גם עסק בפיסול ובמיוחד פיסל דמויות של חתולים שהייתה לו חיבה רבה אליהם כפי שרואים ברבים מציוריו.[2] שטיינלן כלל חתולים ברבים מאיוריו, ואף פרסם ספר בעיצוביו, "Dessins Sans Paroles Des Chats".[3]

יצירותיו של שטיינלן הופיעו בקביעות במגזינים כמו "Le Rire" ואיור לסיפור המחרוזת שפורסם בעיתון "Gil Blas" ועוד מספר רב של פרסומים אחרים, התפרסמו בין היתר ב-"L'Assiette au Beurre" ו-"Les Humouristes", מגזין קצר מועד שהוקם יחד עם תריסר אמנים אחרים בשנת 1911.[4] בין השנים 1883–1920 הוא הפיק מאות איורים, שחלקם נעשו תחת שם עט כדי להימנע מבעיות פוליטיות בגלל הביקורת הקשה שלהם על עוולות חברתיות. האמנות שלו השפיעה על עבודתם של אמנים אחרים, כולל פבלו פיקאסו.[5]

תאופיל שטיינלן נפטר בשנת 1923 בפריס ונקבר בבית הקברות סן וינסנט במונמארטר. כיום ניתן למצוא את עבודותיו במוזיאונים רבים ברחבי העולם, כולל במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג, רוסיה. והגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. אנדרטת אבן מאת פייר ונייר נוצרה עבור שטיינלן בשנת 1936; היא ממוקמת בכיכר יואל לה טאק בפריז.[6]

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאופיל שטיינלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Asimakis, Magdalyn (2 בנובמבר 2017). "War, Socialism, and Cats: Théophile-Alexandre Steinlen's Political Artistic Practice". The Metropolitan Museum of Art. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2019. 
  2. ^ "Steinlen". Denison. Denison Museum. בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2019. 
  3. ^ Price, Matlack (פברואר 1924). "Illustrator, Posterist, Lithographer: The Graphic Arts Lose Théophile Alexandre Steinlen". Arts & Decoration. Nineteen: 35. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2019. 
  4. ^ "La Marseillaise / The Mobilisation". Graphic Arts Collection. Princeton University. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2019. 
  5. ^ Miller, Brian (20 באוקטובר 2010). "Denison revives prints in three-pronged show Exhibit of tobacco print ads also shown". The Advocate. 
  6. ^ "Square Joël Le Tac (ex-Constantin Pecqueur)". Mon Paris. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2019.