לדלג לתוכן

תאוריית קשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחת מתאוריית הקשר המפורסמות היא תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח

תאוריית קשר (יכולה להיקרא גם: תאוריית קונספירציה) היא ניסיון להסביר אירוע או תופעה כמבוססת על קנוניה, מתוך תפיסה שגורמים בעלי כוח והשפעה, מסתירים מהציבור את האמת, ומונעים את חשיפתה בשל אינטרסים שונים ולרוב מתוך כוונת זדון[1][2][3][4][5][6][4]. אמונה ששני גורמים או יותר תאמו פעולה בסתר כדי להשיג תוצאה שיש בה עניין ציבורי, אך היא אינה ידועה לציבור. היא כוללת הסברים סיבתיים הקוראים תיגר על הנרטיב הרשמי ומתארים מאמץ מרושע של שחקנים חזקים.[7] לדוגמה, הטענה שהיהודים שותפים לקשר להשתלט על העולם, או שהממשל האמריקני מסתיר עדויות על נחיתת חייזרים.[8][9][10]

תאוריות קשר משגשגות בעידן הפוסט-אמת בו עובדות מדעיות מוחלפות בבדיות[11][12]. הן מתחזקות בתנאים של חוסר ודאות וכאשר קיים חוסר אמון ממסדי.[13][14] מנהיגים פופוליסטים ותנועות ימין-קיצוני משתמשים בתאוריות קשר ככלי מרכזי לשימור שלטונם וביצור כוחם.

תאוריות קשר עמידות בפני הפרכה גם אל מול הצגת עובדות. הצגת ראיות ועובדות לכך שאין בהן אמת, נתפסת על ידי המאמינים כהוכחה לקיומם של כוחות עוצמתיים שפועלים להסתרת האמת[15][8][1].

תאוריות קשר נשענות על ראיות שאינן עומדות בדרישות המדעיות של עקביות, הפרכה וקוהרנטיות. הן מבוססות על השערות ספקולטיביות במקום על ראיות מוצקות. פעמים רבות הן מחקות תאוריות מדעיות באמצעות הפצת ראיות פסאודו-מדעיות ומתבססות על ייחוס שגוי של סיבתיות שאינו עומד בבחינה מדעית קפדנית.[16][15]

האמונה בתאוריות קונספירציה היא תופעה אוניברסלית שהייתה קיימת משחר ההיסטוריה. המצאת הדפוס הובילה לעליה משמעותית בתופעה. האינטרנט והרשתות החברתיות איפשרו את הפיכת תרבות הקונספירציות מתופעה חריגה שהייתה נחלת קבוצות שוליים לתופעה נפוצה.

האמונה בתאוריות קשר מושפעת הן מגורמים מבניים-חברתיים והן ממאפיינים אישיותיים.[17] כדי להבין את התופעה, יש לשלב את הפסיכולוגיה של הפרט עם ההקשר החברתי שבו הוא פועל.[18] הצורך בהשתייכות חברתית, הצורך בוודאות ושליטה והצורך בביטחון, משפיעים על הנטייה להאמין בתיאוריות קונספירציה. גם מאפיינים אישיים כמו אי האמון, תפיסת סכנה ואיום, ונטייה להסתמך על אינטואיציה, משפיעים על מידת האמונה בהן.

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגלס וסוטון ואחרים מציינים כי בניגוד לקנוניות אמיתיות שהיו בהיסטוריה וניתן היה לחשוף אותן, תאוריות קשר מניחות את קיומן של מזימות שקשה מאוד להוכיח. אנשים מאמצים תאוריות קשר בתנאים של אי-ודאות, או כשהם מחפשים תבניות ומשמעות היכן שהן אינן בהכרח קיימות.[19]

דוגלס וסוטון מתייחסים לחמישה מאפיינים המגדירים תאוריות קשר:[7]

  • הן יוצאות נגד ההבנה הציבורית המקובלת
  • הן כוללות כמעט תמיד כוונות זדוניות ופגיעה בציבור
  • הן מייחסות כוח, כוונה ויכולת היסטורית לאנשים או לקבוצות קטנות, במקום להסביר אירועים באמצעות כוחות מערכתיים או מקריים
  • הן מועדות יותר להיות שקריות
  • הן מופצות כדי להשיג מטרות חברתיות, כמו גיוס פוליטי או זריעת פילוג, ובכוחן לייצר קהילות ומציאויות חברתיות חדשות

מייקל ברקון, חוקר מדע המדינה ומחבר הספר "תרבות של קונספירציה", כותב כי תיאוריות קשר מצמצמות תופעות מורכבות מאוד לכדי גורמים פשוטים, ומספקות עבור המאמינים הסבר לרוע ולכישלונות, ופותרות עבורם את הקשיים שבהתמודדות עם עולם מורכב, מחלוקות פוליטיות, וקיומה של מקריות שרירותית. החשיבה הקונספירטיבית עושה חלוקה בין העולם הנגלה לעין, שנתפס כשקרי או חסר ערך, לבין העולם הנסתר, שנתפס כאמיתי וחיוני.[20][21]

וואן פרוג'ן ודוגלס מציעים ארבעה עקרונות יסוד בנוגע לאמונות בתאוריות קונספירציה:[22]

  • יש לאמונות אלה השפעה ממשית על חייהם של אנשים, על בריאותם, על מערכות היחסים שלהם ועל ביטחונם
  • הן תופעה אנושית אוניברסלית הקיימת לאורך כל ההיסטוריה והתרבויות
  • הן רגשיות. רגשות כגון חרדה, חוסר ודאות או אובדן שליטה במצבי משבר, מגבירים את הצורך של אנשים למצוא משמעות והיגיון בסביבתם וצורך זה מפעיל אותן
  • הן חברתיות. תאוריות קשר משקפות קונפליקטים בין-קבוצתיים. הן אינן ממוקדות אדם הבודד אלא ממוקדות בתפיסה של קבוצת-חוץ חזקה ועוינת המאיימת על קבוצת-הפנים

מבחינת תוכנן, תיאוריות קונספירציה רבות יוצאות נגד הידע המדעי המקובל, כגון התנגדות לחיסונים או אמונה שהארץ שטוחה. לאורך ההיסטוריה קיימות תיאוריות קונספירציה על ארגונים סודיים שבוחשים מאחורי הקלעים במטרה להשתלט על העולם, אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפרוטוקולים של זקני ציון.[23]

הכשל העיקרי של תיאוריות קשר הוא שהן בנויות במבנה עמיד בפני הפרכה. במקום לנסות להפריך את ההשערה כפי שמקובל במדע, המאמינים נופלים להטיית האישור. הם נוטים לקבל כמעט כל מידע התומך בתיאוריה, ללא קשר למידת אמינותו או תקפותו. מנגד, כשתומכי תיאורית הקונספירציה נתקלים בנתונים שאינם תומכים בהשערתם וסותרים אותה, הם מסבירים זאת כטעות או כמזימה מתוחכמת של אותם ארגונים סודיים שפועלים להסתיר את האמת, מה שמחזק את אמונתם עוד יותר.[23][24][25]

תאוריות קשר מעוררות תגובות רגשיות והתנהגותיות שונות בהתאם לתוכנן: פחד מתעורר כשהתוכן משלב חוסר ודאות, תחושת סכנה מתקרבת ותחושת שליטה נמוכה. הוא מוביל לנסיגה והימנעות ממעורבות פוליטית או חברתית. כעס מתעורר כאשר יש בתאוריית הקשר תחושת ודאות, חוסר נעימות ותחושת שליטה. הוא מוביל לעימות ותוקפנות. גועל נוצר כשתאוריית הקשר עוסקת בזיהום או עבירה מוסרית. הוא מוביל להדרה חברתית, יצירת מרחק פיזי, ותוקפנות שנועדה להכחיד או להעלים את קבוצת היעד. גאווה מתעוררת כשתאוריית הקשר מספקת ודאות, שליטה ותחושת עליונות. רגש זה מוביל לרצון לשתף במידע ובניית קהילה סביב ה"אמת". שמחה לאיד מתעוררת כאשר תאוריית הקשר טוענת שהפגיעה מכוונת כלפי קבוצת חוץ או אויב שנוא. רגש זה מעודד בנית קהילה משותפת.[26]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות קונספירציה ליוו את האנושות מאז ומתמיד. תחילה הפצתן הייתה מפה לאוזן.[1]

אנתרופולוגים גילו שתאוריות קשר היו קיימות גם בקרב חברות של ציידים-לקטים, דבר המצביע על כך שמדובר בנטייה אנושית אוניברסלית. קיומן התגלה באמצעות תצפיות ומחקרים שנערכו בקרב חברות מסורתיות ושבטי ציידים-לקטים בני ימינו, כמו שבט הינומאמי (Yanomamö) שבאמזונס, ובני האזנדה (Azande) באפריקה.[27]

ניתן למצוא דוגמאות לתאוריות קשר כבר בכתבים מהעת העתיקה, כגון הטענה שנירון הקיסר היה אחראי לשריפה הגדולה של רומא. בתגובה, נירון הפיץ תאוריית קשר נגדית שהאשימה את הקהילה הנוצרית.[28][29]

בימי הביניים והרנסאנס, יהודים הואשמו בקונספירציות כמו הרעלת בארות בתקופת מגפות, ונשים רבות הוצאו להורג באשמת קשירת קשר עם השטן במהלך ציד המכשפות במאה ה-17.[29] חוקרים מעריכים כי עשרות אלפי נשים, גברים וילדים שהואשמו בכישוף, עונו והוצאו להורג, רובם באירופה, בתקופה שבין סוף המאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-18.[30]

במאה ה-20 מילאו תאוריות קשר אנטישמיות, תפקיד מרכזי ברטוריקה של היטלר, שהאשים את היהודים בהפסד במלחמת העולם הראשונה וכינה את הקומוניזם הסובייטי "קונספירציה יהודית-בולשביקית". וכן אצל סטלין שהאשים את היהודים בעליית הנאציזם.[29]

על פי סמואל סטאק, לידתן של תאוריות הקשר המודרניות, בתקופת ההשכלה או כתגובת נגד אליה. הוא מתאר כדוגמה את תאוריית הקונספיציה על האילומינטי והבונים החופשיים, שהופצה בסוף המאה ה-18. על פי תאורית קונספירציה זו, הייתה קנוניה נגד כל הדתות והממשלות באירופה, שנוהלה בפגישות סודיות של הבונים החופשיים ושל תנועת האילומינטי. תאורית קשר זו הופצה על ידי כומר ישועי צרפתי, כנגד מייסד אגודת האילומינטי, מכיוון שהוא ואגודתו איתגרו את הדוקטרינות המסורתיות של הכנסייה.[31]

המצאת הדפוס אפשרה הפצה רחבה ומהירה של תאוריות קונספירציה והובילה לעליה משמעותית בתופעה. ארגונים ואגודות סתר שימשו כמעין "אינקובטורים" להפצתן, בכך שידעו לקחת פייק ניוז זניח, להרחיב ולהזין אותו ולהפיצו בקנה מידה רחב כתאוריות קונספירציה שהחלו ממנו.[1] דוגמאות היסטוריות לתופעה, מהעשורים האחרונים, הן הטענות שהנסיכה דיאנה נרצחה על ידי השירות החשאי בארצות הברית, שפיגועי 11 בספטמבר היו "עבודה מבפנים", ושנחיתת אפולו על הירח זויפה.[32]

הלוגו של תיאוריית הקונספירציה של האילומינטי, לפיה שארגון סודי עתיק ועוצמתי שולט מאחורי הקלעים בממשלות, בנקים ומדיה כדי לכונן שליטה עולמית.

על פי מחקר שסקר מכתבים שפורסמו בעיתונות בארצות הברית, בין השנים 1890 ל-2010 לא חלה עליה בשכיחותן של תאוריות קשר במהלך שנים אלו. נצפו עליות ספציפיות בתקופות של משברים היסטוריים ושינויים חברתיים קיצוניים, למשל בסוף המאה ה-19 סביב המהפכה התעשייתית השנייה, ובשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 עם פרוץ המלחמה הקרה.[29]

עם הופעתן של הרשתות החברתיות, היכולת ליצור ולהפיץ תאוריות קשר הפכה למהירה וקלה הרבה יותר בהשוואה לעבר.[33] האינטרנט והרשתות החברתיות איפשרו את הפיכת תרבות הקונספירציות מתופעה חריגה שהייתה נחלת קבוצות שוליים לתופעה נפוצה שבמיינסטרים. האינטרנט טיפח קהילות מקוטבות שנמצאות בתיבות תהודה.[34][35][36]

היסטוריית השימוש במונח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילון אוקספורד המקוון, מציין כי השימוש הידוע המוקדם ביותר במונח היה בשנת 1863, על ידי הסופר האמריקאי צ'ארלס אסטור בריסטד. הביטוי הופיע בעיתונים בבריטניה, אוסטרליה וארצות הברית כבר משנות ה־60 של המאה ה-19.

המונח תאוריית קשר הפך למונח בעל קונוטציה שלילית בעקבות השימוש בו על ידי קרל פופר לאחר מלחמת העולם השנייה. בספרו משנת 1945, "החברה הפתוחה ואויביה", ביקר פופר את "תאוריית הקשר של החברה".

בשנת 1967 פרסם ה־CIA מזכר שנועד להתמודד עם היתרבות תאוריות הקשר והזכיר בו את המונח.[37][38][39]

שכיחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריות קונספירציה הפכו לתופעה תרבותית בולטת בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.[40][41][42][43]

נכון לשנת 2021, ביותר משליש מהמדינות ברחבי העולם, חלק ניכר מהאוכלוסייה מאמין שקבוצה סודית שולטת באירועים גלובליים.[44]

מחקר שבדק את שכיחות התופעה דרך מדגמים רחבים מאוד ב-36 מדינות, הראה שככל שהמדינה מדורגת כחופשית יותר, כך פוחתת הנטייה של אזרחיה להאמין בתיאוריות קשר. לבדיקת רמת החירות החברתית, הכוללת שלטון חוק, חופש ביטוי, תנועה, כלכלה ועוד, החוקרים השתמשו במדד החופש האנושי (HFI - Human Freedom Index).[45]

במחקר משנת 2022, שהשווה 11 דמוקרטיות שונות מרחבי העולם, נמצא כי השכיחות הגבוהה ביותר של אמונה בתאוריות קשר נמצאה במדינות אמריקה הלטינית כגון ארגנטינה וצ'ילה ובספרד.[46]

בשמונה מדינות אירופאיות שנסקרו ב-2018, 8% בממוצע האמינו שהטענה לפיה כדור הארץ מתחמם כתוצאה מפעילויות של בני האדם היא הונאה. 9% בממוצע האמינו בתיאוריות הקונספירציה לפיהן קשר עם חייזרים מוסתר מהציבור הרחב וכי כדור הארץ הוא שטוח.[47]

בארצות הברית, נכון לשנת 2021, 4.1% ממשתתפי סקר רחב היקף דיווחו שהם מאמינים שכדור הארץ שטוח או שקיימים אנשי-לטאה משני-צורה ששולטים בעולם. 10% האמינו שהנחיתה על הירח זויפה. כ-12% האמינו שהקורונה נועדה לאפשר השתלת "שבבי מעקב" בבני אדם. כ-30% האמינו שאיום הקורונה נופח כדי לפגוע פוליטית בנשיא דונלד טראמפ. 33% האמינו שהאנושות יצרה קשר עם חייזרים והדבר מוסתר מהציבור. 34%-35% האמינו שאליטות הוליוודיות וממשלתיות מעורבות ברשת ענפה של סחר בילדים. 43%-44% האמינו בקיומה של "דיפ סטייט" בממשל האמריקאי שפועלת בסתר.[48] 75% מהמשתתפים בסקר שנערך בשנת 2022 כמדגם מייצג של אוכלוסיית ארצות הברית, דווחו שהם עצמם, או אדם שהם מכירים, מאמינים בתאוריות קונספירציה.[16] נכון לשנה זו 16% מכלל האמריקאים מאמינים בתאוריית הקונספירציה QAnon.[49] בשנת 2024 17% האמינו שהטענה לפיה כדור הארץ מתחמם כתוצאה מפעילויות של בני האדם היא הונאה. 14% האמינו בתיאוריות קונספירציה לפיהן קשר עם חייזרים מוסתר מהציבור הרחב וכי כדור הארץ הוא שטוח.[47]

