תאוריית האימוץ

תאוריית האימוץ (אדופציוניזם - Adoptionism) היא גישה כריסטולוגית בנצרות, שהוכרזה מספר פעמים ככפירה, על פיה ישו לא היה בנו הטבעי של אלוהים אלא בנו המאומץ או (בגרסה אחרת) שאלוהים רומם את ישו להיות בנו על ידי החזרתו מהמתים, פעולה זו היא שהעלתה את ישו למעמד אלוהי.

גישת האימוץ הייתה עמדה אחת מתוך שורה ארוכה של חילוקי דעות נוצריות על טיבו המדויק של ישו, ניסיון להסביר את הקשר בין ישו, גם כאדם לבין אלוהים האב. בכך היא שונה באופן משמעותי מהדוקטרינה של השילוש הקדוש שמאוחר יותר אושררה ידי המועצות האקומנית.

במאה השנייה, נוצרים שהגיעו מרקע פגאני והסתמכו על כתבי פאולוס ניסו לתמוך בגישה המונותאיסטית של האמונה הנוצרית מנקודת מבט פילוסופית יוונית ולא הסכימו לקבל את טבעו של ישו כאלוהים. גישת האימוץ שהייתה אחת מתוך זרמים אלו, הייתה פופולרית במאות הראשונה, השנייה והשלישית. הוכרזה ככפירה בסוף המאה ה-2 ונדחתה על ידי הסינודים של אנטיוכיה (Synods of Antioch) וועידת ניקיאה, שהגדירה את הדוקטרינה האורתודוקסית של השילוש הקדוש וזיהתה את ישו כבן האלוהים.

לפי גישה זו, ישו לא היה בן האלוהים, אלא אלוהים האב אימץ את ישו כבן בשל מידותיו הנעלות, כאשר זה טבל בירדן, מכאן שישו היה אדם בשר ודם שאומץ בזכות מידותיו הנעלות והועלה לדרגה אלוהית. דעה זו הייתה רווחת עד שלהי המאה ה-8, כיוון שהיו רבים שלא יכלו להשלים עם קיומן של תכונות אנושיות.

על פי אפיפניוס מסלמיס המסתמך על האביונים, ישו נבחר בגלל המסירות ללא רבב לרצונו של אלוהים, פעולה זו נעשתה בטבילתו, עלייתו לשמיים או תחייתו של ישו.

גישת האימוץ מכחישה את קיומו מראש הנצחי (pre-existence) של ישו, ועל אף שישו מאשר את אלוהותו לאחר אירועים בחייו. תחת גישת האימוץ ישו הוא אלוהים מאז ולתמיד, אף על פי שהוא אינו שווה לאב.

הגבולות בין גישת האימוץ לבין מונרכיאניזם דינמי (זרם שמייסדו היה פאולוס מסמוסטה) הם מטושטשים אף על פי ששתי תיאוריות אלו מוגדרות כגישות כריסטולוגיות נפרדות.