תאוריית המשוגע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תאוריית האיש המשוגע היא תאוריה פוליטית לניהול יחסים בין לאומיים המתבססת על הרעיון כי בקונפליקט ה-"שפן" בתורת המשחקים קיים יתרון לשחקן המתנהל בחוסר רציונליות ונותן לרגש להשתלט עליו משום שיריבו יאמין כי הוא יהיה מוכן להסתכן בלאבד תועלת רבה עבור רווח מועט יחסית ויחשוש להיכנס עמו לעימות. הבסיס להצלחת התאוריה הוא עשיית פעולות שייצרו מראית עין אמינה של מחויבות לעמדתך עד כדי מוכנות לשלם מחיר עבור כך.

התאוריה משויכת באופן שכיח למדיניות החוץ של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. ניקסון והממשל שלו ניסו לכפות על מנהיגי המדינות הקומוניסטיות לחשוב שניקסון הוא אדם לא רציונלי והפכפך. לפי התאוריה, המנהיגים היו אמורים להימנע מלהסית כנגד ארצות הברית, בשל הפחד מהתגובה האמריקאית הלא צפויה ולא מידתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1517, טען ניקולו מקיאוולי כי "לעיתים זהו דבר חכם מאוד לזייף טירוף" ("דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", פרק 3, קטע 2). למרות שבהקשר של ניקסון ומלחמת וייטנאם טען קימבל כי ניקסון הגיע לאסטרטגיה זו כתוצאה מניסיון מעשי וצפייה בנשיא דווייט אייזנהאואר והנהגתו את מלחמת קוראה.[1][2]

ב-1962, טען העתידן הרמן קאהן בספרו "לחשוב על הבלתי מושג", כי להיראות קצת משוגע עשויה להיות דרך אפקטיבית לגרום ליריב לוותר[3].

ניקסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הסגל של הנשיא ניקסון ר. הלדמן כתב כי ניקסון חלק איתו את הדברים הבאים: "אני קורה לזה תאוריית המשוגע בוב. אני רוצה שהצפון - וייטנאמים יאמינו כי הגעתי לנקודה שבה אני עשוי לעשות כל דבר על מנת לסיים את המלחמה. אנחנו רק נדליף להם כי - "למען השם, אתם מודעים לכך שניקסון אובססיבי בקשר לקומוניזם. אנחנו לא יכולים לרסן אותו כאשר הוא כועס וידו מונחת על הכפתור של הנשק הגרעיני" והו - צ'י בעצמו יהיה בפריז תוך יומיים להתחנן על הסכם שלום".[4]

באוקטובר 1969, ממשל ניקסון ציין לברית המועצות כי "האיש המשוגע" יצא משליטה כאשר צבא ארצות הברית קיבל הנחיה לכוננות מלחמה עולמית (ללא ידיעת רוב הציבור האמריקאי), וכי מפציצים חמושים בנשק תרמו - גרעיני עפים בסמוך לגבול ברית המועצות במשך שלושה ימים רצופים.[5] הממשל השתמש בתאוריית האיש המשוגע כדי לכפות על הממשלה הצפון - וייטנאמית לגשת למשא ומתן ולסיים את מלחמת וייטנאם.[6] בהתאם לאותה מדיניות, דיפלומטים אמריקאים, במיוחד הנרי קיסינג'ר תארו את הפלישה לקמבודיה כסימפטום של "חוסר היציבות" של ניקסון.[7]

טראמפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם המאמינים כי תאוריית האיש המשוגע ננקטת בידי הנשיא טראמפ[2] ביחסיו עם מדינות בעלות ברית ומדינות עוינות כאחד[8]. ג'ונתן סטיבנסון טוען כי האסטרטגיה של הנשיא טראמפ היא אפילו פחות אפקטיבית מזו של ניקסון מכיוון שניקסון ניסה לתת את הרושם שהוא - "הגיע לקצה, בעודו רומז כי הוא יחזור לחושיו במידה והסובייטים או הצפון - וייטנאמים יוותרו." בעוד לא סביר שהממשלה הצפון קוריאנית מאמינה כי טראמפ יעשה אותו דבר מכיוון שאיומיו הם חלק קבוע מדרכי הפעולה שלו ולא תגובה זמנית ואמוציונלית[3].

ישראל וחזבאללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלוף יוסי בידץ בסקירתו אחר התפתחות הגישה הישראלית להרתעה[9] העריך כי "היכולת להישאר בלתי צפוי ובלתי ניתן להערכה, כמו גם לבנות תדמית של בעל נטייה להגיב בחומרה לא פרופורציונלית ('בעל הבית השתגע'), עשויה לייצר זהירות יתר בקרב הצד המורתע, גם כאשר הוא שוקל לנקוט מהלכים מוגבלים". וכהגדרתו בהמשך - "רציונליות של אי רציונליות'".