בישראל, על פי המסמך "חשיבה קונספירטיבית בישראל", שנכתב על ידי ד"ר עומר יעיר מטעם המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, ומתבסס על נתונים שנאספו ב2022 עד 2023, בין 40% ל-50% מסכימים שהיבטים רבים בחייהם נשלטים על ידי קנוניות במקומות נסתרים. כ־32% מאמינים שהממסד הרפואי וחברות התרופות מסתירים את הסכנות של החיסונים, 18% מאמינים שוירוס הקורונה נוצר והופץ במתכוון על ידי אנשים בעלי השפעה כחלק מקנוניה. 11% מאמינים שהשב"כ הוא שרצח את יצחק רבין.[50] נכון לשנת 2024 11% מהישראלים האמינו שהטענה לפיה כדור הארץ מתחמם כתוצאה מפעילויות של בני האדם היא הונאה. 6% האמינו בתיאוריות קונספירציה לפיהן קשר עם חייזרים מוסתר מהציבור הרחב וכי כדור הארץ הוא שטוח.[47] מחקר מדצמבר 2025, שנערך על ידי ד"ר נמרוד ניר, מצא כי כמעט 50% מהישראלים מאמינים בתאוריית הקונספירציה הבגידה מבפנים.[51]

פופוליזם ותאוריות קשר בעידן הדיגיטלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגים פופוליסטים ותנועות ימין-קיצוני משתמשים בתאוריות קשר ככלי מרכזי לשימור שלטונם וביצור כוחם. הם מקדמים ומהדהדים אותן במטרה לייצר דה-לגיטימציה ליריביהם הפוליטיים ולבנות הסברים שיאפשרו להם לפגוע במי שמותח עליהם ביקורת. תאוריות הקשר מסייעות למנהיגים אלו לבסס מסגור של מאבק קוטבי בין "אנחנו, העם" לבין "אליטות מושחתות ומרושעות". בנוסף, הם מגייסים תאוריות קשר שמטרתן להבטיח מצב כוננות מתמיד ותחושת משבר מתמשכת שמלכדים את תומכיהם. כדי להפיץ את תאוריות הקשר הם משתמשים ברשתות חברתיות, אשר האלגוריתמים שלהן נוטים להעדיף מסרים מבוססי-רגש וחלוקה פשטנית של "טובים מול רעים". כך הם מפיצים במהירות תיאוריות קונספירציה. בנוסף, הרשתות החברתיות מאפשרות לחבר בין קבוצות מאמיני תאוריות קונספירציה שנות, תחת מסגרת פופוליסטית-קונספירטיבית משותפת. שילוב זה מאיץ את היווצרותה של חברת "פוסט-אמת", שבה דעות בלתי מבוססות מחליפות עובדות. כחלק מתהליך זה, פופוליסטים פועלים באופן מכוון כדי לעשות דה-לגיטימציה למומחים מקצועיים ומציגים אותם כחלק מהאליטה שיש לבוז לה. באופן זה מתגבר הקיטוב בחברה, ונחלש האמון כלפי מומחים מדעיים ומוסדות מסורתיים. טיפוח קיטוב חברתי באמצעות תאוריות קשר משתלם אלקטורלית עבור פופוליסטים, שכן הוא פוטר אותם מהצורך לבצע רפורמות מדיניות בעלות תוצאות לא ברורות שעלולות לסכן את שלטונם. מצב זה מהווה איום ישיר על הדמוקרטיה ומכשיר את הקרקע לעלייתה של אוליגרכיה - מצב בו קבוצה קטנה וכוחנית שולטת בפועל.[12][52][53][54][55][56][57]

יוצרי תוכן הקשור בתאוריות קונספירציה מדמים בצורה צינית נורמות דמוקרטיות של חשיבה ביקורתית. הם מציגים מצג שווא של ראיות באופן סלקטיבי וחזות של מחפשי אמת. בפועל, מדובר בדיסאינפורמציה המיוצרת בתוך רשתות מאורגנות של מתפעלים אסטרטגיים ומשפיענים בתשלום, שמטרתם להרוויח רווח כספי מהצפיות ולשרת אג'נדה פוליטית. בנוסף מספקות תאוריות הקונספירציה הסבר המאפשר הסחת תשומת הלב משחיתות, והימנעות ממתן דין וחשבון, וכן מאפשר לקהילות שחשות ייאוש מהמצב, לחוש תקווה סביב אשליה של מציאות חלופית.[58] מפיצי קונספירציות ברשתות החברתיות משווקים אמונות שקריות באופן המספק ביעילות צרכים פסיכולוגיים של קהל היעד: הצורך להרגיש בטוחים ובשליטה, הצורך להבין את הסביבה והעולם, והצורך להשתייך לקבוצה ולבנות דימוי עצמי חיובי. משפיענים שמפיצים את תאוריות הקשר מצטיירים כבעלי אמינות ומומחיות חלופית כנגד אליטות המדע הממוסדות. החיבור איתם מחזק תחושה של קבלה חברתית, ומייצר הזדהות ("הוא בדיוק כמוני"). חזרתיות אינטנסיבית של מסרים קונספירטיבים, גורמת להם להיתפס כאמיתיים יותר.[59]

מחקר שבחן את הקשר בין שימוש ברשתות החברתיות לבין אימוץ תאוריות קשר ומידע כוזב, מצא שעבור אנשים עם נטייה לחשיבה קונספירטיבית גבוהה, הרשתות החברתיות משמשות כמאיץ רב עוצמה. לעומת זאת עבור אנשים בעלי נטייה קונספירטיבית נמוכה, זמן רב ברשתות אינו מגביר את אמונתם בתאוריות הקשר.[60]

היבט חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאורית הקשר של אנשי הללטאה, לפיה יצורים חוצניים דמויי לטאה מתחזים לבני אדם ושולטים בעמדות כוח. לעיתים קרובות היא משולבת עם תיאוריית הקשר האילומינטי

חמישה מחקרים הראו שכאשר אנשים חווים הגבלה על חירויותיהם, הדבר מעורר בהם תחושות של כעס פוליטי ואובדן שליטה אישית. מצבים פסיכולוגיים אלו דוחפים אותם לחפש מסגרות הסבר חלופיות שמחזירות להם את תחושת המשמעות, ותאוריות קשר מהוות פתרון נוח לכך.[61] כאשר סביבה כופה או פוגעת בחופש זה מעורר תחושת איום. תאוריות קשר משמשות במצב זה מנגנון פיצוי פסיכולוגי הגנתי, בכך שהן מספקות סדר ואויב ברור למצב של חוסר ודאות ואובדן שליטה.[62]

האמונה בתאוריות קשר מושפעת מתת-תרבויות מקוונות או משיוך פוליטי.[63] מחקר משנת 2026 מתאר את התופעה תוך שימוש בתאוריית הזהות החברתית. האמונה בהסבר הקונספירטיבי מציעה לאנשים פתרונות לבעיות אישיות וחברתיות או מעניקה להם תחושה עמוקה של גילוי והארה. החוקרים מזהים בתהליך זה מנגנון בן שלושה שלבים: בשלב הראשון יש "תהודה רגשית" שבה כעס, תסכול ואכזבה של האדם ממוסדות רשמיים, פוגשים נרטיב קונספירטיבי שמהדהד אותם. בשלב השני החוויות הרגשיות של הפרט זוכות להכרה ולאישור חברתי. בשלב זה, ההדהוד הרגשי הופך לאירוע חברתי - אנשים מזדהים זה עם זה, חולקים מידע, צופים ומפרשים יחד סרטים ואירועים, מרגישים שהם רואים את העולם לראשונה באופן בהיר, ומגבשים תחושת לכידות והשתייכות קבוצתית הדוקה. בשלב השלישי ההדהוד החברתי מתורגם למחויבות אישית וקולקטיבית המכוונת נגד הרשויות והממסד. הדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות פעילה בייצור והרחבה של תאוריית הקשר.[64]

על פי דן אריאלי האמונה בתאוריות קונספירציה מתפתחת בתהליך במהלכו האדם מתרחק יותר ויותר מתפיסת המציאות האובייקטיבית. התהליך מתחיל בטריגרים רגשיים, בעיקר מתח ואובדן שליטה, המשבשים חשיבה רציונלית ומעודדים חיפוש של "נבלים". בשלב הבא, נכנסות לפעולה הטיות קוגניטיביות ותכונות אישיות. בשיא התהליך גורמים חברתיים כגון פחד מנידוי חברתי, וכניסה לתיבות תהודה ברשתות החברתיות, מקבעים את האמונה בתאוריית הקונספירציה.[65]

קהילות המאמינות בתאוריות קונספירציה מתפקדות כ"קהילות ידע" בעלות טקסים ואי-אמון עמוק במומחים ממוסדים. ההשתייכות לקבוצה מספקת לחבריה משמעות וזהות חברתית עמוקה, מה שהופך את הנטישה של אמונות מופרכות אלו לקשה במיוחד, מאחר שהפסקת האמונה בתאוריית הקשר, משמעה עזיבת הקהילה.[66] חבריה חשים חלק ממשהו ענק. שהם חברים בקבוצה מובחרת שפיצחה את האמת והסירה את המסכות מפניהם של כוחות חתרניים רבי עוצמה.[1]

מחקר נוסף מתאר תהליך בו בשלב ראשון אנשים מאבדים אמון בידע קונבנציונלי ודוחים מידע המגיע ממקורות סמכותיים כמו מדענים או מוסדות שלטון. אז נוצר ואקום בהבנה, שמוביל אנשים לחפש תשובות במקומות אחרים. לאחר מכן מתרחש תהליך של "עיבוד מידע שגוי" שבו האדם נחשף למידע חלופי שגוי ברשת, מתוך סביבה תקשורתית שבה הסטנדרטים לאמת קרסו וקשה מאוד להבחין בין ידע מקצועי לשקר. סביבה זו רוויה בפייק ניוז ובמפיצי תאוריות קשר, וטענות לא מבוססות מקבלות בה משקל זהה לקביעות של מומחים וגופי סמכות.[67]

תאוריות קשר פוליטיות מקבלות חיזוק גם מקיומם של מקרים היסטוריים בהם הייתה הסתרת מידע וקשר של שתיקה על ידי גופים שלטוניים. מקרים ידועים מסוג זה המופיעים בספרות כוללים את פרשת ווטרגייט בארצות הברית,[68] ניסויי העגבת בטסקיגי בהם הממשל האמריקני מנע במכוון טיפול רפואי מאפריקאים-אמריקאים,[69] וכן תוכניות המעקב החשאיות של ה-NSA שנחשפו על ידי אדוארד סנודן.[70]

משברים כגון פיגועי טרור, מלחמות, אסונות טבע ומשברים כלכליים מעוררים באזרחים רגשות שליליים עזים, הכוללים פחד, חוסר ודאות ותחושה עזה של אובדן שליטה. גובר הצורך למצוא היגיון ומשמעות במצב, מה שמגביר משמעותית את הנטייה לראות קונספירציות ומזימות מאחורי אירועים חברתיים. לאחר שתאוריות קשר נוצרות כמענה למשבר, הן עלולות להפוך לנרטיבים היסטוריים יציבים שמועברים תרבותית מדור לדור.[71]

גורמים פסיכולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים נוטים להאמין בתאוריות קשר כאשר צרכים פסיכולוגיים חשובים אינם נענים. אלה כוללים את הצורך להשיג מידע ולחוש ודאות, הצורך לחוש ביטחון ושליטה והצורך לשמור על דימויו העצמי של האדם ושל קבוצת ההשתייכות שלו.[72][73] אנשים נמשכים לתאוריות אלו משום שהן מבטיחות, לפחות לכאורה, לספק מניעים פסיכולוגיים ספציפיים עמוקים. אנשים מפיצים תאוריות קשר כדי להתמודד עם טראומה קולקטיבית, ולעשות סדר באירועים המאיימים על תפיסת עולמם.[19]

תאוריית הקונספירציה של “סדר עולמי חדש” שלפיה קבוצה חשאית של אליטות שואפת לשלוט בעולם כולו תוך ביטול ריבונות המדינות וחירויות הפרט

על פי משה פרל, מחבר הספר "מותה של האמת", כדי ששקר פשוט יהפוך לתאוריית קונספירציה נדרשים שני תנאים:[1]

  • צורך פסיכולוגי אנושי בהסברים פשוטים, סדר ושליטה, גם במחיר של העדפת שקר נוח על פני אמת מורכבת. האמונה בתאוריית קשר מחזירה תחושת סדר ומוצאת אשמים לקושי.
  • תחושת ניכור או חוסר אמון בממסד, שמגבירה את הנכונות לאמץ הסברים קונספירטיביים. תאוריית הקונספירציה מספקת הסברים ומסירה ספקות אי נוחות וסימני שאלה. היא מסדרת את העולם ומתאימה את האירועים לנטיות הלב.

מחקר המתמקד בגורמים הפסיכולוגיים שמושכים אנשים להאמין בתאוריות קשר מתייחס לשלוש קטגוריות:

  • צורך בהבנה וודאות: צורך למצוא הסברים סיבתיים כדי לבנות הבנה יציבה, מדויקת של העולם. תאוריות קשר עוזרות לאנשים לשמר את אמונותיהם אל מול חוסר ודאות וסתירות במיוחד כשמדובר באירועים קשים או רחבי היקף שהסברים שגרתיים אינם מספקים עבורם תשובה. אנשים נוטים יותר להאמין בהן כשהם חווים מצוקה כתוצאה מחוסר ודאות, ויש להם צורך מוגבר לחפש תבניות ומשמעות. הן עוזרות להפחית חוסר ודאות ובלבול, ולמצוא היגיון באירועים.
  • צורך קיומי בביטחון ושליטה: הרצון העמוק של בני אדם לשלוט בסביבתם ולחוש ביטחון. אנשים מאמצים תאוריות קונספירציה בניסיון לפצות על תחושת אובדן שליטה.
  • צורך חברתי: הרצון של בני אדם לשמר דימוי חיובי של עצמם או של הקבוצה שאליה הם משתייכים.

הגורם העיקרי להופעתן של תאוריות קשר הוא הניסיון להעניק הסבר שנתפס כקוהרנטי יותר לאירועים, מתוך צורך פסיכולוגי בוודאות, משמעות ותחושת ביטחון.[74][75] תאוריות קשר מספקות למאמינים בהן אשליה של שליטה וביטחון בעולם מאיים.[19][76]

תאוריות קשר מאפשרות לאנשים לשמר דימוי חיובי של עצמם או של קבוצתם. הן נקשרות לאמונה מוגזמת בגדולתה של קבוצת הפנים, המשולבת בתחושה שאחרים לא מעריכים אותה מספיק, ומשמשות כאמצעי לתקף את דימוי הקבוצה על ידי השמצת קבוצות חוץ. הן עונות על הצורך הפסיכולוגי של אנשים לחוש מיוחדים ובעלי ידע בלעדי ונסתר המבדיל אותם מההמון.[19] רולנד אימהוף מצביע גם על הצורך להרגיש מיוחד. הוא כותב שאמונה בתאוריות קונספירציה מאפשרת למאמינים לחוש בעלי "ידע סודי" או אקסקלוסיבי המרומם אותם מעל הציבור ה"עיוור והתמים". תחושת עליונות זו מפצה לדבריו על רגשי נחיתות ומשמשת מקור לגאווה ובידול חברתי.[76]

לפי פסיכולוגים אבולוציוניים, המוח האנושי פיתח מערכת התראה מפני קואליציות עוינות כדי לשרוד בסביבה קדמונית שבה בריתות חשאיות היוו סכנת חיים ממשית. תחושות איום וחוסר שליטה מפעילות את מערכת זיהוי הקונספירציות. בעבר היה למנגנון זה ערך הישרדותי אך בעולם המודרני הוא עלול להוביל לתוצאות חברתיות שליליות ובלתי רלוונטיות להישרדות. השערה אחרת של חוקרים אבולוציונים היא שהאמונה בקונספירציות היא תופעת לוואי לא-פונקציונלית של מנגנונים קוגניטיביים שהתפתחו מסיבות אחרות לחלוטין, כגון יכולות לזיהוי דפוסים, זיהוי כוונות, ניהול איומים וזיהוי בריתות.[77][78]

מאפייני המאמינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מצביעים על כך שאמונה בתאוריות קונספירציה נקשרת למגוון מאפיינים דמוגרפיים, פסיכולוגיים, חברתיים וקוגניטיביים.

מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מראים על קשר בין אמונה בתאוריות קונספירציה לבין מאפיינים סוציו־אקונומיים ודמוגרפיים מסוימים. נמצא כי האמונה נפוצה יותר בקרב בעלי רמות השכלה והכנסה נמוכות, וכן בקרב גברים, צעירים, רווקים ומובטלים. בנוסף, היא רווחת יותר בקרב קבוצות בעלות סטטוס חברתי נמוך או בקרב קבוצות החוות איום, אפליה או קיפוח. תאוריות הקשר מסייעות להם להסביר ולהצדיק את מצבם ומספקות להם אשליית שליטה.[72][19][79][80]

האמונה נקשרת גם לקשרים חברתיים רופפים ולרמה נמוכה של אוריינות מדיה, וכן לצריכת מידע ממקורות שוליים כגון בלוגים ורשתות חברתיות אלטרנטיביות, במקום ממדיות מרכזיות.[72][19][79][80]

עמדות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מחקרים שנערכו ב-26 מדינות מצאו כי אמונה בתאוריות קונספירציה נפוצה יותר בקרב בעלי עמדות פוליטיות קיצוניות, הן בימין והן בשמאל.[81] עם זאת, חלק מהמחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר בימין ועל קשר לנטיות של סמכותנות ימנית.[19]

נמצא כי כעס פוליטי הוא מנבא חיובי מובהק לאימוץ אמונות קונספירטיביות,[82] בעוד שחרדה פוליטית אינה קשורה אליהן באופן מובהק, וחרדה כללית קשורה אליהן באופן חלש בלבד.[83]

מאפייני אישיות היבט רגשי ופסיכופתולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מטא-אנליזה שסקר 170 מחקרים מצא קשר חזק לתפיסת סכנה ואיום-תפיסת איום קיומי, האמונה שהעולם מסוכן מיסודו, ציניות ותחושת חוסר אונים. תפיסת איום מצד קבוצות חוץ היא המנבא החיובי החזק ביותר בכל המחקר. תחושה של התמוטטות מוסרית (אנומיה) נמצאה גם היא כמאפיין חזק. כן נמצא קשר חזק לאנטגוניזם ותחושת עליונות כגון נרקיסיזם קבוצתי ועוינות. חוסר אמון באחרים ובמוסדות נמצא כאחד המנבאים החזקים ביותר לאמונה בקונספירציות.

משתנים שלא נמצאו בסקירה כקשורים באופן מובהק סטטיסטית לאמונה בקונספירציות הם תחושת מסוגלות והערכה עצמית נמוכה, ותחושת ניכור .[84]

סקירת מחקרים נוספת הראתה כי המאמינים נוטים להיות בעלי רמות נמוכות של התכונה "נעימות" (Agreeableness), וכן מונעים מפסימיות, חרדה, ומיזנתרופיה.[72]

סקר לאומי נרחב שנערך בארצות הברית מצא מספר מאפיינים שניבאו אמונה בתאוריות קשר:[85]

  • עמדות- נטייה כללית לחשיבה קונספירטיבית, הכחשת מציאות, פופוליזם, אנטי-אינטלקטואליזם, דתיות גבוהה, ותודעת קורבנות
  • תכונות- סכיזוטיפיות, צורך בכאוס, פרנויה, סדיזם, פסיכופתיה, נרקיסיזם ומקיאווליזם.
  • סגנונות חשיבה- נטייה לזהות תבניות אקראיות, צורך בפתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, חוסר סובלנות לאי-ודאות, ורמה נמוכה יותר של אוריינות מדעית.
  • סביבת מידע- צריכה תדירה של חדשות דרך רשתות חברתיות אלטרנטיביות

ממצאים אלו משתלבים עם עדויות נוספות שלפיהן האמונה בתאוריות קשר קשורה לתחושות כרוניות של חוסר ודאות, חוסר אונים וחוסר יכולת לשלוט במצב. נטייה לתפוס שינויים חברתיים כאיום על ערכי הליבה ועל הזהות של האדם. חוסר סובלנות לעמימות, וצורך בסגירות קוגניטיבית.[86] נמצא גם קשר לאמונה שהעולם לא צודק, לנטייה לפסימיות. יש מחקרים על פיהם נמצא קשר להערכה עצמית נמוכה ותחושת הצלחה אישית נמוכה. במחקרים אחרים לא נמצא קשר כזה.[72][19][79][80] מחקר נוסף מצא שאנשים שנמשכים להאמין בתאוריות קונספירציה, שותפים לאשכול של רגשות הכולל חרדה, פחד, תחושה כבדה של חוסר ישע ואובדן שליטה בחייהם.[87] לא נמצא קשר בין מידת האמונה בתאוריות קשר לבין מידת ההתנגדות למיינסטרים עקב צורך בייחודיות.[88]

קיימים קשרים בין אמונה בקונספירציות לבין תכונות שקשורות לפתולוגיה וחוסר הסתגלות, כגון נרקיסיזם, פרנויה, סכיזוטיפיות, ונטייה למחשבות שווא. וכן לבין חוסר אמון בינאישי, פרנויה, הערכה עצמית נמוכה וסמכותנות[89][72][90][10][84]

מאפיינים קוגניטיביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מטא-אנליזה שסקר 170 מחקרים מצא קשר חזק בין האמונה בתאוריות קונספירציה לבין הנטייה להסתמך על אינטואיציה ואמונות משונות כגון נטייה לזהות דפוסים היכן שאינם קיימים, הנטייה לאשליות וסכיזוטיפיה. בנוסף, חוסר סובלנות לעמימות ורמה נמוכה של פתיחות מחשבתית פעילה נמצאו כמאפיינים ברורים.[84] אנשים שנוטים להאמין בהסבר קונספירטיבי אחד, נוטים יותר לאמץ ולהאמין גם בתאוריות קשר אחרות. בעלי חשיבה קונספירטיבית מחזיקים בתפיסת עולם שלפיה מזימות נסתרות עומדות מאחורי כמעט כל אירוע מורכב בחברה[91][92]

סקירת מחקרים נוספת הראתה כי המאמינים מתאפיינים בחוסר אמון אפיסטמי עמוק, אוריינות מדעית נמוכה, נטייה לזיהוי דפוסים אשלייתיים, חשיבה אנליטית מופחתת, נטייה למחשבות שווא וקבלה של טענות ריקות מתוכן (Bullshit receptivity).[93] קיימת העדפה חזקה לחשיבה אינטואיטיבית ופחות הסתמכות על חשיבה רפלקטיבית ואנליטית, חוסר מוטיבציה להפעיל חשיבה אנליטית ומאומצת, וכן נטייה חזקה לאמץ טענות חסרות ביסוס, כולל אמונות בתופעות על-טבעיות, כגון טלקינזיס, אמונות טפלות או כישוף, קביעות פסידו-מדעיות ותפיסות פסיכולוגיות שגויות.[94][90][72][10][95][96]

מחקר שהתבסס על ניתוח נתונים של למעלה מ-37,000 נשאלים ב-38 מדינות, מצא שאנשים שאינם סומכים על כוונותיהם ויושרם של מדענים נוטים הרבה יותר לאמץ הסברים קונספירטיביים. נמצא שאנשים שמתמקדים בעיקר בסכנות ובנזקים הפוטנציאליים של המדע מאמינים יותר בקונספירציות. כן נמצא, אנשים המחזיקים ב"אמונה עיוורת" שהמדע יפתור את כל בעיות האנושות, נוטים יותר להאמין בקונספירציות. לעומת זאת, ככל שלאדם יש יותר ידע עובדתי על מדע, כך פוחתת נטייתו להאמין בקונספירציות. גם התפיסה שרואה במדע כלי חיוני לשיפור החיים מפחיתה את האמונה בתאוריות קשר.[97] בהמשך לכך, המאמינים מתאפיינים בחוסר אמון עמוק כלפי ידע קונבנציונלי, בצורך מוגבר בוודאות ובסגירות. קיימת נטייה לרמות נמוכות מאוד של הזדהות עם החברה ומוסדותיה, תפיסת העולם המבוססת ברובה על תחושה של ניכור חברתי עמוק וחוסר אמון ממסדי.[89]

קיימת אצלם נטייה רבה יותר לזהות כוונות, תכנון זדוני ופעולה מכוונת גם באירועים מקריים שבהם אלו אינם קיימים. הם מאופיינים בהטמעת מידע מוטה (Biased assimilation): הם מקבלים בקלות וללא ביקורת מידע שמאשר את דעותיהם, אך דוחים או בוחנים בביקורתיות נוקשה מידע עובדתי שסותר אותן.[19][95]

הטיות קוגניטיביות אופייניות למאמינים הן הטיית אישוש, כשל צירופיות ולכידות הסברית. לכידות הסברית היא קישור בין תופעות לא קשורות תוך התעלמות מכך שהסבירות הסטטיסטית לקשר ביניהן נמוכה מאוד. הטיית האישוש מתבטאת בצריכת מידע שתואם את אמונתם ובעיצוב ניסויים המאשרים אותה, ללא אפשרות ממשית להפרכתה, וכן באימוץ ללא ביקורת או ספק של נתונים שתומכים בה, לצד פסילה גורפת של ראיות נגדיות. לרוב נדחית מומחיות מדעית, ובמקומה, מסתמכים רק על נתונים שהם אספו ומדדו בעצמם, או על מידע מחברי קהילה שהם נותנים בהם אמון. בנוסף, מחקרים במדעי הקוגניציה מראים גם על נטייה לחשיבה טלאולוגית- חיפוש תכלית וסיבה מאחורי כל דבר, וחשיבה מאגית.[66][10][27]

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות על הבריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריות קונספירציה מהוות מכשול לשיפור בבריאות הציבור[68][98] . אמונה בתאוריות קשר רפואיות נקשרה לקבלת החלטות בריאותיות מסוכנות. המאמינים נוטים להירתע ממומחים בתחום הרפואה, להעדיף מרפאים אלטרנטיביים בלתי מבוססים, למשל במקרי סרטן, לסרב לחיסונים או לאמצעי מניעה, לדחות קבלת עזרה פסיכולוגית לבעיות נפשיות, ולהפר במופגן הנחיות בטיחות ובריאות הציבור כפי שנצפה במהלך מגפת הקורונה[19][36][99] . המאמינים בהן נוטים לאמץ פרקטיקות של ריפוי-עצמי מזיק כמו למשל בליעת חומרי חיטוי כנגד נגיף הקורונה.[100] הן מעודדות התנגדות לאמצעים כמו הפלרת מים . הן נקשרו להתפרצויות של מחלות שניתן למנוע באמצעות חיסון.[101][98][102] לדוגמה, הן גרמו להורים בבריטניה לחשוף את ילדיהם למחלות מסכנות חיים, גרמו לממשלת דרום אפריקה למנוע טיפול רפואי מחולי איידס, והובילו את ממשלת זמביה לסרב לקבל תרומות של מזון מהונדס גנטית מארצות הברית גם בעיצומו של רעב כבד שפגע באזרחיה.[68]

אמונה בקונספירציות נקשרה לדחייה של מסקנות מדעיות מבוססות וחשובות ביותר, כגון העובדה שעישון גורם לסרטן, שנגיף ה-HIV מוביל למחלת האיידס, ושהתחממות גלובלית היא אמיתית ונגרמת על ידי האדם. דחייה זו עשויה להקל על פוליטיקאים להימנע מנקיטת צעדים הנדרשים כדי לפתור אותן.[103]

עידוד דעות קדומות ופילוג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות קשר מהוות כר פורה לקידום רעיונות קיצוניים בחברה, כגון אנטישמיות, גזענות, לאומנות, שאיפה לטוהר תרבותי ושנאת זרים. אמונה בהן נמצאה במתאם עם דעות קדומות, ואהדה לתהליכי הקצנה, גזענות ואנטישמיות.[19][104][105] תאוריות קשר פוגעות בלכידות החברתית, מחזקות מתחים וקיטוב בין קבוצות חברתיות ומנבאות אפליה.[36][106]

אלימות, פשיעה והקצנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים בעלי נטייה קונספירטיבית נוטים להסכים יותר עם כך שאלימות היא דרך מקובלת להביע אי-הסכמה עם הממשלה, תומכים בחוקי נשק פחות מחמירים, ונוטים יותר לכוונות לבצע פשעים יומיומיים קטנים ולרמות. תאוריות קשר מגבירות הקצנה ונותנות חיזוק אידאולוגי לקבוצות קיצוניות.[19] אמונה בתאוריות קונספירציה עלולה לדחוף אנשים לשנות את הסטנדרטים המוסריים האישיים והחברתיים שלהם, ולאמץ אמונות קיצוניות שעומדות בסתירה למצפן המוסרי הפנימי שלהם.[107] דוגמאות למקרים בהם אמונה בתאוריות קונפירציה הובילה למעשי אלימות וטרור קיצוניים: הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, שבוצע על ידי אדם שהאמין לקונספירציה לפיה יהודים תומכים בחשאי בהגירה לא חוקית כדי לפגוע בארצות הברית, ותקרית הירי בפיצרייה בוושינגטון שנבעה מתאוריית קשר לפיה בכירים דמוקרטים מנהלים בה רשת פדופיליה.[108] הפצת תאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות מעודדות אלימות מקוונת והתארגנויות לפעולות הטרדה אלימות גם מחוץ לרשתות החברתיות[109]

אדישות פוליטית, חשדנות וחוסר אמון בממסד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לתאוריות קשר אודות הממשל שוחקת את אמון האזרחים בממסד. כתוצאה מכך, היא גורמת לאנשים להתנתק מההליך הדמוקרטי: הם מראים ירידה בכוונה להצביע בבחירות, תורמים פחות כסף למועמדים פוליטיים, אדישים יותר, ומפגינים פחות מעורבות אזרחית ופוליטית.[19][110][73] תופעה מסיטה את תשומת הלב מבעיות קיימות ומונעת מהציבור מלהתמודד איתן[111]

מחקר שבחן את השפעתן של תאוריות קשר על מידת האמון של אזרחים במוסדות דמוקרטיים, מצא שאמונה בתאוריות קשר שוחקת משמעותית את האמון המוסדי ויוצרת אקלים של חשדנות. נמצא גם שבחברות המתקשות להכיל אי-ודאות, קיימת נטייה גבוהה יותר לאמץ קונספירציות שפוגעות באמון המוסדי. במחקר זה נמצא שמשתמשים פעילים ברשתות חברתיות בונים הון חברתי מקוון ומרגישים מחוברים יותר לקהילה, מה שמרכך את ההשפעה השלילית של תאוריות הקשר על האמון שלהם במערכות המדינתיות.[112]

תאוריות קונספירציה פוגעת מאוד ביכולת של הממשל להוציא לפועל יוזמות חיוניות, כיוון שהן מייצרות רמות נמוכות של ציות להנחיות. למשל, הפצת קונספירציות ברשתות החברתיות סביב נגיף הזיקה הקשתה מאוד על רשויות מקומיות בפלורידה ליישם תוכניות הדברה נגד יתושים במצבי חירום. והן גם מגבירות את הלגיטימציה של שימוש באלימות נגד הממשלה.[110]

פגיעה בדמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמונה בתאוריות קונספירציה עלולה לפגוע בתהליכים דמוקרטיים- לשנות את האופן שבו אנשים תופסים את הלגיטימיות של הרשויות, וליצור תחושות מתמשכות של חוסר צדק ושחיקת האמון המוסדי.[113] תאוריות קשר משמשות ככלי פוליטי ואמצעי שליטה לצנזורה והשתקה של מתנגדים, ומנוצלות לתפעול קבוצות ברשתות החברתיות במטרה לגנות ולתקוף בעלי דעות שונות.[114] התופעה משמשת ככלי בידי פוליטיקאים קיצוניים בניסיון לעשות דה-לגיטימציה ליריביהם ולערער את הלגיטימיות של בחירות דמוקרטיות.[115] אליטות פוליטיות עושות שימוש בתאוריות קשר ככלי לביסוס ושימור כוחן, דרך הפצת נרטיבים שנועדו לעשות דה-לגיטימציה ודמוניזציה למתנגדיהם ולזרוע פחד ציבורי. הדבר מוביל לשחיקת האמון במוסדות הדמוקרטיים.[116][117][118] תאוריות קשר עלולות לפגוע בטוהר הבחירות, להוביל לאלימות פוליטית ולניסיונות הפיכה. דוגמאות לכך הן תאורית הקונספירציה על כך שהבחירות לנשיאות ארצות הברית נגנבו, שהייתה המניע המרכזי להסתערות המון המפגינים על בניין הקפיטול בינואר 2021, תכנוני ההפיכה של תנועת הרייכסבורגר בגרמניה, וההסתערות על הקונגרס בברזיל.[119][120] בנוסף, הן מציגות מצג שווא של חשיבה ביקורתית ובכך הן מעניקות אשליה של לגיטימיות לדיסאינפורמציה.[58]

נזק סביבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים המאמצים או נחשפים לתאוריות קשר גלובליות בנושא האקלים, נוטים הרבה פחות לגלות מעורבות פוליטית למען הסביבה ומראים נכונות נמוכה יותר לאמץ התנהגויות הקשורות לשמירה על איכות הסביבה. תאוריות קשר גורמות לבלבול ציבורי ומובילות למדיניות שגויה ולהתנגדות לצמצום צריכת האנרגיה.[68][19]