בחינת התבטאויותיהם החריפות[10] של שרי הקבינט יואב גלנט : "אם חזבאללה יפעלו נגדנו - לבנון תחזור לתקופת האבן"[11], ישראל כץ : "לבנון תשוב לתקופת המערות[12]" והבהרתו של השר נפתלי בנט : "אני רוצה לעשות סדר, נסראללה אמר אחרי מלחמת לבנון השנייה כי לו ידע מה תהיה תגובת ישראל, הוא לא היה חוטף את החיילים. אז הנה, אנחנו עושים לנסראללה שירות ואומרים בצורה מאוד ברורה: אם תתפתח חלילה מלחמה ויירו עלינו טילים מלבנון, הרי שנסראללה יהפוך להיות המחריב של לבנון, ודרום המדינה תיפגע בצורה אנושה בגלל פעולותיו. הנה אנחנו אומרים[12]" מבהירים כי יותר מעשור לאחר מלחמת לבנון השנייה וממשלת ישראל מעוניינת ליצור מחויבות אמינה לתגובה לא רציונלית נוספת לטובת יצירת הרתעה לפעולות אפשריות מצידו של חזבאללה תוך התבססות על אמירתו של מנהיג חזבאללה נסראללה לאחר המלחמה כי אילו העריך, ולו באחוז אחד, שתפרוץ מלחמה בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל, הפעולה כלל לא הייתה יוצאת אל הפועל.[13]

רגשות רציונליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור אייל וינטר בספרו "רגשות רציונליים" מסביר את חשיבות השימוש ברגשות ככלי משלים לחשיבה הרציונלית בתורת המשחקים. לפי ההסבר: "למעשה רגשות הם מנגנוני איתות המאפשרים לנו לתאם את פעולותינו ולהגיע לשיווי משקל במגוון רחב של משחקים שבהם אנו משתתפים יום יום[14]". לתפיסתו בעזרת הרגשות אנו יכולים ליצור מחויבות לעמדתנו - רגשות שליליים כמו הפגנת כעס או תסכול עשויים לשמש אותנו על מנת לשדר שאנו נכונים להגיב לפגיעה של הצד שכנגד גם אם הדבר כרוך בנזק לנו עצמנו והפגנת רגשות חיוביים כמו אהבה או הערצה מאפשרים לנו לשדר לזולתנו שאנו נכונים לעמוד לצידו גם תוך נשיאת מחיר ועל ידי כך ליצור מחויבות שלו כלפינו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש מדעי המדינה סקוט סיגן וההיסטוריון ג'רמי סורי מותחים ביקורת על התאוריה היא כי היא "לא אפקטיבית ומסוכנת" בעודם מצטטים את הדעה כי מנהיג ברית המועצות ברז'נייב לא הבין את המסרים שהנשיא ניקסון ניסה להעביר בנוסף לסיכון של תאונה בשל התנועות המוגברות של הכוחות האמריקאיים[15]. השימוש של טראמפ בתאוריה עם צפון קוריאה קיבל ביקורת דומה הגורסת כי הסיכוי לתאונה עולה משום שהיקף ניסויי הטילים עלול להיות מואץ[3][15].

העתידן הרמן קאהן מוסיף בספרו "על הסלמה"[16] כי הבעיה עם תיאורית המשוגע היא המורכבות הנוצרת כאשר שני הצדדים נוקטים באסטרטגיה זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kimball, Jeffrey (24 October 2005), Did Thomas C. Schelling Invent the Madman Theory?, History News Network
  • Sagan, Scott D.; Jeremi Suri (Spring 2003), "The Madman Nuclear Alert: Secrecy, Signaling, and Safety in October 1969", International Security, 27 (4): 150–183, doi:10.1162/016228803321951126, JSTOR 4137607
  • Suri, Jeremi (March 2008), "The Nukes of October: Richard Nixon's Secret Plan to Bring Peace to Vietnam", Wired, 16 (3)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Welch, David A., Painful choices : a theory of foreign policy change, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2005
  2. ^ 1 2 Rex Tillerson’s agonies
  3. ^ 1 2 3 JONATHAN STEVENSON, The Madness Behind Trump’s ‘Madman’ Strategy
  4. ^ Haldeman, H. R. (1978). The Ends of Power.. p. 122., Times Books
  5. ^ Carroll, James. "Nixon's madman strategy". Boston.com. נבדק ב-2017-12-31.
  6. ^ Schulzinger, Robert D., 1945-, U.S. diplomacy since 1900, 5th ed, New York: Oxford University Press, 2002
  7. ^ Sherry, Michael S., 1945-, In the shadow of war : the United States since the 1930's, New Haven: Yale University Press, 1995
  8. ^ Naftali, Tim (2017-10-04). "The Problem With Trump's Madman Theory". The Atlantic (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-23.
  9. ^ עשתונות - גיליון מס' 8, מרכז המחקר, המכללה לביטחון לאומי, אוקטובר 2014, עמ' 31
  10. ^ חריפות - הגדרתה של איילה חסון בריאיון עם יואב גלנט
  11. ^ "המטה המרכזי", גלנט: "אם חיזבאללה יפעלו נגדנו - לבנון תחזור לתקופת האבן", באתר nana10‏, 3 בפברואר 2018
  12. ^ 1 2 אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, ישראל כץ: "לבנון תשוב לתקופת המערות"; בנט: "נסראללה יהיה אחראי להחרבתה", באתר ynet, 4 בפברואר 2018
  13. ^ רועי נחמיאס, "לא היינו חוטפים חיילים, לו ידענו שזו התגובה", באתר ynet, 27 באוגוסט 2006
  14. ^ פרופסור אייל וינטר, רגשות רציונליים, כנרת, זמורה ביתן , דביר - מוציאים לאור בע"מ, תשע"ג 2012, עמ' 52
  15. ^ 1 2 Coll, Steve (2017-09-24). "The Madman Theory of North Korea". The New Yorker. ISSN 0028-792X. נבדק ב-2017-12-31.
  16. ^ On Escalation: metaphors and Scenarios, praeger, 1965
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תאוריית_המשוגע&oldid=37574940"