יחסים בינאישיים ורווחה אישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה מחקרים שונים, הראו שאמונה בתאוריות קשר פוגעת במובהק בשביעות הרצון, באמון ובקרבה בתוך מערכות יחסים בינאישיות קרובות, בין אם בזוגיות או בחברות. עם זאת, ישנו יוצא דופן: אם האדם שמולו מתנהלת מערכת היחסים הוא בעצמו מאמין כבד בתאוריות קשר, אזי חשיפתו לאמונות קונספירטיביות של בן שיחו מובילה לאפקט הפוך - שביעות הרצון והאמון ההדדי ביניהם עולים. דינמיקה זו מסבירה את נטייתם של מאמינים להסתגר ולתחזק "תיבות תהודה" של קשרים חברתיים בעלי השקפות זהות.[121] המאמינים מתנתקים מאנשים שאינם שותפים להשקפותיהם ואמונתם הקונספירטיבית הופכת לקנאית, אובססיבית וטוטאלית.[122][65]

מחקר משנת 2024 מבחין בין תאוריות קשר נגד קבוצת חוץ לבין תאוריות קשר נגד קבוצת פנים. תאוריות קשר שמאשימות גורמים מתוך הקהילה או המדינה, מובילות לתפיסה חברתית שהחברה קורסת או שרויה בכאוס, וכתוצאה מכך מפחיתות משמעותית את ההצדקה והתמיכה במערכת הקיימת. לעומת זאת, כשתאוריות הקשר מאשימות גורם עוין חיצוני כמו ממשלה זרה או גורמים בין-לאומיים, הדבר מביא לייחוס הבעיות לגורם החיצוני, לתחושת עליונות, לכידות וצורך להגן על הקבוצה המקומית מפני האויב מבחוץ. סוג זה של תאוריות קשר מגביר את התמיכה ואת ההצדקה של המערכת החברתית המקומית.[123]

התפשטות תאוריות קשר ושמועות בתוך ארגונים עלולה לפגוע בפריון העבודה, לעורר מתח, ולפגוע ברווחיות ובתדמית החברה. מחקרים הראו כי סביבת עבודה קונספירטיבית מפחיתה את תחושת המחויבות של העובדים, מורידה את שביעות הרצון שלהם, ומגבירה את הרצון שלהם לעזוב את מקום העבודה.[19]

מחקרים מצביעים על כך שחשיפה לתאוריות קשר, לא רק שאינה עוזרת לספק צרכים אלו, אלא אף עלולה לפגוע ביכולת לספקם. נמצא שהדבר מגביר את רמות חוסר הוודאות, וגורם לירידה באמון במוסדות שלטון, מדענים ופוליטיקאים. הוא אף מדכא את תחושת האוטונומיה והשליטה של אנשים וגורם להם לפעול פחות לשינוי מצבם. בנוסף הוא עלול להיות הגורם לתחושות של ניכור, חוסר שקט אישי וחוסר הבנה של העולם החברתי.[124]

מאמר המשתמש בכלים פסיכואנליטיים כדי להסביר תאוריות קשר, מצביע על כך שהן פועלות כמנגנון של כמיהה ופנטזיה ועל כך שקיים בהן פרדוקס מובנה: הן מבטיחות לחשוף את ה"אמת", אך למעשה הכמיהה הקונספירטיבית תמיד מבוססת על חסר, כי מציאת האמת תביא לקריסת הפנטזיה. לכן המחזיקים בתאוריות קשר נתונים בחיפוש טורדני ובלתי פוסק אחר רמזים, סתירות ופערים בנרטיב הרשמי, אך החיפוש לעולם אינו מגיע לידי השלמה ונותר בלתי מסופק.[125]

התמודדות עם תאוריות קשר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכים לצמצום האמונה בהן כוללות קידום חברה פתוחה ודמוקרטית, עידוד לחשיבה מדעית והפחתת תחושות של חוסר ודאות, חרדה או חוסר אונים.[126][127][128][129][97]

איכות הדמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שהתבסס על ניתוח נתונים של למעלה מ-37,000 נשאלים ב-38 מדינות, מצא שאיכות הדמוקרטיה במדינה מסבירה כ-14.7% מההבדלים באמונה בקונספירציות בין מדינות שונות. חיים ב"דמוקרטיה מלאה" מהווים גורם מגן חזק שמפחית באופן ישיר את האמונה בתאוריות קשר מדעיות. איכות הדמוקרטיה לא רק מגנה בפני עצמה, אלא גם מעצימה את ההשפעה של אוריינות מדעית. במדינות בעלות דמוקרטיה חזקה ויציבה, ההשפעה המגינה של ידע מדעי חזקה הרבה יותר מאשר במדינות עם משטרים פגומים או אוטוריטריים. במדינות אלה, רמות השקיפות, האיכות המוסדית והאמון החברתי מצליחות לבלום ולהחליש באופן מערכתי את נטיית האזרחים לאמץ תאוריות קשר בנושאים מדעיים. במדינות עם דמוקרטיה פגומה או משטרים סמכותניים, הנטייה להאמין לקונספירציות מדעיות גדלה מאוד.[97]

חיזוק החופש החברתי, שקיפות שלטונית והגנה על זכויות אזרח יכולים לשמש כגורם מגן המפחית את הצורך של אזרחים לפנות לחשיבה קונספירטיבית בזמני משבר או חוסר ודאות.[130]

אוריינות מדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר משנת 2024 מראה כי מיומנות החשיבה המדעית יעילה כהגנה מפני אמונה תאוריות קשר, משום שהיא מאפשרת לאנשים לפסול ראיות קונספירטיביות לקויות, כגון בלבול בין מתאם לסיבתיות. זאת גם כשהתאוריה המוצגת למשתתפי המחקר, חדשה לחלוטין וללא רקע קודם בנושא. נמצא שגם ידע מדעי (ידיעת עובדות) וגם חשיבה מדעית (היגיון ומיומנויות חשיבה ביקורתית), מסייעים להפחית את האמונה בתאוריות קונספירציה. עם זאת, לחשיבה המדעית יש תפקיד גדול ומשמעותי יותר כגורם מגן, במיוחד כאשר מדובר בתאוריות קונספירציה חדשות או בלתי מוכרות לאדם. ידע מדעי מועיל בעיקר כשלאדם כבר יש את העובדות הרלוונטיות כדי להפריך טענה מסוימת, ואילו מיומנויות חשיבה ביקורתית יעילות גם כשנתקלים בנושאים חדשים שאין עליהן ידע מוקדם. החוקרים מציינים כי כוחה של האוריינות המדעית פוחת, ואף מתבטל, כאשר תאוריית הקשר מוצגת כנרטיב סיפורי סוחף במקום כרצף טענות לוגיות. ההאזנה לנרטיב סיפורי בולמת את השימוש בידע ובהיגיון המדעי.[16]

מחקר נוסך מצא שחשיפה לניתוח לוגי-רציונלי לבד אינה מספיקה להפחתת האמונה בתאוריית קשר. נמצא שכאשר משלבים טיעונים לוגיים יחד עם דיון על ההשלכות המציאותיות של תאוריית הקונספירציה,, נרשמת ירידה משמעותית ברמת ההסכמה של המשתתפים איתה.[131]

עקרונות לחשיבה ביקורתית, שיכולים להוות כלי מניעתי נגד חשיבה קונספירטיבית נוקשה: הבנה שהמציאות היא יותר מההפשטה חלקית שמוצגת, הוספת המימד הסוביקטיבי כמו "לדעתי" במקום הצהרות מוחלטות, תפיסה שאינה "הכל או לא כלום", העלאת שאלות חוקרות וספקניות לגבי המידע המוצג, חשיפת שימוש בשפה קלישאתית.[132]

מחקר שבחן התערבויות קוגניטיביות שמטרתן להפחית אמונה בתאוריות קשר, הראה שאימון למניעת כשל הצירופיות הפחית באופן מובהק את האמונה בתאוריית הקשר. כשל הצירופיות הוא הטיה לוגית שבה אנשים מעריכים בטעות שצירוף של שני אירועים סביר יותר מאשר כל אחד מהם בנפרד, והוא דפוס חשיבה אופייני לנרטיבים קונספירטיביים. כשבנוסף, נתבקשו המשתתפים לפרט סיבות מדוע אמונתם עשויה להיות שגויה, הירידה באמונה בתאוריות קשר הייתה גדולה עוד יותר.[133]

אסטרטגיה של "חיסון פסיכולוגי" באמצעות משחקים חינוכיים הפחיתה משמעותית את רמת האמינות שאנשים יחסו לתאוריות קשר ושיפרה את יכולתם להבחין באמת. התערבויות המלמדות חשיבה מדעית וזיהוי כשלים לוגיים הפחיתו אף הן את התמיכה בתאוריות קשר בהשוואה לקבוצת ביקורת. רפלקציה קוגניטיבית ופתיחות מחשבתית פעילה (Actively Open-minded Thinking) נמצאו כמנבאים חזקים ליכולת להבדיל בין חדשות כזב לחדשות אמת ולדחיית תאוריות קשר.[44]

מחקר בחן קידום מיומנויות של "חשיבה מדעית" לעומת קידום "חשיבה אנליטית" המבוססת בעיקר על חיפוש מידע שקדני. נמצא ש"חשיבה מדעית" הכוללת את היכולת להבין משתנים מתערבים ולהעריך דרך כלים מדעיים היוותה גורם מגן משמעותי מפני אמונה בתאוריות קשר. מסקנת החוקרים הייתה שהחינוך צריך להתמקד בהקניית כלי חקירה מדעיים ספציפיים לסינון מידע כוזב, ולא רק בעידוד אנשים "לחקור בעצמם".[134]

בדיקת עובדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בדיקת עובדות

מספר גופים בישראל ובעולם הוציאו המלצות ביחס לאופן בו כדאי לבדוק ידיעות חדשותיות, על מנת לבדוק את אמיתותן. אחד הגופים הידועים בנושא זה הוא רשת בדיקת העובדות הבין-לאומית. בין הגופים הדומים הפועלים בישראל נמנים אתר "לא רלוונטי", מיזם פייק ריפורטר ותוכנית הטלוויזיה מהצד השני עם גיא זהר.

בספטמבר 2024 התפרסם מחקר בכתב העת Science, על פיו התכתבות עם צ’אטבוט מבוסס בינה מלאכותית, שמספק טיעונים שמפריכים תאוריית קשר, הביאה להפחתה משמעותית של האמונה בתאוריית הקשר. הדיאלוג עם הבינה המלאכותית לא רק הפחית את האמונה בתאוריית הקשר הספציפית שנידונה בשיחה, אלא גם צמצם את האמונה בתאוריות קשר שכלל לא הוזכרו. השפעה זו ניכרה גם בקרב מאמינים אדוקים בתאוריית הקשר. המחקר מערער את התפיסה המקובלת, על פיה כמעט בלתי אפשרי לשכנע אדם שאימץ תאוריית קשר לזנוח אותה. ההסבר של החוקרים הוא כי בניגוד לניסיונות עבר לתקוף נקודתית עובדות מילה במילה, הבינה המלאכותית הצליחה להעביר למשתתפים את המהות, וסיפקה הסברים שהבהירו מדוע תאוריית הקשר אינה סבירה ואינה הגיונית.[135]

אדורנטי מדגישה שתיאוריות קונספירציה הן בראש ובראשונה סיפורים קליטים שהופכים עולם מורכב לפשוט לעיכול. כוח השכנוע החזק שלהן קשור בכך שהן מעבירות את הנמען לתוך העלילה ומקטינות את התנגדותו השכלתנית. לכן הכלים המחקריים של ניתוח סיפור ושכנוע צריכים להפוך לחלק אינטגרלי במאבק בתופעה.[136] בסקירת מחקרים שעסקו במידע שגוי ותאוריות קונספירציות הנוגעים לחיסונים, נמצא שהפרכה המבוססת על עובדות סטטיסטיות יבשות בלבד אינה מספיקה. זאת כיוון שתאוריות קונספירציה הן סיפורים עמוקים המקושרים לזהות ולתפיסת עולם של הפרט. הפתרון היעיל ביותר הוא לספק לאנשים נרטיב נגדי שימלא את פערי הסיבתיות שנוצרים כאשר מפריכים באופן עובדתי את הקונספירציה. נמצא כי מסרים פרו-חיסוניים שהועברו כנרטיב אישי בשילוב מידע רפואי ושהותאמו לתרבות היעד, הצליחו להעלות משמעותית את הכוונה להתחסן.[137]

התמודדות במערכת הפוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר אקדמי משנת 2024 בחן כיצד פוליטיקאים צריכים להגיב לתאוריות קשר. מופו שלוש אסטרטגיות: התעלמות או השתקה, הפרכה ואימוץ:[138]

  • התעלמות עדיפה כשמדובר בתאוריות קשר שתוקפות קבוצות על בסיס אתניות, דת או מין, וככאלו מהוות מתקפה ישירה על עקרון השוויון הפוליטי, ולכן אינן ראויות כלל לדיון דמוקרטי. המחבר מציין שכיום אסטרטגיה זו קשה יותר ליישום בגלל הרשתות החברתיות, שמאפשרות עקיפה של התקשורת הממוסדת, ובגלל הירידה החדה באמון האזרחים בנציגיהם והקיטוב הפוליטי.
  • הפרכה על ידי שימוש מנומק בעובדות, עובדת בצורה הטובה ביותר כשהיא מבוצעת על ידי פוליטיקאי מהמחנה הפוליטי של הקהל המאמין. פוליטיקאים שהם עצמם מטרת הקונספירציה צריכים להימנע מהפרכה ישירה שסביר שתידחה, ובמקום זאת להדהד ולתת במה להפרכות שמגיעות מתוך המחנה היריב. הפרכה ממושכת לרוב לא תועיל למאמינים האדוקים בתאוריית הקונספירציה, אך הפרכה תמציתית חיונית כדי לעצור הצטרפות של מאמינים חדשים
  • אסטרטגיית האימוץ, אין משמעותה אישור של השקר האפיסטמי, אלא פנייה אמפתית והתייחסות למצוקות, לחרדות או לערכים שמניעים את קהל המאמינים בתאוריית הקונספירציה ומתן מענה לגורמי השורש שהובילו לצמיחתה. תאוריות הקונפירציה ניזונות לרוב מתחושות עמוקות של ניכור, חרדה וחוסר אמון בממסד הדמוקרטי ודוגמה למענה שמתייחס לכך, היא שקיפות רבה יותר והסבר פומבי של תהליכי ממשל וקבלת החלטות שיבנו מחדש את אמון הציבור.

עובדי ציבור, והדרג המקצועי ברשויות ממשלתיות צריכים להתאים את גישתם לכך שהמציאות הווירטואלית בעידן הפוסט אמת מאפשרת שגשוג חסר תקדים של מידע שקרי. הם צריכים להתאים את עצמם לסגנון של הרשתות החברתיות ולאמץ מסרים קצרים, ישירים ותמציתיים. עליהם לנטר באופן קבוע חשבונות ורשתות לא-ממוסדות כדי לאתר מידע שגוי או תאוריות קשר עוד בשלבי התהוותם, ולהגיב אליהם. תקשורת מהירה ונגישה היא תנאי הכרחי למיגור ההפצה של תאוריית הקונספירציה. עליהם גם לשתף פעולה עם ארגונים קהילתיים מוכרים ומובילי דעה שיוכלו לסייע בהפצת המידע המדויק, כדי לחזק את אמון הציבור במסר.[139]

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות יצירות שונות העוסקות ברעיונות המרכזיים של תאוריות קשר.

סרטים וסדרות שונים הציגו עלילה בדיונית העוסקת בהתמודדות של גיבוריה מול ארגונים הקושרים קשרים כדי להגשים מטרות שונות. דוגמאות לכך הן הסרטים האמריקאים, אויב המדינה משנת 1998, סדרת הטלוויזיה הבריטית משנת 2013, אוטופיה;

גם סדרת משחקי הווידאו Deus Ex עוסקת בעולם דיסטופי המושפע מתאוריות קשר שונות על האילומינטי, דילול אוכלוסין, אזור 51 ועוד, שחלקן מתבררות כנכונות ככל שהשחקן מתקדם בעלילת המשחק.

תאוריות קשר נפוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילות דם – רצח ילדים נוצרים לצורכי פולחן יהודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עלילת דם

תאוריות קשר היו נפוצות בהיסטוריה של האנטישמיות. אחת מתאוריות הקשר העתיקות והממושכות ביותר היא עלילות דם. העלילה הנפוצה והמפורסמת ביותר היא העלילה בדבר שימוש בדם ילדים נוצרים לשם אפיית מצות לפסח בשם הדת. "עלילת הדם של נוריץ'" הייתה עלילת הדם המפורסמת הראשונה באירופה והתרחשה ב-1149. מאז היו עלילות דם רבות על פני מאות שנים, כולל במאה ה-20 – לדוגמה עלילת קיילצה. עלילות הדם הובילו לביצוע פוגרומים, רציחות, הוצאות להורג שריפות תלמוד והתנכלויות שונות כלפי יהודים.

הרעלת בארות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הרעלת בארות, אנטישמיות בימי המוות השחור
שריפת יהודים שהאושמות בהרעלת בארות ב-1349

תאוריית קונספריציה נוספת הייתה שהיהודים מפיצים מחלות באמצעות הרעלת בארות מים. באמצע המאה ה-14 אירופה הוכתה במגפת הדבר המכונה המוות השחור והיהודים הואשמו שהם מפיצים את המחלה. האשמה זו חוזקה בעדויות שנגבו מיהודים שהודו, לאחר עינויים קשים, בכך שזיהמו את מקורות המים משנאתם לנוצרים. כמה מהם סיפרו אף שההרעלה היא חלק מקנוניה שרוקם ארגון יהודי שמרכזו בעיר טולדו ומטרתו כינון שלטון יהודי כלל עולמי. כתוצאה מהעלילה נשרפו עשרות אלפי יהודים. תוצאת הרדיפות והגירושים הייתה שבסוף המאה ה-14 קהילות רבות נחרבו ומערב אירופה התרוקנה כמעט מיהודיה.

סכין בגב האומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אגדת תקיעת הסכין בגב

"תקיעת הסכין בגב" הייתה תאוריית קשר לפיה צבא גרמניה לא הובס בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה אלא הפסיד בגלל "תקיעת סכין בגב האומה" של גורמי החברה האזרחית, במיוחד היהודים, המרקסיסטים, הבונים החופשיים וגורמים נוספים שפעלו בגרמניה. באמצעות תעמולה מצד גורמי ימין, רעיון זה הפך לאמונה רווחת ברפובליקת ויימאר ובגרמניה הנאצית. בספרו "מיין קאמפף" האשים אדולף היטלר את היהודים כי הם מפיצים שקר גדול משלהם ומאשימים את הגנרל אריך לודנדורף כאחראי לתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה.

השתלטות יהודית על העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית קשר מהעת החדשה היא מסמך אנטישמי מזויף הידוע כפרוטוקולים של זקני ציון. לפי מקורות אנטישמיים הפרוטוקולים הללו הם סיכום הרצאה של בנימין זאב הרצל בישיבה סודית של הקונגרס הציוני הראשון. אותם מקורות טוענים כי מאז מתכנסים "זקני ציון" מדי פעם בחשאי ומחליטים על עניינים חובקי עולם, כגון גורלם של מדינות ועמים. באותם כינוסים חשאיים מתווים "זקני ציון" את הדרכים להשגת השלטון בעולם תוך ניצול אמצעי ממון, השחתה מוסרית של עמים וסיבוך מדינות במלחמות. מופע מודרני של תאוריה זו מצוי בתאוריית ממשלת הכיבוש הציונית, פרי עטו של הנאו־נאצי האמריקאי אריק תומפסון, לפיה הממשלות הרשמיות ברוב ארצות העולם אינן אלא ממשלות בובות, כאשר בפועל שולטת בהן ממשלת ישראל.

לפני מלחמת עיראק טענו אנטישמים כי ארצות הברית יוצאת למלחמה לא שלה ולמעשה נלחמת את מלחמתה של ישראל. טענה זו קנתה אחיזה גם בקרב ציבור שאינו מוגדר אנטישמי, ולא בפעם הראשונה: ישנה תאוריה הטוענת כי הנאצים לא יכלו לבצע את הפתרון הסופי ליהודים מבלי לשכנע ציבור רחב מאוד, לאו דווקא אנטישמי, כי היהודים זוממים להשתלט על העולם, וכדי להגיע למעמד זה הם מתכננים מלחמות ותגרות בין עמים ומדינות.

היהודים יזמו את מלחמת העולם השנייה, כדי לרצוח גרמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – התעמולה הנאצית, שקר גדול

בתקופת שלטונם השתמשו הנאצים במספר גדול של תאוריות קונספריציה ובתעמולה מסוג "שקר גדול"[140]. מסכת השקרים שהפיץ יוזף גבלס הציגה את גרמניה כארץ תמימה ונצורה, שתוקפת בחזרה את "היהדות הבין-לאומית". לפי הנאצים, היהודים הם שיזמו את מלחמת העולם השנייה, והם אף מחזיקים בשלטון מאחורי הקלעים בבריטניה, ברוסיה ובארצות הברית. טענה נוספת הייתה שהיהודים זוממים לרצוח את כל הגרמנים ואת כל הארים בכל העולם, ולכן רצח של יהודים הוא למעשה הגנה עצמית. בתעמולה זו השתמש גבלס גם כדי להאדיר את דמותו של היטלר, שניבא כביכול שהיהודים יגרמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה[141].

הבונים החופשיים והיהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים

הבנייה החופשית הייתה מאז ומתמיד חביבה על רוקחי תאוריות קשר למיניהם, אלה ראו ורואים בה כוח רשע זומם מזימות, ואף מקשרים אותה לעיתים עם היהדות הבין-לאומית. בעיני אותם קושרי תאוריות קשר שואפת הבנייה החופשית לשלוט על כול מדינות תבל. למעשה, במשך למעלה ממאתיים שנה נמנעה הצטרפותם של יהודים ללשכות רבות ביבשת אירופה. גם היום, בסקנדינביה כולה, בה פועלים שני "נוסחים" נוצריים "טהורים", של הבנייה החופשית, "הנוסח השוודי" ו"הנוסח הנורווגי", נאסרת הצטרפותם של יהודים ומוסלמים.

תכנון פיגועי 11 בספטמבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריית הקשר על פיגועי 11 בספטמבר

לפי המסופר בעולם המוסלמי, המוסד הוא האחראי להפלת מגדלי התאומים בפיגועי 11 בספטמבר. שמועה זו לוותה בבדיה שהופצה כאילו אף יהודי לא נפגע בפעולת הטרור, זאת משום ששליחי "המוסד" הזהירו מראש את היהודים העובדים במגדלים, לבל יגיעו למשרדיהם בבוקר האירוע. לפי תאורית קשר זו, הפיגועים תוכננו היטב על ידי ישראל כדי שהחשד ייפול על הערבים ויביא לגל שנאה חדש כלפי המוסלמים. מקור התאוריה זו וה"דיווחים" שכביכול מאשרים אותם הם ערוץ אל-מנאר של ארגון הטרור השיעי חזבאללה. תאורית קשר נוספת מדברת על כך שפיגועי 11 בספטמבר תוכננו ומומנו על ידי עשירים אמריקאים, ומטרתם היא ליצור דעת קהל כנגד עיראק, כיבוש המדינה וגנבת הנפט שבה לעשיית מיליארדים נוספים, לפי תאורית קשר זו נראה כי ה"מטוס" שהתנגש בפנטגון איננו כלל מטוס אלא טיל שפוגע במבנה, ואף ישנו קטע וידאו שמראה פגיעה זו, כביכול[142].

קונספירציה לגבי אירועי ה־11 בספטמבר מוצגת בסרט הדוקומנטרי 9/11 ההבדל הקטן, שטוען שהממשל האמריקאי הוא האחראי לפיגועי 11 בספטמבר. הסרט מציג אין ספור ראיות לכאורה לכך ששום מטוס מסוג בואינג לא התנגש בבניין הפנטגון, ושלא ייתכן שהתנגשות המטוסים בלבד היא שריסקה את מגדלי התאומים. תאוריות קשר אלו גרמו לכך שב־16 במאי 2006 שחררה ארצות הברית לתקשורת את סרטוני הווידאו המראים לכאורה את המטוס מתנגש בפנטגון, אך הסרטונים היו באיכות נמוכה וקשה היה לראות בבירור את מהות העצם הנראה פוגע בפנטגון. סרטוני וידאו נוספים של הפגיעה לא פורסמו עד היום.

הכחשת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הכחשת השואה

לאחר השואה ורצח של 6 מיליון יהודים, נראה שקונספירציות אנטישמיות לא דעכו, אלא כובשות לבבות נוספים ומתחזקות בקרב ציבורים ערבים ומוסלמים ואפילו אצל יפנים שמעולם לא פגשו יהודים. במזרח הרחוק התרחש "טוויסט" מעניין באופן שבו תאורית הקשר משפיעה: יותר משהיא מלווה בשנאה כלפי היהודים, באים איתה הערצה אליהם ורצון להידמות אליהם. לקראת סוף המאה העשרים, החלה תנועה של מכחישי שואה, שטוענים כי השואה עצמה היא פיקציה וקונספירציה של היהודים.

ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח ראש הממשלה רבין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריות הקשר על רצח רבין

תאוריות קשר נפוצות הן בימין הקיצוני בישראל, ועל פיהן הרצח היה ניסיון לדגל כוזב בו ידומה רצח פוליטי, על מנת ליצור אהדה לשמאל בקרב הציבור. על פי התאוריה, על השב"כ מוטל היה לשים באקדחו של יגאל עמיר כדורי סרק אולם בשל כשל או כוונת מכוון נותרו בסופו של דבר כדורים חיים באקדח. בסופו של דבר, נורה יצחק רבין בכדורים חיים בניגוד לתוכנית. ישנן וריאציות אחרות, הטוענות כי רבין לא נרצח בידי עמיר. קיימות גם תאוריות קשר משמאל הטוענות כי השב"כ הפעיל את עמיר במטרה לרצוח את רבין.

תאוריות הקשר על בגידה מבפנים בטבח שבעה באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריות הקשר על בגידה מבפנים בטבח שבעה באוקטובר

לפי תאורית קונספירציה זו, מספר אנשים בכירים באגף המודיעין של צבא הגנה לישראל ידעו על טבח שבעה באוקטובר אך בגדו במדינת ישראל. תאוריה זו התפשטה לאור הקלות בה חדרו המחבלים מבעד לגדר המערכת סביב רצועת עזה, ועקב אזהרות התצפיתניות שהתריעו על אימונים חריגים של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני קרוב לגדר הגבול[143].

מחקר שנערך על־ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת תל אביב שבועיים לאחר טבח שבעה באוקטובר מצא שכ־22% האמינו במידה רבה או במידה רבה מאוד לכך שגורמים ישראלים היו מעורבים בטבח, שידעו עליו מראש ו/או אפשרו את מתקפת הפתע של חמאס בישראל.[144] הסבירות לאמונה בקונספירציות הללו הייתה גבוהה פי 1.4 בקרב צופים תדירים בערוץ 14, גם כשהיו באותו גיל, מידת דתיות ועמדה פוליטית מאלה שאינם צופים תדירים. חשפה מרובה לרשתות החברתיות גם הגבירה פי 1.3 את הסיכוי לאמונה בקונספירציות.[144]

מערכת כיפת ברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תאוריית קונספירציה זו, מערכת כיפת ברזל אינה מיירטת באמת את הרקטות הנורות לעבר מדינת ישראל. את הרעיון מוביל בישראל ד"ר מרדכי שפר, חתן פרס ביטחון ישראל. הצעתו לפיתוח מערכת חלופית למערכות נגד טילים המפותחות בישראל לא התקבלה, ומאז הוא נלחם נגד המערכת ומערער על יעילותה. לטענתו, המערכת אינה יכולה ליירט את הרקטות, וסרטונים המראים את היירוט כביכול, מבוימים, והוא מגדיר אותם: "מופע אורקולי". לטענתו, חברו יחד ממשלות ישראל, צה"ל והתעשיות הביטחוניות ליצור מצג שווא, בו כביכול נראה יירוט, כאשר בפועל מה שמתפוצץ אינו הרקטה של האויב אלא הטיל "טמיר" של כיפת ברזל. לדבריו, מדובר באחיזת עיניים שמטרתה להצדיק את ההשקעה האדירה במערכת ולהקנות ביטחון מזויף לתושבי ישראל[145].

מלחמת יום הכיפורים וג'ו אלון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריית קונספירציה זו, מלחמת יום הכיפורים תואמה מראש עם המצרים על ידי הנהגת מדינת ישראל באופן שיאפשר להם הישג צבאי מוגבל. כך תתאפשר הגעה להסדר מדיני והמעורבות הסובייטית במזרח התיכון תצומצם. לפי סברה זו, ג'ו אלון גילה תוכנית זו ובשל כך המוסד התנקש בו. אחד האזכורים לתאוריה זו ניתן על ידי שמואל גונן (גורודיש) בריאיון עם אדם ברוך. התומך העיקרי בתאוריית קונספירציה זו הוא אורי מילשטיין[146]. בנוסף תאוריית קונספירציה זו נתמכת על ידי בנצי צפוני הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, שדיווח בסרט הדוקומנטרי של הערוץ הראשון מי רצח את ג'ו אלון שלפני המלחמה הם קיבלו הוראה לפוצץ את המוקשים בגבול המצרי, דבר שהעלה תמיהה רבה בקרב החיילים, וטענותיהם נהדפו על ידי הפיקוד הבכיר בכך שיש מדיניות חדשה בצה"ל. דיווחו של צפוני נתמך על ידי מפקדיו וחיילים אחרים ששירתו איתו באותה תקופה. מקרה זה מחזק את הסברה שהמוקשים פוצצו כדי לאפשר לכוחות המצריים לעבור את הגבול ללא פגע ובכך לאפשר להם לעמוד ביעדי ההישג הצבאי כפי שסוכם בהסכם הסודי עם קיסינג'ר. כמו כן מובאת עדות בסרט של הסופרת נעמי פרנקל ששירתה כקצינה בחיל הים בדרגת רב־סרן ודיווחה שבמהלך שירותה כתבה קד"מ (קיצור דיוני מטה):

דדו ביקש לעשות פעולת מנע בצפון כי החיילים בסכנה, הוא דיבר כאילו הוא בכה, ודיין ענה לו "לא! יש לנו הסכם עם קיסינג'ר שאנחנו לא תוקפים את הערבים אלא אנחנו ניתן להם פעם אחת סרטיפירקציה של ניצחון, רק אחרי זה ניתן לעשות שלום איתם".

פרנקל דיווחה כי פיני תלם הזהיר אותה ונתן לה פקודה שלא תספר זאת לאף אדם למשך 20 שנה, אלא שבינתיים עברו כמה עשורים מאז. בסרט הנ"ל ניתן על ידי אורי מילשטיין הסבר לאינטרס האמריקאי בהסכם סודי זה, שלפיו מטרת האמריקאים הייתה לאחר ההישג הצבאי המוגבל של המצרים לעצור את המלחמה ובכך לתת תחושה למצרים שהאמריקאים הצילו אותם וכך לנתק את קשריהם עם הסובייטים ולהעמיק את השפעתם במזרח התיכון.

הנעת גל הטרור העולמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים שונים בעולם המוסלמי ובארגוני שמאל קיצוניים טוענים שהמוסד הישראלי עומד מאחורי הפיגועים בעולם המיוחסים למוסלמים או פלסטינים, וזאת על מנת להבאיש את תדמיתם בעיני העולם ולגרום לארצות הברית להילחם בהם בשביל היהודים. האשמות אלו הועלו כלפי פיגועים שכוונו ישירות נגד ישראל וישראלים, ויאסר ערפאת הביע לא אחת את השקפתו שלפיגועים רבים אחראים גורמים ישראלים. במיוחד זכתה התאוריה להבלטה במצרים בעקבות הפיגועים בסיני בספטמבר 2004, ואף הנשיא חוסני מובארכ שנשאל עליה, דחה אותה בלשון רפה ביותר. בעקבות מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל–מצרים–רצועת עזה האשימו גורמים באחים המוסלמים במצרים ובחמאס את ישראל באחריות לפיגועים. קונספירציה זאת נדחתה על ידי הממשלה האמריקאית כקונספירציה שקרית, וכ'תירוץ' של מנהיגי ארצות ערב וארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון, ואף מקובלת בין תומכיהם.

ישראל הרעילה את ערפאת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריית קונספירציה זו (שהתפתחה על בסיס אי הוודאות על סיבת מותו) שיש לה תומכים בקרב הערבים, אירופאים, ומספר יהודים, הרעילה ישראל בדרך כלשהי את יאסר ערפאת, כדי להיפטר משלטונו בן ארבעת העשורים על העם הפלסטיני. בין המאשימים גם ההנהגה הקיימת בקרב הרשות הפלסטינית. לתאוריה ניתן חיזוק במסמך רשמי של הרשות שקבע כי הרעלה גרמה למות ערפאת. באוגוסט 2009 קבעה ועידת הפת"ח בבית לחם כי ישראל היא האחראית למות ערפאת[147]. שמועות אחרות אומרות שערפאת מת מאיידס, והסיבה שיש ערפול לגבי נסיבות מותו והאשמות כנגד ישראל, היא הרצון למנוע גילוי זה – שנחשב כאות קלון בקרב הציבור הערבי השמרן.

פוליטיקה עולמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפ סטייט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דיפ סטייט

הדיפס טייט היא מוטיב מרכזי בתיאוריות קונספירציה ובפופוליזם, המתאר רשת חשאית של בירוקרטים, פוליטיקאים מקצועיים וסוכנויות של המדינה אשר שולטות בחברה מאחורי הקלעים.[148] תאוריית הקונספירציה דיפ סטייט טוענת שקבוצת אנשים רבי-עוצמה מנהלת הסדרים סודיים כדי לפגוע באחרים.[149]

פוליטיקאים שנמצאים בעמדות כוח פוליטיות משתמשים בתאורית הקשר דיפ סטייט כנשק פוליטי לדה-לגיטימציה לאופוזיציה ולהגברת חוסר אמון במוסדות המדינה.[150][151][152] לאמונה בתאוריית קשר זו, השלכות בהקשר לאלימות פוליטית[153]

לא התרחשה הנחיתה על הירח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח

לפי תאוריית קשר זו, מעולם לא הגיעו חלליות אפולו לירח ולמעשה, אין כל אפשרות לבן אדם להגיע אליו אי פעם, בשל הקרינה של חגורת ואן אלן המקיפה את כדור הארץ, המסכנת את חייו של אדם שינסה לחצות אותה. במקום זאת, שלחה נאס"א שחקנים לאולפן קולנוע וביימה את הנחיתה על אדמת אמריקה. אפשרות אחרת לא דוחה את האפשרות להגיע אל הירח אי פעם, אולם שוללת את הטענה כי הדבר קרה במהלך תוכנית אפולו. הממשל האמריקני ביים את הנחיתה כדי להשיג הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית במסגרת המירוץ לחלל. בין הראיות לתאוריה הם: דגל ארצות הברית הנדמה כמתנופף בצילומים למרות שאין אטמוספירה בירח ולכן גם רוחות, היעדרם של כוכבים בשמי הירח בתמונות שצולמו ומותם של אסטרונאוטים.

כדור הארץ אינו עגול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אגודת הארץ השטוחה

תאוריות קונספירציה אלו גורסות שממשלות ומדענים מכל רחבי העולם מסתירים את האמת הפשוטה שהארץ שטוחה ואינה כדורית, או שכדור הארץ הוא למעשה חלול, כאשר החלל מתחת לקרום כדור הארץ משמש כבסיס פעולה לאליטות הפוליטיות והשלטוניות או ליצורים תבוניים אחרים.

השלטונות מפזרים חומרים רעילים בשמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כמטרייל

על פי תאוריית הקונספירציה פסי ההתעבות הנראים מאחורי מטוסים אינם פסי התעבות כלל, כי אם פיזור מכוון של חומרים בעלי השפעה פסיכולוגית או שולטים במזג האוויר.

עצמים בלתי מזוהים (עב"מים)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומם של חייזרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין־ספור תאוריות קונספירציה קיימות בנושא זה, ולרובן מספר מרכיבים משותפים:

  • עצמים בלתי מזוהים, הנדמים להיראות מדי פעם בשמיים, הם למעשה כלי טיס מכוכב אחר.
  • ממשלת ארצות הברית וממשלות אחרות בעולם מודעות לקיומם של חייזרים, אך מסתירות זאת מהציבור.
  • ממשלת ארצות הברית עורכת חילופי טכנולוגיה עם חייזרים, ובסיס הניסויים הסודי אזור 51 הוא אחד המקומות שבהם נערכים ניסויים בטכנולוגיות אלו.
  • חייזרים המגיעים לכדור הארץ נוהגים לחטוף אנשים, לבצע בהם ניסויים, ולאחר מכן למחוק ממוחם את זיכרון האירוע.

תקרית מפורסמת, המשמשת כאבן פינה לרבות מהתאוריות הללו, היא תקרית רוזוול. ב־1947 גילה חוואי ליד העיירה רוזוול בניו מקסיקו שבארצות הברית שרידים של עצם כלשהו, שהיו מפוזרים באדמתו. זמן קצר לאחר מכן הם הוחרמו על ידי הרשויות. על פי תאוריות הקשר, השרידים היו למעשה שני עב"מים שהתרסקו, ובאחד מהם שרדו יצורים מעולם אחר. כדי לא לעורר חרדה בציבור, החליטו גורמים בממשל האמריקני להסתיר עובדה זו. בעיתונות של השנים האחרונות הופצו תמונות של היצורים, כביכול, ואף קטעי וידאו המראים את גופות החייזרים שנהרגו בהתרסקות. אומנם מרבית קטעי הווידאו הנ"ל הוכחו כמזויפים, אך המחלוקת בנושא נמשכת.

בישראל נפוצה בשנת 1998 שמועה לפיה נמצאו שרידי חוצן כביכול במושב כרם בן זמרה ב־8 בנובמבר. על פי המסופר, מזל ממן, תושבת המושב, ושוטרים שהגיעו למקום טענו כי נתקלו בחייזר ירוק שנמס מול עיניהם. שרידי החייזר הועברו לבדיקה במעבדות בחו"ל ובמכון הפתולוגי באבו כביר.

בניגוד לתאוריות קשר אלו, ישנן גם תאוריות קשר המכחישות קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ וטוענות כי מדובר בתוכנית של הממשל ליצירת בהלה המונית. תאוריה נפוצה בהקשר זה היא תאוריית הקשר על פרויקט Blue Beam לפיה נאס"א והאו"ם מתכננים לדמות אירוע קטסטרופלי עולמי כמו פלישת חייזרים או הביאה השנייה באמצעות טכנולוגיות הולוגרפיות על מנת ליצור בהלה בציבור ולהחיש את הקמתו של הסדר העולמי החדש. את התאוריה פרסם העיתונאי הקנדי-צרפתי, סרז' מונאסט (אנ') בספרו מ-1994 Project Blue Beam (NASA).

אנשי לטאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אנשי לטאה

תיאורית קשר נפוצה אחרת מספרת על גזע חייזרי דמוי אנשי לטאה (רפטילים, או רפטיליאנים) שמסתתרים בכדור הארץ ומסייעים לתמרן את האנושות באמצעות מנהיגי העולם, או שהם עושים זאת אף תוך כדי שהם עצמם מעמידים פנים בתור אותם בני אדם שעומדים בראש מדינות וחברות ברחבי תבל.

בולט מבין מפיצי התיאוריה הוא דייוויד אייק (אנ'), שדר ספורט בריטי שפיתח תיאוריה לפיה קאבל של אנשי לטאה, המכונים "אנונאקי" או "ארכונים" ומקורם בכוכב α בדרקון מתמרנים בחשאי את בני האדם בכדור הארץ על מנת לבסס סדר עולמי חדש. את התאוריה פיתח אייק על בסיס תאוריית האסטרונאוט הקדמון, כתביו של הסופר היהודי זכריה סיטשין וכתבי פלסתר אנטישמיים כמו הפרוטוקולים של זקני ציון.

הכחשת התחממות הגלובלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הכחשת שינוי האקלים

יש אין־ספור תאוריות קונספירציה על התחממות הגלובלית ועל שינוי האקלים. הטענות של מכחישי האקלים הן:

  • אין התחממות גלובלית, יש "התקררות גלובלית".
  • אין הוכחות לקיום משבר האקלים.
  • התחממות היא טבעית והיא חלק ממחזור טבעי בכדור הארץ.
  • התחממות הגלובלית תהיה דווקא טובה לסביבה.

המימון לפסאודו־מחקרים התומכים בטענות אלו מקורו בחברות הנפט, הפחם, הגז הטבעי והמזון מהחי. בנוסף קיימות טענות שהתחממות הגלובלית מקורה בתהליכים שמתרחשים בשמש או בהתפרצויות הרי געש.

טכנולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות אנטי וירוס מעודדות ייצור וירוסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריית קשר זו, חברות האנטי וירוס שמתפרנסות מהתוכנות שמנטרלות וירוסי מחשב ותולעים, הן בעצמן מפתחות, תומכות או מעודדות פיתוח של וירוסי מחשב בידי גורמי צד שלישי, על מנת שיוכלו להמשיך למכור את התוכנות שלהם.

בריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיסונים אינם מועילים – אלא מזיקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התנגדות לחיסונים

תאוריית הקשר גורסת שחיסונים מכילים חומרים רעילים כגון כספית, אלומיניום[154], ושלמעשה הם מזימה של חברות התרופות להרוויח ממכירת החיסונים או לפגוע באוכלוסייה כדי לגרום לצריכה של תרופות ושירותים שונים שחברות מסחריות מרוויחות מהן. לפי תאוריה זאת, חלק מהרופאים מושחתים ומסייעים לחברות התרופות עבור בצע כסף, עבור טובות הנאה כגון: טיסות, השתתפות בכנסים בין-לאומיים, קידום, תמיכה במחקרים, או בגלל איום על מקום עבודתם[155]. תומכי התאוריה טוענים להתעלמות של משרד הבריאות מדיווחים על תופעות לוואי, וכן שקיימת מחיקה מכוונת וצנזורה של דיווחים על תופעות לוואי חמורות[156] ועל עליה דרמטית במקרי האוטיזם בארץ ובעולם. יש ביניהם הטוענים שמחלות שונות נעלמו או הצטמצמו עוד לפני המצאת החיסונים[157], בעקבות עלייה ברמת ההגיינה ובאיכות החיים.

ידוענים ואנשי ציבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלביס פרסלי עדיין חי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריית הקשר על חייו של אלביס פרסלי

לאחר קבורתו של אלביס פרסלי, ניסו מעריצים ליטול חלקים מגופתו של הזמר. שומרי בית העלמין הבחינו בכך ומשפחתו של אלביס, בהתייעצות עם השלטונות, החליטה להעביר את ארון הקבורה לאחוזת "גרייסלנד" שבה התגורר, ולהטמינו שם בקרקע. בלילות שלאחר מכן, גבר מספר המעריצים באזור, אך כשחלקם ניסו לקחת כמה מן איברי הגופה חפרו בחלקת הקבר – לא מצאו בה דבר. השמועה כי הקבר ריק פשטה בקרב קהל המעריצים ונפוצה בעולם כולו. המשפחה אומנם הזדרזה להסביר שאין השמועה נכונה, אולם כבר התגבשה הדעה כי אלביס פרש לאי בודד, שאותו רכש לשם כך, ושם הוא חי עד עצם היום הזה בזהות בדויה, ואף נוהג להקליט שירים חדשים מדי פעם.

פול מקרטני מת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני

בתאוריית קשר זו, ששורשיה בשנת 1969, נהרג פול מקרטני בתאונת דרכים קטלנית ושאר חברי להקת הביטלס בחרו להחליפו בכפיל. הפצת תיאורית הקשר, שראשיתה במתיחה סטודנטיאלית, מצאה "רמזים" רבים באלבומי הלהקה ובעטיפות תקליטיה.

מרילין מונרו הורעלה למוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאוריית קשר זו, נשלחו סוכני הבולשת הפדרלית האמריקנית (FBI) להמית את השחקנית מרילין מונרו – שהייתה המאהבת של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. הם ביימו את התאבדותה, והשלטונות הסוו זאת בטענה כי בלעה עשרות כדורים ומתה.

הנשיא האמריקני קנדי נרצח במזימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח קנדי: החשודים

הקונספירציות בנושא זה רבות ומגוונות, והן נעות החל מההשערה שלפיה נורה הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בהוראת הבולשת הפדרלית האמריקנית, דרך האפשרות שרציחתו הייתה מזימה קומוניסטית, ועד למעורבות של המאפיה תאוריית Birds Aren't Real. כמו כן נסובה המחלוקת סביב השאלה האם אכן נורה הנשיא מתוך חלון בניין הסמוך לדרך שבה עברה שיירתו, או שמא גם (ואולי רק) מתלולית דשא סמוכה. זמן מה לאחר מכן נורה רוצחו של קנדי על ידי אדם המסובך בפלילים ומניעיו עד עצם היום הזה לא התבררו. העובדה שהמתנקש בחייו של קנדי, לי הארווי אוסוואלד נרצח בעצמו זמן קצר לאחר מכן, גרמה לכך שהסיבות לרצח לא הובררו מעולם, ועדיין אפופות מסתורין רב.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אורי מילשטיין, "השערת הקונספירציה", בספר המחקרים בעריכת ד"ר מיכאל ברונשטיין, "ניצחו בסבירות נמוכה", הוצאת שרידות 2017
  • David Aaronovitch - Voodoo Histories: The Role of the Conspiracy Theory in Shaping Modern History London: Jonathan Cape, 2009, ISBN 978-0-224-07470-4
  • Barkun, Michael (2003). A Culture of Conspiracy: Apocalyptic Visions in Contemporary America. Berkeley: University of California Press. pp. 3–4.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תאוריית קשר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 6 מותה של האמת . 160-180
  2. ↑ conspiracy theory באתר מילון אוקספורד.
  3. ↑ Jaron Harambam and Stef Aupers, From the unbelievable to the undeniable: Epistemological pluralism, or how conspiracy theorists legitimate their extraordinary truth claims, European Journal of Cultural Studies 24(4), 2019 doi: .10.1177/1367549419886045
  4. 1 2 דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "קונספירציה, תיאוריית הקשר", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
  5. ↑ Brotherton, Robert (2013). "Towards a definition of 'conspiracy theory'" (PDF). PsyPAG Quarterly. 1 (88): 9–14. doi:10.53841/bpspag.2013.1.88.9. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 באוקטובר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ↑ אתר המדע The Conversation, ‏תיאוריות קונספירציה אינן הגיוניות אך הן ממלאות צורך אנושי בסיסי שצריך להתייחס אליו, באתר "הידען", 30 בדצמבר 2020
  7. 1 2 Karen M. Douglas, Robbie M. Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual Review of Psychology 74, 2023-01-18, עמ' 271–298, ראו עמ' 282–283 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  8. 1 2 Karen M. Douglas, Joseph E. Uscinski, Robbie M. Sutton, Aleksandra Cichocka, Turkay Nefes, Chee Siang Ang, Farzin Deravi, Understanding Conspiracy Theories, Political Psychology 40, 2019, עמ' 3–35
  9. ↑ Jan-Willem van Prooijen, Karen M Douglas, Conspiracy theories as part of history: The role of societal crisis situations, Memory Studies 10, 2017-07-01, עמ' 323–333 doi: 10.1177/1750698017701615
  10. 1 2 3 4 Robert Brotherton, Christopher C. French, Belief in Conspiracy Theories and Susceptibility to the Conjunction Fallacy, Applied Cognitive Psychology 28, 2014-04, עמ' 238–248 doi: 10.1002/acp.2995
  11. ↑ Joseph E. Uscinski, Adam M. Enders, What Is a Conspiracy Theory and Why Does It Matter?, Critical Review 35, 2023-04-03, עמ' 148–169 doi: 10.1080/08913811.2022.2115668
  12. 1 2 S. Harris Ali, The Convergence of Populism, Conspiracy Theories, and Social Media in the Construction of Threats to Democracy, Journal of Canadian Studies 59, 2025-11, עמ' 386–395 doi: 10.3138/jcs-2024-0702
  13. ↑ Joseph M. Pierre, Mistrust and Misinformation: A Two-Component, Socio-Epistemic Model of Belief in Conspiracy Theories, Journal of Social & Political Psychology 8, 2020-09, עמ' 617–641 doi: 10.5964/jspp.v8i2.1362
  14. ↑ Karen M Douglas, Robbie M Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual review of psychology 74, 2023-01-18, עמ' 271–298 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  15. 1 2 M R. X. Dentith, Conspiracy Theories, Journal of Applied Philosophy 37, 2020-11, עמ' 895–897 doi: 10.1111/japp.12425
  16. 1 2 3 Nathan Allred, Lisa E Bolton, Conspiracy Beliefs and Consumption: The Role of Scientific Literacy, Journal of Consumer Research 51, 2024-12, עמ' 656–678 doi: 10.1093/jcr/ucae024
  17. ↑ Irene López-Navarro, Libia Santos-Requejo, Belief in science-related conspiracy theories is not just a matter of knowledge: The democratic quality of countries as a protective factor, PLOS ONE 20, 18 בדצמ׳ 2025, עמ' e0338384 doi: 10.1371/journal.pone.0338384
  18. ↑ Joseph M. Pierre, Mistrust and Misinformation: A Two-Component, Socio-Epistemic Model of Belief in Conspiracy Theories, Journal of Social & Political Psychology 8, 2020-09, עמ' 617–641 doi: 10.5964/jspp.v8i2.1362
  19. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Douglas, Karen M.; Uscinski, Joseph E.; Sutton, Robbie M.; Cichocka, Aleksandra; Nefes, Turkay; Ang, Chee Siang; Deravi, Farzin (2019). "Understanding Conspiracy Theories". Political Psychology. 40 (S1): 3–35. doi:10.1111/pops.12568. {{cite journal}}: |hdl-access= requires |hdl= (עזרה)
  20. ↑ Joel Sweek, A Culture of Conspiracy: Apocalyptic Visions in Contemporary America, Journal of Religion 86, 2006-10, עמ' 691–692 doi: 10.1086/509680
  21. ↑ Leroy Hommerding, A Culture of Conspiracy: Apocalyptic Visions in Contemporary America (Book), Library Journal 128, 2003-10-15, עמ' 85–85
  22. ↑ Jan-Willem van Prooijen, Karen M. Douglas, Belief in conspiracy theories: Basic principles of an emerging research domain, European Journal of Social Psychology 48, 2018-12, עמ' 897–908 doi: 10.1002/ejsp.2530
  23. 1 2 ד"ר תום ביאליק, הקונספירציות משתלטות על העולם, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, מרץ 2021
  24. ↑ Sven Bernecker, Amy K. Flowerree, and Thomas Grundmann, The Epistemology of Fake News (Oxford University Press: 2021), 82-83
  25. ↑ GUIDE TO CONSPIRACY THEORIES, European Corporation of Science and technology, March 2020
  26. ↑ Lotte Pummerer, Theofilos Gkinopoulos, Karen M. Douglas, Daniel Jolley, Kai Sassenberg, The Appraisal Model of Conspiracy Theories (AMCT): Applying Appraisal Theories to Understand Emotional and Behavioral Reactions to Conspiracy Theories, Psychological Inquiry 35, 2024-04-15, עמ' 159–178 doi: 10.1080/1047840X.2024.2442906
  27. 1 2 Andrade G, Medical conspiracy theories: cognitive science and implications for ethics, Medicine, health care, and philosophy 23, 2020-09, עמ' 505–518 doi: 10.1007/s11019-020-09951-6
  28. ↑ Fernbach PM, Bogard JE, Conspiracy Theory as Individual and Group Behavior: Observations from the Flat Earth International Conference, Topics in cognitive science 16, 2024-04, עמ' 187–205 doi: 10.1111/tops.12662
  29. 1 2 3 4 Jan-Willem van Prooijen, Karen M Douglas, Conspiracy theories as part of history: The role of societal crisis situations, Memory studies 10, 2017-07, עמ' 323–333 doi: 10.1177/1750698017701615
  30. ↑ קים גלוזמן, מציד מכשפות ועד לרדיפת יהודים | שורשי הקונספירציה שמקדם גם נתניהו, באתר ynet, 17 במאי 2025
  31. ↑ Samuel F. Stack Jr., Conspiracy Theory and Pragmatic Inquiry: Is There a Role for Education?, Journal of Philosophy & History of Education 72, 2022-01, עמ' 71–84
  32. ↑ Karen M Douglas, Robbie M Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual review of psychology 74, 2023-01-18, עמ' 271–298 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  33. ↑ Aaron C. Weinschenk, Isaac Erickson, Kaleigh Gale, Chloe Halford, James Harris, Alex Lange, Zea Miller, Ella Schwantes, Alax Stylinson, Connor Tenor, Lucas Weisshappel, General anxiety, political anxiety, and support for conspiracy theories, Politics & the Life Sciences 45, Spring 2026, עמ' 46–54 doi: 10.1017/pls.2025.10011
  34. ↑ Silvia Mari, Homero Gil de Zúñiga, Ahmet Suerdem, Katja Hanke, Gary Brown, Roosevelt Vilar, Diana Boer, Michal Bilewicz, Conspiracy Theories and Institutional Trust: Examining the Role of Uncertainty Avoidance and Active Social Media Use, Political Psychology 43, 2022-04, עמ' 277–296 doi: 10.1111/pops.12754
  35. ↑ Andrade, Gabriel (באפריל 2020). "Medical conspiracy theories: Cognitive science and implications for ethics" (PDF). Medicine, Health Care and Philosophy. 23 (3): 505–518. doi:10.1007/s11019-020-09951-6. PMC 7161434. PMID 32301040. ארכיון (PDF) מ-8 במאי 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. 1 2 3 Fiske, Susan T., ed. (בינואר 2023). "What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication". Annual Review of Psychology. 74: 271–298. doi:10.1146/annurev-psych-032420-031329. OCLC 909903176. PMID 36170672. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ↑ The Sydney Mail (Saturday, December 12, 1868) - Sydney, New South Wales, Australia | Page 11 archive, Newspapers.com, ‏1868-12-12 (באנגלית אמריקאית)
  38. ↑ Nikki Dobrin, Digging Into Claims the CIA Invented the Term 'Conspiracy Theory' in the 1960s, Snopes, ‏2024-12-25 (באנגלית)
  39. ↑ Tinfoil hats not needed to repel CIA 'conspiracy theorist' creation claim | AAP, www.aap.com.au (באנגלית)
  40. ↑ Barkun 2003, p. 58.
  41. ↑ Camp, Gregory S. (1997). Selling Fear: Conspiracy Theories and End-Times Paranoia. Commish Walsh. ASIN B000J0N8NC.
  42. ↑ Goldberg, Robert Alan (2001). Enemies Within: The Culture of Conspiracy in Modern America. Yale University Press. ISBN 978-0-300-09000-0. ארכיון מ-17 בדצמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  43. ↑ Fenster, Mark (2008). Conspiracy Theories: Secrecy and Power in American Culture (2nd ed.). University of Minnesota Press. ISBN 978-0-8166-5494-9.
  44. 1 2 Sander van der Linden, Briony‐Swire Thompson, Jon Roozenbeek, Editorial—The truth is out there: The psychology of conspiracy theories and how to counter them, Applied Cognitive Psychology 37, 2023-04, עמ' 252–255 doi: 10.1002/acp.4054
  45. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  46. ↑ Silvia Mari, Homero Gil de Zúñiga, Ahmet Suerdem, Katja Hanke, Gary Brown, Roosevelt Vilar, Diana Boer, Michal Bilewicz, Conspiracy Theories and Institutional Trust: Examining the Role of Uncertainty Avoidance and Active Social Media Use, Political Psychology 43, 2022-04, עמ' 277–296 doi: 10.1111/pops.12754
  47. 1 2 3 האם ישראלים מאמינים בתיאוריות קונספירציה מדעיות?
  48. ↑ Joseph Uscinski, Adam Enders, Casey Klofstad, Michelle Seelig, Hugo Drochon, Kamal Premaratne, Manohar Murthi, Have beliefs in conspiracy theories increased over time?, PloS One 17, 2022, עמ' e0270429 doi: 10.1371/journal.pone.0270429
  49. ↑ Paul Keen, Perturbed Spirits: The Garish Power of Conspiracy Theory, Canadian Review of American Studies 55, 2025-08, עמ' 127–155 doi: 10.3138/cras-2025-007
  50. ↑ ד"ר עומר יעיר, חשיבה קונספירטיבית בישראל: מסמך סקירה, באתר המכון לחירות ואחריות אוניברסיטת רייכמן, ‏מאי 2023
  51. ↑ אתר למנויים בלבד גידי וייץ, תגיד שלא הייתה בגידה, ביקש הרצי הלוי. נתניהו הבטיח, ולא אמר, באתר הארץ, 29 בינואר 2026
  52. ↑ Vladimir Vučković, Branislav Radeljić, Vladimir Đorđević, Power Preservation, No Matter the Means: Populism and Conspiracy Theory as Instruments of Political Consolidation in Serbia, Communist & Post-Communist Studies 58, 2025-12, עמ' 29–51 doi: 10.1525/cpcs.2025.2458747
  53. ↑ Irene López-Navarro, Libia Santos-Requejo, Belief in science-related conspiracy theories is not just a matter of knowledge: The democratic quality of countries as a protective factor, PLOS ONE 20, 18 בדצמ׳ 2025, עמ' e0338384 doi: 10.1371/journal.pone.0338384
  54. ↑ Paul Keen, Perturbed Spirits: The Garish Power of Conspiracy Theory, Canadian Review of American Studies 55, 2025-08, עמ' 127–155 doi: 10.3138/cras-2025-007
  55. ↑ Vladimir Vučković, Branislav Radeljić, Vladimir Đorđević, Power Preservation, No Matter the Means: Populism and Conspiracy Theory as Instruments of Political Consolidation in Serbia, Communist & Post-Communist Studies 58, 2025-12, עמ' 29–51 doi: 10.1525/cpcs.2025.2458747
  56. ↑ Karen M Douglas, Robbie M Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual review of psychology 74, 2023-01-18, עמ' 271–298 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  57. ↑ Karen M Douglas, Robbie M Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual review of psychology 74, 2023-01-18, עמ' 271–298 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  58. 1 2 Nicole Curato, Sofia Tomacruz, How Conspiracy Theories Harm Deliberative Democracy, International Journal of Communication (19328036) 19, 2025-01, עמ' 2407–2423
  59. ↑ Phillip Frank, Donald Baack, Connection? Conspiracy Theories and Influencer Marketing: An Analysis Using Core Marketing Spokesperson Characteristics, Midwest Quarterly 66, Fall 2024, עמ' 102–111
  60. ↑ Adam M. Enders, Joseph E. Uscinski, Michelle I. Seelig, Casey A. Klofstad, Stefan Wuchty, John R. Funchion, Manohar N. Murthi, Kamal Premaratne, Justin Stoler, The Relationship Between Social Media Use and Beliefs in Conspiracy Theories and Misinformation, Political Behavior 45, 2023-06, עמ' 781–804 doi: 10.1007/s11109-021-09734-6
  61. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  62. ↑ Marie-Jeanne Leonard, Frederick L Philippe, Priming Need-Frustrating Memories Sparks Conspiracy Beliefs: A Self-Determination Theory Perspective, Journal of personality, 2025-11-25 doi: 10.1111/jopy.70032
  63. ↑ Brian Holoyda, Understanding and Evaluating Conspiracy Theories: A Primer for the General and Forensic Psychiatrist, Psychiatric Times 41, 2024-11, עמ' 21–23
  64. ↑ Tim Hill, Stephen Murphy, Robin Canniford, Resonant Awakenings: The Social Lives of Conspiracy Theorists, Sociology 60, 2026-02, עמ' 135–155 doi: 10.1177/00380385251344483
  65. 1 2 Alexandra-Niculina Gherguț-Babii, The Misbelief Funnel: A Framework for the Factors that Influence the Belief in Conspiracy Theories, Argumentum: Journal the Seminar of Discursive Logic, Argumentation Theory & Rhetoric 22, 2024-01, עמ' 153–156
  66. 1 2 Philip M. Fernbach, Jonathan E. Bogard, Conspiracy Theory as Individual and Group Behavior: Observations from the Flat Earth International Conference, Topics in Cognitive Science 16, 2024-04, עמ' 187–205 doi: 10.1111/tops.12662
  67. ↑ Joseph M. Pierre, Mistrust and misinformation: A two-component, socio-epistemic model of belief in conspiracy theories, Journal of Social and Political Psychology 8, 2020-10-12, עמ' 617–641 doi: 10.5964/jspp.v8i2.1362
  68. 1 2 3 4 Goertzel, Ted (2010). "Conspiracy theories in science". EMBO Reports. 11 (7): 493–499. doi:10.1038/embor.2010.84. PMC 2897118. PMID 20539311.
  69. ↑ Gabriel Andrade, Medical conspiracy theories: cognitive science and implications for ethics, Medicine, Health Care, and Philosophy 23, 2020-09, עמ' 505–518 doi: 10.1007/s11019-020-09951-6
  70. ↑ David Robert Grimes, On the Viability of Conspiratorial Beliefs, PLoS ONE 11, 2016-01-26, עמ' 1–17 doi: 10.1371/journal.pone.0147905
  71. ↑ Jan-Willem van Prooijen, Karen M Douglas, Conspiracy theories as part of history: The role of societal crisis situations, Memory Studies 10, 2017-07, עמ' 323–333 doi: 10.1177/1750698017701615
  72. 1 2 3 4 5 6 7 Karen M. Douglas, Robbie M. Sutton, What Are Conspiracy Theories? A Definitional Approach to Their Correlates, Consequences, and Communication, Annual Review of Psychology 74, 2023-01-18, עמ' 274–273, ראו עמ' 282–283 doi: 10.1146/annurev-psych-032420-031329
  73. 1 2 Karen M. Douglas, Robbie M. Sutton, Aleksandra Cichocka, The Psychology of Conspiracy Theories, Current Directions in Psychological Science 26, 2017-12, עמ' 538–542 doi: 10.1177/0963721417718261
  74. ↑ Aaron C. Weinschenk, Isaac Erickson, Kaleigh Gale, Chloe Halford, James Harris, Alex Lange, Zea Miller, Ella Schwantes, Alax Stylinson, Connor Tenor, Lucas Weisshappel, General anxiety, political anxiety, and support for conspiracy theories, Politics & the Life Sciences 45, Spring 2026, עמ' 46–54 doi: 10.1017/pls.2025.10011
  75. ↑ Karen M. Douglas, Robbie M. Sutton, Aleksandra Cichocka, The Psychology of Conspiracy Theories, Current Directions in Psychological Science 26, 2017-12, עמ' 538–542 doi: 10.1177/0963721417718261
  76. 1 2 Roland Imhoff, Conspiracy Theorists Just Want to Feel Special, VICE, ‏2018-04-17 (באנגלית אמריקאית)
  77. ↑ Jan-Willem van Prooijen, Mark van Vugt, Conspiracy Theories: Evolved Functions and Psychological Mechanisms, Perspectives on Psychological Science 13, 2018-11, עמ' 770–788 doi: 10.1177/1745691618774270
  78. ↑ Jan-Willem van Prooijen, Mark van Vugt, Conspiracy Theories: Evolved Functions and Psychological Mechanisms, Perspectives on Psychological Science: A Journal of the Association for Psychological Science 13, 2018-11, עמ' 770–788 doi: 10.1177/1745691618774270
  79. 1 2 3 Andrade G, Medical conspiracy theories: cognitive science and implications for ethics, Medicine, health care, and philosophy 23, 2020-09, עמ' 505–518 doi: 10.1007/s11019-020-09951-6
  80. 1 2 3 Adrian Furnham, Just world beliefs, personal success and beliefs in conspiracy theories, Current Psychology 42, 2023-02-15, עמ' 2636–2642 doi: 10.1007/s12144-021-01576-z
  81. ↑ Roland Imhoff, et al, Conspiracy mentality and political orientation across 26 countries, Nature Human Behaviour 6, 2022-01-17, עמ' 392–403 doi: 10.1038/s41562-021-01258-7
  82. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  83. ↑ Aaron C. Weinschenk, Isaac Erickson, Kaleigh Gale, Chloe Halford, James Harris, Alex Lange, Zea Miller, Ella Schwantes, Alax Stylinson, Connor Tenor, Lucas Weisshappel, General anxiety, political anxiety, and support for conspiracy theories, Politics & the Life Sciences 45, Spring 2026, עמ' 46–54 doi: 10.1017/pls.2025.10011
  84. 1 2 3 Shauna M. Bowes, Thomas H. Costello, Arber Tasimi, The conspiratorial mind: A meta-analytic review of motivational and personological correlates., Psychological Bulletin 149, 2023-05, עמ' 259–293 doi: 10.1037/bul0000392
  85. ↑ Irene López-Navarro, Libia Santos-Requejo, Belief in science-related conspiracy theories is not just a matter of knowledge: The democratic quality of countries as a protective factor, PLoS ONE 20, 2025-12-18, עמ' 1–18 doi: 10.1371/journal.pone.0338384
  86. ↑ Marie-Jeanne Leonard, Frederick L Philippe, Priming Need-Frustrating Memories Sparks Conspiracy Beliefs: A Self-Determination Theory Perspective, Journal of personality, 2025-11-25 doi: 10.1111/jopy.70032
  87. ↑ [People Drawn to Conspiracy Theories Share a Cluster of Psychological Features https://www.scientificamerican.com/article/people-drawn-to-conspiracy-theories-share-a-cluster-of-psychological-features/]
  88. ↑ רשימת תוצאות: Conspiracy beliefs and majority influence: The Wikipedia Library., באתר eds.p.ebscohost.com
  89. 1 2 Dominik Kovář, Miroslav Filip, Marie Kovářová, From Psychological Distress and Distrust to Conspiracy Beliefs: A Constructivist Study of Negative Phenomena of the COVID-19 Pandemic, Journal of Constructivist Psychology 38, 2025-01, עמ' 66–88 doi: 10.1080/10720537.2023.2294323
  90. 1 2 Lukasz Stasielowicz, Who believes in conspiracy theories? A meta-analysis on personality correlates, Journal of Research in Personality 98, 2022-06, עמ' 104229 doi: 10.1016/j.jrp.2022.104229
  91. ↑ Caitlin Shure, Insights into the Personalities of Conspiracy Theorists, Scientific American, ‏2013-09-01 (באנגלית)
  92. ↑ Melinda Wenner Moyer, People Drawn to Conspiracy Theories Share a Cluster of Psychological Features, Scientific American, ‏2019-03-01 (באנגלית)
  93. ↑ Joseph M. Pierre, Mistrust and Misinformation: A Two-Component, Socio-Epistemic Model of Belief in Conspiracy Theories, Journal of Social & Political Psychology 8, 2020-09, עמ' 617–641 doi: 10.5964/jspp.v8i2.1362
  94. ↑ D. Alan Bensley, Scott O. Lilienfeld, Krystal A. Rowan, Christopher M. Masciocchi, Florent Grain, The generality of belief in unsubstantiated claims, Applied Cognitive Psychology 34, 2020-01, עמ' 16–28 doi: 10.1002/acp.3581
  95. 1 2 D. Alan Bensley, Scott O. Lilienfeld, Krystal A. Rowan, Christopher M. Masciocchi, Florent Grain, The generality of belief in unsubstantiated claims, Applied Cognitive Psychology 34, 2020-01, עמ' 16–28 doi: 10.1002/acp.3581
  96. ↑ Ivan Sebalo, Linden J. Ball, John E. Marsh, Andy M. Morley, Beth H. Richardson, Paul J. Taylor, Emma Threadgold, Conspiracy theories: why they are believed and how they can be challenged, Journal of Cognitive Psychology 35, 2023-05-19, עמ' 383–400 doi: 10.1080/20445911.2023.2198064
  97. 1 2 3 Irene López-Navarro, Libia Santos-Requejo, Belief in science-related conspiracy theories is not just a matter of knowledge: The democratic quality of countries as a protective factor, PLOS ONE 20, 18 בדצמ׳ 2025, עמ' e0338384 doi: 10.1371/journal.pone.0338384
  98. 1 2 Glick, Michael; Booth, H. Austin (2014). "Conspiracy ideation". The Journal of the American Dental Association. 145 (8): 798–799. doi:10.1016/S0002-8177(14)60181-1. PMID 25082925.
  99. ↑ David Robert Grimes, On the Viability of Conspiratorial Beliefs, PLoS ONE 11, 2016-01-26, עמ' 1–17 doi: 10.1371/journal.pone.0147905
  100. ↑ Adam M. Enders, Joseph E. Uscinski, Michelle I. Seelig, Casey A. Klofstad, Stefan Wuchty, John R. Funchion, Manohar N. Murthi, Kamal Premaratne, Justin Stoler, The Relationship Between Social Media Use and Beliefs in Conspiracy Theories and Misinformation, Political Behavior 45, 2023-06, עמ' 781–804 doi: 10.1007/s11109-021-09734-6
  101. ↑ Thresher-Andrews, Christopher (2013). "An introduction into the world of conspiracy" (PDF). PsyPAG Quarterly. 1 (88): 5–8. doi:10.53841/bpspag.2013.1.88.5. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 באוגוסט 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  102. ↑ Prematunge, Chatura; Corace, Kimberly; McCarthy, Anne; Nair, Rama C.; Pugsley, Renee; Garber, Gary (2012). "Factors influencing pandemic influenza vaccination of healthcare workers—A systematic review". Vaccine. 30 (32): 4733–4743. doi:10.1016/j.vaccine.2012.05.018. PMID 22643216.
  103. ↑ Sander van der Linden, Why People Believe in Conspiracy Theories, Scientific American, ‏2013-09-01 (באנגלית)
  104. ↑ Theodoros Rakopoulos, Of Fascists and Dreamers: Conspiracy Theory and Anthropology, Social Anthropology / Anthropologie Sociale 30, 2022-02, עמ' 45–62 doi: 10.3167/saas.2022.300104
  105. ↑ Lindsay M. Stall, John V. Petrocelli, Countering Conspiracy Theory Beliefs: Understanding the Conjunction Fallacy and Considering Disconfirming Evidence, Applied Cognitive Psychology 37, 2023-01-01, עמ' 266–276 doi: 10.1002/acp.3998
  106. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  107. ↑ Alexandra-Niculina Gherguț-Babii, The Misbelief Funnel: A Framework for the Factors that Influence the Belief in Conspiracy Theories, Argumentum: Journal the Seminar of Discursive Logic, Argumentation Theory & Rhetoric 22, 2024-01, עמ' 153–156
  108. ↑ Melinda Wenner Moyer, People Drawn to Conspiracy Theories Share a Cluster of Psychological Features, Scientific American, ‏2019-03-01 (באנגלית)
  109. ↑ Line Nybro Petersen, Mikkel Bækby Johansen, The violence of online conspiracy theories, New Media & Society 28, 2026-04, עמ' 1464–1481 doi: 10.1177/14614448251336431
  110. 1 2 Jennifer M. Connolly, Joseph E. Uscinski, Casey A. Klofstad, Jonathan P. West, Communicating to the Public in the Era of Conspiracy Theory, Public Integrity 21, 2019-10, עמ' 469–476 doi: 10.1080/10999922.2019.1603045
  111. ↑ Samuel F. Stack Jr., Conspiracy Theory and Pragmatic Inquiry: Is There a Role for Education?, Journal of Philosophy & History of Education 72, 2022-01, עמ' 71–84
  112. ↑ Silvia Mari, Homero Gil de Zúñiga, Ahmet Suerdem, Katja Hanke, Gary Brown, Roosevelt Vilar, Diana Boer, Michal Bilewicz, Conspiracy Theories and Institutional Trust: Examining the Role of Uncertainty Avoidance and Active Social Media Use, Political Psychology 43, 2022-04, עמ' 277–296 doi: 10.1111/pops.12754
  113. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  114. ↑ Edvardas Rimkus, Sąmokslo teorijos filosofiniu, sociologiniu ir komunikaciniu požiūriu, Filosofija, Sociologija 35, 2024-01, עמ' 127–135 doi: 10.6001/fil-soc.2024.35.16
  115. ↑ Zim Nwokora, Ignore, Rebut or Embrace: Political Elite Responses to Conspiracy Theories, Political Studies Review 22, 2024-05, עמ' 280–288 doi: 10.1177/14789299231193570
  116. ↑ Vladimir Vučković, Branislav Radeljić, Vladimir Đorđević, Power Preservation, No Matter the Means: Populism and Conspiracy Theory as Instruments of Political Consolidation in Serbia, Communist & Post-Communist Studies 58, 2025-12, עמ' 29–51 doi: 10.1525/cpcs.2025.2458747
  117. ↑ Türkay Salim Nefes, Political parties' perceptions and uses of anti-Semitic conspiracy theories in Turkey, Sociological Review 61, 2013-05, עמ' 247–264 doi: 10.1111/1467-954X.12016
  118. ↑ Paul Keen, Perturbed Spirits: The Garish Power of Conspiracy Theory, Canadian Review of American Studies 55, 2025-08, עמ' 127–155 doi: 10.3138/cras-2025-007
  119. ↑ Brian McKernan, Gabriela Holliman-Lopez, Uncertainty and deep stories in election conspiracy theory beliefs, Journal for Cultural Research 29, 2025-09, עמ' 236–253 doi: 10.1080/14797585.2025.2460425
  120. ↑ Adam John Koper, A critical conceptualization of conspiracy theory, Constellations: An International Journal of Critical & Democratic Theory 31, 2024-06, עמ' 218–232 doi: 10.1111/1467-8675.12683
  121. ↑ Daniel Toribio‐Flórez, Ricky Green, Karen M. Douglas, Belief in conspiracy theories and satisfaction in interpersonal relationships, Journal of Applied Social Psychology 54, 2024-10, עמ' 603–627 doi: 10.1111/jasp.13061
  122. ↑ Philip M. Fernbach, Jonathan E. Bogard, Conspiracy Theory as Individual and Group Behavior: Observations from the Flat Earth International Conference, Topics in Cognitive Science 16, 2024-04, עמ' 187–205 doi: 10.1111/tops.12662
  123. ↑ Jia‐Yan Mao, Zhao‐Xie Zeng, Shen‐Long Yang, Yong‐Yu Guo, Jan‐Willem van Prooijen, Explaining the paradox of conspiracy theories and system‐justifying beliefs from an intergroup perspective, Political Psychology 45, 2024-04, עמ' 299–318 doi: 10.1111/pops.12924
  124. ↑ https://www.researchgate.net/publication/317401748_The_Psychology_of_Conspiracy_Theories
  125. ↑ שוקי מאירוביץ, אי־אפשר להיות קונספירטיביים מדי: רצח רבין והאיווי של תיאוריות קונספירציה בישראל, תיאוריה וביקורת 58, 2023, עמ' 63-86
  126. ↑ Douglas, Karen M.; Sutton, Robbie M.; Cichocka, Aleksandra (1 בדצמבר 2017). "The Psychology of Conspiracy Theories". Current Directions in Psychological Science (באנגלית). 26 (6): 538–542. doi:10.1177/0963721417718261. PMC 5724570. PMID 29276345. {{cite journal}}: (עזרה)
  127. ↑ van Prooijen, Jan-Willem; Douglas, Karen M. (2018). "Belief in conspiracy theories: Basic principles of an emerging research domain". European Journal of Social Psychology. 48 (7): 897–908. doi:10.1002/ejsp.2530. PMC 6282974. PMID 30555188.
  128. ↑ Sunstein, Cass R.; Vermeule, Adrian (2009). "Conspiracy Theories: Causes and Cures". Journal of Political Philosophy. 17 (2): 202–227. doi:10.1111/j.1467-9760.2008.00325.x.
  129. ↑ Lewandowsky, S.; Cook, J. (2020). The Conspiracy Theory Handbook. John Cook, Center for Climate Change Communication, George Mason University. {{cite book}}: (עזרה)
  130. ↑ Maciej Siemiątkowski, Theofilos Gkinopoulos, Michał Bilewicz, Free from conspiracies: The negative relationship between societal freedom and belief in generic and content‐specific conspiracy theories, British Journal of Social Psychology 65, 2026-01, עמ' 1–30 doi: 10.1111/bjso.70021
  131. ↑ Conspiracy theories: why they are believed and how they can be challenged
  132. ↑ Joshua Clements, An Ounce of Prevention: General Semantics and Conspiracy Theories, ETC: A Review of General Semantics 81, 2024-10, עמ' 531–547
  133. ↑ Lindsay M. Stall, John V. Petrocelli, Countering Conspiracy Theory Beliefs: Understanding the Conjunction Fallacy and Considering Disconfirming Evidence, Applied Cognitive Psychology 37, 2023-01-01, עמ' 266–276 doi: 10.1002/acp.3998
  134. ↑ Neophytos Georgiou, Paul Delfabbro, Ryan Balzan, The Effectiveness of a Scientific Reasoning Intervention for Conspiracy Theory Beliefs, Applied Cognitive Psychology 37, 2023-01-01, עמ' 369–382 doi: 10.1002/acp.4039
  135. ↑ Thomas H. Costello, Gordon Pennycook, David G. Rand, Durably reducing conspiracy beliefs through dialogues with AI, Science 385, 2024-09-13 doi: 10.1126/science.adq1814
  136. ↑ Ines Adornetti, Investigating conspiracy theories in the light of narrative persuasion, Frontiers in psychology 14, 2023-11-08, עמ' 1288125 doi: 10.3389/fpsyg.2023.1288125
  137. ↑ Aleksandra Lazić, Iris Žeželj, A systematic review of narrative interventions: Lessons for countering anti-vaccination conspiracy theories and misinformation, Public Understanding of Science 30, 2021-08, עמ' 644–670 doi: 10.1177/09636625211011881
  138. ↑ Zim Nwokora, Ignore, Rebut or Embrace: Political Elite Responses to Conspiracy Theories, Political Studies Review 22, 2024-05, עמ' 280–288 doi: 10.1177/14789299231193570
  139. ↑ Jennifer M. Connolly, Joseph E. Uscinski, Casey A. Klofstad, Jonathan P. West, Communicating to the Public in the Era of Conspiracy Theory, Public Integrity 21, 2019-10, עמ' 469–476 doi: 10.1080/10999922.2019.1603045
  140. ↑ Herf, Jeffrey (2006), The Jewish Enemy: Nazi Propaganda During World War II And the Holocaust, Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 211, ISBN 978-0674038592
  141. ↑ Herf, Jeffrey (2005). "The "Jewish War": Goebbels and the Antisemitic Campaigns of the Nazi Propaganda Ministry". Holocaust and Genocide Studies. 19: 51–80. doi:10.1093/hgs/dci003. ISSN 1476-7937.
  142. ↑ CNN - Breaking News, Latest News and Videos, CNN
  143. ↑ מתי כספי מפיץ קונספירציה מקוממת: "כל אחד יודע שב-7.10 הייתה בגידה מבפנים", באתר וואלה, 13 במאי 2024
  144. 1 2 אורן פרסיקו, "תדירות הצפייה בערוץ 14 מגבירה אמונה בקונספירציות", באתר העין השביעית, 12 בדצמבר 2023
  145. ↑ רן אדליסט, חתן הפרס לביטחון ישראל טוען כי מערכת כיפת ברזל - בלוף, מעריב, 31.3.2013
    שי ודרור, שיחת טלפון מפתיעה למהנדס הישראלי מוטי שפר - "למה אתה קורא לכיפת ברזל 'בלוף'?", באתר רדיו ללא הפסקה
  146. ↑ אבירם ברקאי, מעשה שלא היה: קונספירציית מלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2017
  147. ↑ ועידת הפתח החליטה: ישראל חיסלה את ערפאת, באתר ynet, 6 באוגוסט 2009
  148. ↑ האיווי של תיאוריות קונספירציה - שוקי מאירוביץ | תיאוריה וביקורת, באתר מכון ון ליר בירושלים
  149. ↑ Lotte Pummerer, Lukas Fock, Kevin Winter, Kai Sassenberg, Conspiracy beliefs and majority influence, Journal of Social Psychology 165, 2025-11, עמ' 825–840 doi: 10.1080/00224545.2024.2397491
  150. ↑ THE CONCEPT OF THE ‘DEEP STATE’ AND PRESIDENT TRUMP'S EMERGENCE: AN EXPLORATION
  151. ↑ Bureaucratic Resistance and the Deep State Myth | School of Law, www.bu.edu
  152. ↑ Tyler Johnson, Depth Charges: Does “Deep State” Propagandizing Undermine Bureaucratic Reputations?, Journal of Applied Social Theory 1, 2021-04-08
  153. ↑ Daniel Toribio‐Flórez, Ricky Green, Karen M. Douglas, Belief in conspiracy theories and satisfaction in interpersonal relationships, Journal of Applied Social Psychology 54, 2024-10, עמ' 603–627 doi: 10.1111/jasp.13061
  154. ↑ What's in Vaccines? Ingredients and Vaccine Safety | CDC, www.cdc.gov, ‏2022-08-10 (באנגלית אמריקאית)
  155. ↑ חזי שטרנליכט, טבע לא הצליחה לעכב משפט בארה"ב: נתבעת שנתנה שוחד דרך כנסים רפואיים, באתר כלכליסט, 13 באפריל 2019
  156. ↑ ענבר טויזר יובל אראל, לא דווח לציבור על תופעות הלוואי מחיסוני הקורונה, נעלם מחשב עם מסמכים על פרשת ילדי תימן | דוח מבקר המדינה, באתר מאקו, 21 במאי 2024
  157. ↑ חצבת בישראל, באתר חיסונים - כל מה שחשוב לדעת - החוג למחלות זיהומיות בילדים
מיסאינפורמציה
מושגי יסוד מיסאינפורמציה • דיסאינפורמציה • פוסט-אמת • פסאודו-מדע • אנטי-מדע • תאוריית קשר • שכתוב ההיסטוריה • אמיתנות (אנ') • תעמולה • שמועה • שקר
תקשורת פייק ניוז • מפלגתנות (אנ') • חדשות סאטיריות (אנ') • עיתונות צהובה • שערורייה עיתונאית • שופר • תקשורת מגויסת • מסגור • הטיות פוליטיות בתקשורת • ספירלת השתיקה • תיבת תהודה • בועת הפילטר • מידע כוזב על מגפת הקורונה • מערך התעמולה של חמאס
מכחישנות הכחשת המציאות • הכחשת שינוי האקלים • התנגדות לחיסונים • הכחשת איידס • הכחשת השואה • הכחשת רצח העם הארמני
בישראל תאוריות הקשר על רצח יצחק רבין • תאוריות קשר הקשורות לחיות בישראל • מידע כוזב במלחמת חרבות ברזל • הכחשת טבח שבעה באוקטובר
שיווק תוכן שיווקי • קליקבייט • פרסום סמוי
אוריינות מידע אוריינות מידע (אנ') • אוריינות מדיה • אוריינות דיגיטלית • הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני ספריות ומוסדות • הערכת מקורות • בדיקת CRAAP • מכון דוידסון לחינוך מדעי
בדיקת עובדות רשת בדיקת העובדות הבין-לאומית • מהצד השני עם גיא זהר • לא רלוונטי • המשרוקית • פייק ריפורטר • סנופס • מכסחי המיתוסים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תאוריית_קשר&oldid=43208000"